חומר רקע
אל: ועדת החוקה חוק ומשפט 28 יולי 2010
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה י"ז אב תש"ע
שאלות לדיון ליום 29.7.10 - הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92)
(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
נושא לדיון: מסוכנות / הגנה על הציבור
1. מסוכנות מהי?
ראשית, יש להגדיר מהי ה-"מסוכנות", אשר בגינה ניתן יהיה לחרוג מהעונש ההולם. נדמה כי יש לקבוע בבירור מבחן של חשש שהנאשם יבצע עבירות בעתיד. הנוסח הממשלתי לא קובע מבחן כזה ובכך "מערבב" בין שיקול הגמול לבין שיקול "המסוכנות".
2. סוג החשש, מידת החריגה, ורמת החשש:
יש שלוש שאלות שיש ללבן על מנת לקבוע את ההסדר:
א. בשל אלו עבירות עתידיות ראוי להחמיר בעונש כדי להגן על הציבור מפני הישנותן?
ב. עד כמה יש לאפשר חריגה מהעונש ההולם בשל החשש העתידי?
ג. איך, ובאיזה רמה, יש לבסס את החשש העתידי למסוכנות?
מבחינת טיב הנזק שמפניו מתגוננים: יש לבבן שתי אפשרויות:
• חשש שהעבריין ישוב ויבצע עבירות כלשהן1 (זו למעשה ההצעה הממשלתית)
• חשש שישוב ויבצע עבירות בהן הנזק הצפוי הוא מסוג מסוים, כגון עבירות אלימות או מין.2 (כלומר, חריגה לחומרה מהעונש ההולם – רק כשהנזק שחוששים ממנו הוא מסוים – מקובל במדינות רבות)
כמובן, תיתכן חריגה מהעונש ההולם בשני המקרים – אך יש להתאים את מנגנון הענישה לתכלית הרצויה.
השאלות קשורות בהכרח, וניתן להשתמש בכלים שלובים. לדוגמא, ככל שמתאפשרת חריגה גדולה יותר מהעונש ההולם, יש להגדיר בצורה ממוקדת וצרה יותר את הנזק (החשש ממנו) המצדיק חריגה ניכרת.
הערות לגרסת הממשלה:
הצעת הממשלה בענין המסוכנות סותרת את הקביעה שעיקרון הגמול הוא זה שמנחה בענישה – היא מאפשרת לשופט להשית עונש חמור – עד לעונש המירבי– בשל חשש כלשהו לביצוע עתידי של עבירות כלשהן. חסרים בהצעה הממשלתית הסדרים מידתיים בכל שלושת הנושאים המרכזיים לגבי המסוכנות: סוג החשש, רמת החשש, ומידת החריגה.
א. הרחקה מהציבור בגין כל סוגי העבירות:
הממשלה מציעה לאפשר חריגה (ניכרת) מהעונש ההולם בשל חשש לביצוע עתידי של כל עבירה, ללא כל תנאי. בכך אינה מאמצת את ההצעה של וועדת גולדברג, אשר הציעה לאפשר החמרה (ניכרת) מעבר לעונש ההולם כאשר העבירה הייתה חמורה או כאשר לאדם עבר פלילי רלוונטי ומשמעותי.
ב. חריגה ללא גבול
הממשלה אינה מגבילה את מידת החריגה האפשרית, ולפיכך יוכל שופט להכפיל ולשלש את העונש "ההולם" אם הוא מאמין שהנאשם עלול לחזור ולבצע כל עבירה.
ג. רמת החשש וביסוסו
אין בהצעה הממשלתית הנחיה לשופט בקשר לרמת החשש למסוכנות הנדרשת – גם חשש לא מאוד מבוסס יאפשר לשופט להחמיר את עונשו של הנאשם עד לעונש המירבי.
סוגיות לדיון
• חשש מביצוע עבירות בהן הנזק הצפוי אינו לגוף ולחיים: בעבירות מסוג זה, יש לשאול בראש ובראשונה האם יש לאפשר חריגה מהעונש ההולם בשל החשש העתידי לביצוע עבירות מכל סוג. האם יש להרחיק מהחברה עבריין שהנזק שהוא גורם אינו לגוף ולחיים, ולגזור עליו עונש מאסר ארוך מעבר לעונש ההולם לעבירה? אם כן, עד כמה יוכל השופט לחרוג מהעונש ההולם לעבירה שבוצעה?
• נדמה כי יש להגביל את החריגה (בעיקר ניכרת) למקרים מסוימים: כגון במקרה של עבר פלילי עשיר ורלוונטי, אשר מעיד על הסיכוי כי העבריין יבצע עבירות בעתיד. מוצע לאפשר חריגה ניכרת מהעונש ההולם בעבירות אלה רק כאשר לנאשם עבר פלילי משמעותי.
• אפשר עוד לקבוע כי כדי לאפשר חריגה ניכרת כאשר הנזק הצפוי אינו חמור, על השופט להשתכנע ברמת שכנוע גבוהה יותר, כי יש סיכוי שהעבריין ימשיך בהתנהגותו העבריינית (סיכוי "גבוה").
• חשש מביצוע עבירות בהן הנזק הוא לגוף או לחיים: רוב שיטות המשפט בעולם מאפשרות סוג של החמרה בעונש בשל חשש ממסוכנות עתידית בעבירות כאלו. כאשר קיים חשש כי העבריין ישוב ויבצע עבירות כנגד הגוף, הנזק שיכול להיגרם לציבור הוא כבד לעומת נזק אחר, ולכן לעתים מאפשרים חריגה, כדי שהציבור לא יישא בסיכון מסוג זה.
• הכתיבה האקדמית מציינת כי היכולת לנבא מסוכנות עתידית היא נמוכה למדי. יש לשקול לאפשר חריגה ניכרת מהעונש ההולם אף אם אין לעבריין עבר פלילי, אם השופט משתכנע – מראיות אחרות שהובאו – כי יש חשש ממשי שהעבריין יחזור ויבצע עבירות. יש לשקול לחייב חוות דעת מקצועית אשר תבסס את החשש לסיכון.
• יש לזכור כי ענישה החורגת חריגה ניכרת מהעונש ההולם, על בסיס חשש עתידי לעבריינות, שיכול שלא יתגשם, פוגעת בזכות לחירות. לכן יש להבטיח הסדרים מידתיים (ור' לעיל).
• יש לשקול לא לאפשר חריגה ניכרת כאשר בית המשפט מתכוון להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך. זאת, מתוך תפיסה שיכולת הניבוי מאוד נמוכה במקרה כזה, וכשעיקרון הגמול מתבטא בשנות מאסר ממושכות, לא ברור כי יש תועלת חברתית להחמרה ניכרת.