חומר רקע
7 יוני, 2010
תמי סלע, עו"ד
עוזרת ליועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקונים שונים)
עמדת המועצה לשלום הילד
1. הצעת החוק בנוסחה זה נותנת, לדעתנו, ביטוי הולם לשתי מגמות חשובות, אשר כל אחת מכיוונה נועדה להגן על טובת הילד וזכויותיו: מחד חיזוק זכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים ומאידך, מניעת פגיעה בזכותו של הילד ליציבות ולוודאות ומניעת טילטולו כתוצאה מניתוקו מהמשפחה המבקשת לאמצו. הנוסח הנוכחי דומה מבחינה רעיונית להצעת החוק הפרטית שייזמה המועצה לפני כ- 6 שנים ואשר הוגשה בכנסת ה- 16 על ידי חה"כ מתן וילנאי ומאוחר יותר, בכנסת ה-17 על ידי חה"כ איתן כבל, קולט אביטל וח"כים נוספים.
2. זכויות מקבילות אלו, ובראש ובראשונה הזכות ליציבות, לרציפות ולוודאות באות לידי ביטוי ב"חיזוק" מתן ההסכמה לאימוץ והדרישות המחמירות בהן יש לעמוד כדי שההסכמה תהיה תקפה; ובתחימת מועד החזרה מהסכמה ומועד ביטול הכרזת הילד כבר אימוץ בזמן סביר (60 יום מיום מסירת הילד לאימוץ). כך גם הנוסח נותן ביטוי הולם לזכותו של הקטין לזהות באמצעות הדרישה לעשות מאמצים סבירים לחפש הורה שיש קושי לאתרו.
3. אנו רואים גם חשיבות רבה בעיגון זכותו של הקטין לייצוג בהליכי אימוץ באופן המאמץ את המלצות ועדת רוטלוי לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה
4. כך גם אנו מייחסים חשיבות מיוחדת להקניית מעמד להורים המאמצים בהליך מתוך תפיסה כי בעזרתם תיפרש בפני בית המשפט התמונה המלאה על אודות טובת המאומץ.
5. ההצעה בנוסחה זה נותנת פתרונות לקשיים שעלו מתוך הפסיקה (בראש ובראשונה פרשת תינוק המריבה, בע"מ 377/05, 399/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים; וגם, למשל, בע"מ 5082/05, היועמ"ש נ' פלוני ואח'.
6. העקרונות הרעיוניים העומדים בבסיס נוסח הצעת החוק ראויים, אם כן, בעינינו ועולים בקנה אחד עם טובתו של הקטין במובן הרחב. יחד עם זאת, להלן כמה הערות קונקרטיות:
א. לסעיף 8ב (ח): יש להבהיר במסגרת סעיף זה את החשיבות בשכנוע האם למסור פרטים ביחס לאב לשם איתורו (ולא רק לשם שמירת פרטים מזהים בתיק האימוץ כפי שמשתמע). זאת, על מנת לאפשר את איתורו (המהיר) של האב ואת בירור דעתו, תוך מתן ביטוי הן לזכות הילד לגדול אצל הורהו הביולוגי והן לזכותו ליציבות ולודאות.
ב. לסעיף 8 ג. : יש להוסיף אפשרות לשימוש בפרטים המזהים של האב גם לצורך צרכים שלא חשבו עליהם מלכתחילה, אם האם מביעה לכך הסכמה בדיעבד. האופן שבו מנוסח הסעיף מאפשר שימוש בפרטים המזהים של האב רק למטרות מוגדרות עליהם חשבה והסכימה האם מראש.
ג. לסעיף 9 (א)(1): אין מקום לדרוש, לדעתנו, כי מסירת ההסכמה תינתן בפני בית המשפט ופקיד סעד גם יחד. התוספת של פקיד הסעד היא פתח לסירבול בלתי נחוץ (מה גם שקיימת אפשרות למסור הסכמה בפני פקיד סעד בהמשך הסעיף).
ד. לעניין סעיף 13:
ב.1. יש לדעתנו להצמיד את המועד שנקבע (14 יום) למועד מתן ההסכמה ולא למועד בו "נודע לפקידת הסעד על כוונת האם למסור את הילד לאימוץ" , שהוא מועד מעורפל, לא רשמי ובלתי מתועד. לבהירות יש ערך משמעותי במניעת דיונים פולמוסיים עתידיים, והיא עולה על כן בקנה אחד עם זכותו של הקטין לוודאות.
ב.2. יש להוסיף את הקטין לרשימת האנשים שיש לשמור על פרטיותם בעת ניסיונות איתורו של האב הנעדר.
בכבוד רב,
ורד וינדמן, עו"ד
היועצת המשפטית