חומר רקע
27 יוני 2010
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון), התש"ע–2010 –
מסמך הכנה – שאלות והערות לדיון
פרק ב: הערכת מסוכנות
הערות לסעיף 6 :
סעיף קטן (א)(1)(א)
השינוי המשמעותי בסעיף זה הוא ביטול החובה של בית המשפט לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין. במקום זה מוצע לחייב את בית המשפט לקבל תסקיר מבחן אשר יכלול הערכת סיכון. התסקיר הוא מסמך שנערך על ידי קצין מבחן וכולל התייחסות להיבטים שונים שרלבנטיים לענישה, ובין היתר גם להערכת הסיכון. למעשה, כבר כיום מוגשים תסקירי קצין מבחן לפני גזירת דינם של עבריני מין ואלה כוללים גם הערכת סיכון. יצוין כי קציני מבחן אינם מוסמכים כ"מעריכי מסוכנות". עוד יצוין כי בעת חקיקת החוק ראתה הוועדה בהערכת המסוכנות המקצועית הניתנת על ידי בעלי מקצוע הנדרשים לעמוד בדרישות מחמירות חלק משמעותי באיזון שהחוק יוצר אל מול הפגיעה בעברייני מין.
שיקולים רלוונטיים לגבי הערכת מסוכנות / תסקיר קצין מבחן בשלב גזר הדין:
1. הערכת מסוכנות היא כלי שמטרתו לסייע בקביעת צווי פיקוח ותוכנית שיקום כשהעבריין חוזר לקהילה, ואין בה צורך אם הוא נכנס למאסר או לבי"ח פסיכיאטרי. ממילא כשישתחרר תתבקש הערכת מסוכנות עדכנית. ככלל, עונשים אדם על מה שעשה ולא על יסוד מה שהוא עתיד לעשות.
2. מנגד – גם בשלב גזר הדין רמת הסיכון הנשקפת מאדם היא שיקול רלוונטי לקביעת העונש (במסגרת הגנה על הציבור) ולפי הצ"ח הבניית שיקול הדעת מוצע כי שיקול זה יוכל להביא לסטייה ניכרת מסטנדרט הענישה, ואם כך – הרי שחשוב שהניבוי לגבי רמת המסוכנות יהיה המדויק והמקצועי ביותר שיכול להיות, וכן שניתן יהיה לעמת את הניבוי הזה עם חוות דעת אחרות. כמו כן – יכולת השיקום ודרך השיקום המתאימה לעבריין מסוים היא שיקול רלוונטי נוסף בשלב גזר הדין – ויש לבחון האם יש יתרון בעניין זה להערכת מסוכנות לעומת הערכת הסיכון.
3. מנגד – ההחלטה בעניין גזר הדין מבוססת קודם כל על מעשה העבירה שבוצע ונסיבותיו, והערכת הסיכון היא רק שיקול נוסף שמסייע לבית המשפט בהחלטתו, לעומת זאת, צווי פיקוח מבוססים בעיקר על הערכת המסוכנות – ולכן חשוב שהיא תהיה מפורטת, יסודית ומקצועית ככל הניתן.
4. כמו כן - רמת הסיכון ויכולת השיקום כשיקול בענישה רלוונטית לכל העבריינים ולא רק לעברייני מין, ולגביהם הכלי יישאר תסקיר מבחן הכולל הערכת סיכון – מדוע מוצדק להבחין ?
5. מנגד – לגבי עבריני מין יש תפיסה מקובלת ורווחת של מסוכנות ורצידיביזם (על אף שאינה מגובה במחקרים לגבי כלל עבירות המין) – ולכן אולי דווקא לגביהם חשוב שעניין זה ייבחן בצורה הכי מקצועית ואובייקטיבית שניתן.
6. הערכת מסוכנות היא כלי מפורט מאוד שמתייחס לפרטים קשים לגבי הרגלים מיניים ועוד - ברמת פירוט שאינה נדרשת לצורך קביעת גזר הדין. רמת פירוט כזו רלוונטית כדי לקבוע צווי פיקוח שמתייחסים להרגלי יום יום וטריגרים של אותו עבריין ולתוכנית שיקום המתאימה לו.
7. האם אין חשש שהפירוט הרב בהערכת המסוכנות יגרום עלול להטות / לעוות את שיקול דעתו של השופט ?
שאלות:
הערכת מסוכנות מול הערכת סיכון:
• טענת הממשלה היא כי לצורך קביעת גזר הדין נדרשים נתונים שונים מאלה שנדרשים לצורך הטלת צו פיקוח ומעקב ולכן די בשלב זה בהערכת סיכון הנכתבת על ידי קצין מבחן ולא נדרשת הערכת מסוכנות. מה ההבדל בין הכלים? תיאור תהליך הכנת הערכת מסוכנות לעומת הערכת סיכון? התנאים שבהם נערכת הערכת מסוכנות לעומת תנאי עריכת התסקיר.
• האם הערכת סיכון אכן (כפי שקראנו בחלק מהמאמרים) נותנת ניבוי פחות מדויק לגבי רמת המסוכנות של האדם? משתמשת בכלים פחות מתקדמים-פחות מדעיים? נתונה יותר להטייה אישית של הגורם העורך אותה?
• מוצע לבחון את ההבדל בדרישות ההכשרה בין מי שמוסמך לתת הערכת מסוכנות למי שמוסמך לתת תסקיר הכולל הערכת סיכון – מה ההצדקה לכך?
• האם יש הצדקה להבדלים לעניין כללי ניגוד עניינים בין מעריך מסוכנות לבין קצין מבחן (ובייחוד האפשרות לקשר טיפולי בינו לבין העבריין). האם יישמר העיקרון שלפיו אדם שהיה לו קשר טיפולי עם עבריין המין לא ייתן לגביו הערכת מסוכנות – זאת, לאור העובדה שהגורמים הטיפוליים בשירות המבחן עורכים קבוצות טיפוליות לעברייני מין וייתכן שהם אותם גורמים שאמורים להיות מופקדים גם על הערכת הסיכון במסגרת התסקיר שלפני מתן גזר הדין.
• הבדל מבחינת האפשרות לחקור על הערכת המסוכנות ולהביא חוות דעת נגדית, לעומת העדר אפשרות לחקור קצין מבחן על התסקיר.
• מה החיסכון הצפוי בעלויות ?
• גם אם מקבלים את התיקון המוצע - האם להותיר לבית המשפט שיקול דעת ולאפשר לו לדרוש הערכת מסוכנות גם בטרם מתן גזר הדין במקרים שבהם הדבר דרוש לדעתו.
סעיף קטן (א)(1)(ג)
בהמשך לביטול החובה לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין, מוצע לבטל גם את החובה לקבל הערכה כזו לפני מתן צו מבחן, הניתן בשלב גזר הדין. חשוב לציין כי אין זה מובן מאליו שצו מבחן = גזר דין, אם כי הנטייה כיום היא לראות בכך אמצעי עונשי, אך העניין מצוי בויכוח. לפיכך ייתכן שכדאי להשאיר את הפירוט בחוק (גם כדי שלא ילמדו מן המחיקה על כוונה לשנות את המצב).
שאלות:
• בחוק הגנה על הציבור מוגדרים "גזר דין" ו"הרשעה" באופן מרחיב הכולל גם "מתן צו מבחן ללא הרשעה", "מתן צו לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש", קביעה לגבי ביצוע העבירה, ועוד. האם אין צורך להתאים את סעיף 37 לחוק העונשין להגדרות אלה.
• לעניין אשפוז – מוצע לברר כיצד הרשויות מוודאות שאדם שאמור להשתחרר מאשפוז או לעבור לטיפול אחר עובר הערכת מסוכנות ומוצא בעניינו צו פיקוח.
• מוצע לברר האם יש מומחיות במסגרת בתי החולים הפסיכיאטרים לענין הערכת מסוכנות של עבריני מין או שמא יש תועלת במקרים אלה בהשארת המצב הקיים גם לצורך שגרת הטיפול בעבריין שמחליטים לאשפז.
סעיף קטן (א)(1א)
בבית הדין הצבאי אין הליך מקביל להגשת תסקיר על ידי קצין מבחן בבתי המשפט ולכן הוצע להותיר את המצב הקיים בעינו. מוצע לברר כיצד מתנהל ההליך ללא תסקיר, ולענייננו – אם ההליך הנכון יותר הוא הגשת תסקיר הכולל הערכת סיכון בשלב מתן גזר הדין, מדוע אין אפשרות לייסד הליך כזה גם בבית הדין הצבאי ?
הערות לסעיף 7
התיקון המוצע מבקש להתאים את הסעיף, שעניינו עדותו של מעריך מסוכנות, לתיקון המוצע בסעיף 6 לחוק.
** אגב סעיף זה מתעוררת השאלה האם יש לראות עדות של קצין מבחן שנותן הערכת סיכון במסגרת התסקיר, כעדות של מעריך מסוכנות. קצין מבחן לא ניתן לחקור על התסקיר, ולעומת זאת מעריך מסוכנות ניתן לחקור כמו עד מומחה. עם זאת, תסקיר קצין מבחן ניתן טרם מתן גזר דין בכל העבירות ולעתים הוא כולל גם הערכת סיכון – ונראה שאין הגיון בהבחנה בין עבירות חמורות אחרות לעבירות ימן בעניין זה. כמו-כן ייתכן שאם יש אפשרות לנאשם להביא חוות דעת נגדית בעניין המסוכנות יש בכך כדי להפחית את החשש מפגיעה בזכויותיו.
הערות לסעיף 9
לס"ק (א) –
הסעיף הקיים עוסק בניגוד עניינים ואוסר על מעריך מסוכנות להעריך את מסוכנותו של עבריין מין שעימו היה לו קשר טיפולי בעבר או שיש לו קשר טיפולי בהווה. התיקון מבקש לצמצם את האיסור כך שיחול אם היה למעריך המסוכנות קשר טיפולי עם עבריין המין במשך שלוש השנים שקדמו להערכת המסוכנות (או עם הוא נמצא עמו בקשר טיפולי בהווה, כמובן).
לס"ק (ב):
על פי דברי ההסבר להצעת החוק, הסעיף המוצע נועד למנוע מצב של ניגוד עניינים של מעריך המסוכנות בין תפקידו כמעריך מסוכנות לבין עיסוקו כמטפל ייעודי. לדברי הממשלה הסעיף בא לצמצם את החשש מכך שאינטרסים כלכליים-אישיים יהיו מעורבים בעבודתם של מעריכי המסוכנות.
משמעות האיסור המוצע היא כדלקמן:
1. מעריך המסוכנות לא יכול לטפל בעברין המין בעצמו במסגרת פרטית שאינה יחידה לשיקום מונע - במהלך שנה לאחר שביצע את ההערכה.
2. מעריך המסוכנות כלל אינו יכול לטפל בעברין המין בעצמו ביחידה לשיקום מונע שהיא מרכז לטיפול ייעודי. (תשומת לב לכך שגם כאן ייתכן שמדובר על מסגרת פרטית).
3. עברין המין כלל לא יכול לקבל טיפול ביחידה לשיקום מונע שהיא מרכז לטיפול ייעודי אם מעריך המסוכנות או בן משפחתו הוא הבעלים או המנהל של היחידה.
שאלות:
• מוצע לבחון שני היבטים נפרדים הנוגעים לניגוד הענינים בין מתן הערכת מסוכנות וטיפול באותו אדם על ידי מעריך המסוכנות. ההיבט הטיפולי – האם האפשרות שמעריך המסוכנות יטפל בעבריין המין בעתיד עלולה להשפיע על אופן ביצוע הערכת המסוכנות (למשל, זהירות יתר בגלל רצון ליצור יחסי אמון עם אדם שצפוי להיות מטופל בעתיד) ? ההיבט הכלכלי - האם האפשרות שמעריך המסוכנות יטפל בעבריין המין בעתיד עלולה ליצור אינטרס כלכלי שישפיע על המלצותיו בהערכת המסוכנות ? בשני ההיבטים מוצע לבחון האם יש בקביעת תקופת צינון כדי לנטרל את החששות האמורים.
• האם המגבלות החדשות עלולות להרתיע מומחים מלהתמנות כמעריכי מסוכנות ?
• לאור העובדה שאין מאגר גדול של מטפלים המומחים לטיפול בעברייני מין – האם אין חשש שמגבלה זו תצמצם מאגר זה ותפגע באפשרויות הטיפול העומדות בפני עברייני מין, גם באופן פרטי וגם במסגרת תוכניות שיקום ממשלתיות ? בהקשר זה מוצע לברר כמה יחידות לשיקום מונע צפויות לקום.
• לגבי טיפול במסגרת פרטית המגבלה קצובה בזמן לשנה אחת, האם אין מקום לקצוב בזמן גם את המגבלות האחרות ?
• תשומת לב לכך שמגבלות כאמור אינן חלות לגבי קציני מבחן שאמורים לפי המוצע לתת הערכות סיכון ועשויים להיות מעורבים – הם או בני משפחתם - בטיפול בעבריני מין. מוצע לברר סוגיה זו.
הערות לס"ק (ג):
• מוצע לברר אם יש מגבלות שבכוונת השרים לקבוע במסגרת התקנות – ואם כן – יש עדיפות לקביעתן בהליך החקיקה הנוכחי;
• מוצע להבהיר כי מרגע שתיקבע הוראה זו ניתן יהיה לקבוע מגבלות נוספות בענין חשש להיגוד ענינים רק באמצעות תקנות ולא בהנחיות או בהוראות מנהליות למיניהן.
• מוצע למקד את שיקול הדעת של השרים בהתקנת התקנות על ידי הוספת הנחיה כי התקנות יותקנו ככל שהדבר נדרש על מנת להבטיח שמעריך המסוכנות יוכל למלא את חובתו המקצועית. כמו-כן מוצע לשקול אם יש צורך באישור ועדה של הכנסת או בהתייעצות עם גורמים אחרים כגון ארגונים המייצגים את בעלי המקצועות הרלוונטים – על מנת להבטיח שהאיזונים הראויים יישמרו.
• בהקשר זה יצוין כי כבר ב-2008 פנתה הסנגוריה בטענה כי בין התנאים שמציב משרד הבריאות למתן היתר לאנשי מקצוע לעבוד כמעריכי מסוכנות מוצג תנאי כי אנשי המקצוע יתחייבו לא לתת לסנגוריה חוות דעת נוגדות להערכות מסוכנות הניתנות מטעם אנשי מב"ן או משרד הרווחה. הסנגוריה טענה כי יש בזאת להקשות על הסנגוריה בגיוס אנשי מקצוע, ומשכך יש פגיעה לא רק בחופש העיסוק של מעריכי המסוכנות אלא גם באפשרות הסנגוריה לתת ייצוג הולם על פי החוק. מוצע לוועדה לבחון גם הערות אלו.
• מוצע לברר אם קיימים תנאים אחרים / נוספים הנוגעים לניגוד עניינים/ לכישורים של מעריכי מסוכנות במסגרת נהלים / הנחיות כלשהם ?