חומר רקע
2 באוגוסט 2010
כ"ב באב תש"ע
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט.
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה.
סעיפים 31 עד 34 להצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז-2007 – תיקונים הנוגעים להעברה וקבלה של מידע בידי הרשות לאיסור הלבנת הון
הקדמה
סעיפים 31 עד 34 להצעת החוק, כוללים מערך מקיף של תיקונים בסעיפי החוק המסדירים את מעמדה וסמכויותיה של הרשות בכל הנוגע לתחום העברת המידע – הן בנוגע להעברת מידע בידי הרשות מהמאגר לגופים המוסמכים לכך, והן בנוגע לקבלת מידע על ידי הרשות מגופים שונים.
על פי המוצע, ארבעה נושאי רוחב יתוקנו ויוסדרו במערך מחודש של הוראות:
(א) הרחבת רשימת הגופים המוסמכים לבקש מידע מהרשות – כיום, רק המשטרה, השב"כ ורשות לאיסור הלבנת הון במדינה אחרת מוסמכים לבקש ולקבל מהרשות מידע. על פי המוצע, רשימת הגופים המוסמכים תורחב באופן משמעותי וניכר, ותכלול גופי חקירה שונים.
(ב) העברת מידע לרשות מסוגה במדינה אחרת – כיום, ההסדר החל על העברת מידע כאמור הוא ההסדר המצוי בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן – "חוק עזרה משפטית"). על פי המוצע, יוחלף ההסדר הקיים במערך הוראות, המתאימות באופן קונקרטי להעברת מידע לרשות.
(ג) הרחבת סמכותה של הרשות לדרוש מידע מגופים מדווחים – כיום, מקנה החוק לראש הרשות סמכות לדרוש השלמת דיווחים מהגופים הפיננסיים החייבים בדיווח. על פי המוצע, סמכות זו תורחב ביחס למצב הנוכחי.
(ד) הרחבת סמכותה של הרשות לדרוש ולקבל מידע מגופים שונים – כיום, אין לרשות סמכות לדרוש מידע מהגופים הרשאים לקבל ממנה מידע. על פי המוצע, תוקנה לרשות סמכות רחבה ביותר לדרוש מידע מגופים כאמור ומגופים נוספים.
כל אחד מהתיקונים המוצעים, מעורר שאלות כבדות משקל ודילמות של ממש בכל הנוגע לאיזון שבין הרצון להילחם באופן יעיל בפשע לבין עקרונות יסוד מקובלים כגון: הזכות לפרטיות, חובות אמון וסודיות. יתירה מזאת, השילוב הכולל של התיקונים המוצעים, מעצים באופן משמעותי את המורכבות שבשאלות האמורות, ומחייב לתת עליהם את הדעת במבט כולל, מעבר לבחינה הפרטנית של כל אחד מהסעיפים לכשעצמו.
סוגיות מבוא ורקע לתיקונים המוצעים
כדי להבין טוב יותר את הדילמות הכלליות שהתיקונים המוצעים מעוררים, נדרשת הקדמה ביחס למספר סוגיות: המסגרת הנורמטיבית הקיימת בנוגע להעברת מידע מהרשות לגופים אחרים; מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות; והנתונים מהשטח: שאלת הצורך ומבחן התוצאה.
סוגיה ראשונה – העברת מידע מהרשות לאיסור הלבנת הון לגופים אחרים (המצב הקיים)
(א) העברת מידע מהרשות לאיסור הלבנת הון למשטרה ולשב"כ
בשל רגישות המידע שבידי הרשות והפגיעה הקשה בזכויות הפרט שעלולה להיגרם עקב חשיפתו, ובעיקר נוכח העובדה שבמרבית המקרים המידע נוגע לפעילות פיננסית לגיטימית, קובע החוק כי המידע מהמאגר שבניהול הרשות יועבר למשטרה, לשב"כ ולרשות מסוגה במדינה אחרת בלבד1.
(ב) שימוש במידע שהועבר למשטרה ולשב"כ על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון
1) שימוש על ידי המשטרה והשב"כ למטרות נוספות – ס' 30(ז) קובע, כי המשטרה והשב"כ רשאים לעשות במידע שנמסר להם על ידי הרשות שימוש לשם חקירה ומניעה של "עבירות נוספות" שלא לפי חוק איסור הלבנת הון. בתקנות לשימוש במידע2 נקבעה רשימה ארוכה מאוד של "עבירות נוספות" שלחלק לא מבוטל ממנו אין קשר של ממש לעבירות "הקלאסיות" של הלבנת הון3.
2) העברת המידע מהמשטרה והשב"כ לגופים אחרים – מכוח ס' 30(ח) לחוק, נקבע בתקנות לשימוש במידע, כי המשטרה והשב"כ רשאים להעביר מידע שקיבלו מהרשות לגופים הבאים ולצרכים באים:
א. גופים שהמשטרה והשב"כ רשאים להעביר להם מידע שקיבלו מהרשות לצורך חקירתן ומניעתן של "עבירות נוספות" – משטרה; שב"כ; מצ"ח; היחידה לחקירות פנים של מצ"ח; מח"ש; רשות ניירות ערך; רשות ההגבלים העסקיים; רשות המסים בישראל4.
ב. גופים שהמשטרה והשב"כ רשאים להעביר להם מידע שקיבלו מהרשות לשם ביצועם של "המטרות העיקריות"5 – משטרה; שב"כ; מצ"ח; היחידה לחקירות פנים של מצ"ח; מח"ש; אמ"ן; המוסד; שר הביטחון; שב"כ; פקיד מכס6; ממונה לפי ס' 12 לחוק ומפקח שמונה לפי ס' 11יד לחוק7; ועדה להטלת עיצום כספי שהוקמה לפי ס' 13 לחוק8.
משמעות ההסדר האמור היא, למשל, שמידע שנמסר למשטרה מהרשות במסגרת חקירה הנוגעת להלבנת הון, המעלה חשד לביצוען של עבירות מס, המשטרה רשאית הן לעשות שימוש במידע כדי לחקור בעצמה את החשד לעבירת מס, והן להעביר מידע זה לרשויות המיסים9.
סוגיה שניה – מעמדה של הזכות לפרטיות במשפט הישראלי
כנגד הרצון שמדינת ישראל תהיה חלק מהמאמץ הבינלאומי של המדינות הנאורות למלחמה בהלבנת הון ובמימון טרור, ניצבת הזכות לפרטיות. הנחת היסוד העומדת בבסיס דיוננו היא, כי בעצם קיומו של מאגר שבו נאגרים פרטים אודות אזרחי ותושבי ישראל כמו גם בהעברת המידע מהמאגר לגופים אחרים, יש משום פגיעה בפרטיותו של האדם שאודותיו המידע המועבר.
ס' 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". לאור מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, פגיעה בה מכוח דבר חקיקה תתאפשר רק אם תעמוד בתנאי "פסקת ההגבלה" שבס' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובעת כי: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש".
כאשר נחקק החוק לאיסור הלבנת הון, בחר המחוקק לפגוע בזכות הפרטיות ולהסיגה עד גבול מסוים מפני הצורך להילחם בהלבנת ההון ובמימון הטרור. עתה, כאשר עומדת בפני המחוקק הצעה לערוך בחוק תיקון מקיף, שיש בו כדי להגדיל ולהעמיק באופן ניכר את הפגיעה בפרטיות, נכון יהא לבחון את התיקונים המוצעים ב"משקפיים חוקתיות" כדי לבחון את האיזון הראוי.
מכיוון שאין מחלוקת כי החוק המוצע הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה (מלחמה בפשע), השאלה המרכזית הדורשת בחינה היא שאלת מידתיותה של הפגיעה, על שלושת מבחני המידתיות המקובלים10. לנוכח האמור, בבואו להחליט האם לאשר את התיקונים המוצעים, נדרש המחוקק לבחון את מידתיות הפגיעה בפרטיות שתיווצר כתוצאה מהתיקונים. יודגש, כי נוסף על בחינה פרטנית של הסעיפים, יש צורך בראייה כללית שתבחן את המשמעות המיצרפית של הפגיעה הנוצרת מהתיקונים המוצעים.
סוגיה שלישית – נתונים מהשטח: הצורך האמיתי ומבחן התוצאה
השאלה של הנתונים העולים מהשטח רלוונטית בשני מישורים:
(א) ההיבט הראשון: שאלת הצורך – כמעט כל אחד מהתיקונים המוצעים דורש בירור מקדים של הנתונים מהשטח. לדוגמא, על פי אחד מהתיקונים המוצעים, תימנה המשטרה הצבאית על רשימת הגופים המוסמכים לבקש ולקבל מידע מהרשות. הצעת תיקון זו מעוררת שאלה כמה מקרים כאלה בכלל יש בשנה? כמה תיקי חקירה בתחום הלבנת ההון ומימון הטרור נפתחו בשנים האחרונות במשטרה הצבאית? לכמה מתוכם היה קשר למסגרת הצבאית? וכו'. לנתונים אלה ישנה חשיבות רבה, שכן, יש צורך לברר עד כמה מדובר בתופעה רחבה היוצרת צורך ממשי, ומציבה את רשויות אכיפת החוק בצה"ל בפני קושי אמיתי, באופן שמצדיק את חשיפת המשטרה הצבאית למידע הרגיש שבמאגר. ככל שיתברר כי מדובר במספר מקרים קטן, ייתכן ולא יהיה זה נכון וראוי לאפשר למשטרה הצבאית להיחשף למידע שבמאגר, שכן הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה זו יהיה גדול באופן משמעותי מהתועלת שבחשיפה. נקודה זו חוזרת על עצמה ביחס לכל אחד מהתיקונים המוצעים, והעדר הנתונים מקשה על האפשרות להעריך באופן אמיתי ונכון עד כמה יש צורך בתיקון המוצע.
(ב) ההיבט השני: מבחן התוצאה – שאלה שהתשובה עליה אינה ברורה כלל ועיקר, היא השאלה עד כמה מצליחה הרשות לאיסור הלבנת הון, במצבה הנוכחי, למלא את תפקידה לסייע למלחמה בהלבנת ההון ובמימון הטרור באופן מוצלח ויעיל, כך שניתן יהיה לטעון כי לפגיעה הקשה בפרטיותם של אזרחי ישראל ישנה הצדקה. למעשה, יש לשאלה זו קשר הדוק למבחן המידתיות השלישי – מבחן התוצאה המידתית. ככל שיתברר כי יעילות פעולתה של הרשות אינה גדולה, תתעורר השאלה האם קיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהמאגר אותו מנהלת הרשות בתחום המלחמה בפשע, לבין הנזק הנגרם לפרטיותם של אזרחי ישראל?
סקירה כללית של התיקונים המוצעים ומשמעותם המיצרפית
כדי להבין את המשמעות המצטברת של פרטי התיקונים המוצעים בס' 31 עד 34 להצעת החוק ביחס לתחום העברת המידע, יש צורך לשרטט את התמונה המלאה של הדברים. התמונה העולה מבחינה של מארג ההוראות הכלולות בהצעת החוק היא, כי יש במכלול המוצע של התיקונים כדי להגדיל באופן משמעותי את כמות המידע שתזרום למאגר שבניהולה של הרשות, מחד גיסא, ולהרחיב באופן ניכר את האפשרויות שמידע זה יעבור הלאה לרשויות נוספות, מאידך גיסא:
ביחס לכמות המידע שתועבר למאגר – זו תתרחב באופן דרסטי מארבעה כיוונים שונים:
• מידע נוסף מהגופים המדווחים: מוצע להוסיף את ס' 30א שיאפשר לרשות לדרוש מידע מהגופים הפיננסים החייבים בדיווח (תאגידים בנקאיים, חברי בורסה, מנהלי תיקים וכו') נוסף על המידע הנמסר בדיווחים (ס' 32 להצעת החוק).
• סמכות לדרוש מידע מהגופים המוסמכים: מוצע לקבוע בס' 31(ב1), כי הרשות תהא זכאית לדרוש מידע מכל אחד מהגופים המוסמכים ולבקש ולקבל ממנה מידע על פי החוק, ללא כל הגבלת סודיות. לפי התיקונים המוצעים מדובר ברשימה ארוכה של גופים: המשטרה, השב"כ, המוסד, אמ"ן, המחלקה לחקירת שוטרים וכו'.
• מידע מכל הגופים הציבוריים: מוצע לקבוע בס' 31(ג), כי הרשות תהא זכאית לבקש מידע מכל הגופים הציבוריים, ובכלל זה כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה, רשויות מקומיות וגופים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, וזאת בהתאם להוראות פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות שמסדיר העברות מידע בין גופים כאמור.
• מידע מהמרשם הפלילי: ס' 42 להצעת החוק, מציע לתקן את חוק המרשם הפלילי, כך שלרשות תהיה גישה ישירה למידע המצוי הן במרשם הפלילי אודות הרשעות ותיקים תלויים ועומדים (התוספת הראשונה), והן ברישומים הנוספים שמנהלת המשטרה אודות החלטות שלא לחקור או שלא להעמיד לדין (התוספת השלישית).
ביחס לאפשרויות להעברת המידע הלאה – אלו יתרחבו באופן ניכר לנוכח צירופם של שני תיקונים:
• הגדלת רשימת הגופים המוסמכים: לפי ס' 30 המוצע, יתווספו לרשימת הגופים הרשאים לבקש מהרשות מידע, כמות לא מבוטלת של גופי חקירה, וביניהם: מצ"ח, מח"ש, אמ"ן, מוסד, רשויות המס ועוד.
• העברת המידע מהגופים המוסמכים הלאה: לפי התיקון המוצע לס' 30(ז) לחוק, ההסדר החל כיום על המשטרה והשב"כ, יחול גם על כל גופי החקירה שיורשו לקבל מידע מהרשות, באופן שכל אותם גופים יהיו רשאים להעביר הלאה את המידע שהועבר להם מהמאגר לרשויות אחרות ולעשות במידע האמור שימוש לצורך חקירת עבירות נוספות.
התוצאה המיצרפית של התיקונים המוצעים – יש להבין, כי שילוב התיקונים המוצעים מוביל למציאות משפטית שבה תהיה בידי הרשות הסמכות, כל אימת שתקבל דיווח מבנק על פלוני שעשה פעולה שעולה על 50,000 ₪ או על פעולה בלתי רגילה, לפנות לכל גופי החקירה והמודיעין הקיימים, למרשם הפלילי ולמעשה כמעט לכל רשות שלטונית במדינת ישראל, ולהתחיל לאסוף מידע בהיקף נרחב על אותו פלוני, וזאת מבלי שמתנהלת נגד אותו אדם חקירה כלשהי. זאת, תוכל הרשות לעשות בטענה שהיא עושה כן "לצורך ביצוע החוק", ושמטרתה באיסוף המידע הוא "להעשיר את בסיס הנתונים של הרשות" כדי לייעל את העבודה אותה היא נדרשת לבצע על פי החוק. מדובר במציאות שבה בידי הרשות תהיינה סמכויות מרחיקת לכת שיאפשרו לה לקבל, לאסוף ולהצליב מידע על אזרחי ישראל ממגוון עצום של מקורות מידע וזאת ללא שמתנהלת נגדו חקירה כלשהי על ידי רשויות החקירה. בנוסף, אותו המידע שאוגרת הרשות, יוכל, לאחר מכן, לעבור הלאה לגופים שלטוניים רבים אחרים, ואלה יוכלו להעבירו הלאה, ולעשות בו שימוש לצורך עבירות נוספות. המשמעות המעשית המצרפית שיש לתיקונים המוצעים היא, אפוא, מרחיקת לכת.
הטענה לפיה אין חשש אמיתי שהרשות אכן תעשה שימוש כאמור בסמכויות שיוענקו לה אינה יכולה לעמוד, שכן הצעה לתיקון חוק המאפשר פגיעה בפרטיות חייבת להיבחן לפי פוטנציאל הפגיעה, ולא לפי ההתנהגות הצפויה של מי שאמור ליישם את החוק הלכה למעשה. במילים אחרות: גם בהנחה שכל העוסקים בדבר יפעלו בסבירות ובתום לב בהפעלת הסמכויות לפי החוק, אין בכך כדי להצדיק הענקת סמכויות רחבות מדי. החוק נבחן על פי הנורמה שבו ולא על פי האנשים הממונים על יישומו במועד נתון ואף לא על פי ההנחיות המנחות אותם בעבודתם. מן הראוי לזכור כי לפי ס' 7 לחוק היסוד, לא רק הפגיעה הקונקרטית בפרטיות חייבת להיות במידה שאינה עולה הנדרש, אלא גם החוק אשר על פיו פועלת הרשות אסור שיאפשר פגיעה שהיא מעבר לנדרש. לכן יש לוודא שהחוק ינוסח בצורה דווקנית, על מנת שלא להשאיר פתח לפגיעה בלתי מידתית בפרטיות.
הסוגיות העומדות לפתחה של ועדת החוקה בבחינת התיקונים המוצעים
מעבר לדיונים הפרטניים הנדרשים בכל אחד ואחד מהסעיפים המוצעים, המשמעות המיצרפית של התיקונים מציבה בפני הוועדה מספר סוגיות ערכיות וציבוריות עליהן היא נדרשת לתת את דעתה:
(1) פגיעה חוקתית בפרטיות?
האם התיקון המוצע עומד בקריטריונים חוקתיים? האם ניתן לטעון כי האיזון בין היעילות והרצון להילחם בפשע לבין הזכות לפרטיות עומד במבחני המידתיות? ניתן לקבל כסבירה את ההנחה לפיה ככל שיהיה בידי הרשות כמות גדולה יותר של מידע, עבודתה תהיה יעילה יותר. מנגד, ברור גם כי איננו מעוניינים להגיע למצב שבו יהיו בידי המדינה כלים לבלוש ולעקוב אחרי פעולותיו של כל אזרח ואזרח, וזאת אף אם יהיה בכך כדי להקטין את הפשיעה באופן ניכר. השאלה היא, אפוא, שאלה של גבולות ושל איזון. כאן נדרשים אנו לבחון ולחזור ולבחון היכן עובר הגבול שאותו איננו רוצים לעבור? מתי יעילות עבודתה של הרשות במלחמתה בפשעה לא תצדיק את הפגיעה בפרטיות? האם ניתן לטעון כי קיים קשר רציונאלי בין האמצעי של הגדלת כמות המידע שיהיה בידי הרשות ואפשרויות העברתו למטרה של מלחמה בהלבנת הון (מבחן המידתיות הראשון)? האם באמת ובתמים ניתן לטעון כי התיקונים המוצעים אינם פוגעים בזכות לפרטיות מעבר למה שנדרש להשגת תכלית החוק וכי הם בגדר האמצעי שפגיעתו פחותה (מבחן המידתיות השני)? גם אם התשובות לשתי שאלות אלו הן חיוביות, עדיין נותרת השאלה האם קיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהשגת התכלית הראויה לבין הנזק הנגרם מהפגיעה בזכות החוקתית (מבחן המידתיות השלישי)?
(2) הרשות לאיסור הלבנת הון כ"אח הגדול"?
גם אם נניח כי התיקונים המוצעים מידתיים במישור החוקתי, חברי הוועדה נדרשים לשאול את עצמם האם הם מעוניינים שלרשות שנועדה להילחם בהלבנת הון ומימון טרור תהיה נגישות לכמות כה נרחבת של מידע רגיש (ולעיתים אף סודי ומסווג), המצוי אצל כל כך הרבה גופים ציבוריים ורשויות שלטוניות? האם בשם היעילות והמלחמה בפשע המחוקק מעוניין ליצור מצב שבו ישנו גוף אחד – יעיל ומקצועי ככל שיהיה – שבידיו יהיה כל כך הרבה מידע רגיש או שיש בכך כדי לעורר חשש להיווצרותה של תחושה ארווליאנית שה"אח הגדול עינו צופיה תמיד"?
(3) אופיה, מעמדה ותפקידיה של הרשות
בין היתר, התיקונים המוצעים מעניקים לרשות לאיסור הלבנת הון סמכויות נרחבות לדרוש מידע מרשימה ארוכה ביותר של גופים במדינת ישראל, על אף האמור בכל דין ובהתעלם מכל הוראת סודיות הקבועה בחוק, והכל – כפי שנטען בדברי ההסבר – כדי "להעשיר את בסיס השונים במטרה לשפר את האכיפה. ה לצוות על גוף מדווח למסו הנתונים במאגר המידע של הרשות". תיקונים אלה, מעוררים שאלה רצינית אודות מעמדה, תפקידיה ובעיקר אופיה של הרשות לאיסור הלבנת הון. הרשות בישראל הוקמה כגוף מודיעיני שאמור לקלוט מידע מגופים פיננסיים שונים, לנתח ולעבד את המידע ולהעבירו לרשויות אכיפת החוק, ללא סמכויות חקירה. הרציונאל שעמד מאחורי ההחלטה האמורה, היה הרצון להפריד בין הגוף החוקר לבין מאגר המידע, בשל החשש לשימושים לא ראויים במידע הרגיש שבמאגר על ידי הגוף החוקר. בתיקונים המוצעים יש משום שינוי אופיה של הרשות מגוף מודיעיני פסיבי שנועד לקבל, לנתח ולעבד מידע שהגיע אליו מדיווחים של גופים פיננסיים, לגוף אקטיבי בעל סמכויות לנהל חקירות מודיעיניות עצמאיות ולדרוש מידע מרשויות שלטוניות שונות לצורך חקירות אלה. ככל שמידע שהגיע לרשות מעורר חשד לביצוע עבירה של הלבנת הון, על הרשות להעביר את המידע למשטרה כדי שזו שתבצע חקירה פלילית. חברי הוועדה נדרשים להחליט האם ישנה הצדקה להקנות לרשות את הכלים לדרוש מידע ובכך לתת לגיטימציה לרשות לנהל חקירות מודיעיניות עצמאיות.
(4) האם הרשות מצדיקה את הציפיות?
גם אם נניח כי התשובות לכל השאלות שהעלינו עד כה הן חיוביות, עדיין נדרשים חברי הוועדה לשאול האם באמת הרשות לאיסור הלבנת הון כל כך יעילה, ועוזרת למגר את הפשע בישראל באופן כה דרסטי עד שהם מוכנים להסיג את זכות הפרטיות של אזרחי ישראל באופן כה משמעותי מפני עבודתה? האם התועלת שמצמיחה הרשות מצדיקה את העלות הכבדה שיש?
(5) חשש מתקלות
חשוב לזכור כי אמנם, לרשות ישנה מערכת סינון טובה ויעילה, אך לכל גוף, יעיל ומקצועי ככל שיהיה, ישנן טעויות ותקלות, אם טעויות אנוש ואם תקלות טכניות. כפי שידוע, הדבר אינו בגדר ספקולציה בלבד, לנוכח העובדה שהרשות כבר עמדה, בחודש אוקטובר 2007, בפני מציאות של דליפת מידע רגיש וסודי מהמאגר11. ככל שכמות המידע המצוי בידי הרשות ורגישותו גבוהים יותר, וככל שהאפשרות לזרימת המידע בין הגופים השונים מתרחבת, כך החשש לדליפה או לתקלה גדולים יותר, וכך גם הפגיעה שתהיה, במידה ותארע תקלה כאמור, תהיה גדולה יותר.
טיעוני נגד שהועלו על ידי נציגי הרשות לאיסור הלבנת הון
מן הראוי להתייחס להתייחס למספר טענות שהועלו, בהקשרים שונים, על ידי נציגי הרשות לאיסור הלבנת הון, ויש להניח שיעלו מחדש גם במסגרת הדיונים בוועדה.
טענה ראשונה: זה כלל לא פוגע בפרטיות ולא מפריע
נטען כי איסוף המידע האמור כלל אינו פוגע בפרטיות ולאזרח הפשוט לא מפריע שהרשות תדע אודות פעילותו הפיננסית. נראה כי מדובר בטענה חסרת יסוד. ללא כל ספק מדובר כאן בפגיעה של ממש בפרטיותם של אזרחי ישראל, וסביר להניח כי אילו האזרח הממוצע היה יודע כמה מידע יכולה הרשות לאסוף עליו, הוא היה מביע את תרעומתו על כך. יתירה מזאת, העובדה כי אדם כזה או אחר אינו חש שיש בכך פגיעה בפרטיות ועל כן הוא מוחל על כך, אינה משנה את הקביעה הנורמטיבית הכללית, לפיה מדובר בפגיעה של ממש בזכות לפרטיות.
טענה שניה: גם אם קיימת פגיעה בפרטיות, הצורך להילחם בפשע גובר
נדמה כי כולם יסכימו שישנו גבול מסוים שאותו אף אחד אינו מעוניין לעבור, גם אם הדבר יסייע למגר את הפשע באופן דרסטי. אם ניקח את הדברים עד אבסורד, ברור כי אף אחד לא יסכים להגיע למצב שבו יוצמד לכל אזרח שבב אלקטרוני שיאפשר למדינה לדעת היכן הוא נמצא ומה הוא עושה, למרות שדבר מעין זה יאפשר לרשויות אכיפת החוק למגר לחלוטין את הפשיעה. זאת, בשל העובדה שצעד כאמור מהווה פגיעה אנושה בחירותו ובפרטיותו של כל אזרח, ועל כן הנזק שייגרם כתוצאה מכך עולה על התועלת. לשון אחר: היעילות במלחמה בפשע אינה חזות הכל, וישנם גבולות שאף אחד לא יהיה מוכן לחצות גם כדי להילחם בפשע. משכך, המחלוקת היא על הגבולות ועל האיזונים.
טענה שלישית: אישור התיקונים המוצעים דווקא יקטין את הפגיעה בפרטיות
נטען כי ככל שיהיה בידי הרשות מידע רב יותר, הכלים שיעמדו לרשותה לסנן את המידע באופן יעיל, מדויק ומקצועי יותר יגדל. העצמת יכולת סינון המידע של הרשות, כך נטען, תאפשר לרשות להעביר פחות מידע אודות פחות אנשים, וכך תיפגע הפרטיות פחות. מדובר בטענה בעייתית בשני מישורים:
(א) הנזק הכללי גדול מהתועלת השולית – כבר כיום, אחוז קטן מאוד מהדיווחים והמידע שזורם לרשות אליה מועבר הלאה, דהיינו: כבר כיום יש לרשות יכולת סינון טובה למדי. ההיקף והעומק של הפגיעה בפרטיות שתיווצר כתוצאה מהתיקונים המוצעים והחששות שסעיפים אלו מעוררים, הם כה גדולים עד שהם אינם שקולים לתועלת השולית של הגדלת יכולת הסינון בעוד פרומיל האחוז.
(ב) עצם איסוף המידע פוגע בפרטיות – טענה זו מתייחסת רק לפגיעה בפרטיות הקיימת כתוצאה מהעברת המידע מהרשות לגופים אחרים, אולם היא מתעלמת מכך שעצם העובדה שבידי הרשות לאיסור הלבנת הון נאגרות כמויות כה גדולות של מידע אודות אנשים, לכשעצמה, יש בה פגיעה גדולה בפרטיות.
טענה רביעית: יש לרשות מנגנון סינון קפדני ביותר
נטען כי החששות להעברת מידע מסיבית מהרשות הלאה לגופים אחרים אינן מוצדקות, שכן לרשות ישנו מנגנון סינון יעיל וקפדני. גם אם יש אמת בטענה, אין די בכך: ראשית, כפי שצוין לעיל, עצם העובדה שמידע כזה קיים במאגר, יש בו, לכשעצמו, כדי לפגוע באופן קשה בפרטיות; שנית, וגם נקודה זו כבר צוינה לעיל, גם למנגנון הכי יעיל קורות תקלות (כפי שקרה לרשות במסגרת דליפת המידע שהיתה בסוף שנת 2007) – הן תקלות טכניות והן תקלות אנוש.