חומר רקע
18.2.10
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט
כנסת ישראל
ירושלים
מכובדי,
הנדון: הצעת חוק העונשין (תיקון מס'' 106) (אינוס על ידי אישה,( התש"ע-2009
הריני מתכבדת להעביר את עמדת מרכז נגה למען נפגעי עבירה הקריה האקדמית אונו להצעת החוק שבנדון, לקראת הדיון שיתקיים בוועדה ביום 23.2.10.
באופן כללי אנו מברכים על כל מהלך חקיקתי אשר יגן מפני פגיעות, מיניות או אחרות, ויהא הפוגע אשר יהא. על כן קיימת חשיבות להצעת החוק שבעיקרה מנסה להתמודד עם מציאות (נדירה, יש לציין) שבה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי קונקרטי לאחרונה, נפגעים ממין זכר עלולים להיות קרבנות אינוס ופגיעה מינית בידי אישה. אקדים ואומר כי יש להגביל, לדעתי, את תחולתה של הצעת החוק אך ורק למקרים בהם הנפגע הוא קטין שיכולתו להסכים הסכמה חופשית נשללת עקב יחסי כוחות בלתי שוויוניים בעליל ולהלן נימוקי.
הבסיס לטענתי הוא כי אין להתעלם מאי השוויון הרווח עדיין בין המינים בחברתנו, והמשליך גם על היקפה וניסוחה של עבירת האינוס. היפוך התפקידים, דהיינו: ראיית האישה כפוגעת, מעלה שאלה רחבת היקף בדבר רציותה של ניטרליות החוק לעומת אי השוויון הקיים בחברה, בה רוב הנפגעות הן, עדיין, נשים וזאת על סמך מחקרים רבים, שאלה שייקצר הזמן והמקום לדון בה במסגרת זו. עם זאת, שאלה זו מחייבת משנה זהירות בשינויי חקיקה נמהרים ופופוליסטיים, שבאים לענות על תופעה נקודתית שהיקפה מצומצם ונדיר ביותר.
עבירת האינוס מגלמת בחובה מעשה אלימות, פגיעה בחירות, כפיית המעשה, ובכך לב ליבה. לאו דווקא במיניות. על כן, אטען כי חוק ניטראלי עלול לטשטש את הייחודיות המינית-כוחנית של הבעיה ובכך לפגוע במרבית הקורבנות שהן נשים, פגיעה חמורה אף מזו של החקיקה הנוכחית. יצירת שוויון מלאכותי בין נשים לגברים בעבירה שבה את מעשה הבעילה יכול רק הגבר לבצע, עלולה ליצור מצב שבו כל נאשם באונס יוכל לטעון כי האישה היא זו שכפתה עליו את המעשה המיני בהתנהגותה, וגרמה לו לחדור אל גופה, וזאת, במציאות שבה רווחת במשפטי אונס הטענה כי האישה היא היא ה"אשמה" באונס שנעשה בה. הסכנה היא שהתיקון המוצע ייתן לגיטימציה לטענה שכזו, ותחול "אינפלציה" של תלונות אינוס של גברים כנגד נשים, ולו כדי לחסום את תלונת האישה. בכך תגרום הצעת החוק לנסיגה חמורה של עשרות שנים לאחור מבחינת נכונות נשים להתלונן בגין מעשי אינוס.
במציאות שבה, עדיין, חלק ניכר מקרבנות האונס פוחדות להתלונן, היינו מצפים לחקיקה אשר תקדם תלונות ולא, כבדוגמא הנוכחית, לחקיקה בה יש סכנה גדולה במתן לגיטימציה גורפת לאפשרות שבה האישה "גרמה" לגבר לחדור לגופה בעוד שהוא לא הסכים לכך.
אולי לטעמי, הנסיבות המצדיקות תיקון החוק בכיוון המוצע, הן אך ורק באותם מקרים שבהם הנפגע הוא קטין או חסר ישע, והאישה הגורמת לו לחדור לגופה היא בגירה ונמצאת בסוג מסוים של עמדת כוח ומרות כלפיו. בנסיבות כאלה יישמר, במידה מסוימת, האיזון הראוי בין המינים לנוכח ייחודיותה של עבירת האינוס, תוך הגנה על נפגעים שהסכמתם אינה חופשית.
לכן, אפנה לחברי הוועדה הנכבדים להבין משמעותה השלילית של תמיכה בהצעת החוק כפי שהיא, ולתמוך בפשרה שהציעה ד"ר אורית קמיר, ובמיוחד בתיקון לסעיף 350 לחוק העיקרי, המייחס את גרם המעשה כאמור בסעיפים 345, 346 ו- 347 לחוק העיקרי, כלפי קטין או חסר ישע.
בכבוד רב,
ד"ר דנה פוגץ', עו"ד
ראש מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו
רח' מזא"ה 58
תל אביב 65789
טל' 03-5666618
פקס 03-5666619
www.noga.org.il