חומר רקע
פרק ב': הערכת מסוכנות
5. (א) שר הבריאות ושר הרווחה (בסעיף זה – השרים) ימנו מעריכי מסוכנות שתפקידם לערוך הערכות מסוכנות, ויפקחו עליהם הכל כפי שיקבעו השרים.
(ב) לא ימונה אדם כמעריך מסוכנות אלא לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, כפי שיקבעו השרים.
(ב1) לא ימונה אדם כמעריך מסוכנות אם התקיים לגביו אחד מאלה:
(1) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי
להיות מעריך מסוכנות או שתלויים ועומדים נגדו הליכים פליליים בשל חשד
לביצוע עבירה כאמור;
(2) קיימות נסיבות אחרות שבשלהן אין הוא ראוי להיות מעריך מסוכנות.
(ג) מעריך מסוכנות יהיה אחד מאלה:
(1) רופא מומחה בפסיכיאטריה רופא פסיכיאטר;
(2) פסיכולוג;
(3) עובד סוציאלי;
(4) בעל תואר מוסמך בקרימינולוגיה קלינית, מאת מוסד להשכלה גבוהה, או בעל תואר כאמור מאת מוסד מחוץ לישראל ובלבד שהמוסד והתואר הוכרו בידי שר הבריאות או מי שהוא הסמיך לענין זה כשווי ערך למוסד להשכלה גבוהה ולתואר מוסמך מאת מוסד כאמור. קרימינולוג קליני.
6. (א) הגופים המנויים בסעיף קטן זה, לא יחליטו בנוגע לעברייני מין בענינים המפורטים להלן אלא לאחר קבלת הערכת מסוכנות עדכנית:
(1) בית משפט, לגבי מתן בעת מתן אחד מאלה:
(א) גזר דין;
(ב) צו פיקוח ומעקב לפי פרק ג';
(ג) צו מבחן לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969;
(ד) צו לטיפול מרפאתי לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש צו אשפוז;
(ה) החלטה בערעור על החלטות לפי פסקאות משנה (ב) ו- (ד) (א) עד (ד);
(1א) בית דין צבאי, בנוסף לאמור בפסקה (1)- גם לגבי מתן גזר דין
(2) נשיא המדינה – לגבי מתן חנינה או הקלה בעונש כאמור בסעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה;
(3) ועדת שחרורים – לגבי שחרור על-תנאי; ואולם אין בהוראת פסקה זו כדי לגרוע מהוראות סעיפים 11 ו-12 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר;
(4) ועדה לעיון בעונש – לגבי המתקת עונש או החלפתו לפי סעיף 510 לחוק השיפוט הצבאי של מי שנידון למאסר בפועל בבית דין צבאי; ואולם אין בהוראת פסקה זו כדי לגרוע מהוראות הפרק השני בחלק ח' לחוק השיפוט הצבאי;
(5) השר לביטחון הפנים או מי שהוא אצל לו את סמכותו – לגבי חופשה מיוחדת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971;
(6) מפקד בית סוהר צבאי – לגבי חופשה מיוחדת לפי תקנה 84 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ"ז-1987;
(7) ועדה פסיכיאטרית שמונתה לפי חוק טיפול בחולי נפש – לגבי מתן חופשה או שחרור מאשפוז;
(8) ועדת מומחים שמונתה לפי סעיף 4 לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001 – לגבי מתן פטור מאיסור עיסוק כאמור באותו חוק;
(9) יחידת פיקוח – בעת מתן המלצה על-תנאי הפיקוח והמעקב לפי סעיף 13.
(ב) בית משפט, המקבל החלטה בהתחשב בהערכת מסוכנות לפי סעיף קטן (א)(1) או (1א), ימסור העתק מהערכת המסוכנות לעבריין המין ויאפשר לו לטעון לגביה; בית המשפט רשאי לבקש השלמות והבהרות ממי שערך את הערכת המסוכנות.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט שלא למסור העתק מהערכת המסוכנות, או חלק ממנה, לעבריין המין, אם סבר שיש בכך כדי לגרום לפגיעה של ממש בשלומו של אדם או בביטחונו.
(ד) החליט בית המשפט שלא למסור העתק מהערכת המסוכנות לעבריין המין כאמור בסעיף קטן (ג), יעביר לו תמצית מן המידע העובדתי האמור בה, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בענין מהענינים המפורטים בסעיף קטן (ג), והוראות פסקאות משנה (1) ו-(2) יחולו:
(1) בית המשפט ימנה לעבריין מין שאינו מיוצג סניגור לשם ייצוגו בהליך לפי סעיף קטן זה;
(2) בית המשפט ימסור העתק מהערכת המסוכנות לסניגורו של עבריין המין, ובלבד שזה לא יעבירנו לנאשם או לכל אדם אחר.
7. קיבל בית משפט הערכת מסוכנות כאמור בסעיף 6(א)(1) או (1א), יחולו הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
8. על אף האמור בסעיף 4(ב), ובכפוף להוראות סעיף 368ד לחוק העונשין, מידע על עבירה נוספת שביצע עבריין המין, העולה מתוך הערכת מסוכנות, לא יתקבל כראיה, לא ייעשה שימוש בתוכנו, ולא ייקרא מעריך מסוכנות להשלימו או להבהירו במסגרת כל הליך פלילי, לרבות במסגרת חקירה; אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 3.
9. (א) לא ייתן מעריך מסוכנות הערכת מסוכנות לגבי עבריין מין, בהתקיים אחד מאלה:
(1) חשש שמעריך המסוכנות לא יוכל למלא את חובתו כמעריך מסוכנות בשל ניגוד ענינים בין חובתו כאמור לבין עניין אישי שלו או עיסוקיו האחרים;
(2) קשר טיפולי בעבר או בהווה, בין מעריך המסוכנות לבין עבריין המין בעת ביצוע הערכת המסוכנות או במהלך שלוש השנים שקדמו לכך.
(ב) (1) לא ייתן מעריך מסוכנות, לעבריין מין שהוא העריך את מסוכנותו, טיפול ייעודי כמפורט להלן:
(א) טיפול ייעודי במסגרת פרטית, במשך תקופה של שנה לאחר מתן הערכת המסוכנות;
(ב) טיפול ייעודי ביחידה לשיקום מונע כאמור בפסקה (1) להגדרה "יחידה לשיקום מונע", במסגרת תוכנית לשיקום מונע שניתנה על סמך הערכת המסוכנות שהוא נתן;
(2) הוראות פסקה (1) יחולו גם לעניין מתן טיפול ייעודי בידי מי שאינו מעריך המסוכנות, אם מעריך המסוכנות או בן משפחתו הוא בעליה או מנהלה של המסגרת הפרטית או היחידה לשיקום מונע, לפי העניין.
(ג) שר הבריאות, בהסכמת שר הרווחה, רשאי לקבוע מגבלות נוספות שיחולו על מעריכי מסוכנות בשל חשש לניגוד עניינים."