חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית 28 בינואר 2010 י"ג בשבט תש"ע לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: הצעות הסניגוריה הציבורית לנוסח הצעת חוק העונשין (תיקון – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006 לקראת הדיון ביום 1.2.2010, מתכבדת הסניגוריה הציבורית להגיש את הצעותיה לנוסח הצעת החוק שבנדון. יובהר, כי אין בהצעות אלה משום ויתור על טענותיה העקרוניות של הסניגוריה הציבורית באשר להצעת החוק, ובמיוחד באשר לעונשי המוצא, כפי שפורטו בהרחבה בנייר העמדה מיום 17.12.2009, שלטעמנו עדיין דרושות ליבון בדיוני הוועדה. א. הצורך בקביעת סעיף מטרה 1. לאור חשיבותה וחדשנותה של הצעת החוק, שלמעשה מבקשת לבצע מהפכה של ממש בדיני הענישה, סבורה הסניגוריה הציבורית כי יש לקבוע בחוק סעיף אשר יבהיר לבתי המשפט מהי מטרת ההבנייה. 2. הסניגוריה הציבורית מציעה נוסח המבוסס בעיקרו על מטרת החוק כפי שעולה מדברי ההסדר להצעה – הכוונת שיקול הדעת השיפוטי וצמצום פערי הענישה – תוך הדגשה שמטרתה אינה החמרה בענישה. 3. לעניין זה, אנו מפנים לדברי ההסבר של דוח ועדת גולדברג, לפיהם "למעט הסר ספק יש להדגיש, כי אין מטרתו של עיקרון ההלימה להביא להחמרה לשם החמרה בענישה. נהפוך הוא, עונש חמור בעבירות שאינן חמורות, אינו מקיים את עיקרון ההלימה" (ר' עמ' 10 לדוח). כך גם הובהר במפורש על ידי נציגי משרד המשפטים בדיונים האחרונים שהתקיימו בוועדה. 4. בהתאם לאמור לעיל, להלן הנוסח המוצע על ידי הסניגוריה הציבורית: מטרת הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה היא לכוון את שיקול דעתו של השופט בגזירת הדין ולצמצם את פערי הענישה מקום שאינם מוצדקים, אך זאת תוך הותרת שיקול הדעת בידיו בקביעת העונש הסופי, ולא כדי להביאו להחמיר בענישה. ב. העיקרון המנחה בענישה (סעיף 40ב) 1. הסניגוריה הציבורית סבורה כי יש להדגיש במסגרת העיקרון המנחה כי הלימת הענישה למבצע העבירה נעשית על פי נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של המבצע. 2. לפיכך, במסגרת בחינת העונש בעיקרון ההלימה יש לדעתנו מקום להתייחס גם למידת ההשפעה של העונש על הנאשם, שיקול שהועלה גם על ידי כב' השופט (בדימ') שטרוזמן. כך למשל, לא הרי הטלת קנס בסך 10,000 ₪ על נאשם עשיר ובעל נכסים כהטלת קנס באותו סכום על נאשם דל אמצעים המתקיים ממשכורת זעומה. כמו-כן, הסניגוריה סבורה כי הלימת העונש מבחינת חומרת מעשה העבירה מחייבת גם את בחינת נסיבות הביצוע. לעניין המונח המעורפל והמצומצם של "אשמו של הנאשם", שעל פניו מתייחס אך ליסוד הנפשי של הנאשם (mens rea), אנו מציעים להמירו במונח המדויק יותר של "דרגת האשמה של הנאשם". 3. לאור האמור לעיל, להלן הנוסח המוצע על ידי הסניגוריה לעיקרון ההלימה: העיקרון המנחה בענישה על ידי בית המשפט הוא קיומו של יחס הולם בין העונש המוטל על נאשם שביצע עבירה ומידת ההשפעה של העונש עליו, לבין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ודרגת האשמה של הנאשם. ג. קביעת העונש ההולם בידי בית המשפט (סעיף 40ג) 1. כאמור, הסניגוריה הציבורית סבורה כי במסגרת קביעת העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם יש להביא בחשבון הן את מידת ההשפעה של העונש על הנאשם (והן בנסיבות המקלות שאינן קשורות בביצוע העבירה דווקא המנויות בסעיף 40ו(ד) להצעה (כמוצע גם על-ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה), ככל שהן רלוונטיות להלימה. 2. כמו כן, הסניגוריה הציבורית מסכימה להערת הייעוץ המשפטי של הוועדה לפיה הביטוי המוצע בסעיף של "מדיניות ענישה ראויה" מיותר, שהרי מטרת הסעיף כולו היא קביעת עונש ראוי. על כן, מוצע להשמיטו. לאור האמור לעיל, להלן הנוסח המוצע על ידינו לסעיף קטן (א): בית המשפט יקבע את העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה; לשם כך, יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנהוגה, וכן יתחשב בנסיבות המקלות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיפים 40ו(ב) ו- (ג) ו- 40(ז), וכן במידת ההשפעה של העונש על הנאשם ובנסיבות מקלות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ו(ד). 3. כפי שפורט בהרחבה בנייר העמדה העקרוני שהוגש לוועדה, הסניגוריה הציבורית מתנגדת לעצם קביעתם של עונשי המוצא. עם זאת, הסניגוריה סבורה כי לכל הפחות יש להחליף את הביטוי המוצע בסעיף קטן (ב) "בהתאם" ולהמירו בביטוי "בהתחשב", וזאת בשל החשש מפני הקשחה בלתי מידתית בגזירת הדין ויצירת "תעריפון ענישה": נקבע לעבירה עונש מוצא, יקבע בית המשפט את העונש ההולם בהתחשב בעונש המוצא ובנסיבות המקלות והמחמירות כאמור בסעיף קטן (א). ד. שיקום (סעיף 40ד) 1. הסניגוריה הציבורית סבורה כי במקרה בו מצא בית המשפט כי הנאשם הוא בעל פוטנציאל שיקומי, חובה עליו לכל הפחות לשקול לחרוג מהעיקרון המנחה ולנקוט באמצעי שיקומי כלפי הנאשם. לפיכך, הסניגוריה הציבורית מציעה להמיר את המונח "רשאי לשקול" ב"ישקול". להלן נוסח מתוקן המוצע על ידינו: על אף הוראות סעיפים 40ב ו- 40ג, ישקול בית המשפט חריגה מהעיקרון המנחה ונקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, במקום העונש ההולם כאמור בסעיף 40ג, כולו או חלקו, אם מצא כי הנאשם הוא בעל פוטנציאל שיקומי; היו מעשה העבירה ודרגת האשמה של הנאשם, בנסיבות העניין, בעלי חומרה יתרה, ומצא בית המשפט כי הנאשם הוא בעל פוטנציאל כאמור, רשאי הוא להורות על נקיטת אמצעי שיקומי לפי הוראות סעיף קטן זה, מטעמים מיוחדים שינמק בגזר הדין. ה. הצורך בקביעת סעיף מידתיות 1. על מנת להתמודד עם החשש מפני אינפלציה חדה בשימוש במאסרים, על שלל השלכותיה החברתיות והתקציביות הצפויות, יש לכלול בחוק את סעיף המידתיות שהוצע על ידי ועדת גולדברג (ר' סעיף 8(ב)), אשר הושמט מהצעת החוק הנוכחית מסיבות שטרם הובררו לנו. 2. דוח ועדת גולדברג עמד על חשיבותו הרבה של סעיף זה, באומרו "עיקרון ההלימה אינו מחייב עונש מאסר דווקא. לא זו בלבד, אלא שבהצעת הרוב אף נאמר במפורש כי בית המשפט לא יגזור מאסר בפועל, אלא אם עיקרון ההלימה אינו מתיישב עם הטלת עונש מסוג קל יותר" (ר' עמ' 10 לדוח). על כן, להלן הנוסח המוצע על ידינו לסעיף המידתיות: לא יגזור בית המשפט מאסר בפועל, אלא אם חומרת המעשה בנסיבותיו ודרגת האשמה של הנאשם אינם מתיישבים עם הטלת עונש מסוג קל יותר. בכבוד רב, ד"ר יואב ספיר ד"ר חגית לרנאו סגני הסניגורית הציבורית הארצית