חומר רקע
כא' אדר, תש"ע, 7 מרץ, 2010
נייר עמדה:
הצעת חוק הרבנות הראשית (תיקון- סמכות בענייני גיור) התשס"ט -2009 (פ/1456/18)
עיקרי הדברים
הצעת חוק הרבנות הראשית (תיקון - סמכות בעניני גיור) התשס"ט-2009 שהוגשה על ידי חה"כ דוד רותם, תעלה לדיון להכנה לקריאה ראשונה בועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת ביום 8.3.2010 וטומנת בחובה שינוי היסטורי בחקיקת מדינת ישראל בנושא הקשר בין שבות לבין הזכות לאזרחות ישראלית, וכן שינוי הפוגע ביכולת הגיור של הקהילות הלא-אורתודוכסיות בישראל ובתפוצות.
הסעיף הבעייתי ביותר בהצעה הינו סעיף 3, הקובע כי אדם שאינו זכאי שבות אשר ביקר במדינת ישראל טרם גיורו, ולאחר מכן התגייר – בארץ או בחו"ל - לא יוכל לקבל אזרחות ישראלית! הצעת החוק אינה מסדירה את שאלת מעמדו של אדם זה ומותירה ריק חקיקתי ביחס לאופן בה תמומש זכותו היסודית לשבת במדינת ישראל. הדבר פוגע במתגיירים כולם, כולל עולי אתיופיה המוגדרים כ"פלשמורה" ובני זוג של אזרחים ישראלים שחיים בישראל מספר שנים לפני שמסיימים את גיורם.
אישורה של הצעת החוק, יטמיע,לראשונה בחקיקה הישראלית, הבחנה ברורה ובוטה בין יהודים (או זכאי שבות) מלידה ויהודים מכוח בחירה. הבחנה זו מנוגדת בתכלית לרוחה של מסורת ישראל, לערכי יסוד יהודיים וציוניים, ולתשתית הרעיונית הניצבת בבסיס הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמדינתו של העם היהודי.
הצעת החוק גם תבטל פסיקות של בית המשפט העליון אשר הכירו בתוקפם של גיורים לא אורתודוכסים ותמנע הכרה בגיורים כאלו לצורך חוק השבות בעתיד.
השינויים הדרמטים האלו נעשים במחטף, כחלק מהצעת חוק שנועדה במקור להתמודד עם הסחבת והקושי להתגייר במערך הגיור הממלכתי – על ידי הוספת סמכויות גיור לרבני ערים. הממשלה תמכה בעבר בהצעה, אולם בנוסח המעודכן נוסף סעיף בעייתי ביותר, ככל הנראה ביוזמת משרד המשפטים, אשר לא ברור כי כל מרכיבי הקואליציה מודעים לו ותומכים בו.
אנו קוראים לחברי הכנסת, וחברי הועדה בפרט, להתנגד לתיקונים הבעייתיים שיפורטו להלן. אין להסכין לכך שבמסווה של שכלול ויעול מערך הגיור הממלכתי יפגע הקשר ההיסטורי והערכי בין שבות לבין אזרחות ישראלית, ויפגע חופש הדת על ידי ביטול אפשרות ההכרה בגיור לא-אורתודוכסי בישראל.
להלן פירוט הטענות:
1. הצעת החוק נועדה על פניה להתמודד עם הקשיים הרבים בביצוע גיור במדינת ישראל על ידי הרחבת השורות של רבנים העוסקים בגיור והענקת סמכות גיור גם לרבנים ערים. ההצעה מסמיכה רבני ערים ומועצות מקומיות להקים בתי דין מיוחדים לגיור, ולגייר יחד עם שני רבנים מוסמכים אחרים. כמו כן ההצעה מצמצמת האפשרות של בתי דין לבטל גיורים ומסדירה סמכות להשיא את מי שנתגייר על ידי ראש מותב בית הדין שגייר אותו.
2. הסעיף הבעייתי ביותר בהצעה הינו סעיף 3, הקובע כי אדם שאינו זכאי שבות אשר ביקר במדינת ישראל טרם גיורו, ולאחר מכן התגייר – בארץ או בחו"ל - לא יוכל לקבל אזרחות ישראלית! הצעת החוק אינה מסדירה את שאלת מעמדו של אדם זה ומותירה ריק חקיקתי ביחס לאופן בה תמומש זכותו היסודית לשבת במדינת ישראל. אישורה של הצעת החוק, יטמיע,לראשונה בחקיקה הישראלית, הבחנה ברורה ובוטה בין יהודים מלידה ויהודים מכוח בחירה. הבחנה זו מנוגדת בתכלית לרוחה של מסורת ישראל, לערכי יסוד יהודיים וציוניים, ולתשתית הרעיונית הניצבת בבסיס הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמדינתו של העם היהודי.
3. בנוסף לשינויים שמטרתם כאמור לייעל ולהסדיר את מערך הגיור האורתודוכסי בישראל, קובעת הצעת החוק, שוב לראשונה בחקיקת מדינת ישראל, כי לרבנות הראשית תינתן סמכות לעסוק בגיור מבלי שהדבר יפגע בסמכות לערוך גיורים על פי כל דין (סעיף 1 להצ"ח). אף שסעיף זה לכאורה, על פי הנוסח הנוכחי, אינו פוגע בסמכות הגיור ובאפשרות ההכרה של המדינה בגיורים לא אורתודוכסים, יש להתיחס בחשדנות גם לסעיף זה, לאור כוונתו המוצהרת של משרד המשפטים לייסד באמצעות הצעת החוק פתרון שימנע מבית המשפט העליון להכיר בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים הנערכים בארץ.
4. הצעת החוק במתכונתה הנוכחית, יוצרת מציאות בלתי נסבלת בה מעמדם האזרחי של אלפי מתגיירים בישראל, כדוגמת בני עדת הפלשמורה ובני זוג של אזרחים ישראלים, אשר התגיירו בישראל, לא יהיו זכאים לאזרחות ישראלית. ההצעה אינה נותנת פתרון לשאלה מה יהיה מעמדם לאחר הגיור ומותירה אותו לוט בערפל.
5. במסווה של הצעת חוק המבקשת לייעל את מערך הגיור הממלכתי, מנוצלת הצעת החוק על מנת לקדם רפורמה מרחיקת לכת בדיני השבות וההתאזרחות בישראל. מהלך זה, הנעשה במחטף וללא דיון ציבורי כלשהו, אינו ראוי.
6. סעיף 3 להצעת החוק פוגע באופן ישיר בהכרה בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים לצורך חוק השבות (נושא שעדיין ממתין להכרעת בג"ץ). הסעיף הזה ימנע הכרה בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים לצורך קבלת אזרחות מכוח חוק השבות.
7. יתירה מכך, הצעת החוק, במתכונתה הנוכחית, סותרת חזיתית את החלטתו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ משנת 2004 ופסק דינו משנת 2005 (בג"ץ 2859/99 מקרינה ואח' נ שר הפנים ואח') ולפיהן חוק השבות חל על מתגיירים אשר התגיירו במדינת ישראל וכי גרים אשר החלו את לימודיהם לקראת הגיור בעת שהותם החוקית במדינת ישראל והשלימו הליך זה בקהילות לא אורתודוכסיות בתפוצות יחשבו כזכאי עליה על פי חוק השבות. כוונתה של ממשלת ישראל לקדם את חקיקתה של הצעת החוק הנדונה הינה מהלך בלתי ראוי ומסוכן, העומד בסתירה מוחלטת להצהרותיה של הממשלה בדבר כיבוד מעמדם של בית המשפט העליון ופסיקותיו.
8. קשה להפריז בעוצמת הפגיעה בקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות בחו"ל, המהוות מרבית מנינו ובניינו של העם היהודי בתפוצות, על ידי קביעה בחקיקה כי מדינת ישראל אינה מכירה בגיורים שלהם וגיורים של רבנים עמיתים רפורמים וקונסרבטיבים בארץ. קהילות אלה, רואות במדינת ישראל חלק מהעבר וההווה המשותף של כל יהודי באשר הוא. הן רואות עצמן קשורות למדינה בגורל ובייעוד. קביעה בחוק כי לגיורם של קהילות אלה אין כל מעמד חוקי בישראל תהווה מכה קשה לקשר חשוב זה של ישראל עם התפוצות.
9. נוכח כל האמור לעיל, הצעת החוק אינה עולה בקנה אחד עם מחויבותה של מדינת ישראל לכבוד האדם, לחופש הדת ולערך השוויון, כמו גם ערכים יסודיים של הזכות לשבות. הצעת החוק, באם תאושר, תגרום לנזקים חמורים לזכויות הפרט, וכן לאינטרסים חיוניים של המדינה.
10. יש להתנגד אפוא להצעת החוק במתכונתה הנוכחית. אין לנצל את השינוי הדרוש בהוספת סמכות גיור לרבני ערים לצורך שינויים יסודיים במעמד הזכות לשבות, פגיעה בעקרון של הזכות לשבות לכל יהודי, ולפגיעה במעמד התנועות הלא-אורתודוכסיות בתחום הגיור בישראל. לכן, לכל הפחות, יש להוריד את סעיפים 1 ו- 3 מהצעת החוק.