חומר רקע

שאלות והערות לעניין תיקון מספר 7 להצעת חוק אימוץ ילדים - לקראת קריאה שניה ושלישית ד"ר רונה שוז 1. סעיף 1(ב) – לדעתי נכון לנסח את הסעיף כך שהחובה לפעול על פי טובת הילד חלה על כל הגורמים המעורבים בהליך האימוץ. 2. סעיף 8א - בודאי נכון לקבוע שההורה זכאי להתייעץ עם פסיכולוג, אבל זה כבר מוזכר בסעיף 8ב(5). לדעתי ראוי לקבוע יותר מזה - שיש להורה זכות לקבל ייעוץ פסיכולוגי עצמאי חינם, כפי שנהוג בכמה מדינות בארה"ב (נזכר במאמר שלי, בה"ש 142 והטקסט ליד), וכן זכות לקבל ייעוץ משפטי עצמאי חינם. 3. סעיף 8א(ב) האם ניתן לפתוח שוב את הדיון לגבי התקופה של שבוע אחרי הלידה. לא מעט משתתפים בועדה הביעו תמיכה בתקופה ארוכה יותר. יש לזכור שוועדת ברנר (גרוס) המליץ על שבועיים. (ראי נימוקים לתקופה ארוכה במאמרי בעמ' 191 עד 192. 4. סעיף 8ב - לדעתי יש לקבוע שפקיד הסעד שעוסק במתן הסכמה למסירת ילד לאימוץ לא יהיה אותו פקיד סעד שעוסק בבקשת הורים מאמצים לאמץ (במאמר שלי בעמ' 192 פסקה 2) 5. סעיף 9(א)(2) – על פי הנוסח הקיים, הרושם הוא שהגורם העיקרי הוא פקיד הסעד ומצטרף אליו עורך הדין. יש להפוך את הסדר כדי שזה יתאם את הסדר בסעיף 9(א)(1) (שופט או דיין ופקיד סעד). לחלופין, ניתן לקבוע שההסכמה תינתן בפני שופט, דיין או עורך דין מוסמך, ובסעיף קטן נפרד לקבוע שפקיד הסעד יהיה גם כן נוכח במעמד מתן ההסכמה. 6. סעיף 9(א)(2) – לגבי עורך הדין, לא ברור מה המשמעות של המילים "זולת עורך דין שהוסמך לעניין חוק זה"? 7. סעיף 12(ג) - האם היה דיון על השינוי הזה? לא מתיישב עם המגמה לצמצם את שיקול הדעת של פקידי הסעד על פי סעיף זה, שלעיתים זכה לביקורת שיפוטית. מדוע להרחיב אותו? 8. סעיף 13(א)(1) – נדמה לי שהיה דיון על הצורך לקבוע נוהלים לגבי מאמצי החיפוש . האם יש לקבוע שהשר יתקין תקנות או נהלים? 9. סעיף 13א(א) – בדיון בועדה היו חילוקי דעות לגבי המועד המתאים במקרה שבו האב לא ידע על לידת הילד. ח"כ יצחק לוי היה סבור שיש לקבוע תקופה ארוכה יותר במקרה כזה. (נראה לי שהוא הציע 6 חודשים). אני סבורה שנאמר בוועדה שהשאלה תידון שוב בעתיד. אני תומכת בקביעת תקופה ארוכה יותר – של 4 חודשים - במצב זה. מדובר במצב שבו ההורה אינו אשם בכלל וניתוק הילד מההורים המאמצים אחרי ארבעה חודשים לא יגרום לו נזק בלתי הפיך (מפנה למאמר שלי בעמ' 211). עוד אציין כי הצורך בסעיף זה מקבל משנה תוקף לאור פס"ד של בית המשפט העליון שניתן לפני כמה חודשים בעניין ילדו של עובד זר (בע"מ 778/09 ודנ"א 10002/09). שם נקבע שאין לבטל את הכרזת הילד כבר-אימוץ על אף שההכרזה ניתנה בטעות כי זהות האב היתה ידועה ורשויות הרווחה לא שמו לב לכך, ועל אף שהאב פנה לפקידת הסעד זמן קצר אחרי השמת הילד אצל ההורים המיועדים לאמצו.