חומר רקע
כ"ז סיון תש"ע
09 יוני 2010
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון), התש"ע–2010 –
מסמך הכנה – שאלות והערות לדיון השלישי שייערך ביום 14.6.2010
פרק ב: הערכת מסוכנות
סעיף 5 לחוק
הסעיף עוסק במינויים של מעריכי מסוכנות וקובע את תנאי הכשירות ואת הסייגים למינוי מעריכים כאמור.
כיום מוסדר עיקר הליך המינוי בתקנות – הקובעות את תנאי ההכשרה והנסיון הנדרשים וכן טעמים המצדיקים אי מינוי. ועדה מייעצת בוחנת את המועמדים וממליצה לעניין התאמתם או אי התאמתם. התקנות מעניקות לוועדה שיקול דעת להמליץ לשר לא למנות אדם אשר הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כמעריך מסוכנות או שבשל נסיבות אחרות אינו מסוגל או אינו ראוי לשמש כמעריך מסוכנות.
מתעוררת שאלה האם לא היה צורך בהסמכה מפורשת בחוק כדי לקבוע בתקנות הוראות מעין אלה.
שאלות:
• קרימינולוגים קליניים מול קרימינולוגים שיקומיים-חברתיים – מדוע לא נכללו ? מה ההבדל בין התארים ?
• האם בדומה להבחנה בין קרימינולוג קליני ושיקומי-חברתי יש מקום גם להבחנה בין פסיכולוגים שונים ועובדים סוציאליים שונים (מחקריים לעומת קליניים לדוגמה). מוצע לברר האם מוכרים הבדלים כאלה בתארים. יצוין כי במסגרת תת הוועדה שתפקידה היה לקבוע קריטריונים למומחיות בתחומים אלה – נעשתה הבחנה בין סוגים של פסיכולוגים ועו"ס כאמור. (משרד הבריאות, פרופ' שרה בן דוד). עוד מוצע לברר מה נעשה עם המלצות תת הוועדה?
• מוצע לבקש מהמשרדים להציג באופן כללי את התקנות שקובעות את הליך המינוי ואת דרישות ההכשרה של מעריכי המסוכנות.
• שאלות לגבי התקנות: פטור לקציני מבחן בתקנה 7(א) – מדוע לא צריכים לעמוד בתנאי הטיפול והניסיון ? תקנה 6(א)(3) – נראה שהכוונה לחלופה לפסקה (2) ולא לתנאי מצטבר – האומנם ?
• דיון בנוסח המוצע על ידי הייעוץ המשפטי לוועדה.
סעיף 6 לחוק
סעיף קטן (א)(1)(א)
השינוי המשמעותי בסעיף זה הוא ביטול החובה של בית המשפט לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין. במקום זה מוצע לחייב את בית המשפט לקבל תסקיר מבחן אשר יכלול הערכת סיכון. התסקיר הוא מסמך שנערך על ידי קצין מבחן וכולל התייחסות להיבטים שונים שרלבנטיים לענישה, ובין היתר גם להערכת הסיכון. למעשה, כבר כיום מוגשים תסקירי קצין מבחן לפני גזירת דינם של עבריני מין ואלה כוללים גם הערכת סיכון. יצוין כי קציני מבחן אינם מוסמכים כ"מעריכי מסוכנות". עוד יצוין כי בעת חקיקת החוק ראתה הוועדה בהערכת המסוכנות המקצועית הניתנת על ידי בעלי מקצוע הנדרשים לעמוד בדרישות מחמירות חלק משמעותי באיזון שהחוק יוצר אל מול הפגיעה בעברייני מין.
שיקולים רלוונטיים לגבי הערכת מסוכנות / תסקיר קצין מבחן בשלב גזר הדין:
1. הערכת מסוכנות היא כלי שמטרתו לסייע בקביעת צווי פיקוח ותוכנית שיקום כשהעבריין חוזר לקהילה, ואין בה צורך אם הוא נכנס למאסר או לבי"ח פסיכיאטרי. ממילא כשישתחרר תתבקש הערכת מסוכנות עדכנית. ככלל, עונשים אדם על מה שעשה ולא על יסוד מה שהוא עתיד לעשות.
2. מנגד – גם בשלב גזר הדין רמת הסיכון הנשקפת מאדם היא שיקול רלוונטי לקביעת העונש (במסגרת הגנה על הציבור) ולפי הצ"ח הבניית שיקול הדעת מוצע כי שיקול זה יוכל להביא לסטייה ניכרת מסטנדרט הענישה, ואם כך – הרי שחשוב שהניבוי לגבי רמת המסוכנות יהיה המדויק והמקצועי ביותר שיכול להיות, וכן שניתן יהיה לעמת את הניבוי הזה עם חוות דעת אחרות. כמו כן – יכולת השיקום ודרך השיקום המתאימה לעבריין מסוים היא שיקול רלוונטי נוסף בשלב גזר הדין – ויש לבחון האם יש יתרון בעניין זה להערכת מסוכנות לעומת הערכת הסיכון.
3. מנגד – ההחלטה בעניין גזר הדין מבוססת קודם כל על מעשה העבירה שבוצע ונסיבותיו, והערכת הסיכון היא רק שיקול נוסף שמסייע לבית המשפט בהחלטתו, לעומת זאת, צווי פיקוח מבוססים בעיקר על הערכת המסוכנות – ולכן חשוב שהיא תהיה מפורטת, יסודית ומקצועית ככל הניתן.
4. כמו כן - רמת הסיכון ויכולת השיקום כשיקול בענישה רלוונטית לכל העבריינים ולא רק לעברייני מין, ולגביהם הכלי יישאר תסקיר מבחן הכולל הערכת סיכון – מדוע מוצדק להבחין ?
5. מנגד – לגבי עבריני מין יש תפיסה מקובלת ורווחת של מסוכנות ורצידיביזם (על אף שאינה מגובה במחקרים לגבי כלל עבירות המין) – ולכן אולי דווקא לגביהם חשוב שעניין זה ייבחן בצורה הכי מקצועית ואובייקטיבית שניתן.
6. הערכת מסוכנות היא כלי מפורט מאוד שמתייחס לפרטים קשים לגבי הרגלים מיניים ועוד - ברמת פירוט שאינה נדרשת לצורך קביעת גזר הדין. רמת פירוט כזו רלוונטית כדי לקבוע צווי פיקוח שמתייחסים להרגלי יום יום וטריגרים של אותו עבריין ולתוכנית שיקום המתאימה לו.
7. האם אין חשש שהפירוט הרב בהערכת המסוכנות יגרום עלול להטות / לעוות את שיקול דעתו של השופט ?
שאלות בנושא הערכת מסוכנות מול הערכת סיכון:
• טענת הממשלה היא כי לצורך קביעת גזר הדין נדרשים נתונים שונים מאלה שנדרשים לצורך הטלת צו פיקוח ומעקב ולכן די בשלב זה בהערכת סיכון הנכתבת על ידי קצין מבחן ולא נדרשת הערכת מסוכנות. מה ההבדל בין הכלים? תיאור תהליך הכנת הערכת מסוכנות לעומת הערכת סיכון? התנאים שבהם נערכת הערכת מסוכנות לעומת תנאי עריכת התסקיר.
• האם הערכת סיכון אכן (כפי שקראנו בחלק מהמאמרים) נותנת ניבוי פחות מדויק לגבי רמת המסוכנות של האדם? משתמשת בכלים פחות מתקדמים-פחות מדעיים? נתונה יותר להטייה אישית של הגורם העורך אותה?
• מוצע לבחון את ההבדל בדרישות ההכשרה בין מי שמוסמך לתת הערכת מסוכנות למי שמוסמך לתת תסקיר הכולל הערכת סיכון – מה ההצדקה לכך?
• האם יש הצדקה להבדלים לעניין כללי ניגוד עניינים בין מעריך מסוכנות לבין קצין מבחן (ובייחוד האפשרות לקשר טיפולי בינו לבין העבריין). האם יישמר העיקרון שלפיו אדם שהיה לו קשר טיפולי עם עבריין המין לא ייתן לגביו הערכת מסוכנות – זאת, לאור העובדה שהגורמים הטיפוליים בשירות המבחן עורכים קבוצות טיפוליות לעברייני מין וייתכן שהם אותם גורמים שאמורים להיות מופקדים גם על הערכת הסיכון במסגרת התסקיר שלפני מתן גזר הדין.
• הבדל מבחינת האפשרות לחקור על הערכת המסוכנות ולהביא חוות דעת נגדית, לעומת העדר אפשרות לחקור קצין מבחן על התסקיר.
• מה החיסכון הצפוי בעלויות ?
• גם אם מקבלים את התיקון המוצע - האם להותיר לבית המשפט שיקול דעת ולאפשר לו לדרוש הערכת מסוכנות גם בטרם מתן גזר הדין במקרים שבהם הדבר דרוש לדעתו.
שאלות נוספות:
סעיף קטן (א)(1)(ג) - בהמשך לביטול החובה לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין, מוצע לבטל גם את החובה לקבל הערכה כזו לפני מתן צו מבחן, הניתן בשלב גזר הדין. חשוב לציין כי אין זה מובן מאליו שצו מבחן = גזר דין, אם כי הנטייה כיום היא לראות בכך אמצעי עונשי, אך העניין מצוי בויכוח. לפיכך ייתכן שכדאי להשאיר את הפירוט בחוק (גם כדי שלא ילמדו מן המחיקה על כוונה לשנות את המצב).
• בחוק הגנה על הציבור מוגדרים "גזר דין" ו"הרשעה" באופן מרחיב הכולל גם "מתן צו מבחן ללא הרשעה", "מתן צו לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש", קביעה לגבי ביצוע העבירה, ועוד. האם אין צורך להתאים את סעיף 37 לחוק העונשין להגדרות אלה.
• לעניין אשפוז – מוצע לברר כיצד הרשויות מוודאות שאדם שאמור להשתחרר מאשפוז או לעבור לטיפול אחר עובר הערכת מסוכנות ומוצא בעניינו צו פיקוח.
• מוצע לברר האם יש מומחיות במסגרת בתי החולים הפסיכיאטרים לעניין הערכת מסוכנות של עבריני מין או שמא יש תועלת במקרים אלה בהשארת המצב הקיים גם לצורך שגרת הטיפול בעבריין שמחליטים לאשפז.
סעיף קטן (א)(1א) - בבית הדין הצבאי אין הליך מקביל להגשת תסקיר על ידי קצין מבחן בבתי המשפט ולכן הוצע להותיר את המצב הקיים בעינו.
• מוצע לברר כיצד מתנהל ההליך ללא תסקיר, ולענייננו – אם ההליך הנכון יותר הוא הגשת תסקיר הכולל הערכת סיכון בשלב מתן גזר הדין, מדוע אין אפשרות לייסד הליך כזה גם בבית הדין הצבאי?