חומר רקע
נקודות עיקריות מהמסמך של אורי שדה,
מנתח מודיעין פלילי באינטרפול, בתחום הפדופיליה:
רקע:
• האינטרפול מנהל, באמצעות חוקרים ממדינות שונות, מאגר בינלאומי הכולל מאות אלפי תמונות וקטעי וידאו של ניצול מיני של קטינים, במטרה לזהות קורבנות ולעצור את הפוגעים.
• אורי שדה, עוסק מזה שלוש שנים בחקירה וניתוח של מקרי פדופיליה באמצעות המאגר; כמו-כן עוסק בהכשרת חוקרים ובניהול פרויקט שדרוג והנגשת המאגר לקהילת החוקרים הבינלאומית.
תמצית ההערות המבוססות על נסיון אישי בחקירת מאות חקירות בגין החזקה, יצור והפצה של חומרים פדופילים ועל היכרות עם חומר מצולם רב מאוד:
• ברוב המקרים מדובר בהחזקת מאות, אלפי, ועשרות אלפי תמונות של התעללות מינית ואונס ילדים. את התמונות מורידים הפדופילים מאתרי אינטרנט שונים. כמו כן קיימת תקשורת ענפה של החלפת תמונות באימייל, שיתוף קבצים וכד'.
• צפייה בתמונות ובסרטים של אונס וניצול מיני של ילדים, בשילוב עם התקשורת שסביבם והחלפת התמונות עם 'משתמשים' אחרים, מביאים ל'נירמול' התפיסה של ילדים כאובייקט לסיפוק מיני ומאפשרים לאדם לחוש שהדבר לגיטימי ומשותף לו ולרבים אחרים.
• במקרים רבים ההחזקה של חומרים פדופילים משולבת ב"יצור עצמי" של תמונות וסרטים. מדובר על "יצור ביתי" של תמונות וסרטים בהיקפים עצומים.
• לעתים כדי להיכנס לפורום פדופילי או לזכות באמונו של פדופיל אחר, אדם צריך "להוכיח" שהוא פדופיל ע"י משלוח חומר מקורי משלו (יש גם כאלה שמשלבים את עצמם בתמונות קיימות ע"י פוטומונטאז'). לעיתים מפנטז הפדופיל על ילד מסוים בסביבתו ומשלב אותו בתמונות. בחלק מהמקרים הפנטזיה ממומשת לפני שהמשטרה מאתרת את הילד.
• ההחזקה והעיסוק בתמונות וסרטים כאמור הינם התמכרות. מניתוח חומרים ומשיחות עם פדופילים עולה כי כמו בהתמכרויות אחרות, כדי לשמור על הריגוש יש לפדופיל צורך בתמונות יותר ויותר קשות. מצפייה ב'דוגמנות עירום' של ילדים, אל צפייה בילדים מנוצלים פיזית מינית, ומשם לצפייה באונס מלא של ילדים, ולבסוף לאונס והתעללות אלימים יותר.
• פדופילים משתמשים בתמונות ובסרטים כאמור כדי "להכשיר" קטינים לקראת ניצולם הפיזי על ידם. פדופילים שולחים לקורבנותיהם תמונות וסרטים של פדופיליה כאמצעי שכנוע כי יחסי מין מעין אלו מתקיימים והינם נורמאליים.
• ההידרדרות מצפייה וסיפוק עצמי לניצול פיזי של קטינים היא קלה ומהירה, בעיקר כשיש קטינים בסביבה הקרובה (במשפחה, אצל שכנים וכד'). מעקב ופיקוח יאפשרו גישה אל בני משפחה ובפרט אל קטינים, החשופים לסיכון מוגבר; הדבר עשוי למנוע, אף אם רק בחלק מהמקרים, פגיעה פיזית. העובדה שמדובר על ילדים, פעמים רבות צעירים מאוד, מצדיקה מתן תשומת לב מוגברת למניעת עבירה חוזרת ולהתדרדרות לפגיעה פיזית. פיקוח ומעקב גם יאפשרו לעבריין הזדמנות להסתייע בבעלי מקצוע; דבר שרק מעטים יפנו ויבקשו מיוזמתם.
• הקורבנות הם אילמים ושקופים והדבר מביא להערכת חסר של התופעה. קורבנות פדופיליה ממעטים מאוד להתלונן וזאת מסיבות רבות, וביניהן: גילם הצעיר; קושי בזיהוי המעשים כלא נורמטיביים ובלתי חוקיים; הם מאוימים; הם חוששים מפירוק התא המשפחתי; רגשות בושה ואשמה על כי "שיתפו פעולה" ולא התנגדו פיזית.
• במקרים רבים אדם מורשע בהחזקה בלבד, כשבפועל פגע אף פגיעות פיזיות. לא אחת, הראיות הנתפסות הן מאות או אלפי תמונות, שבהן לא ניתן לראות את פרצופם של הפוגע ושל הקורבן, שכן הפדופילים מודעים לכך שהתמונות יכולות לשמש כנגדם. במקרים לא מעטים בהם האינטרפול היה מעורב, הסתבר בדיעבד (לעיתים כעבור שנים), כי העבריין שנתפס בגין החזקה פגע פיזית בילדים אך הצליח להסתיר זאת.
• המחקר בתחום עודנו חלקי. המחקרים הקיימים לא מגיעים תמיד לאותן מסקנות, אולם מדי שנה מתרבים המחקרים בתחום ומשתפרת הבנתו. גם במחקר הקיים מתגבשת הבנה כי איסוף וצריכת חומר פדופילי הינם חלק אינטגראלי בהתנהלותם של פדופילים רבים. העובדה כי במקרים רבים יש חפיפה בין ביצוע עבירות מגע והחזקת חומרים פדופילים עולה אף היא במחקרים שונים, אף אם בשיעורים שונים.
• כך, למשל - מחקר אמריקאי שבחן 429 מעצרים בגין חשד להחזקת חומר פדופילי במהלך 12 חודשים בשנים 2000-20011, מצא כי 40% מהעצורים נמצאו כעבריינים כפולים – אשר פגעו מינית פיזית בילדים וכן החזיקו בחומר פדופילי; 15% נוספים הואשמו בהחזקה לצד ניסיון לשידול באמצעות האינטרנט. במחקר זה נמצא כי אחת מכל שש חקירות אשר נפתחו בגין חשדות להחזקה בלבד, חשפה עבריינות כפולה כנ"ל.