חומר רקע
29 מאי 2026
29 מאי 2026
אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
מסמך הכנה לדיון הקבוע ליום 9.2.10 - הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 106)
(אינוס על ידי אישה), התש"ע–2009
מקורה של הצעת חוק זו בשתי הצעות חוק פרטיות, אחת של חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחת של חברת הכנסת רונית תירוש, ששולבו ביחד כהצעה אחת לקריאה ראשונה. מטרת המציעים היתה להרחיב את עבירות האינוס גם למקרה בו אישה גורמת לגבר לקיים עמה יחסי מין, ובמיוחד במקרים בהם מעורבים קטינים. הרקע ליוזמה, כך כתוב בדברי ההסבר, הוא הנסיון להתמודד עם מקרים של אינוס קטינים על ידי נשים, למשל בתא המשפחתי ובבתי הספר .
ההצעות המקוריות הציעו נוסח בו בכל הסעיפים הרלוונטיים בסימן ה' לחוק העונשין – עבירות מין – יצורף סעיף שמבהיר כי אישה הגורמת לגבר לחדור לגופה, דינה כדין גבר שעושה את המעשה.
כפי שאפשר לראות מההתייחסויות של גורמים שונים בעבר, לדוגמא הסנגוריה הציבורית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והמועצה לשלום הילד, לא הייתה התנגדות לרעיון הבסיסי כי נשים שמבצעות עבירות מין כאמור, יועמדו לדין. ברור כי יש להגיב במלוא החומרה לכל מי שעובר עבירה כזאת, ובמיוחד כנגד קטינים.
אולם, הועלו גם טענות נגד ההצעה, בראש ובראשונה הטענה כי על פי הנתונים של הפרקליטות, כמעט ואין תיקים של נשים שאונסות גברים, בגירים או קטינים. אכן, על פי הנתונים של השר לביטחון פנים ממרץ 2009 (מצ"ב), מספר הנשים שהורשעו בעבירות מין בכלל הוא מזערי. כמובן שגם כיום ניתן להעמיד אישה לדין בגין עבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, אשר דינה 7 שנות מאסר, ולפי נסיבות המקרה העונש יכול להגיע גם ל-15 שנות מאסר. כמו כן, 99% מעבירות המין מבוצעות על ידי גברים. לבסוף, עמדו חלק מהגורמים על ההבדלים בין הנזק הנגרם מחדירה לגופו של אישה או גבר, לבין נזק הנגרם לגבר כאשר מאלצים אותו לחדור לגוף של אדם אחר.
אחרי דיון בוועדת החוקה, הוחלט לדחות את טענות המתנגדים, לקדם את התיקון, ולקבוע אותה חומרה לכל המעשים. הוחלט לתקן את החוק בטכניקה של סעיף אחד, שיפנה למקרים הרלוונטיים:
"350(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), אישה הגורמת לאדם להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה בנסיבות האמורות בסעיפים 345, 346 או 347א, או המאפשרת לאדם להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה בנסיבות האמורות בסעיפים 345(א)(3), 346(א)(1) רישה, 347א(ב) או 351(א) ו-(ב), בשינויים המחויבים, דינה כדין העובר עבירה לפי אותם סעיפים."
הסעיף המוצע יבהיר כי אישה הגורמת לאדם אחר להחדיר דבר לאבר מינה, או המאפשרת לאדם להחדיר דבר לאבר מינה במקרים של יחסי מין אסורים בהסכמה, דינה כדין גבר העובר את העבירה.
ההבדל בין "הגורם" והמאפשר" נבע מהצורך להבדיל בין שני סוגים של עבירות מין: בהסכמה ולא בהסכמה – כלומר, אונס "סטטוטורי" ואונס בכפייה, אך כבר אז עמדו בוועדה על הצורך לבחון את המונחים על מנת לדייק והותירו זאת להמשך הליך החקיקה.
לכן, אם הוחלט להישאר אם העיקרון של סעיף נפרד לגרימת המעשה על ידי אישה, יש לבדוק בכל סעיף האם המילים "גורמת" ו-"מאפשרת" הן הכי מתאימות.
לקראת הקריאה השנייה והשלישית מוצעת דרך אחרת להגיע לתוצאה הרצויה: שינוי סעיפי העבירות כך שהמונחים יהיו שייכים לגבר ולאישה גם יחד, ולכן העבירות יחולו על כולם באותה מידה. ההצעה גם תחליף את המונחים הארכאיים הנמצאים בחוק העונשין כיום שמחייבים סעיפים נפרדים לגבר ולאישה. ההצעה לא תשנה את יסודות עבירות המין, אלא תיצור התאמה בין המונחים שמשתמשים בו ביום-יום לעבירות המין, כגון אינוס, ובין המונחים בחוק. 1
במרכז הנוסח המוצע, מצ"ב, עומדות שתי הגדרות חשובות: קביעת הגדרה של אונס שכוללת אינוס של אישה וגבר כאחד, והגדרה של חדירה שכוללת את כל הסיטואציות האפשריות:
כיום יש סעיף אחד הקובע כי בעילת אישה בנסיבות מסוימות (לדוגמא, שלא בהסכמתה החופשית) הינה אונס, ודין העובר עבירת האונס, מאסר 16 שנים (סעיף 345 לחוק); וסעיף שני (ס' 347(ב)) הקובע כי העושה מעשה סדום באדם באותן נסיבות, גם הוא אונס. לאחר מכן יש הגדרה של "הבועל" – "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה", והגדרה של "מעשה סדום" – "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבן מין לפיו של אדם. "
מוצע לקבוע סעיף אחד, סעיף 345, שכותרתו תהיה "אינוס", ואשר יקבע כי אונס, הגדרתו: "מי שחודר לגוף של אישה או גבר" באחת מהנסיבות המנויות (אין שינוי בנסיבות הקבועות בחוק כיום).
וכן להוסיף הגדרה של "חדירה לגוף" שתשלב את ההגדרה של הבועל והעושה מעשה סדום:
"החדרה של איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המין הנשי או לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין גברי או נשי לפיו של אדם. "
מוצע לקבוע בתוך ההגדרה של "חדירה לגוף" כי אחד המאלץ שני לחדור לגופו/ה, אף זה נקרה "חדירה":
(ה) (1) אחת היא אם העושה חדר לגוף של אישה או גבר, או אילץ [אותו] אדם לחדור לגופו, למעט החדרת חפץ;
(2) אחת היא אם העושה חדר לגוף של אישה או גבר, או אילץ [אותו] אדם לחדור לגופו של אדם שלישי.
מטרת חקיקת סעיף 350 (בשנת 1988) היתה, לפי דברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 1797, התשמ"ו 303, 307): "לאפשר העמדתו לדין של אדם שבפועל אינו עושה מעשה בזולתו, אלא גורם לזולתו שיעשה בו את מעשה העבירה, אף שהמעשה אינו מהווה עבירה לגבי האדם העושה אותו."
כפי שכתב השופט אלון,
"אחת היא אם העבריין עושה את המעשה המגונה בגופו של קורבן העבירה או אם גורם הוא לקורבן העבירה לבצע את המעשה בגופו של אדם אחר... עניינו של סעיף זה הינו הרחבת מעשה העבירה גם למעשים שאינם נעשים פיזית על ידי העבריין בגופו של הקורבן אלא בקרובן עצמו הנאלץ כתוצאה ממעשי העבריין לבצע את המעשים בגופו של העבריין או בגופו של אדם אחר"2
היום, בגלל ההגדרה של בעילה הקבועה בחוק, אשר מחייבת פן אקטיבי על ידי הגבר בבעילת האישה, מפרשות רשויות התביעה את סעיף 350 כך שהוא לא חל על אישה הגורמת לגבר לחדור לתוכה. לכן מוצע להוסיף את סעיף (ה) המוצע לעיל, כך שיהיה ברור כי המקרים של אילוץ נחשבים לאינוס. לחילופין, אפשר להשאיר את סעיף 350 כמו שהוא – "הגורם" שהמעשה יעשה בו – אשר יחול על סעיף 345 המתוקן, שכן בגלל ההגדרה החדשה הא-מינית של עבירת האינוס, לא תהיה עוד בעיה הנובעת מהגדרת "בעילה" הנוכחית.
הגדרה זו תשאיר על כנה את הפסיקה לעניין חדירה לתוך איבר המין הנשי, אשר לפיה די "בקיומו של "מגע עם איבר המין של האשה, לאמר "תחילתה של חדירה"; ואין הכרח, איפוא, בחדירה ממש אל תוך איבר המין של קרבן האינוס."3 אולם, מוצע להרחיב את הגדרת "חדירה" לכלול גם החדרת איבר המין הנשי לפיו של אדם אחר, ובכך להשוות בין החדרת איבר המין הגברי והחדרת איבר המין הנשי לפיו של אדם. הרחבה זו גם בהכרח תרחיב את הגדרת "החדרת איבר המין" הגברי הקיימת היום בפסיקה.4
בהמשך לתיקון המוצע לסעיפים 345-346, מוצע למחוק בשאר הסעיפים את המונחים "הבועל" ו-"העושה מעשה סדום", ובמקומם יבוא מונח אחיד של "החודר לגופו של אדם/קטין". לא יהיה עוד צורך בסעיפים כפולים ומיוחדים לכל מין.
למרות הבעייתיות בהגדרה א-מינית של עבירות המין,5 אשר במובן מסוים פוגעת ביחס המיוחד שניתן לעבירת אינוס כעבירה שבה נשים הן הנפגעות העיקריות, נדמה שהגדרת האינוס כאקט שיכול להיעשות כנגד אישה או גבר, והגדרה של חדירה שהיא רלוונטית לכל (ומחיקת המונחים "בעילה" ו"מעשה סדום") היא נכונה. חשוב לציין כי ההגדרה כיום, למשל, מגדירה חדירה בכפייה של איבר המין הגברי או חפץ לפי הטבעת של אישה כ-"מעשה סדום", ולא כ"אינוס", כאשר לרוב הנשים אין הבדל ברמת הפגיעה בה, ולשתי המקרים היו קוראות "אונס". כן גבר אשר חודרים לגופו רואה את עצמו "נאנס", והביטוי "מעשה סדום" מפחית מחומרת המעשה. כמו כן, החדרת איבר המין לפה של כל אדם, מוגדרת כיום כ"מעשה סדום", הגדרה שלא תואמת את השימוש הנוהג בביטוי. לכן, הגדרה א-מינית שמייחדת את "הבועל" ו-"העושה מעשה סדום" תואמת בצורה טובה יותר את המציאות. ובכל זאת, כדי להכיר בעובדה כי הרוב המכריע של קרבנות עבירות מין הן נשים, ולא גברים, אנו מציעים כי הגדרת האינוס תשים בראשה את הפגיעה באישה: "מי שחודר לגוף של אישה או גבר".
שאלות לדיון: (ראו נוסח מוצע לדיון)
1. סעיף 350: האם להשאיר את סעיף 350 כמו שהוא, ושרשויות התביעה ישתמשו בסעיף 350 כדי להעמיד לדין אדם שגורם לאחר לחדור לתוכו, או האם יש להוסיף את סעיף קטן (ה) המוצע לסעיף האינוס, הקובע יסוד של "אילוץ" בעבירת האינוס. יש לציין כי המונח "מאלץ" המוצע מבטא אלמנט של כפייה, ולכן יכול להיות שהשימוש בביטוי "מאלץ" יביא לסתירה מסוימת עם חלק מהנסיבות העובדתיות בסעיף האינוס, אשר לא כולן מחייבות יסוד של כפייה.
2. אישה "המחדירה" את איבר המין הנשי לפיו של אדם אחר: האם יש להגדיר את המעשה כ-"אונס", כמו גבר המחדיר את איבר מינו לפיו של אדם, ובכך להרחיב את הגדרת המילה "חדירה" בעבירות המין, או האם להגדיר את המעשה כ-"מעשה מגונה"? אם מגדירים את המעשה כ-"מעשה מגונה", יש לבחון האם לשנות את הגדרת החדרת איבר המין הגברי לפיו של אדם, אשר היום מוגדר כ"אונס".
3. האם לקבוע עונש מינימום גם בנסיבות החדשות? כיום, יש עונש מינימום על עבירת האינוס.
4. מוצע למחוק את האיסור של חדירה עקב הבטחת שווא לנישואין או התחזות כפנוי, איסור אנכרוניסטי. יש לבקש מהמשטרה לבדוק האם יש תיקים תלויים ועומדים בעניין.
5. כן מוצע לבטל את החריג הקיים כיום לאיסור של בעילת קטינה: בעילת קטינה הנשואה לחודר (סעיף 346 לחוק). נישואין לקטינה בת 14 הם בלתי-חוקיים, ולא ראוי שיהיה חריג כזה בחוק.
השלכות על חוק שיפוט הצבאי:
סעיף 75 לחוק שיפוט הצבאי קובע: "אינוס. חייל שעבר עבירה על סעיף 345 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, דינו - מאסר עשרים שנה; היו שלושה חיילים או יותר שותפים לעבירה כזו, וכל אחד מהם עשה את מעשה העבירה, יהיה דינו של כל עושה המעשה מאסר עולם."
כיום, האיסור חל כנראה רק על בעילה אישה. לאחר התיקון, הסעיף יחול על כל חדירה לגופו של אדם – משמע, לכל מעשה של אינוס.