חומר רקע

ט' חשוון תשע"א 17.11.10 הנדון: הצעת החוק לתיקון חוק האימוץ מצ"ב כמה הערות לגבי גירסת הצעת החוק שהפצת, לקראת הדיון ביום שלישי הקרוב. 1. ס.8(5) : בדיון הקודם של הועדה, עו"ד אורי צפת הציע שיינתן יעוץ משפטי עצמאי חינם באופן אוטומטי להורים המוסרים את ילדם לאימוץ.  אם אני זוכרת נכון הייתה התנגדות על בסיס העלויות. לדעתי, לאור מספר הקטן של ילדים שנמסרים לאימוץ כל שנה, זו לא באמת בעיה. אני  תומכת בהצעה של עו"ד צפת (ראי מאמר שלי בעמ'  204 )   2. ס.9(ד) : לכאורה, גם המשפטן וגם פקיד הסעד אמורים  להסביר את העניינים המפורטים בסעיף 8ב(4). האם זו הכוונה?   3. ס.9ב(ב): אני מניחה שהמטרה של הוראה זו הינה לאפשר מתן הסכמה בפני עורך דין (במקום שופט) במקרים שבהם מתן ההסכמה בפני שופט עלול לסכן חיים. אני לא בטוחה שהנוסח מגשים את המטרה הזו. לדעתי, יש להבהיר כי בית המשפט רשאי לאשר מתן ההסכמה בפני עורך דין ופקיד סעד. (נראה לי שמקור אי-הבהירות הינו בהעתקה מסעיף 8(ג), אבל שם האישור של בית המשפט מתייחס למועד מתן ההסכמה ולא לזהות המשפטן שיהיה נוכח במועד החתימה)   4. ס.10(א) וסעיף 13א(ג): שני סעיפים אלה קובעים שאחרי חלוף המועד של 60 יום מיום מסירת הילד להורים המיועדים לאמצו, אין ההורים הביולוגיים רשאים להגיש בקשה לחזור מהסכמה לאימוץ או לביטול הכרזת הילד כבר-אימוץ.  לדעתי, יש צורך לקבוע חריג לכלל הגורף הזה במקרה שבסופו של יום הילד לא מאומץ על ידי ההורים שאליהם נמסר.  כל המטרה של ההגבלה של ה-60 יום הינה למנוע טלטול של ילד שכבר מתחיל להתאקלם בבית של הורים מאמצים ולאפשר את הליך ההתאקלמות להמשיך ללא חשש מבקשה מצד ההורים הביולוגיים לקבל את הילד בחזרה.  לעומת זו, אם בסופו של יום הילד לא מתאקלם בבית שההורים המיועדים לאמצו או מסיבה אחרת לא נשאר באותו בית, מדוע להעביר אותו לבית של מאמצים פוטנציאלים חדשים במקום להחזיר אותו לחיק ההורה הביולוגי במקרה שהוא התחרט או גילה את קיומו הילד שלא ידע עליו קודם.   בברכה, רונה שוז (ד"ר) מרצה בכירה ומנהלת המרכז לזכויות הילד והמשפחה