חומר רקע
נייר עמדה: החרגת חברות ממשלתיות מתחולת חוק חופש המידע
לקראת דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בבקשת שר המשפטים לאשר את צו חופש המידע (חברה ממשלתית וחברה- בת ממשלתית שאינה רשות ציבורית)(תיקון), התש"ע-2009
כללי
1. כנסת ישראל אישרה בשנת 2007 את הצעת החוק של חבר-הכנסת (בתוארו ד'אז) מיכאל איתן, לפיה חוק חופש המידע יחול גם על חברות ממשלתיות, ללא צורך בקביעה מיוחדת מצד שר המשפטים (כפי שהיה נהוג עד אז). החוק נכנס לתוקפו באוגוסט 2008.
2. עם כניסת החוק לתוקף ביקשו מספר חברות ממשלתיות לפטור עצמן מתחולתו.
3. ב-9 ספטמבר 2008 קיימה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דיון מפורט בהצעת משרד המשפטים שגובשה לאחר דין ודברים עם חברות ממשלתיות שונות, בעקבותיו פורסם צו המחריג שתי חברות באופן מלא מתחולת החוק ומחריג מספר חברות באופן חלקי מתחולתו.
4. במהלך הדיון סירב יו"ר הועדה ד'אז, ח"כ מנחם בן-ששון לקבל את עמדת משרד המשפטים והחברות הביטחוניות שביקשו להחריגן באופן גורף מתחולת החוק. בצו המוצע מנסים החברות ומשרד המשפטים בשנית להעביר את שפסלה הועדה בזמנו.
ההצדקות להחלת החוק על חברות ממשלתיות
5. אחת ההצדקות הקלאסיות לעיקרון חופש המידע ככלל הינה העובדה שמידע השמור בידי "רשות ציבורית" הינו נכס השייך לציבור. כדברי בית המשפט העליון בפרשת שליט נ' פרס: "מידע המצוי אצל איש פרטי, יחזיקו לעצמו... לא כן איש הציבור. מידע המצוי עימו אינו "נכס" פרטי משלו. זהו "נכס" השייך לציבור".
6. חברות ממשלתיות הינן רכוש הציבור. מניותיהן הינן קניינו של הציבור ולציבור עומדת הזכות להיחשף למידע אודות אופן ההתנהלות של החברות שברשותו. מובן שזכות זו דורשת איזון עם אינטרסים ציבוריים אחרים ועם זכויות אחרות, אך עקרון זה חל גם על רשויות ציבוריות אחרות ובאותו האופן גם על חברות ממשלתיות.
7. על רקע זה הוחל חוק חופש המידע על חברות ממשלתיות ברוב מדינות העולם המתוקנות וגם בכמה פחות מתוקנות. החוק חל על חברות בבעלות ממשלתית בארצות הברית ובקנדה, ברוב מדינות אירופה ואף במרבית מדינות אפריקה בהן יש חוקי חופש מידע, ובכלל זה אנגולה, אוגנדה ודרום-אפריקה וכן בכמה ממדינות אסיה בהן יפן, הודו, נפאל, הפיליפינים, דרום קוראה ותאילנד.
הצו נועד למנוע שקיפות בתחומים שאינם נוגעים לבטחון המדינה או לתחרות מסחרית
8. יודגש, ויובהר –במצב הנוכחי החוק אינו מאפשר קבלת מידע ממי מהחברות הממשלתיות, אם בגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה.
9. סעיף 9(א)(1) לחוק קובע: "רשות ציבורית לא תמסור... מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בבטחון הציבור או בשלומו של אדם".
10. כמו כן, המצב החוקי הנוכחי אינו מאפשר קבלת מידע אם גילויו עלול לפגוע ביתרון תחרותי של החברות כתוצאה ממידע הנמצא בידיהן, אלא במקרים בהם העניין במידע (בעיקר מטעמי איכות הסביבה, בריאות הציבור או בטיחותו) גובר על הנזק שעלול להיגרם מפרסום סוד שכזה.
11. סעיף 9(ב)(6) לחוק קובע: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור... מידע שהוא סוד מקצועי, או סוד מסחרי או שהוא בעל ערך כלכלי שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו..."
12. אם כן, כל החידוש שבצו הינו מניעת קבלת מידע בנושאים שאינם בטחוניים ואינם סודות מסחריים או מידע שיש לו ערך כלכלי והוא נוגע לבריאות הציבור, בטיחותו או איכות הסביבה. כך למשל, ימנע הצו קבלת מידע בנוגע חשש למינוי מקורבים, זיהום ומפגעים סביבתיים, אפליות נגד קבוצות אוכלוסיה בקבלה לעבודה, הטיית מכרזים ואין ספור נושאים שלא ניתן לצפותם מראש.
הצו אינו נחוץ להגנה על האינטרסים שהוא מתיימר להגן עליהם ויפגע באינטרסים אחרים
13. נציגת משרד המשפטים הודתה אף בישיבת הועדה בסוף 2008, כי החרגת החברות אינה נחוצה לשם הגנה על בטחון המדינה, אלא שלדבריה שרוב עיסוקן של החברות בנושאים בטחוניים, יהיה בהחלת החוק עליהן משום "קבוצה ריקה" כלומר החלת זכות שלא ניתן לממשה בכל מקרה.
14. לא כך הם פני הדברים. חלק מהחברות המדוברות הן מעסיקות מהגדולות במשק. הן גופים שיש להם השפעה רבה מאד על המשק הישראלי, על ענייני תכנון ובנייה באזורים שונים בארץ, ועוד.
15. החרגתן מהחוק תביא למצב שבו מידע אזרחי לחלוטין, שאין לו שום קשר לבטחון, יהפוך ממידע שהציבור זכאי לדעתו (כיום) למידע שהורחק מהעין הציבורית. תהיה בכך הליכה כנגד זרם השקיפות שהולך וגובר בעולם כולו ונדמה שגם בישראל חשיבותו זכתה להכרה מפורשת בשנים האחרונות.
סיכום
זכות הציבור לדעת בישראל רחוקה עדיין ממימוש ברוח חוק חופש המידע. נדרשת עבודה רבה כדי להתקרב לסטנדרטים הנהוגים במדינות המתוקנות, וועדת החוקה, חוק ומשפט שותפה לחלק מהעבודה הזו. הצעת שר המשפטים מבקשת לדרדר את המצב ולהרחיק את ישראל עוד יותר מהמקובל בעולם. מחד יש בה משום הגנה על אינטרסים לא ראויים ולא מוצדקים שהחברות מבקשות לשמור עליהם הרחק מהעין הציבורית, ומנגד אין בה כל צורך לשם הגנה על החשאיות הדרושה לעבודה הבטחונית של החברות.
על כן מתבקשת ועדת הכנסת לדחות את הצו המוצע על-ידי שר המשפטים ולדרוש מהחברות הממשלתיות לעמוד בדרישות החוק ולנהוג בדיווחויות הנדרשת מחברה במעמדן.