חומר רקע
ת"א, ז' סיון, תש"ע
20 במאי 2010
מספרנו/ 00719010
נייר עמדה
הצעת חוק בתי משפט (תיקון מס' 59) סמכות בעניינים כלכליים, התש"ע-2010
1. לשכת עורכי הדין בישראל (להלן "הלשכה") מתנגדת להצעה להקים בית משפט מיוחד לעניינים כלכליים.
2. הלשכה תומכת בהמשך הליך ההתמקצעות של השופטים בתחומים השונים, לרבות התחום הכלכלי, על דרך ניתוב תיקים ע"י נשיאי בתי המשפט, ומתן הכשרה מתאימה לשופטים אלו.
3. מבלי לגרוע מההתנגדות להצעת החוק כולה, הלשכה מתנגדת לכל פגיעה המופיעה בהצעה בזכות הערעור.
4. מבלי לגרוע מההתנגדות להצעת החוק כולה, הלשכה מתנגדת להקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בלבד, כאמור בסעיף 2 להצעה.
5. מבלי לגרוע מההתנגדות להצעת החוק כולה, הלשכה מקבלת את עמדת פורום בתי משפט ארצי, כפי שבוטאה בסעיפים 1 ו- 2 לנייר העמדה מיום 9 בדצמבר 2009, בנוגע לתזכיר חוק בתי משפט – הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב כדלקמן:
"הפורום מצא לנכון להביע את התנגדותו הנחרצת להצעה להוסיף לחוק בתי משפט את סעיף 42ד – שכותרתו "העברת הליך לדיון בפני הרכב מורחב".
1. לפי סעיף זה, על החלטה המאשרת תובענה ייצוגית הנובעת מזיקה לנייר ערך, ועל החלטה המאשרת תובענה נגזרת, לא ניתן יהיה לבקש רשות ערעור מבית המשפט העליון. תחת זאת, ניתן יהיה לבקש דיון חוזר בהרכב מורחב של בית המשפט המחוזי. הפורום מוצא מספר פגמים חמורים בהצעה זו:
1.1. ראשית, הפורום חולק על ההגיון בעצם ההצעה. החלטה לאשר תביעה ייצוגית, או תביעה נגזרת, היא החלטה מאד מהותית וחשובה. לא יעלה על הדעת שלא ניתן יהיה להשיג עליה באופן מיידי לערכאה גבוהה יותר. כידוע לכל מי שעוסק בתחומים אלה, דיון באישור תובענה ייצוגית (או נגזרת) הינו דיון מורכב ומהותי, והוא קרוב להכרעה בגורל התובענה כולה. כידוע, במסגרת שלב "מקדמי" זה, בית המשפט דן בסיכויי התובענה לגופם של דברים. ברוב המכריע של המקרים, כאשר התובענה הייצוגית מאושרת - התיק מסתיים מהר מאד בפשרה, ואם לא - הוא מסתיים בפסק דין לזכות התובעים. לכן, לא יעלה על הדעת שלא ניתן יהיה לערער לבית המשפט העליון על החלטה כזו.
1.2. הדעת אינה נותנת שבתובענות כאמור, שיוגשו לבתי המשפט המחוזיים האחרים, יידון הערעור בבית המשפט העליון ואילו ערעורים על תובענות שיוגשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, יידונו באותו בית המשפט. כמו כן, לא ברור מהוא היחס בין החלטה שתינתן בבית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים למשל, ובין החלטה שתינתן על ידי ההרכב המורחב בבית המשפט המחוזי בתל אביב? כששתי ההחלטות הינן בגדר סיום ההליך?
1.3. זאת ועוד, אם אכן, כדברי מנסחי התזכיר, מתנהלים מרבית ההליכים השיפוטיים בתחומים הכלכליים בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, נמצא עצמנו במצב בו מרבית התיקים לא יגיעו כלל לכדי דיון בבית המשפט העליון. מכאן, שההלכה הפסוקה בנושאים אלו לא תתפתח עוד, ואם כן, יהיה זה באופן מוגבל בלבד.
1.4. לסיום, בלתי מובן מדוע שלילת זכות הערעור הינה לגבי תובענות ייצוגיות בתחום ניירות הערך בלבד. איזה הבדל מהותי יש בינן לבין תובענות ייצוגית אחרות (כגון תובענות ייצוגיות בתחום הצרכנות)?
2. שאלה נוספת העולה מהתזכיר נוגעת להגדרה "עניין אזרחי" שבסיפא לסעיף 42א לפיה לא יידונו תביעות אזרחיות בענייני משפחה כהגדרתם בסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995. הפורום תוהה האם ניתנה הדעת לתביעות בענייני משפחה, העוסקות בעניינים כלכליים מובהקים וכן בדיני החברות וכיוצ"ב שמטופלות על ידי ערכאה שלשופטיה אין מומחיות בכך?".