חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד אילן סופר
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שי גלעד
סדרי דין וראיות
פרופ' קנת מן, עו"ד
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד אמנון זכרוני
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ת"א, כ"ט באב, התש"ע
09/08/2010
01128710
לכבוד:
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
נכבדי,
הנדון: עמדת לשכת עורכי הדין להצעת חוק סדר הדין הפלילי (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית) (תיקון מס' 64), התש"ע-2010
הפורום הפלילי שליד הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מתכבד בזאת להביע את עמדתו בנוגע להצעת החוק אשר בנדון.
פתח דבר:
1. הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, עיגנו את עיקרון ההפרדה המוסדית בין הגוף החוקר לבין הגוף התובע, לפיו: "הרשות החוקרת ממונה על איסוף הראיות"; בעוד "רשויות התביעה ממונות על בחינת הראיות שנאספו, ואם די בהן כדי לבסס אישום פלילי" [ראי: בג"צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757, 768 (סעיף 15 לפסק-דינו של כב' השופט גולדברג)].
2. ודוק, כי עיקרון ההפרדה המוסדית נועד להבטיח את אי-תלותו של הגוף התובע, על-מנת לאפשר לו "ביקורת על הגוף החוקר ואומדן אובייקטיבי של סיכויי ההרשעה והאינטרס הציבורי בהעמדה לדין" [ראה לעניין זה: "המשרד לביטחון-פנים: משטרת ישראל" מבקר המדינה: דו"ח שנתי 51ב (2001) 363, 368 (להלן: "דו"ח מבקר המדינה").
3. כבר ב-1991 הדגיש ביהמ"ש העליון את חשיבותו של עיקרון ההפרדה המוסדית בקובעו כי "מן הראוי להפריד מוסדית בין הגוף התובע לבין הגוף החוקר לבין מי שמופיע כתובע בבית המשפט, הווי אומר אין להכפיף את החוקר ואת מי שמייצג את התביעה בבית המשפט לאותה מרות" [ראה: בג"צ 2631/91 זיגל ואח' נ' שר המשטרה, פ"ד מו(3) 546, 550 (סעיף 7 לפסק-דינו של כב' הנשיא שמגר)].
4. ואכן, כבר בחודש יוני 1992, תמכו רוב המשתתפים של פורום אגף החקירות במטה הארצי, בהפרדה בין הגוף החוקר לבין הגוף התובע [ראה: דו"ח מבקר המדינה, לעיל, שם בעמ' 369].
5. בחודש יוני 1999, הגישה הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש את מסקנותיה לשר המשטרה דאז, והדגישה כי "המצב הקיים בישראל בנושא התביעה המשטרתית הינו בעייתי ביותר". שכן "הערבוב שבין הגוף החוקר לבין הגוף המנהל את התביעה איננו רצוי, שכן הגוף החוקר עניינו בהשגת תוצאות, וקיים חשש כי לא תופעל הבקרה הראויה לפני העמדתו של אדם לדין משיקולים של חוסר רצון להודות בטעות של מערכת החקירות" [ראה: דו"ח הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש (המשרד לביטחון-פנים, יוני 1999) 66 (להלן: "דו"ח הוועדה הציבורית").
6. הוועדה אף הדגישה כי "במערכת המשטרתית, העירוב אף חמור יותר, שכן לשכת התביעות, כפופה, בדרך-כלל, למערך החקירות". אשר על כן, סברה הוועדה כי "הפתרון למצב זה הינו הוצאת התביעה המשטרתית מן המשטרה, והעברתה לאחריות הפרקליטות ומשרד המשפטים" [ראה: דו"ח הוועדה הציבורית, לעיל, שם].
7. הוועדה הייתה מודעת לכך כי פתרון כאמור כרוך בשינויים ארגוניים ותקציביים. לפיכך, המליצה הוועדה כי לצורך תקופת המעבר, "יש להפריד את מנגנון התביעה המשטרתית מאגף החקירות של ומגורמי החקירות במרחבים ובמחוזות" [ראה: דו"ח הוועדה הציבורית, לעיל, שם בעמ' 67].
8. כמו-כן, המליצה הוועדה כי "יש להכפיף את מנגנון התביעה המשטרתית לגורם נפרד בתוך המערכת המשטרתית, שאינו כפוף לראש אגף החקירות". ודוק, כי "המועמד העיקרי לאחריות על מערך התביעה הוא היועץ המשפטי למשטרת ישראל". [ראה: דו"ח הוועדה הציבורית, לעיל, שם].
9. במקביל לפעילות הוועדה הציבורית, מינה שר המשפטים דאז, תת-ועדה של ועדת משרד המשפטים, לשם "בחינת מבנה והיערכות הפרקליטות לקראת המאה העשרים ואחת" [ראה: פרקליטות 2000: דין וחשבון (משרד המשפטים, פברואר 2000) (להלן: "דו"ח פרקליטות 2000")].
10. במסגרת דיוניה, דנה תת-הוועדה גם במערך התביעות המשטרתית, וציינה כי "יש טוענים כי התביעה המשטרתית צריכה להיות, גם מבחינה ארגונית, חלק אינטגרלי מהפרקליטות, ואף מצביעים על בעיה הנובעת מכך הגוף החוקר הוא גם הגוף התובע" [ראה: דו"ח פרקליטות 2000, לעיל, שם בעמ' 47].
11. לאור האמור לעיל, הדגישה תת-הוועדה כי "יש לשאוף לכפיפות מלאה, ארגונית ונורמטיבית, של התביעות המשטרתיות לפרקליטות" [ראה: דו"ח פרקליטות 2000, לעיל, שם בעמ' 48].
12. בין חודש נובמבר 1999 לבין חודש אוקטובר 2000, ערך משרד מבקר המדינה ביקורת בנושא מערכת התביעה הפלילית "תוך השוואת היבטים מרכזיים של עבודת התביעה לעומת הפרקליטות" [ראו: "המשרד לביטחון-פנים: משטרת ישראל" מבקר המדינה: דו"ח שנתי 51ב (2001) 363, 365 (להלן: "דו"ח מבקר המדינה")].
13. בין לבין, התייחס גם מבקר המדינה להפרדה המוסדית בין הגוף התובע לבין הגוף החוקר, והדגיש כי "יש לפעול לקידום הנושא של צירוף התביעה המשטרתית לפרקליטות" [ראו: דו"ח מבקר המדינה, לעיל, שם בעמ' 371].
14. כמו-כן, הדגיש מבקר המדינה כי "בשלב ביניים, יש לשקול פתרונות חלופיים במסגרת המשטרה, שיבטיחו כפיפות נורמטיבית לפרקליטות וביטול הכפיפות של התביעה המשטרתית לגורמי החקירה, ובכך להבטיח את עיקרון ההפרדה בין הגוף החוקר לגוף התובע" [ראו: דו"ח מבקר המדינה, לעיל, שם].
סיכום ביניים:
15. הנה כי כן, יוצאים אנו למדים כי הן מבקר המדינה והן ועדות ציבוריות ומקצועיות שונות, ביקשו לקדם את עיקרון ההפרדה המוסדית באמצעות הוצאתה של התביעה המשטרתית.
16. כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק אשר בנדון, הרי שבמשך כעשור שלם נעשו ניסיונות לקדם רפורמה ארגונית זו, אך יישומה נתקל בקשיים, שעיקרם נעוץ בשיקולים תקציביים [ראה: עמ' 9 לפרוטוקול מס' 11 מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט (01.06.2009)].
17. אנו סבורים, כי חרף הקשיים הנ"ל, מוטלת על משרד המשפטים והמשרד לביטחון-פנים חובה פוזיטיבית לקדם את הרפורמה הארגונית המיוחלת, ולדאוג להפרדת התביעה המשטרתית מאגף החקירות והמודיעין.
18. יפים לעניין זה דבריו של יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אשר הדגיש את באופן חד-משמעי את הבעייתיות המתמשכת בנוגע להיעדר ההפרדה המוסדית בין הגוף החוקר לבין הגוף התובע בקרב משטרת ישראל כדלקמן:
"אני רוצה לראות את הקיר שבין חקירות לבין תביעות במשטרה. קיר. הסיפור הזה שקצין אח"ק קורא לתובע ואומר לו שיגיש פה ויעשה כך ואחרת, הוא בלתי נסבל. יש דוח מבקר המדינה. תנסו לפתור את הבעיה שלו"
[ראה: עמ' 2 לפרוטוקול מס' 126 מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט (22.12.2009) – הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט להאריך את תקופת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"ה-2005].
19. אף-על-פי-כן, עיון בהצעת החוק מלמד כי משרד המשפטים לא רק שנטש כל ניסיון לקדם את הרפורמה הארגונית, אלא שהוא הרחיב את מעורבותו של אגף החקירות בתחום התביעה הפלילית.
20. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי בטרם אישורה של הצעת החוק אשר בנדון, מן הראוי לבחון את הפתרונות החלופיים אשר הוצעו הן ע"י ועדת צדוק והן ע"י מבקר המדינה, על-מנת להבטיח את אי-כפיפותה הארגונית של התביעה המשטרתית לאגף החקירות והמודיעין.
פתרון מוצע להבטחת עצמאותה המקצועית של התביעה המשטרתית:
21. כאמור, גניזת יישומה של הרפורמה הארגונית אשר נועדה לאחד בין התביעה המשטרתית לבין הפרקליטות, נבעה מקשיים תקציביים, אשר היו נעוצים, בין היתר, בהבדלי השכר בין הפרקליטים לבין התובעים המשטרתיים.
22. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי יש לבחון את האפשרות להכפיף מבחינה ארגונית ופיקודית את התביעה המשטרתית לגורם חיצוני למשטרת ישראל, מבלי לפגוע בתנאי השכר של התובעים המשטרתיים.
23. כך למשל, מן הראוי לבחון את האפשרות להכפיף את התביעה המשטרתית לגורם המקצועי הרלוונטי במשרד לביטחון-פנים, ובמידת הצורך, להקים מדור מקצועי מיוחד אשר יהא אחראי מבחינה ארגונית ומקצועית על התביעה המשטרתית.
הצורך בתיחום ההגדרה של "תובע משטרתי":
24. סעיף 12(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי "תובע משטרתי" הינו "שוטר שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ונתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי".
25. ניתן היה לסבור, כי המפכ"ל ימנה אך ורק שוטרים המשרתים ביחידות התביעה המשטרתית. אך בפועל – ובניגוד לעיקרון ההפרדה המוסדית – מונו גם קציני חקירות בתחנות המשטרה השונות, וזאת על-מנת להסמיכם לסגור תיקי חקירה.
26. תימוכין לכך מוצאים אנו בסעיף 6ג(3) לפקודת המטה הארצי מס' 14.01.01 ("הטיפול בתלונה ובתיק חקירה") אשר קובע כי "לצורך ביצוע הוראות פקודה זו, ממונים לתובעים על ידי המפקח הכללי כל הקצינים המוסמכים לסגור תיקי חקירה מעילה של חוסר ראיות כמפורט בסעיף 6א לעיל, ובלבד שנתמלאו בהם תנאי הכשירות הקבועים בתקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר-תובע וסמכויותיו)".
27. אך הסדר זה זכה לביקורת נוקבת של מבקר המדינה בזו הלשון: "ראוי ליתן סמכות לסגור תיק מסוג עוון אם מחוסר ראיות ואם מחוסר עניין לציבור, רק לבעלי המקצוע בהעמדה לדין (התובעים), ולבטל את ההסדר הקבוע בפקודות המשטרה לעניין הסמכתם הפורמלית של חוקרים בדרגת פקד ומעלה לתפקידי תובעים, אשר באה לאפשר להם לסגור תיקים".
28. כמו-כן, הדגיש מבקר המדינה כי "בביטול ההסדר יהיה כדי להבטיח לא רק בקרה נאותה של התביעה על מלאכת החקירה אלא גם כדי להבטיח שרק בעל המקצוע לעניין בחינת הראיות לצורך העמדה לדין, יהיה בעל הסמכות לסגור תיקים מחוסר ראיות" [ראה לעניין זה: דו"ח מבקר המדינה, לעיל, שם בעמ' 369).
29. ואכן ביום 25.10.2009, הוציא המפכ"ל את פקודת המטה הארצי מס' 14.01.50 ("סמכויות תובע משטרתי לסגור תיק חקירה"). ודוק, כי ביום 06.05.2010 פורסמה פקודת מטא"ר 14.01.50 ב"רשומות" [ראה לעניין זה: י"פ 6083, תש"ע, עמ' 2812].
30. במסגרת פקודת מטא"ר 14.01.50, אימץ המפכ"ל את המלצותיו של מבקר המדינה והורה על ביטול הסמכתם של קציני חקירות כ"תובעים משטרתיים", תוך העברת הסמכות לסגור תיקי חקירה ל"תובע בעל סמכות סגירה".
31. סעיף 1ו לפקודת מטא"ר 14.01.50 קובע כי "תובע בעל סמכות סגירה", הינו: "קצין משטרה שהוא אחד מאלה: (1) ראש יחידת תביעות או סגנו; (2) תובע משטרתי שהוסמך על-ידי המפקח הכללי לסגור תיקים בעבירות שבטיפול התביעה המשטרתית...".
32. ודוק, כי לפי סעיף 1ז לפקודת מטא"ר 14.01.50, "תובע משטרתי" משמעותו "שוטר שהמפקח הכללי מינה אותו להיות תובע ביחידת תביעות, על-פי סעיף 12(א)(2) לחוק". אף-על-פי-כן, ניכר כי הוראותיה של פקודת מטא"ר 14.01.50, טרם הוטמעו בקרב קציני החקירות בתחנות המשטרה, ואלה ממשיכים לגנוז תיקי חקירה מכוח הסמכתם כ"תובעים מכוח מינוי המפכ"ל".
33. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי יש לאמץ את הוראותיה של פקודת מטא"ר 14.01.50 במסגרת הצעת החוק אשר בנדון, ולהגדיר במפורש כי "תובע משטרתי" הינו "שוטר אשר נתקיימו בו תנאי הכשירות אשר פורטו בתקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר תובע וסמכויותיו), תשכ"ו-1966, ובלבד שהוא משרת ביחידת תביעות".
חלוקת העבודה בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית:
34. סעיף 60(ד) להצעת החוק קובע כי "פרקליט המדינה, בהסכמת ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה ובאישור היועץ המשפטי לממשלה יחליט על אלה: (1) רשימת עבירות מסוג פשע שחומר החקירה שהושג בהן יועבר לראש יחידת התביעות, לטיפולו של תובע משטרתי; (2) רשימת עבירות מסוג עוון שחומר החקירה שהושג בהן יועבר לפרקליט מחוז לטיפול של פרקליט; (3) רשימת עבירות מסוג פשע או עוון, שחומר החקירה שהושג בהן יועבר לפרקליט מחוז אשר יהיה רשאי להחליט אם חומר החקירה בתיק מסוים יטופל בידי פרקליט או בידי תובע משטרתי".
35. ראשית, ברצוננו להדגיש את הסתייגותנו מן הדרישה כי רשימה כאמור טעונה את הסכמתו של ראש אגף חקירות ומודיעין. אנו סבורים, כי דרישה זו מעמיקה את מעורבותו של מערך החקירות במערך התביעה הפלילית, וזאת בניגוד גמור למגמה להפריד מבחינה מוסדית בין הגוף התובע לבין הגוף החוקר.
36. בהנחה כי התביעה המשטרתית לא תוכפף לגורם מקצועי כלשהו במשרד לביטחון-פנים, מן הראוי הוא לקבוע כי רשימה כאמור טעונה התייעצות מקצועית עם ראש אגף חקירות ומודיעין, תוך הותרת שיקול הדעת הסופי בידי פרקליט המדינה, לאחר אישורו של היועץ המשפטי לממשלה.
37. יתרה מזאת, אנו סבורים כי חלוקת העבודה בין התביעה המשטרתית לבין הפרקליטות, צריך שתיעשה תוך שקיפות ציבורית מלאה, ולא ב"חדרי חדרים". תימוכין לכך מוצאים אנו בדבריו של יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט אשר הדגיש כדלקמן:
"אני רוצה את זה בתוך החוק. זה לא יהיה מצב שישבו לי שני אנשים ויחליטו איך יעבירו ואיך לא יעבירו. אם אני צריך לחוקק, הכול יהיה בפנים"
[ראה לעניין זה: עמ' 2 לפרוטוקול מס' 126 מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט (22.12.2009) – הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט להאריך את תקופת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"ה-2005].
38. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי פרסום ההודעה מטעם פרקליט המדינה ב"רשומות", יהיה טעון אישורה של ועדת חוקה, חוק ומשפט. דרך זו, תבטיח לדעתנו דיון ציבורי פתוח ונאות, אשר יאפשר ללבן את הסוגיות השונות הכרוכות בחלוקה העבודה.
39. ודוק, כי "ההיסטוריה הפרלמנטרית" מהווה "מקור ממנו ניתן ללמוד אודות תכלית החקיקה. היסטוריה זו משתרעת על קורותיו של החוק ממועד הגשת הצעת החוק לכנסת ועד לקבלתו של החוק על-ידי הכנסת" [ראה: א' ברק פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה (כרך שני, תשנ"ג) 371-370]
40. אשר על כן, הרי שבמקרה ותתעורר מחלוקת כלשהי בנוגע לאופן חלוקת העבודה המקצועית בין הפרקליטות, יסייע פרוטוקול הדיון בועדת חוקה, חוק ומשפט לבעלי הדין ולביהמ"ש להבנת התכלית החקיקתית העומדת מאחורי החלטתו של פרקליט המדינה.
כבילת שיקול-הדעת השיפוטי במקרה של הפרת הראות חוק:
41. סעיף 60(י) להצעת החוק קובע כי "טיפול בחומר חקירה בידי פרקליט או בידי תובע משטרתי שלא על-פי חלוקת הטיפול הקבועה בסעיף זה, אין בה כשלעצמה כדי לפסול הליך פלילי".
42. אנו סבורים, כי הוראה זו נוגדת את עקרונות המשפט המנהלי, לפיהם אקט מנהלי אשר נעשה בניגוד לסמכותה החוקית של הרשות הינו בטל מעיקרו (Void).כמו-כן, יש לזכור כי בשני העשורים האחרונים, נתפתחה תורת "הבטלות היחסית" במשפט המנהלי.
43. ודוק, כי לפי תורת הבטלות היחסית "לא כל טעות, ואפילו לא כל הפרה מהותית של דין, גוררת בטלות". שכן, "יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם. שיקולים שונים ובכלל זה שיקולים של צדק אישי ואינטרס ציבורי, עשויים להשפיע על התוצאה, ואף למנוע ביטול החלטה פגומה" [ראה: רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 685].
44. לאור האמור לעיל, אין חשש שמא כל חריגה תביא לפסילה אוטומטית של ההליך הפלילי, אך אנו סבורים כי קביעה כאמור בסעיף קטן (י), יש בה כדי לכבול את שיקול-הדעת השיפוטי.
היעדר הצורך בהסמכת "פרקליט בכיר":
45. סעיף 2(1) להצעת החוק קובע כי "פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוא הסמיך לכך – בעבירות מסוג פשע או עוון, שחומר החקירה בה הועבר לטיפולו של פרקליט לפי סעיף 60".
46. ראשית, ברצוננו להדגיש כי הצעת החוק אינה מגדירה מיהו "פרקליט בכיר", חרף ההגדרות המדויקות הקבועות בצו סדר הדין הפלילי (קביעת תארים אחרים של פרקליטים מפרקליטות המדינה), תשס"א-2000.
47. שנית, אנו סבורים כי במצב הקיים, אין כל צורך בהסמכת "פרקליט בכיר" מטעם פרקליט המחוז. שכן סעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כיום כי "כל סמכות הנתונה לפי חוק לפרקליט מחוז, רשאי להשתמש בה פרקליט המדינה או משנהו וכן רשאי פרקליט המדינה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להעניק סמכות כאמור, למעט סמכות שנאצלה לפרקליט מחוז לפי כל דין, לפרקליט אחר מפרקליטות המדינה".
48. ודוק, כי מכוח סעיף זה, נוהג פרקליט המדינה להסמיך פרקליטים ממונים בפרקליטויות המחוז השונות, ולהעניק להם סמכות של פרקליט מחוז.
49. לפיכך, סבורים אנו כי הפיקוח של היועץ המשפטי לממשלה כמו גם עצם ההסמכה ע"י פרקליט המדינה עצמו, מהווים ערובה טובה יותר למדיניות הסמכה אחידה בין פרקליטויות המחוז השונות, ולהסמכת הגורמים המתאימים לכך מבחינה היררכית בתוכן.
הצורך בהגדרת מיהו "תובע משטרתי בכיר":
50. סעיף 2(2) להצעת החוק קובע כי "קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי בכיר שהוא הסמיך לכך – בעבירות מסוג פשע שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי לפי סעיף 60, וכן בעבירות מסוג עוון שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי על ידי פרקליט מחוז לפי סעיף 60".
51. אף-על-פי-כן, עיון בהגדרות המנויות בתחילת הצעת החוק אשר בנדון, אינו מגלה מה הם הסייגים למינויו של "תובע משטרתי בכיר". מן השימוש במילה "בכיר" למדים אנו כי הכוונה אינה למנות כל "תובע משטרתי", ועל כן מן הראוי לקבוע תנאי כשירות לצורך מינוי כאמור.
52. שנית, ובהנחה כי התביעה המשטרתית לא תוכפף לגורם מקצועי כלשהו במשרד לביטחון-פנים, מן הראוי הוא לאמץ את ההסדר הקיים בסעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי, ולהעניק את סמכות ההסמכה כאמור לידי ראש מחלקת תביעות במטה הארצי באישורו של היועץ המשפטי לממשלה.
53. אנו סבורים כי הפיקוח של היועץ המשפטי לממשלה כמו גם עצם ההסמכה ע"י ראש מחלקת תביעות במטה הארצי, מהווים ערובה טובה יותר למדיניות הסמכה אחידה בין יחידות התביעות השונות, ולהסמכת הגורמים המתאימים לכך מבחינה היררכית בתוכן.
בכבוד רב,
ניר פלסר, עו"ד
חבר ועדת החקיקה
וועדת סדרי דין וראיות