חומר רקע
טובת הילד וחוק האימוץ – עיקרים מדוח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה (ועדת רוט-לוי)
טובת הילד משמשת מזה שנים רבות אמת מידה מנחה לקבלת הכרעות בעניין ילדים בדין הישראלי ובדינן של מדינות רבות אחרות. עם השנים התפתח דיון בעניין היחס שבין טובת הילד לבין זכויות הילד לאור ההכרה בילד כישות משפטית עצמאית נושאת זכויות. כיום נראה שיש משמעות חדשה לעיקרון טובת הילד ולמונח "טובת הילד": התגבשה הכרה כי למדינה יש חבות ליישם את עקרון טובת הילד בעניין ילדים, חבות המקימה כנגדה זכות של הילדים ליישום העיקרון. מתוך כך, נולד הצורך בקביעה מפורשת וברורה של תוכני העיקרון.
ועדת רוטלוי קבעה כי טובת הילד מורכבת ממכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד. אם הגדרה זו תאומץ, הרי שלא ניתן יהיה להבחין עוד בין טובת הילד לבין זכויותיו – הכרעה בדבר טובת הילד תהיה חייבת לכלול התייחסות למכלול זכויותיו ולשאלת עיגון זכויותיו, שלילתן או הגבלתן. ילדים נהנים לא רק מזכויות הגנתיות אלא גם מזכויות אזרחיות ומדיניות (חופש הביטוי, הזכות לפרטיות, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, הזכות לחינוך, הזכות להתפתחות, זכות הילד לגדול בחיק משפחתו ועוד).
הוועדה גיבשה רשימת שיקולים שיש לבחון בעת בחינת טובת הקטין בהקשרים השונים:
"בעת קביעת טובתו של ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים:
1. רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון.
2. שלומו הגופני והנפשי של הילד
3. גילו של הילד וכשריו המתפתחים
4. ממד הזמן בחיי הילד
5. מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלבנטיים לעניין הנדון
6. ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה
7. קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ואנשים משמעותיים בחייו
8. עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחיי הילד
9. הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון
10. כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לטובת הילד"
האמנה לזכויות הילד עיגנה בסעיף 3 את העיקרון לפיו המדינה חייבת ליישם את עיקרון טובת הילד. הסעיף מטיל חובה על המדינה לנקוט את כל האמצעים התחיקתיים והמנהליים המתאימים לשם הבטחת הגנה וטיפול בילד. לפיכך המליצה וועדת רוטלוי לעגן חובה זו גם בחקיקה הישראלית, ובמקביל לנקוט שורה של פעולות וצעדים בתחומי הביצוע כמו גיבוש מדיניות, פיקוח, אכיפה, הסבה והטמעה, הכשרה והדרכה, בקרה וכו', על מנת למלא את חובתה ליישום עקרון טובת הילד, על פי האמנה עליה היא חתומה ואותה היא אשררה.
בסעיף 3 לאמנה מדובר על תחולה רחבה מאוד של העיקרון: העיקרון חל על כל הפעולות של המדינה (קביעת מדיניות, חקיקה, ביצוע, אכיפה, פיקוח); העיקרון חל על כל הגופים (ציבוריים ופרטיים כאחד); העיקרון חל על ילד ספציפי ועל ילדים כקבוצה; העיקרון מקיץ פעולות המשפיעים על ילדים באופן ישיר ובאופן עקיף.
באמנה מופיע סעיף ספציפי לעניין אימוץ:
סעיף 21
מדינות חברות המכירות בשיטת האימוץ ו/או מתירים אותה יבטיחו כי טובת הילד תהיה השיקול המכריע וכן:
2. יבטיחו כי אימוץ הילד יאושר רק ע"י רשויות מוסמכות הקובעות, בהתאם לחוק ולנהלים ישימים, ועל יסוד מידע אמין ורלוונטי, כי ניתן לאשר את האימוץ בשים לב למעמד הילד כלפי הוריו, קרוביו ואפוטרופסיו החוקיים, וכי האנשים הנוגעים בדבר הסכימו מתוך ידיעה מלאה לאימוץ, על יסוד התייעצות ככל שתידרש.
3. יכירו כי אימוץ בין-ארצי יישקל כאמצעי חילופי לטיפול בילד, מקום שלא ניתן לשים את הילד במשפחה אומנת או מאמצת, או להסדיר לו טיפול נאות במדינת מוצאו.
4. יבטיחו כי ילד המועמד לאימוץ בין-ארצי יהנה מבטחונות ותנאים ברמה זהה לאלה הקיימים באימוץ פנימי.
5. ינקטו בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח כי סידור הילד באימוץ בין-ארצי לא יביא לרווח כספי בלתי הוגן עבור המעורבים בכך.
6. יפעלו, מקום שמתאים, לקידום היעדים המפורטים בסעיף זה ע"י קביעת הסדרים או הסכמים דו-צדדיים או רב- צדדיים וישתדלו במסגרת זו להבטיח כי השמת הילד בארץ אחרת תבוצע ע"י רשויות או מוסדות מוסמכים.
המלצות הוועדה לעניין תיקון חוק האימוץ:
• באופן כללי, הוועדה מציעה לקדם חקיקת חוק לקידום זכויות הילד, אולם במקביל לאזכר את החוק בחוקים אחרים או לעגן את עיקרון טובת הילד בחוקים העוסקים בילדים. הוועדה ממליצה למחוקק לעבור על כל חוק בנפרד ולבחון את הצורך בעריכתן של מספר פעולות:
◦ עיגון עיקרון טובת הילד בצורה ברורה ומפורשת, תוך שימוש במונח "טובת הילד" (אלא אם באופן מודע נבחר מונח אחר).
◦ קביעת משקל לעיקרון: עיקרון על/ראשון במעלה/בלעדי/מכריע וכד'
◦ לבחון האם יש מקום לציין מפורשות בחוק את רשימת השיקולים לעניין ההכרעה בדבר טובת הילד
◦ עיגון חובת הנמקה בחוק (חובת הנמקה כללית/ מסויגת).
◦ עיגון הוראות שיבטיחו את קיום טובת הילד, להלכה ולמעשה.
• לעניין חוק אימוץ ילדים:
◦ עיקרון טובת הילד כבר מעוגן בסעיף 1ב לחוק כעיקרון על, אולם הוא חל רק על החלטות של בית המשפט. גם בסעיפים 7 ו-19 נזכר עקרון טובת המאומץ – שוב ביחס להחלטות ביהמ"ש (החלטת ביהמ"ש לתת צו אימוץ מבלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ, והחלטת ביהמ"ש לבטל צו אימוץ, בהתאמה)
◦ בחלק בחוק העוסק באימוץ בין-ארצי, מופיע במספר סעיפים עקרון טובת המאומץ. בניגוד לסעיף 1ב, לעניין אימוץ בין-ארצי העקרון הוא בעל תחולה רחבה יותר ונחשב שיקול מרכזי המוחל במגוון החלטות ועל מגוון גורמים, בנוסף לבתי המשפט, כגון עמותות מוכרות, הרשות המרכזית, שר הרווחה ושר המשפטים.
◦ לאור זאת, להלן המלצות הוועדה:
▪ יש להגדיר את טובת הילד בחוק בצורה ברורה ומפורשת ("טובת הילד מורכבת ממכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד")
▪ יש לבחון האם יש מקום להכניס את רשימת השיקולים לתוך החוק עצמו.
▪ בהקשר זה יש לשים לב לכך שבסעיף 7 מוגדר גם "רצון הילד" כעיקרון מכריע בסוגיית האימוץ (מגיל תשע או אם הילד "מבין בדבר"), ולכן יש לקבוע את המשקל שלו ביחס לרשימה עצמה.