חומר רקע
מבוא
לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד בנושא "השארת ילדים ללא השגחה – מעקב אחרי יישום החוק" יוצג להלן סעיף 361 בחוק העונשין, התשל"ז-1977, שכותרתו "השארת ילד ללא השגחה", ויידון יישומו בישראל מאז נחקק. חלקו השני של המסמך עוסק בסקירת המצב החוקי בנושא השארת ילדים ללא השגחה במדינות בעולם ובהן מדינות באוסטרליה, בארצות-הברית, בקנדה וניו-זילנד.
עיקרי הדברים
• תאונות המתרחשות בבית ובחצר הן, לצד תאונות הדרכים, אחד הגורמים העיקריים להיפגעות של ילדים ובני-נוער. מאות אלפי ילדים נפגעים בכל שנה בתאונות בית וחצר. יותר מ-100,000 ילדים פנו בשנת 2008 לחדר מיון בשל היפגעות בתאונות אלה, אלפים אושפזו ועשרות נפטרו כתוצאה מהן. אף-על-פי שהישארות ללא השגחה נזכרת לעתים קרובות כגורם מסייע לתאונות, המחקר בנושא לא סיפק תשובה על השאלה עד כמה השגחה ראויה מגינה מפני היפגעות בתאונות. מדיווחים בתקשורת עולה כי בחלק קטן מן הפגיעות הילדים שנפגעו הושארו ללא השגחה, ובמקרים אחדים אף נפטרו ילדים שהושארו ללא השגחה.
• בשנת 2001 תוקן סעיף 361 לחוק העונשין בישראל, ונכללה בו עבירה של השארת ילד עד גיל שש ללא השגחה. העונש על עבירה זאת הוא שנה עד שלוש שנות מאסר.
• בשנים 2002–2010 נפתחו במשטרה 811 תיקים בגין עבירה זאת. 43 מתיקים אלה (5.3%) נדונו בבית–המשפט, וב-27 מהם הורשעו הנאשמים בעבירה. כשלושה-רבעים מן התיקים שנפתחו בגין עבירה זאת נסגרו ולא הובאו לדיון בבית-המשפט. גם במקרים שבהם נדון התיק והורשע העבריין, מערכת המשפט כמעט איננה מטילה על העבריין עונשי מאסר בפועל ומעדיפה לגזור עליו מאסר על תנאי, עבודות שירות או פיצויים.
• בחלק גדול מן המדינות שנבדקו בסקירה המשווה שלהלן נמצא כי החוק מגדיר השגחה ראויה כחלק מחובת ההורה כלפי ילדו ומאפשר לרשויות הרלוונטיות להתערב אם ההורה איננו ממלא חובה זאת.
• באורגון ובמרילנד שבארצות-הברית, באונטריו שבקנדה, בוויקטוריה שבאוסטרליה ובניו-זילנד יש חוקים הקובעים כי השארת ילד ללא השגחה היא עבירה פלילית. גיל הילד שנקבע לעניין זה במדינות אלה הוא 8–16 שנים. העונשים המוטלים על העבריינים הם מ-500 דולר קנס ועד שנת מאסר.
• 16 מדינות בארצות-הברית, קוויבק שבקנדה וניו-סאות'-ויילס באוסטרליה קובעות, על-פי רוב בחוקי התעבורה, כי השארת ילד ללא השגחה ברכב היא עבירה. טווח הגילאים שנקבע לעניין זה הוא רחב מאוד (בין 6 ל-16 שנים), וכן העונש בגין עבירה זאת נע בין קנס מצומצם עד לעונשי מאסר ארוכים התלויים בחומרת הפגיעה בילד.
1. רקע: השארת ילדים ללא השגחה כגורם להיפגעות בתאונות בבית ובחצר
תאונות המתרחשות בבית ובחצר הן, לצד תאונות דרכים, אחד הגורמים העיקריים להיפגעות של ילדים ובני-נוער. לפי נתוני "בטרם", בכל שנה מתים כ-150 ילדים עקב היפגעות, כ-25,000 ילדים מתאשפזים וכ-180,000 ילדים ובני-נוער פונים לחדרי מיון. היפגעות היא הגורם ל-32% מכלל המקרים של תמותת ילדים בני שנה עד 17 שנים, ל-21% מכלל אשפוזי הילדים בגיל זה ול-39% מן הפניות של ילדים לחדרי מיון. כ-22% ממקרי התמותה, 64% ממקרי האשפוז ו-51% מהפניות לחדרי מיון עקב היפגעות היו בשל תאונות בית ופנאי.1
לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2008 פנו לחדר מיון 103,545 ילדים ובני-נוער בשל היפגעות בתאונות בית וחצר.2 בשנים 2008 ו-2009 אושפזו בבתי-חולים 7,380 ילדים ובני-נוער עקב היפגעות בתאונות בית וחצר. כ-58% מן הילדים המאושפזים עד גיל שש נפגעו בתאונות מסוג זה.3
בנתונים שמפרסם משרד הבריאות בנושא היפגעות ילדים אין מידע על השארה ללא השגחה כגורם לפגיעה של הילדים. מידע מסוג זה מצוי במאגר מידע של ארגון "בטרם", שבו מידע על היפגעות ילדים מדיווחים באמצעי תקשורת. חשוב לציין כי רוב המקרים של היפגעות ילדים אינם מדווחים בתקשורת ולפיכך אינם מופיעים במאגר זה. נתוני ארגון "בטרם" מעידים על מספר קטן יחסית של ילדים שהושארו ללא השגחה ומספר קטן עוד יותר של ילדים שנפגעו עקב כך. בשנת 2009 דווח על 56 מקרים של השארת ילדים ללא השגחה, ובהם נשארו ללא השגחה 72 ילדים. בשני מקרים נזקק ילד שהושאר ללא השגחה לאשפוז ובמקרה אחד נפטר ילד בן חמש שנשכח ברכב הסעות. בשנת 2008 דווח על 67 מקרים מסוג זה, ובהם היו מעורבים 71 ילדים. בשישה מקרים נזקקו ילדים לאשפוז עקב השארתם ללא השגחה. כ-48% מן המקרים המדווחים התרחשו בדרכים, 24% מהם – בבית ובחצר, 17.5% מהם – במוסדות חינוך ו-10% – במרחב הציבורי.4
חשוב לציין כי לא קיימים סטנדרטים ברורים להגדרתם של השגחה ראויה והיעדרה, שכן סטנדרטים אלו תלויים בתרבות, במקום, בנסיבות ועוד. בהנחיות האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים לרופאי ילדים בשאלה מתי היעדר השגחה נחשב להזנחה נכתב כי השגחה לא הולמת נזכרת במחקר לעתים קרובות כגורם מסייע להיפגעות בתאונות בית. עם זאת, המחקר בנושא לא הצליח לקבוע כללים בשאלה עד כמה השגחה ראויה מגינה על ילדים מפני היפגעות ועד כמה היעדרה מגביר סיכון לכך.5 במחקרים שנערכו נמצא כי ילדים שמושארים ללא השגחה דרך קבע, גם בגילאי בית-הספר, הם בסיכון מוגבר להיפגעות בתאונות בית. כמו כן, נמצא כי ילדים אלה עשויים לפתח בעיות התנהגות וקשיים חברתיים, והישגיהם הלימודיים נמוכים יותר.6 מחקרים הוכיחו כי השארת ילד לבדו ברכב מסכנת את חייו, שכן הטמפרטורה ברכב החונה בשמש עשויה לעלות במידה ניכרת בזמן קצר ביותר.7
2. ההסדר החוקי
בשנת 2001 תיקנה הכנסת את סעיף 361 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במקום הסעיף המקורי, שכותרתו "נטישת ילד", נקבע סעיף שכותרתו "השארת ילד ללא השגחה", שזה נוסחו:
המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שנה; עשה כן במטרה לנטוש את הילד, דינו – מאסר חמש שנים.
התיקון נדון בוועדה לזכויות הילד בעקבות שתי הצעות חוק של חה"כ זבולון אורלב וחה"כ לשעבר אופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת, שהוגשו על רקע מקרים שבהם נפטרו ילדים שנשכחו ברכב או שהו ללא השגחה בחוף הים, והוא נכנס לתוקף במרס 2001. הגדרת העבירה בחוק היא הגדרה מרחיבה, המאפשרת לגורמי האכיפה והתביעה ולבית-המשפט לקבוע באילו מקרים מתקיימת אחריות פלילית ויש להרשיע את הנאשם בעבירה.
לצד עבירות אלה יש בחוק העונשין עבירות נוספות המטילות על הורה או על אחראי לילד חובה לדאוג לשלומו, ובהן:
סעיף 322 – אחריות לחסרי ישע – מי שעליו האחריות לאדם שמחמת גילו, מחלתו, ליקויו הרוחני, מעצרו או כל סיבה אחרת אינו יכול להפקיע עצמו מאותה אחריות ואינו יכול לספק לעצמו את צרכי חייו – בין שהאחריות מקורה בחוזה או בדין ובין שנוצרה מחמת מעשה כשר או אסור של האחראי – חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של האדם מחמת שלא קיים את חובתו האמורה.
סעיף 323 – חובת הורה או אחראי לקטין – הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו, חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה.
סעיף 337 – הפרת חובה של הורה או אחראי – המפר ללא הצדק כדין את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו – מאסר שלוש שנים.
שני הסעיפים הראשונים קובעים את מסגרת חובותיו של הורה או אחראי אחר לילד, אך אין בהם כללים בנוגע לענישה. סעיף 337 איננו מתייחס באופן ספציפי לסוגיית ההשגחה על ילד ואף איננו קובע גיל מסוים שמתחתיו אין להשאיר ילד ללא השגחה, אך אפשר להאשים באמצעותו את המפרים את חובת השגחה ראויה, כמפורט בסעיפים 323 ו322, והמסכנים בכך את הילד.
2.1. אכיפת החוק8
לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת העבירה המשטרה נתונים על הטיפול בתיקים שנפתחו בגין עבירה על סעיף 361 לחוק העונשין בשנים 2002–2010. מנתוני המשטרה עולה כי בעוד בשנתיים הראשונות לתיקון החוק נפתח מספר מועט יחסית של תיקים בגין עבירה זאת, מאז 2004 מספרם הולך וגדל, והגיע ל-152 תיקים בשנת 2009. עד 19 במאי 2010 נפתחו 52 תיקים נוספים בגין עבירה זאת. בסך הכול נפתחו, בין 2002 ל-2010, 811 תיקים.
בטבלה שלהלן מוצג פירוט התיקים לפי סוג העבירה, רק לגבי תיקים שבהם השארת ילד ללא השגחה היא העבירה החמורה בתיק.
47.2% מן התיקים שנפתחו מאז 2002 היו בגין השארת ילד בלא השגחה ראויה, שיעור זהה נפתחו בגין השגחה ברשלנות על ילד ו-5.8% – בגין נטישת ילד. חלקם של התיקים שנפתחו בגין השגחה ברשלנות על ילד גדל לעומת העבירות האחרות.
המקומות הנפוצים ביותר שבהם התרחשה העבירה היו בתי מגורים (37.2% מן התיקים), רחובות וגנים ציבוריים (22.5% מן התיקים), מוסדות חינוך (20.3% מן התיקים) וכלי רכב וחניות כלי רכב (8.3% מן התיקים).
לפי נתוני המשטרה, ב-46.4% מן התיקים שנפתחו מאז תוקן החוק לא נרשם בתיק חשוד. במקרים אלה חקרה המשטרה חשוד בתיק אך כדי שלא לתייג את החשוד כעבריין, החליטה שלא לשמור את פרטיו במערכת המשטרתית. רוב החשודים (63.5%) שנרשמו הם נשים. מפילוח החשודים לפי מוצא עולה כי 53.2% מן החשודים הם יהודים ותיקים, 24.8% מהם עולים (בהם 77.3% עולי מדינות ברית-המועצות לשעבר, 1.5% עולי אתיופיה ו-21.2% עולים ממדינות אחרות) ו-20.5% מהם ערבים ישראלים.
75.8% מן התיקים שנפתחו בגין עבירת השארת ילד ללא השגחה בין 2002 ל-2010 נסגרו; 6.7% עדיין בטיפול המשטרה, 12.2% בטיפול התביעה המשטרתית או הפרקליטות ו-5.3% נדונו בבית-משפט. 62.7% מהתיקים שנדונו בבית-משפט הסתיימו בהרשעת הנאשם. מצב הטיפול בתיקי השארת ילד ללא השגחה מוצג בטבלה שלהלן:
מספר התיקים
פתוח במשטרה
בטיפול התביעה המשטרתית/פרקליטות
סגור
נדון בבית-משפט
הסתיים בהרשעה
2002
8
--
--
3
5
2
2003
15
--
1
13
1
0
2004
112
--
1
104
7
6
2005
110
--
1
100
9
4
2006
123
2
6
106
9
5
2007
110
1
10
88
11
9
2008
129
7
29
93
--
--
2009
152
12
41
98
1
1
2010
52
32
10
10
--
--
811
54
99
615
43
27
בדיקת סטטוס התיקים בשנים קודמות, שבהן הטיפול בתיקים במשטרה ובתביעה המשטרתית הסתיים, מעידה כי כ-91% מהתיקים שנפתחו בשנת 2005 ו-93% מאלו שנפתחו בשנת 2004 נסגרו, 8.2% ו-6.3% (בהתאמה) מן התיקים שנפתחו בשנים אלו נדונו בבתי-משפט .
61.6% מן התיקים שסגרה המשטרה נסגרו בשל חוסר עניין לציבור, 20% – בשל חוסר ראיות ו-11.4% – בשל חוסר אשמה, כפי שמתואר בתרשים:
כדי לבדוק את העונשים המוטלים על האשמים בעבירה זאת ערכנו חיפוש במאגר מידע המשפטי. הבדיקה העלתה 12 גזרי-דין שבהם הוטלו עונשים על מי שנמצאו אשמים בעבירה זאת. מתוכם, בשני תיקים הטיל בית-המשפט עונשי מאסר של ארבעה ושישה חודשים על האשמים, בארבעה מקרים נוספים הוטלו על האשמים עבודות שירות או עבודות לתועלת הציבור עם מאסר על תנאי, בתיק אחד הוטלו על האשם קנס ומאסר על תנאי ובחמישה תיקים עונשם של האשמים היה מאסר על תנאי בלבד.
מן הבדיקה עולה כי אכיפת החוק בישראל לוקה בחסר. אף-על-פי שבשנים האחרונות יש עלייה ניכרת במספר התיקים הנפתחים, בכמחצית מן התיקים הנחקר בתיק אינו נרשם כחשוד כדי למנוע תיוגו כעבריין; יותר משלושה-רבעים מן התיקים שנפתחו בגין עבירה זאת נסגרו; שיעור קטן (5.3%) של התיקים מגיע לדיון משפטי ושיעור מזערי (3.3%) מתוכם מסתיים בהרשעה. הקושי באכיפת החוק עשוי לנבוע הן מליקויים בעבודת המשטרה והמערכת המשפטית בעניין זה והן מבעיות בחוק ובניסוחו.
2.2. המודעות לחוק
בסקר שערך ארגון "בטרם" בקרב הורים באפריל 2007, השיבו 9% מן הנשאלים כי ילד שגילו פחות משש שנים מסוגל להישאר לבדו בבית למשך שעתיים. 41% ציינו כי ילד בן שש עד תשע יכול להישאר לבדו ו-51% השיבו שילד מעל גיל 10 יכול להישאר לבדו.9 בסקר שנערך במגזר הערבי בקיץ 2009 עולה כי 5.4% מן הנשאלים השאירו או היו משאירים את ילדיהם עד גיל שש לבד בבית, 6.6% השאירו או היו משאירים ילדים בני שבע ושמונה, 59.8% – ילדים בני 9–12 ו-28.2% – ילדים בני 12 ויותר.10
נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2004 מעידים כי השארת ילד לבד או עם ילדים אחרים אחרי בית-הספר היא סידור מקובל ונפוץ לילדים. בכ-28% ממשקי-הבית שבהם ילדים בני 6–13, לפחות אחד מן הילדים נמצא לבד או עם ילדים אחרים לאחר שעות הלימודים, ובהם 20.3% מן הילדים בני שש עד תשע ו-35.9% מן הילדים בני 10–13; שיעור זה מגיע לכ-44.5% במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, והוא עולה ככל שהכנסת המשפחה גבוהה יותר.11
בסקירה המשווה שערכנו נמצא כי חלק גדול מן המדינות מפרסמות, במסגרת פרסומים של משרדי הממשלה הרלוונטיים או בפורטל הורות רשמי של המדינה, מדריכים להורים בנושא השארת ילד לבדו בבית.12 לא נמצאו פרסומים דומים או הנחיות ברורות להורים בנושא זה בישראל.
משרד הבריאות מנחה את ההורים בנושא השגחה ראויה על ילדיהם בהדרכה השגרתית הניתנת להורים בטיפת-חלב. אין הנחיה כללית של המשרד להעביר להורים מידע ספציפי בעניין החוק בישראל במהלך הדרכה זאת.13 במדריך הבטיחות של ארגון "בטרם" בנושא בטיחות בימי הקיץ, המופק בשיתוף המחלקה לחינוך ולקידום בריאות במשרד הבריאות, מצוי, בין השאר, מידע בנושא זה.14
3. סקירה משווה – השארת ילד ללא השגחה
בדקנו חוקים העוסקים בהשארת ילד ללא השגחה במדינות שונות, ובהן אוסטרליה, ארצות-הברית, ניו-זילנד וקנדה. נמצאו שלושה מעגלים של חקיקה בנושא זה, שלעיתים הם חופפים: במעגל הראשון מצויים חוקים המגדירים השגחה ראויה במסגרת חובות ההורה כלפי ילדו, במעגל השני - חוקים הקובעים עבירה פלילית של השארת ילד ללא השגחה ובמעגל השלישי - חוקים האוסרים השארת ילד ללא השגחה בכלי רכב.
חקיקה הקובעת שהשגחה ראויה היא חלק מחובת ההורה כלפי ילדו, שהרשויות המוסמכות רשאיות להתערב במקרים מסוג זה ושמקרים אלה נכללים בחובת הדיווח, קיימת בחלק גדול מן המדינות שנבדקו, ובהן רוב מדינות ארצות-הברית, קנדה ואוסטרליה. חקיקה זאת עוסקת בטיפול בילדים הנזקקים לסיוע הרשויות ואין בה הוראות אשר לענישה של ההורים.
חקיקה הקובעת עבירה פלילית של השארת ילד ללא השגחה נמצאה בחמש מדינות. סיכום החקיקה בעניין זה מצוי בטבלה שלהלן, וההרחבה מובאת בגוף המסמך:
מדינה
מהות העבירה
גיל הילד המרבי
ענישה מרבית
קנס
מאסר
אורגון
השארת ילד ללא השגחה לזמן שעשוי לסכן את בריאותו ואת שלומו של הילד היא עבירה
10
עד שנה
מרילנד
אין להשאיר ילד במקום סגור מחוץ לטווח הראייה של האחראי
8
500 דולר
עד 30 יום
אונטריו
אין לעזוב ילד בלי לדאוג להסדרים סבירים להשגחה עליו ולטיפול בו
16
1,000 דולר
עד שנת מאסר
ניו-זילנד
אין לעזוב ילד בזמן בלתי סביר או בתנאים שאינם סבירים בלי לדאוג להסדרים מספקים לטיפול בו ולהשגחה עליו
14
2,000 דולר
ויקטוריה
אין לעזוב ילד לזמן בלתי סביר בלי לדאוג להסדרים מספקים להשגחה עליו ולטיפול בו.
לא נקבע
1,652 דולר
שלושה חודשים
חקיקה הקובעת עבירה של השארת ילד ללא השגחה ברכב נמצאה ב-16 מדינות בארצות-הברית, בקוויבק שבקנדה ובניו-סאות'-ויילס באוסטרליה. סיכום דוגמאות לחקיקה מובא בטבלה שלהלן:
מדינה
גיל הילד
ענישה
קנס
מאסר
הערות
הוואי
9
וושינגטון
16/12
1,000 דולר
שלושה חודשים
כאשר הנהג יוצא לקנות אלכוהול
לואיזיאנה
6
25 דולר
מיזורי
11
1,000–5,000 דולר
שנה עד שבע שנים
אם כתוצאה מן העבירה מתרחשת תאונה שבה נפגע אדם אחר
מישיגן
6
500–10,000 דולר
93 ימים עד 15 שנים
חומרת הענישה תלויה ברמת הפגיעה בילד. עונש המקסימום קבוע במקרה של פטירת הילד.
פלורידה
6
50–500 דולר
60 יום
לכל פרק זמן כאשר המנוע דולק ומעל 15 דקות כשהרכב חונה.
קונטיקט
12
2,000–10,000 דולר
עבירה נחשבת לחמורה יותר בלילה או במקום שנמכרים בו משקאות חריפים
קליפורניה
6
100 דולר
עשוי להיות מומר ב"שעות חינוך". המדינה מחוייבת לספק לציבור מידע אודות הסכנות של השארת ילד ברכב.
קוויבק
7
שלילת רשיון נהיגה
ניו-סאות'-ויילס
16
22,000 דולר
חשוב לציין שלא ניתן היה לבדוק עד כמה ובאיזה אופן מיושמים החוקים הקיימים במדינות השונות.
בהשוואה בין החקיקה בישראל לחקיקה במדינות העולם נמצאו הבדלים מהותיים:
• הגיל המינימלי להשארת ילד ללא השגחה בישראל נמוך מזה הנהוג במדינות אחרות;
• רף הענישה שנקבע בישראל גבוה במידה ניכרת מן הרף שנקבע בחקיקה במדינות אחרות;
• החוק בישראל לא מגדיר מהי השגחה ראויה, כפי שנעשה בחלק מן המדינות האחרות;
• לחוק בישראל ניסוח מרחיב וכללי שאיננו מגדיר מקום, זמן, או תנאים מסוימים שבהם אין להשאיר ילד ללא השגחה, נמצא כי במדינות רבות יש התייחסות מפורשת לעבירה של השארה ללא השגחה ברכב. בחלק ממדינות אלה יוצר החוק תלות בין רמת הפגיעה או הסיכון לפגיעה בילד ובין רמת הענישה.
להלן פירוט החקיקה במדינות שבהן היא נמצאה. בשום מדינה ממדינות אירופה לא נמצאה חקיקה הקובעת כי השארת ילד ללא השגחה, ובכלל זה השארת ילד ברכב, היא עבירה.15
3.1. אוסטרליה
השירותים הניתנים לילדים מוסדרים באוסטרליה בחקיקה מדינתית.
במדינת ויקטוריה קובע החוק לילדים, צעירים ומשפחות (Children, Youth and Families Act 2005) כי השארת ילד ללא השגחה היא עבירה. לפי נוסח החוק, מי שאחראי לילד איננו רשאי לעזוב אותו לזמן בלתי סביר, לפי הנסיבות, בלי לדאוג להסדרים סבירים להשגחה ולטיפול בילד. העונש על עבירה זאת הוא עד 1,652 דולר אוסטרלי קנס או עד שלושה חודשי מאסר. אין להאשים בעבירה זאת אדם שגילו פחות מ-16 שאיננו הורה של הילד.16
לפי החוק לטיפול בילדים וצעירים ולהגנה עליהם (Children and Young Persons (Care and Protection) Act 1998) בניו-סאות'-ויילס, אין להשאיר ילדים ללא השגחה ראויה בכלי-רכב, אם לילד נגרמת או עשויה להיגרם לו מצוקה רגשית או בריאותו של הילד נפגעת או עשויה להיפגע באופן קבוע או זמני. העונש על עבירה זאת הוא קנס של 22,000 דולר אוסטרלי.17
מדינות הטריטוריה הצפונית, טסמניה ודרום אוסטרליה, מגדירות השגחה ראויה כחלק מחובות ההורה כלפי ילדו, ומאפשרות לשירותי הרווחה או למשטרה להתערב אם ילד נמצא בסכנה וללא השגחה ראויה.18 למשל, החוק להגנה על ילדים (Child Protection Act 1993) בדרום אוסטרליה קובע כי ילד נמצא בסיכון ונזקק להתערבות הרשויות אם האחראי לילד איננו מסוגל לספק לו השגחה נאותה. כמו כן, החוק מאפשר למשטרה ולרשויות הרווחה להרחיק ילד המצוי במצב שבו יש סכנה לשלומו והאחראי לו איננו נוכח.19
3.2. ארצות-הברית
אין בחקיקה הפדרלית של ארצות הברית הוראה בדבר הגיל שבו מותר להשאיר ילדים ללא השגחה. הוראות מסוג זה מצויות בחקיקה המדינתית, בשתי מדינות בארצות-הברית:
החוק הפלילי של אורגון מגדיר עבירה שלפיה אם אדם שבהשגחתו ילד צעיר מגיל 10 משאיר אותו, ברשלנות פושעת, ללא השגחה, בכל מקום, לפרק זמן כזה שעשוי לסכן את בריאותו ואת שלומו של הילד, הוא מבצע את הפשע של הזנחת ילד מדרגה שנייה. עבירה זאת נחשבת עבירה קלה (Class A misdemeanor), שהעונש הניתן עליה הוא שנת מאסר או פחות.20
חוק המשפחה של מרילנד קובע כי לאדם שנמסרה לידיו ההשגחה על ילד עד גיל שמונה אסור לאפשר לילד להיות נעול או סגור במקום מגורים, בניין, שטח מגודר או כלי רכב כשאותו אדם נעדר מן המקום וכשהמקום שהושאר בו הילד נמצא מחוץ לטווח הראייה של אותו אדם – כל זאת אם לא הוטל על אדם בן 13 לפחות, שניתן לסמוך עליו, להישאר עם הילד ולשמור עליו. מי שעבר עבירה זאת אשם בעבירה קלה (misdemeanor), שהעונש שאפשר לגזור עליה הוא קנס בסכום של עד 500 דולר או מאסר של עד 30 יום.21
16 מדינות, אילינוי, הוואי, וושינגטון, טנסי, טקסס, לואיזיאנה, מיזורי, מישיגן, מרילנד, נבאדה, נברסקה, פלורידה, פנסילבניה, קונטיקט, קליפורניה וקנטאקי, קבעו חוקים הנוגעים באופן ספציפי להשארת ילד ללא השגחה ברכב. החוקים במדינות ארצות-הברית מגוונים מאוד. רוב המדינות הגדירו עבירה זאת כעבירת תעבורה; חלק מהן קבעו עבירה רק אם הילד נפגע; מדינות אחרות מתמקדות בפגיעה שעלולה לנבוע מתאונה שגרם לה הילד שהושאר ברכב ללא השגחה. להלן כמה דוגמאות לחקיקה הקיימת במדינות אלה:
הוואי – חוקי התעבורה אוסרים על נהג להשאיר ילד עד גיל תשע ללא השגחת אדם מעל גיל 12, לכל פרק זמן. שוטר, כבאי או איש צוות כוח הצלה אחר רשאי לנקוט כל אמצעי סביר כדי להגן על הילד ועל אחרים ולהוציא את הילד מהרכב, אם הוא רואה שהילד נמצא בסכנה או מסכן אחרים.22
וושינגטון – על-פי חוקי התעבורה אין להשאיר ילד עד גיל 16 ברכב ללא השגחה כשהמנוע שלו דולק. העבירה מוגדרת עבירה קלה אולם, חזרה עליה גוררת שלילת רשיון הנהיגה של הנוהג ברכב.23 נוסף על כך, החוק הפלילי אוסר השארת ילדים עד גיל 12 ברכב ללא השגחה בשעה שהאחראי עליהם נכנס לפאב או לכל מקום אחר שבו נמכרים משקאות חריפים לצריכה במקום.24
לואיזיאנה – לפי חוקי התעבורה בלואיזיאנה נאסר על נהג להשאיר ילד או ילדים עד גיל שש ללא השגחה בכלי רכב, אם הרכב נמצא במרחק של שלושה מטרים או יותר מן הנהג או מחוץ לטווח הראייה שלו ואדם בן 10 או יותר איננו נמצא ברכב. שוטר שנתקל בילד שהושאר ללא השגחה ברכב למשך יותר מ-10 דקות רשאי להשתמש בכל אמצעי סביר להגן על הילד ולהוציא אותו מן הרכב. מי שעובר עבירה לפי סעיף זה יחויב בקנס של עד 25 דולר.25
מיזורי – החוק הפלילי קובע כי השארה ביודעין של ילד עד גיל 10 ברכב ללא השגחה היא עבירה קלה (class A misdemeanor) אם כתוצאה מכך הרכב פצע אדם אחר, ועבירת פשע (Class C felony) אם נהרג אדם בתאונה מסוג זה. העונש על עבירות אלה הוא 1,000–5,000 דולר קנס ושנה עד שבע שנות מאסר.26
מישיגן – החוק הפלילי קובע כי אחראי על ילד עד גיל שש לא ישאיר אותו ברכב ללא השגחה של אדם שגילו יותר מ-13, לפרק זמן שמסכן בצורה בלתי סבירה את הילד או בנסיבות המסכנות אותו באופן בלתי סביר. הענישה בעבירה זאת תלויה בתוצאות המעשה: אם לא נגרם כל נזק העבריין אשם בעבירה קלה (misdemeanor), שעונשה עד 93 ימי מאסר או עד 500 דולר קנס או שניהם; אם נגרמה לילד פגיעה לא חמורה נאשם העבריין בעבירה שעונשה עד שנת מאסר או עד 1,000 דולר קנס או שניהם; אם הילד נפגע בצורה חמורה העבריין נאשם בפשע (felony) שעונשו עד 10 שנות מאסר או עד 5,000 דולר קנס או שניהם; אם הילד נפטר כתוצאה מן העבירה העבריין נאשם בפשע שעונשו עד 15 שנות מאסר או עד 10,000 דולר קנס או שניהם.27
פלורידה – חוקי התעבורה אוסרים על הורה או אחראי אחר לילד עד גיל שש להשאירו ברכב ללא השגחה לכל פרק זמן אם המנוע דולק או מפתחות הרכב במצת ההפעלה, או למשך 15 דקות ומעלה ברכב חונה. מי שעובר על סעיף זה אשם בעבירה קלה (misdemeanor of the second degree), שהעונש עליה הוא קנס של עד 500 דולר או מאסר של עד 60 יום, או עבירת תנועה שחייבת בקנס של 50–500 דולר. שוטר שנתקל בילד שהושאר ברכב ללא השגחה מורשה לנקוט כל אמצעי סביר כדי להגן על הילד ולהוציא אותו מן הרכב.28
קונטיקט – החוק הפלילי קובע כי הורה או אחראי המשאיר ביודעין ילד עד גיל 12 ללא השגחה במקום ציבורי או בכלי רכב למשך זמן שמסכן סיכון של ממש את בריאותו או את ביטחונו של הילד, אשם בעבירה מסוג עוון. העבירות חמורות יותר אם הילד הושאר במקום שמוכרים בו משקאות חריפים לצריכה במקום או אם הושאר בלילה, בשעות 20:00–06:00.29
קליפורניה – בחוקי התעבורה יש איסור על הורה או אחראי אחר להשאיר ילד בן פחות משש ברכב בנסיבות שלהלן: יש תנאים המסכנים סיכון של ממש את בריאותו או את בטיחותו של הילד; מנוע הרכב דולק או מפתחות הרכב נמצאים במצת ואין השגחה של אדם מעל גיל 12. העונש על עבירה זאת הוא קנס של 100 דולר, ואפשר להמירו ב"שעות חינוך", אם העבריין מוכיח כי הוא מצוי בקשיים כלכליים. 70% מסכום הקנסות שנאסף מועברים למחלקת הבריאות ברשות המקומית שהעבירה בוצעה בה, לשם פיתוח ויישום של תוכניות בנושא הסכנות של השארת ילדים ברכב ללא השגחה. כמו כן, החוק מחייב את המדינה לכלול מידע בנושא זה בפרסומים שונים, ובהם בחינות הנהיגה בכתב, המדריך המקומי לנהג, כל חומר חינוכי לנהגים ולתלמידים המופק על ידי המדינה וכדומה.30
28 מדינות בארצות-הברית כוללות את סוגיית ההשגחה הראויה בחקיקה הנוגעת לחובות הורים כלפי ילדיהם ולטיפול בילדים בסיכון. עם זאת, חוקים אלה עוסקים בדרך כלל בטיפול במשפחות ובחובת הדיווח על פגיעה בילדים, ואינם מתייחסים לעבירה זאת בהיבט הפלילי. בחלק קטן מן המדינות, ובהן ארקנסו, קליפורניה, דלאוור, אילינוי, קנזס ומישיגן – יש בחקיקה פירוט בנושא חובת ההורה להשגחה ראויה. לדוגמה, בארקנסו הורים ייחשבו למזניחים את ילדם על-פי ההגדרה בחוק, אם לא השגיחו עליו כראוי וכתוצאה מכך הילד נשאר לבדו בגיל בלתי מתאים או בנסיבות שאינן מתאימות, היוצרות מצב מסוכן או מצב שבו יש סכנה שהילד ייפגע. מדינת דלאוור קובעת כי הורה מזניח הוא מי שנכשל בהשגחה נחוצה ומתאימה על הילד, כאשר הילד אינו יכול לדאוג לביטחונו או לצרכיו הבסיסיים בהתחשב בגורמים כמו גילו של הילד, יכולתו השכלית, מצבו הגופני, משך ההיעדרות של המבוגר והסביבה שבה מצוי הילד. בקנזס הורה מזניח הוא מי שנכשל בהשגחה ראויה על ילד או בהרחקתו ממצב שדורש כושר שיפוט או פעולות שמעבר לדרגת הבגרות, היכולת הגופנית או הכישורים השכליים של הילד, וכתוצאה ממנו נגרמה לילד פציעה או היתה סבירות שייפגע.31 רק מדינת אילינוי קובעת בחוקים אלה גיל שמתחתיו ילד שהושאר ללא השגחה עלול להיחשב לסובל מהזנחה. ה- Juvenile Court Act עוסק, בין השאר, בהליכים בעניינם של ילדים ובני-נוער שסבלו מהתעללות ומהזנחה, ולפי החוק ילד שסבל מהזנחה הוא כל קטין מתחת לגיל 14 שהוריו או אדם אחר האחראי לשלומו השאירו אותו ללא השגחה לפרק זמן בלתי סביר בלי לדאוג לבריאותו הגופנית והנפשית, לבטיחותו ולשלומו של הקטין. ההחלטה בשאלות מהו פרק זמן בלתי סביר או האם לא היתה דאגה לשלומו של הקטין תלויה ב-15 גורמים המפורטים בחוק: גילו של הקטין, מספר הקטינים שנשארו יחד, צרכים מיוחדים של הקטין, משך הזמן שהושאר ללא השגחה, מצבו ומיקומו של המקום שבו הושאר, המועד ביום ובלילה שבו הושאר, אם היתה במקום הגנה ראויה מתנאי מזג האוויר, אם הקטין יכול היה להתקשר במקרה חירום וניתן לו מספר טלפון למקרה כזה, המזון שהושאר עם הקטין, גילו ומצבו הנפשי והגופני של האדם האחראי ואם סבל מקשיים כלכליים או מחלה שבשלהם הושאר הקטין ללא השגחה, אם הקטין הושאר תחת השגחתו של אדם אחר וכן כל גורם שעשוי לסכן את בריאותו ובטיחותו של הקטין.32
3.3. ניו-זילנד
לפי החוק בניו-זילנד, הורה או אחראי אחר לילד עד גיל 14 איננו רשאי לעזוב אותו לזמן בלתי סביר או בתנאים שאינם סבירים בהתייחס לכל הנסיבות, אם לא דאג להסדרים סבירים להשגחה עליו ולטיפול בו. העונש על עבירה זאת הוא עד 2,000 דולר קנס.33
3.4. קנדה
הקוד הפלילי של קנדה קובע עבירה של נטישת ילד (abandoning child), ולפיה כל מי שנוטש ילד או חושף ילד מתחת לגיל 10 למצב שמסכן או עשוי לסכן את חייו, וכן גורם או עשוי לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בבריאותו, אשם בעבירה שבהגשת כתב-אישום (indictable offence), שאפשר לגזור בגינה עד חמש שנות מאסר, ובהליך מקוצר (summery conviction) אפשר לגזור בגינה עד 18 חודשי מאסר.34
המדינה היחידה שבה השארת ילד ללא השגחה היא עבירה פלילית היא אונטריו, שקבעה בחוק לשירותים לילד ולמשפחה כי אסור לאדם שאחראי לילד מתחת לגיל 16 לעזוב אותו בלי לדאוג להסדרים סבירים להשגחה עליו ולטיפול בו בהתאם לנסיבות. אם הילד בן פחות מ-10, על הנאשם מוטלת חובת ההוכחה כי ההסדר שסיפק היה סביר בהתאם לנסיבות. העונש על עבירה לפי סעיף זה הוא עד שנת מאסר אחת או 1,000 דולר קנדי קנס.35
הקוד לבטיחות בדרכים מהירות של קוויבק קובע כי אין להשאיר ילד עד גיל שבע ללא השגחה בכלי רכב. העונש על עבירה זאת עשוי להיות שלילת רשיון נהיגה.36
לפי החוק במניטובה, ילד מתחת לגיל 12 נזקק להגנת הרשויות אם הושאר ללא השגחה ובלי שנעשו סידורים סבירים להשגחה עליו ולדאגה לביטחונו.37 ברוב הפרובינציות והמדינות האחרות של קנדה, ובהן אי הנסיך אדוארד, אלברטה, בריטיש קולומביה, ניופאונדלנד וקוויבק, החוק קובע כי המדינה יכולה להתערב בעניינו של ילד שהוריו אינם מספקים לו השגחה הולמת, אך לא נקבע גיל שמתחתיו נדרשת השגחה כזאת. בחוקי מדינות אלה לא קבועים עונשים להורים המשאירים את ילדיהם ללא השגחה.38