חומר רקע

25 יולי 2010 אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון), התש"ע–2010 – מסמך הכנה – שאלות והערות לדיון השישי פרק ב: הערכת מסוכנות הערות לסעיף 6 : סעיף קטן (א)(1)(א) השינוי המשמעותי בסעיף זה הוא ביטול החובה של בית המשפט לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין. הצעת הוועדה היא לבטל את החובה כמוצע, אך להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת לבקש הערכת מסוכנות במקרה מתאים. סעיף קטן (א)(1)(ג) בהמשך לביטול החובה לקבל הערכת מסוכנות בטרם מתן גזר דין, מוצע לבטל גם את החובה לקבל הערכה כזו לפני מתן צו מבחן, הניתן בשלב גזר הדין. חשוב לציין כי אין זה מובן מאליו שצו מבחן = גזר דין, אם כי הנטייה כיום היא לראות בכך אמצעי עונשי, אך העניין מצוי בויכוח. סעיף קטן (א)(1)(ד) מוצע לבטל את החובה לקבל הערכת מסוכנות לפני מתן צו אשפוז, ולהגבילה רק למקרה שניתן צו לטיפול מרפאתי שמשמעותו היא שהמטופל מקבל טיפול יום ונשאר בקהילה. הטעם לשינוי הוא בדומה לביטול החובה לקבל הערכת מסוכנות לפני מתן גזר הדין, כי הערכת מסוכנות דרושה רק כאשר העבריין משתחרר לקהילה, ואם הוא מאושפז אשפוז מלא אין בכך צורך. שאלות: • מוצע לברר כיצד הרשויות מוודאות שאדם שאמור להשתחרר מאשפוז או לעבור לטיפול אחר עובר הערכת מסוכנות ומוצא בעניינו צו פיקוח. • מוצע לברר האם יש מומחיות במסגרת בתי החולים הפסיכיאטרים לענין הערכת מסוכנות של עבריני מין או שמא יש תועלת במקרים אלה בהשארת המצב הקיים גם לצורך שגרת הטיפול בעבריין שמחליטים לאשפז. הערות לסעיף 7 התיקון המוצע מבקש להתאים את הסעיף, שעניינו עדותו של מעריך מסוכנות, לתיקון המוצע בסעיף 6 לחוק. הערות לסעיף 9 לס"ק (א) – הסעיף הקיים עוסק בניגוד עניינים ואוסר על מעריך מסוכנות להעריך את מסוכנותו של עבריין מין שעימו היה לו קשר טיפולי בעבר או שיש לו קשר טיפולי בהווה. התיקון מבקש לצמצם את האיסור כך שיחול אם היה למעריך המסוכנות קשר טיפולי עם עבריין המין במשך שלוש השנים שקדמו להערכת המסוכנות (או אם הוא נמצא עמו בקשר טיפולי בהווה, כמובן). לס"ק (ב): על פי דברי ההסבר להצעת החוק, הסעיף המוצע נועד למנוע מצב של ניגוד עניינים של מעריך המסוכנות בין תפקידו כמעריך מסוכנות לבין עיסוקו כמטפל ייעודי. לדברי הממשלה הסעיף בא לצמצם את החשש מכך שאינטרסים כלכליים-אישיים יהיו מעורבים בעבודתם של מעריכי המסוכנות. משמעות האיסור המוצע היא כדלקמן: 1. מעריך המסוכנות לא יכול לטפל בעברין המין בעצמו במסגרת פרטית שאינה יחידה לשיקום מונע - במהלך שנה לאחר שביצע את ההערכה. 2. מעריך המסוכנות כלל אינו יכול לטפל בעברין המין בעצמו ביחידה לשיקום מונע שהיא מרכז לטיפול ייעודי. (תשומת לב לכך שגם כאן ייתכן שמדובר על מסגרת פרטית). 3. עברין המין כלל לא יכול לקבל טיפול ביחידה לשיקום מונע שהיא מרכז לטיפול ייעודי אם מעריך המסוכנות או בן משפחתו הוא הבעלים או המנהל של היחידה. שאלות: • מוצע לבחון שני היבטים נפרדים הנוגעים לניגוד הענינים בין מתן הערכת מסוכנות וטיפול באותו אדם על ידי מעריך המסוכנות. ההיבט הטיפולי – האם האפשרות שמעריך המסוכנות יטפל בעבריין המין בעתיד עלולה להשפיע על אופן ביצוע הערכת המסוכנות (למשל, זהירות יתר בגלל רצון ליצור יחסי אמון עם אדם שצפוי להיות מטופל בעתיד) ? ההיבט הכלכלי - האם האפשרות שמעריך המסוכנות יטפל בעבריין המין בעתיד עלולה ליצור אינטרס כלכלי שישפיע על המלצותיו בהערכת המסוכנות ? בשני ההיבטים מוצע לבחון האם יש בקביעת תקופת צינון כדי לנטרל את החששות האמורים. • האם המגבלות החדשות עלולות להרתיע מומחים מלהתמנות כמעריכי מסוכנות ? • לאור העובדה שאין מאגר גדול של מטפלים המומחים לטיפול בעברייני מין – האם אין חשש שמגבלה זו תצמצם מאגר זה ותפגע באפשרויות הטיפול העומדות בפני עברייני מין, גם באופן פרטי וגם במסגרת תוכניות שיקום ממשלתיות ? בהקשר זה מוצע לברר כמה יחידות לשיקום מונע צפויות לקום. • לגבי טיפול במסגרת פרטית המגבלה קצובה בזמן לשנה אחת, האם אין מקום לקצוב בזמן גם את המגבלות האחרות ? הערות לס"ק (ג): • מוצע לברר אם יש מגבלות שבכוונת השרים לקבוע במסגרת התקנות – ואם כן – יש עדיפות לקביעתן בהליך החקיקה הנוכחי; • מוצע להבהיר כי מרגע שתיקבע הוראה זו ניתן יהיה לקבוע מגבלות נוספות בענין חשש לניגוד ענינים רק באמצעות תקנות ולא בהנחיות או בהוראות מנהליות למיניהן. • מוצע למקד את שיקול הדעת של השרים בהתקנת התקנות על ידי הוספת הנחיה כי התקנות יותקנו ככל שהדבר נדרש על מנת להבטיח שמעריך המסוכנות יוכל למלא את תפקידו. כמו-כן מוצע לשקול אם יש צורך באישור ועדה של הכנסת או בהתייעצות עם גורמים אחרים כגון ארגונים המייצגים את בעלי המקצועות הרלוונטים. • בהקשר זה יצוין כי כבר ב-2008 פנתה הסנגוריה בטענה כי בין התנאים שמציב משרד הבריאות למתן היתר לאנשי מקצוע לעבוד כמעריכי מסוכנות מוצג תנאי כי אנשי המקצוע יתחייבו לא לתת לסנגוריה חוות דעת נוגדות להערכות מסוכנות הניתנות מטעם אנשי מב"ן או משרד הרווחה. הסנגוריה טענה כי יש בזאת להקשות על הסנגוריה בגיוס אנשי מקצוע, ומשכך יש פגיעה לא רק בחופש העיסוק של מעריכי המסוכנות אלא גם באפשרות הסנגוריה לתת ייצוג הולם על פי החוק. מוצע לוועדה לבחון גם הערות אלו. • מוצע לברר אם קיימים תנאים אחרים / נוספים הנוגעים לניגוד עניינים/ לכישורים של מעריכי מסוכנות במסגרת נהלים / הנחיות כלשהם ?