חומר רקע

‏19 ביולי 2010 לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת ירושלים שלום רב, הנדון: החלת משטר הפיקוח בחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין על מורשעים בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין הננו פונים אליך לקראת הדיון ביום רביעי הקרוב, כדי להביע את התנגדותנו להוספת סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (העוסק ב"החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין") לרשימת העבירות, עליהן יחול חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006. עקרון יסוד הוא במדינה דמוקרטית, כי אדם נענש בגין מעשי העבר, ולא בגין הערכתו של מאן דהו, כי הוא עלול לבצע בעתיד מעשים מסוכנים. עקרון זה מבוסס על תפיסת האדם כסוכן מוסרי אוטונומי, האחראי על מעשיו והמסוגל לבחור בין טוב ורע, וכן על ההבנה, כי "הנבואה ניתנה לשוטים". בשל חשיבות עקרון זה, ובשל ההכרה בכך, שכל ניסיון לנבא התנהגותו של אדם אחר כרוכה בנטילת סיכון מחושב להערכה שגויה1, חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין קובע הבחנה חדה וברורה בין מי שכבר "חצה את הקו האדום" וגילה נכונות לבצע עבירות מין הפוגעות בזולת, לבין מי שלא עשה כן; ורק מי שכבר הוכיח במעשיו הוא את מסוכנותו, עשוי להיות כפוף למשטר הקבוע בחוק. מבלי להיכנס כלל לשאלה, מתי ראוי להוציא החזקת חומרי תועבה מחוץ לחוק (ובכלל זה לשאלה, אם ראוי להגביל את האיסור הפלילי לחומרים, אשר נוצרו תוך פגיעה בקטינים או תוך ניצולם (השוו: Ashcroft v. Free Speech Coalition, 535 U.S. 234 (2002)), הרי שהחלת המשטר הדראקוני שבחוק על עבירה זו היא פסולה. היא מאפשרת הטלת מגבלות מרחיקות לכת על אדם, אשר כלל לא גילה נכונות לפגוע בזולת, אך בשל ההערכה, כי הוא עלול לעשות כן בעתיד. המרחק בין כך לבין החלת החוק על קבוצות נוספות באוכלוסיה, לגביהן נקבע מסיבה כלשהי, כי קיים חשש מוגבר כי יבצעו עבירות עתידיות, אינו רב. חברה הלוקחת ברצינות את האוטונומיה הרצונית של הפרט ואת האחריות המוסרית המוטלת עליו, אינה יכולה להרשות לעצמה לטשטש באופן שכזה את ההבחנה החיונית בין מעשי העבר לבין הערכות הנוגעות לעתיד. זאת ועוד. דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן לצורך הדיון בשאלה זו2 מבהיר, כי "במחקרים האמפיריים שנסקרו לא הוכיח קשר מובהק בין החזקת פרונוגרפיית קטינים לבין מועדות של ביצוע עבירות מין של מגע ומסקנות המחקרים בסוגיה זו הינן לעיתים סותרות". החזקת פורנוגרפיה הוכחה כבעלת קשר ממשי עם ביצוע עבירות פוגעניות רק ביחס לאנשים, אשר כבר ביצעו בעבר עבירות מין של מגע."3 בנסיבות אלה אף חסרה התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת החלטה מעין זו. אין כל ספק כי קיימת חשיבות רבה להגנה על הציבור, ובכלל זה ציבור הקטינים, מפני עבריינות מין מסוכנת. יחד עם זאת, כפי שהברנו במהלך הדיונים סביב החוק בשנת 2005, יכולה להיות הצדקה להטלת מגבלות על אדם שסיים לרצות את עונשו רק במקרים חריגים, חמורים וקיצוניים במיוחד. קבלת התיקון המוצע פורצת את האיזונים העדינים שנקבעו בחוק – איזונים, אשר כבר הנם מרחיקים לכת לטעמנו – ומאיימת לדרדר אותנו צעד מסוכן נוסף במדרון החלקלק. בברכה, לילה מרגלית, עו"ד העתק: חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט