חומר רקע
חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981* - נוסח לדיון השלישי – 19/10/2010 בכחול – ענינים שכבר התקיים לגביהם דיון בוועדה;בצהוב – ענינים שנדונו ויש לשוב ולדון בהם / לאשר את הנוסח בוועדה; במודגש – תוספות לעומת הנוסח שעבר בקריאה ראשונה
"ילד", "מאומץ" - מאומץ או מועמד להיות מאומץ, לפי הענין;
"מאמץ" - מאמץ או מועמד להיות מאמץ, לפי הענין;
* הערה: מוצע לשלב את ההגדרות בסעיף 35 שעניינו פרשנות. ראו להלן בסעיף 35.
1. (א) אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.
(ב) צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי אימוץ יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ.
1א. בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויותיו של הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, וככל שהוא מסוגל להבין בדבר גם רצונו ודעתו לגבי אותו עניין, וזאת מבלי לגרוע מהוראות סעיף 7.
2. אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים.
3. אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
4. אין מאמץ אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות ב-18 שנים; ואולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו-אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.
5. אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ.
6. לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לענין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן – פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו.
7. מלאו למאומץ תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו; אולם רשאי בית המשפט, לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:
(1) המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו;
(2) כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ;
(3) טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
8. (א) לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ כאמור בסעיף 8א או שהוא הוכרז כבר-אימוץ לפי סעיף 13.
(ב) אין צורך שההורים ידעו מי המאמץ.
8א1. (א) הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ תהא הסכמה מדעת שניתנה לאחר שהובא לידיעת ההורה מידע, הכל כאמור בסעיפים 8ב ו-9.
(ב) לא תתקבל הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ אלא לאחר שחלפו שבעה ימים מיום לידת הילד.
לחזור ולאשר את הנוסח:
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט לאשר קבלת הסכמה של הורה להרשות כי הסכמת הורה תתקבל אף אם לא חלפו שבעה ימים מיום לידת הילד, אם מצא כי חלוף התקופה הנדרשת לצורך קבלת ההסכמה עלול לסכן את חייו או את בריאותו של ההורה או של הילד התקיימו בהורה נסיבות מיוחדות שאינן מאפשרות להמתין עד חלוף התקופה האמורה לצורך קבלת ההסכמה;
גרסה א': אישור בית המשפט לפי סעיף קטן זה [יינתן לפני קבלת ההסכמה ויכול שיינתן ללא נוכחות ההורה
גרסה ב': אישור בית המשפט לפי סעיף קטן זה יכול שיינתן גם לאחר קבלת ההסכמה וללא נוכחות ההורה, ובלבד שיינתן לא יאוחר מ-48 שעות לאחר קבלת ההסכמה.
גרסה נוספת מוצעת (בדומה למוצע בסעיף 9ב(ב):
(ג) (1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט לאשר קבלת הסכמה של הורה אף אם לא חלפו שבעה ימים מיום לידת הילד, אם מצא כי חלוף התקופה הנדרשת לצורך קבלת ההסכמה עלול לסכן את חייו או את בריאותו של ההורה או של הילד .
(2) אישור בית המשפט לפי סעיף קטן זה יינתן באופן מיידי לפני קבלת ההסכמה ויכול שיינתן ללא נוכחות ההורה או מחוץ למקום מושבו של בית המשפט, ואולם בהיעדר אפשרות לקיים את ההליך כאמור באופן שלא יגביר את הסכנה לחייו ולבריאותו של ההורה או הילד, רשאי בית המשפט לאשר את מתן ההסכמה גם לאחר קבלתה וללא נוכחות ההורה, ובלבד שיינתן לא יאוחר מ-48 שעות לאחר קבלת ההסכמה.
8ב. (א) פקיד סעד המטפל בעניין מתן הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ יביא לידיעת ההורה ויסביר לו בשפה ברורה המובנת לו, את המפורט להלן:
(1) האפשרויות לגדל את הילד בעצמו, או בסיוע שירותי הרווחה בדרכים אחרות הקבועות בדין, במקום למסור את הילד לאימוץ, לרבות באמצעות קבלת עזרה כלכלית וטיפולית כקבוע בדין וכמקובל בשירותי הרווחה.
(2) משמעות האימוץ, לרבות התוצאות הנפשיות האפשריות של האימוץ ושל ההסכמה למסירת הילד לאימוץ על הילד ועל ההורה;
(3) השלבים של הליך האימוץ;
(4) המשמעות המשפטית של הליך האימוץ והתוצאות המשפטיות של האימוץ ושל ההסכמה למסירת הילד לאימוץ על הילד ועל ההורה, ובכלל זה עניינים אלה:
(א) הנסיבות שבהן ניתן לחזור מן ההסכמה או לבטלה וסופיות ההסכמה;
(ב) משמעות האימוץ לעניין הפסקת החובות והזכויות שבין הילד ובין ההורה ושאר קרוביו, ולעניין הסמכויות הנתונות להם ביחס לילד, אלא אם כן יורה בית המשפט אחרת בצו האימוץ;
(ג) משמעות האימוץ לעניין זכויות הירושה של הילד זכותו של הילד להמשיך ולרשת את הוריו על פי דין; - ועדת טירקל המליצה על ביטול הוראת סע' 16 לחוק הירושה הקובעת דין מיוחד בכל הנוגע לירושת ילד מאומץ והשוואת דינו לעניין ירושה לדינו של ילד רגיל; המלצות אלה אומצו בתזכיר חוק דיני ממונות (חלק הירושה) 2. לאור השינוי הצפוי מוצע להשתמש בסעיף זה בשפה ניטרלית שתתאים לדין שייקבע גם לאחר תיקון חוק הירושה.
(ד) משמעות ההסכמה לאימוץ לעניין העברת הזכויות, החובות והסמכויות של ההורה כלפי הילד לפקיד הסעד עד מתן צו האימוץ;
(ה) משמעות ההסכמה לאימוץ לעניין שלילת זכות ההורה לקבל מידע על הילד, על הליכים משפטיים בעניינו, על זהות המבקש לאמצו ועל זהות מי שיאמצו;
(ו) זכות הילד בהגיעו לגיל 18 לבקש לעיין בפנקס האימוצים ולקבל פרטים על ההורה;
(5) האפשרות להתייעץ עם כל גורם טרם החתימה על כתב ההסכמה, ולליווי של אדם נוסף במעמד החתימה על כתב ההסכמה;
(6) החשיבות שיש למסור פרטים מזהים של ההורה השני והאפשרות למסור פרטים מזהים למטרות מסוימות בלבד כאמור בסעיף 8ג;
(7) האפשרות להשאיר לילד מכתב או מזכרת שיישמרו בתיק האימוץ.
(ב) מועד מתן המידע וההסברים לפי סעיף זה יהיה קודם למועד מתן ההסכמה.
8ג. (א) פקיד סעד יסביר להורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ את החשיבות שיש למסור פרטים מזהים של ההורה השני לשם קבלת עמדתו לעניין האימוץ ולשם הבטחת טובתו של הילד. סירב ההורה למסור פרטים על ההורה השני יביא פקיד הסעד לידיעתו כי הוא רשאי למסור פרטים מזהים של ההורה השני שישמשו בעת הצורך לאיתורו למטרות רפואיות או למטרת בירור יוחסין או למטרה אחרת שיציין ההורה בלבד; נמסרו פרטים מזהים כאמור בסעיף זה, לא ייעשה בהם שימוש אלא למטרות שלשמן נמסרו; הודעה על כך שיש כוונה לעשות שימוש בפרטים של ההורה השני, תימסר להורה, אם ביקש זאת או אם פקיד הסעד סבר שהדבר דרוש בנסיבות הענין.
(ב) שר הרווחה והשירותים החברתיים יקבע הוראות לעניין שמירה נפרדת וחסויה של הפרטים המזהים כאמור בסעיף זה והשימוש בהם.
9. (א) הסכמת הורה למסירת ילד לאימוץ תנתן באחת מדרכים אלה:
(1) בפני שופט בית משפט לענייני משפחה או דיין, ופקיד סעד;
(2) בפני עורך דין הכשיר להיות שופט בית משפט לענייני משפחה שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה, זולת עורך דין שהוסמך לעניין חוק זה, ופקיד סעד.
(ב) הורה זכאי שאדם מטעמו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת מתן ההסכמה למסירת ילדו לאימוץ.
(ג) מתן הסכמת ההורה למסירת ילדו לאימוץ יתועד בכתב הסכמה בנוסח שיקבעו שר המשפטים ושר הרווחה והשירותים החברתיים (בחוק זה – כתב ההסכמה).
(ד) לפני חתימת ההורה על כתב ההסכמה:
(1) יסביר פקיד הסעד להורה בשפה ברורה המובנת לו את העניינים המפורטים בסעיף 8ב(1), (2), (4), (6) ו-(7) ויוודא כי הוא הבין אותם.
(2) השופט, הדיין או עורך הדין כאמור בסעיף קטן (א)(2), לפי הענייו, יסביר להורה בשפה ברורה המובנת לו את העניינים המפורטים בסעיף 8ב(3), (4) ו-(5) ויוודא כי הוא הבין אותם.
(ה) ההורה יחתום על כתב ההסכמה ויצהיר כי חתם מתוך הבנה ורצון חופשי ולאחר
שהוסברו לו בשפה ברורה המובנת לו כל פרטי כתב ההסכמה.
(ו) פקיד הסעד יאשר בחתימתו על כתב ההסכמה כי ההורה חתם על כתב ההסכמה לפניו,לאחר שעשה כמיטב יכולתו להביא לידיעת ההורה את המידע וההסברים כאמור בסעיף קטן (ד)(1).
(ז) השופט, הדיין או עורך הדין כאמור בסעיף קטן (א)(2), לפי העניין, יאשר בחתימתו על כתב ההסכמה כי זיהה את ההורה וכי ההורה חתם על כתב ההסכמה לפניו לאחר שעשה כמיטב יכולתו להביא לידיעתו את המידע וההסברים כאמור בסעיף קטן (ד)(2).
(ח) בסעיף זה, "דיין" – כל אחד מאלה:
(1) דיין כהגדרתו בחוק הדיינים, בתשט"ו-1955;
(2) קאדי מד'הב כהגדרתו בחוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג-1962;
(3) קאדי כהגדרתו בחוק הקאדים, התשכ"א-1962;
(4) דיין של בית דין של עדה נוצרית כמשמעותו בסימן 5 4 לדברי המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922 עד 1947.
9א. על אף האמור בסעיף 9, הסכמה למסירת ילד לאימוץ הניתנת מחוץ לישראל תהיה בחתימה על כתב הסכמה לפני הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל או לפי דין המקום שבו ניתנה, או לפי דין מקום מגוריו של נותן ההסכמה או של הילד בעת מתן ההסכמה; לפני החתימה על כתב ההסכמה יוודא מי שבפניו ניתנת ההסכמה כי הוא מזהה את ההורה וכי כתב ההסכמה הינו בשפה המובנת להורה.
9ב3. (א) הסכמת הורה שטרם מלאו לו 18 שנים למסירת ילדו לאימוץ אינה טעונה את הסכמת הוריו או אפוטרופסו.
(ב) הסכמת הורה שטרם מלאו לו 16 שנים תינתן בפני שופט בית משפט לענייני משפחה בנוכחות פקיד סעד. ** אם תתקבל גרסה (ב) או (ג) בסעיף 8א(ג) – יש מקום להכניס תיקון גם בסעיף זה.
9ג. סבר פקיד הסעד או עורך דין כאמור בסעיף 9(א)(2) כי בנסיבות העניין אין לקבל את הסכמת ההורה למסירת ילדו לאימוץ, וההורה מבקש למסור את ילדו לאימוץ, יעביר את בקשת ההורה להכרעת בית המשפט.
10. לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ.
10. (א) לבקשת הורה, רשאי בית המשפט לבטל את הסכמתו של ההורה למסירת ילדו לאימוץ, אם מצא שהתקבלה באמצעים פסולים, או להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו למסירת ילדו לאימוץ מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה טרם חלפו 60 ימים מיום מסירת המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, וטרם ניתן צו אימוץ.
(ב) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה תינתן בתוך 40 ימים מיום הגשת הבקשה; ערעור על ההחלטה ניתן להגיש בתוך 15 ימים; החלטת בית המשפט בערעור תינתן בתוך 30 ימים מיום הגשת הערעור.
(ג) בקשה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש לבית המשפט בטופס בקשה כפי שייקבע בתקנות.
(ד) פנה הורה לפקיד סעד במועדים הקבועים בסעיף זה והודיע לו על רצונו להגיש בקשה כאמור בסעיף קטן (א), ימסור לו פקיד הסעד, בלא שיהוי, מידע בדבר הליך הגשת הבקשה, ויסייע לו, אם ההורה מעונין בכך, למלא את טופס הבקשה ולהגישה לבית המשפט.
11. בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ.
12. (א) לא יימסר ילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, אלא באמצעות פקיד סעד; הוראה זו לא תחול על מסירה למאמץ שהוא בן זוגו של הורה המאומץ.
(ב) פקיד סעד לא ימסור ילד כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם הסכימו הוריו לאימוצו או שבית משפט הכריז שהילד בר-אימוץ.
(ג) ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר-אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו; פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה; אישור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד.
גרסה נוספת מוצעת לסעיף קטן (ג):
(ג) ראה פקיד סעד שהדבר מוצדק / דרוש כדי למנוע נזק לילד המקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר-אימוץ, לקבוע את מקום הימצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו גם אם הילד נמסר לו בכוונה לאמצושיאמצו; פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה; אישור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד.
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו (בסעיף זה – ההורה הנעדר) אף שנעשו מאמצים סבירים לעשות כן, בתוך 14 ימים מיום שנודע לפקיד הסעד על רצונה של האם למסור את הילד לאימוץ או על היות הילד מועמד לאימוץ (** לדיון - הגדרה יותר מדויקת של המועד); מאמצים כאמור בפסקה זו ייעשו תוך שמירה מרבית על פרטיות האם, האב וכל אדם אחר ובלי לחייב את האם למסור מידע שאינה מעוניינת למוסרו; (** לדיון – האם לקבוע הסדר אחר כאשר אין הורה מזוהה כלל, בשונה ממצב בו האם ידועה ומסרבת למסור את פרטי האב...)
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(א1) על אף האמור בפסקה (1) של סעיף קטן (א), לא יינקטו פעולות לאיתור ההורה הנעדר, בהתקיים אחד מאלה:
(1) הפעולות עלולות לסכן את חייו או את בריאותו של ההורה האחר או של הילד;
(2) הילד נולד כתוצאה מביצוע עבירת מין או מקיום יחסי מין בין בני משפחה;
(3) ההורה הנעדר ידע על ההריון או על קיומו של הילד ונמנע ללא סיבה סבירה ממעורבות בנוגע לילד או מקיום קשר עמו;
(4) התקיימו נסיבות מיוחדות אחרות שאישר בית המשפט המצדיקות שלא לנקוט פעולות לאיתור ההורה הנעדר.
** הנוסח מבוסס על גרסה ב' להצעת ועדת גרוס – שהועברה לוועדת החוקה חוק ומשפט בחודש מאי 2008.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט שר המשפטים יקבע מועדים לעניין הגשת ערעור על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ולעניין ההחלטה בערעור. גרסה נוספת מוצעת: ערעור על ההחלטה ניתן להגיש בתוך 15 ימים; החלטת בית המשפט בערעור תינתן בתוך 30 ימים מיום הגשת הערעור (** זהה להסדר שבסעיף 10; בדיונים בהכנה לקריאה ראשונה ציינה הוועדה כי ההסדר שיגובש בסעיף 10 יאומץ גם בסעיף זה; תקנה 279 לתקנות סד"א קובעת כי ההחלטה בערעור תינתן לכל המאוחר תוך 3 חודשים מיום הגשת הערעור; יש אפשרות דחית מועדים אך רק ל-7 ימים בכל פעם ומנימוקים מיוחדים).
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
מיום 1.8.2004
תיקון מס' 6
ס"ח תשס"ד מס' 1951 מיום 22.7.2004 עמ' 476 (ה"ח 36)
13. (א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
(1) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו;
(2) ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו – הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו;
(3) ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו;
(4) ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים קשר אישי אתו;
(5) ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חדשים רצופים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם;
(6) הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך ששה חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו שש שנים וההורה סירב, ללא הצדקה, לקבלו לביתו;
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;
(8) הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.
(ב) (1) החלטת בית המשפט בבקשה להכריז על ילד כבר-אימוץ, תינתן בתוך 12 חודשים מיום הגשת הבקשה להכרזה כאמור; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד מתן ההחלטה למועד אחר שיקבע, מנימוקים שיפרט.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
13א. (א) הוכרז ילד כבר-אימוץ לפי סעיף 13(א)(1) וביקש הורהו לבטל את ההכרזה לגביו, והוא מעוניין לגדל את הילד, יורה בית המשפט [גרסה חלופית: בית המשפט רשאי להורות] על ביטול הכרזת הילד כבר-אימוץ ועל מסירתו להורה, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה טרם חלפו 60 ימים מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, וטרם ניתן צו אימוץ.
(ב) בית המשפט יעכב החלטה לפי סעיף קטן (א) לתקופה שיקבע, אם ראה כי מתקיימת לכאורה אחת העילות המפורטות בסעיף 13(א)(2) עד (8), או כי הוגשה בקשה להכריז על הילד כבר-אימוץ בשל אחת העילות כאמור, או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי בכוונתו להגיש בקשה כאמור.
(ג) חלפה התקופה האמורה בסעיף קטן (א), לא יהיה בית המשפט רשאי עוד לבטל את ההכרזה על הילד כבר-אימוץ.
(2) הודעה על החלטת בית המשפט לענין דחיית המועד כאמור בסעיף קטן (א), שניתנה על ידי שופט שאינו נשיא בית המשפט או סגנו, תימסר לסגן נשיא בית המשפט, ואם ניתנה ההחלטה על ידי סגן נשיא בית המשפט – תימסר ההודעה לנשיא בית המשפט.
14. היה למאומץ או להורהו אפוטרופוס, לא יכריז בית משפט על ילד כבר-אימוץ אלא לאחר שנתן לאפוטרופוס הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו.
15. (א) הורה שנתן הסכמתו לאימוץ ילדו או שבית משפט הכריז על הילד כבר-אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס – זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי הילד יהיו נתונות, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, לפקיד סעד אשר פקיד סעד ראשי קבע לכך, כאילו נתמנה פקיד הסעד לאפוטרופוס לילד במקום אותו הורה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם כלפי ילד שפקיד סעד פעל לגביו כאמור בסעיף 12(ג).
16. האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו;
ואולם –
(1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
(2) האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין;
(3) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מהוראות סעיף 16 לחוק הירושה, תשכ"ה–1965.
17. תוצאות האימוץ חלות מיום מתן צו האימוץ, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.
18. (א) הוגשה בקשת אימוץ ונוכח בית המשפט שנתמלאו התנאים האמורים בסעיפים 2 עד 5, 7 עד 11, 13 ו-14, רשאי הוא, בצו ביניים, להעמיד את המאומץ ברשות המאמץ עד להחלטה בבקשת האימוץ, אך לא יותר מלשנתיים; החליט בית המשפט לעשות כן, יקבע בצו הביניים את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ לתקופה זו.
(ב) צו לפי סעיף זה ניתן לשינוי ולביטול בידי בית המשפט בכל עת, בתנאים ובתוצאות שיקבע בית המשפט.
19. רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
20. מן היום שנקבע לכך בצו הביטול מנתק ביטולו של צו אימוץ את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ ומחזיר את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת סמכויותיהם ביחס אליו; ואולם רשאי בית המשפט, בצו הביטול, להורות הוראה אחרת, אם דרך כלל ואם לענין זכות, חובה או סמכות פלונית, ולצוות מה ייעשה במאומץ לאחר ביטול האימוץ.
21. (א) דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי; אולם רשאי בית המשפט להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ב) מקום שבית המשפט מבקש לשמוע את המאומץ, רשאי הוא שלא להרשות נוכחותו של בעל דין בעת השמיעה.
22. לא יתן בית משפט צו לפי חוק זה אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד, והוראות סעיפים 3 עד 6 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955, יחולו בשינויים המחוייבים לפי הענין.
23. רשאי בית משפט, בכל עת ואף אם לא נתבקש לכך, למנות למאומץ אפוטרופוס לצורך הדיון לפי חוק זה.
23. (א) בית המשפט ימנה למאומץ בהליכים לפי חוק זה, מייצג בעל הכשרה מתאימה, אם מצא כי התקיים אחד מהתנאים המנויים להלן, אלא אם כן שוכנע, מטעמים שיירשמו, כי אין בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, את צרכיו או את ענייניו:
(1) טרם מלאו למאומץ 12 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש;
(2) הוגשה בקשה לחזור מהסכמה לאימוץ לפי סעיף 10;
(3) נדונה מסירת הילד למטרת אימוץ לפי סעיף 12(ג), ובלבד שניתן למנות מייצג כאמור בתוך 24 שעות;
(4) הוגשה בקשה לביטול הכרזה על ילד כבר-אימוץ לפי סעיף 13א;
(5) הוגשה בקשה לצמצום תוצאות האימוץ לפי סעיף 16(1);
(6) הוגשה בקשה לביטול צו אימוץ לפי סעיף 19;
(7) העניין העולה בתיק מורכב במיוחד, לרבות עקב מעורבותם של משיבים מלבד הורי המאומץ;
(8) הימשכות ההליכים בתיק עלולה להביא לפגיעה בזכויותיו, בצרכיו או בענייניו של המאומץ.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט למנות למאומץ מייצג אם מצא כי יש בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, את צרכיו או את ענייניו.
(ג) מלאו למאומץ 12 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש, ימנה לו בית המשפט מייצג.
(ד) מונה מייצג לפי סעיף זה וטרם מלאו למאומץ 12 שנים, יפעל המייצג כאפוטרופוס לדין ויטען בפני בית המשפט לעניין טובת המאומץ; מלאו למאומץ 12 שנים, יפעל המייצג כעורך דינו של המאומץ וייצג את רצון המאומץ ואת עמדותיו.
23א. בית המשפט רשאי להתיר, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, להורים מאמצים או למי שקיבלו את המאומץ לביתם בכוונה לאמצו, להשמיע את עמדתם בהליכים לפי סעיף 10 או לפי סעיף 13א, ורשאי הוא לקבוע הוראות לעניין שמירת סודיות ההליכים ומניעת פגיעה בפרטיות הצדדים.
24. (א) מקום שההורה פסול דין או נעדר, רשאי בית המשפט להזמין את האפוטרופוס הכללי לדיון לפי חוק זה.
(ב) בדיון לפי סעיף 13 ובערעור עליו, רשאי בית המשפט למנות עורך-דין להורה שאינו מיוצג על ידי עורך-דין; נתמנה עורך-דין כאמור, יחולו על המדינה שכר הטרחה וההוצאות שלו ושל העדים.
25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
(1) גיל המאומץ לפי סעיף 2;
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);
(3) הבדל גיל לפי סעיף 4;
(4) אורך תקופת המבחן לפי סעיף 6.
26. (א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית משפט לעניני משפחה.
(ב) לבית משפט הדן לפי חוק זה יהיו נתונות גם הסמכויות של בית משפט לנוער לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך–1960.
מיום הקמת בית משפט לעניני משפחה
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 399 (ה"ח 2330)
(א) בית המשפט המוסמך לענין חוק זה הוא בית המשפט המחוזי בית משפט לעניני משפחה.
27. (א) על אף האמור בסעיף 26 מוסמך לענין חוק זה גם בית דין דתי, והוא כשנתקיימו שתי אלה:
(1) ההורים או המאמצים, לפי הענין, הסכימו בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין; על הסכמת ההורים לענין סעיף זה יחולו הוראות סעיף 9 בשינויים המחוייבים לפי הענין;
(2) המאומץ הסכים בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין, ואם לא היה המאומץ מסוגל להבין בדבר, או היה למטה מגיל 9 – הסכים לכך היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) בית דין דתי הדן לפי סעיף זה, יחולו עליו הוראות סעיפים 1 עד 25, 28 ו-39, וכל מקום בהם שמדובר בו בבית משפט יראו כאילו מדובר בו בבית דין דתי.
28. בית משפט ישראלי מוסמך לענין חוק זה כשהמאמץ הוא תושב ישראל.
[הפרק של אימוץ בין-ארצי לא נמצא כאן..]
29. כל צו-אימוץ, לרבות צו שסעיף 31 חל עליו, וכל ביטול של צו-אימוץ יירשמו בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה לכך שר המשפטים; פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות.
30. (א) פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, ואולם רשאי לעיין בו —
(1) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(2) רושם נישואין או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי;
(3) פקיד סעד ראשי.
(ב) לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד.
(ג) היה האימוץ בין-ארצי, לא יתיר פקיד סעד עיון בפנקס אלא לאחר התייעצות עם העמותה המוכרת שטיפלה באימוץ.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
הוספת סעיף קטן 30(ג)
31. מי שאומץ לפי צו של בית משפט או בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותו כאילו אומץ לפי חוק זה.
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו — מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
32. (א) המציע או נותן, או מבקש או מקבל, תמורה בכסף או בשווה כסף בעד אימוץ או בעד תיווך לאימוץ, שלא ברשות בית משפט, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי אימוץ בין-ארצי, למעט תשלומים ששולמו לפי הוראות חוק זה.
33. (א) המוסר, מקבל או מחזיק ילד למטרת אימוץ בישראל, או למטרת אימוץ בין-ארצי שלא לפי הוראות חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) המפר את הוראות סעיפים 28ח(ב), 28ט, 28י(א) ו-(ג), 28יא, 28יב, 28יג, 28יד, 28יז, 28יח, 28כו(ב) עד (ד), 28כז(ב), 28כט, 28ל(ב), 28לא, 28לב ו-28לג, דינו – מאסר שנה, או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
החלפת סעיף 33
הנוסח הקודם:
איסור מסירה
33. המוסר או מקבל ילד למטרת אימוץ שלא באמצעות פקיד סעד או שלא על פי צו בית משפט לפי חוק זה, דינו- מאסר שנה.
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
מיום 1.1.1998
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 361 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 2)
ס"ח תשנ"ח מס' 1641 מיום 9.12.1997 עמ' 20 (ה"ח 2656)
34. (א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.
(ב) סעיף זה לא יחול על מאמץ ומאומץ לעניין האימוץ שהם צדדים לו.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
35. (א) בחוק זה – "ילד", "מאומץ" - מאומץ או מועמד להיות מאומץ, לפי הענין; "מאמץ" - מאמץ או מועמד להיות מאמץ, לפי הענין.
(ב) חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
35. חיקוק ומסמך שמדובר בהם בילדו של אדם – גם ילד שאומץ במשמע; מסמך חיקוק ומסמך שמדובר בו בהורהו של אדם – מאמצו במשמע; והוא כשאין כוונה אחרת מפורשת או משתמעת; סעיף זה לא יחול אלא על חיקוק ומסמך שניתנו אחרי כ"ו באב תש"ך (19 באוגוסט 1960).
36. (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) מבין פקידי הסעד כמשמעותם בחוק שירותי הסעד, תשי"ח-1958, יסמיך שר העבודה והרווחה לענין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים.
מיום 21.8.1996
תיקון מס' 4
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, להתקין תקנות לביצועו, לרבות תקנות להבטחת סודיותם של עניני אימוץ. תקנות שענינן אימוץ בין-ארצי טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
36א. (א) מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה של פקיד סעד בקשר לקביעת כשירותו להיות מאמץ או מהחלטה של עמותה מוכרת בדבר כשירותו לאמץ ילד באימוץ בין-ארצי, רשאי לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר של חמישה, שימנה שר העבודה והרווחה בהתייעצות עם שר המשפטים.
(ב) החברים בועדת הערר יהיו שופט בית משפט לעניני משפחה, והוא יהיה היושב ראש, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג קליני ופסיכיאטר מומחה, ובלבד שלפחות שניים מהם לא יהיו עובדי המדינה.
(ג) החלטה של ועדת ערר אינה ניתנת לערעור עוד.
מיום 2.3.1997
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ו מס' 1593 מיום 12.5.1996 עמ' 362 (ה"ח 2271, ה"ח 2449)
תיקון מס' 2 (תיקון מס' 1)
ס"ח תשנ"ו מס' 1599 מיום 21.8.1996 עמ' 378 (ה"ח 2553)