חומר רקע

תמצית מסמך זה נכתב לבקשתו של חבר הכנסת אלכס מילר ועניינו סקירה משווה של תקני הצפיפות המותרת במקומות בילוי כגון: מועדונים, אולמות אירועים, פאבים וכיוב'. בשנים האחרונות התרחשו ברחבי העולם מספר אסונות במקומות בילוי. מכנה משותף למרבית האסונות הללו היתה הצפיפות הרבה בהם. במקרים מסוימים הצפיפות הוגדרה כגורם העיקרי להתרחשות אסון, ובמקרים אחרים (כגון שריפה שפרצה במקום או אירוע חירום אחר) היא הוגדרה כגורם שהשפיע באופן מכריע על כמות הנפגעים. בחודשים האחרונים סגרה משטרת ישראל מספר מועדונים בשל החשש לחיי אדם כתוצאה מהצפיפות הרבה בהם. כאשר דנים בנושא יש לבחון את תקני הצפיפות המותרת (מקדם התפוסה – ראו להלן) ושני פרמטרים מרכזיים נוספים – דרכי היציאה ממקומות הבילוי ורוחבן. במסמך תיבדק החקיקה המסדירה פרמטרים אלה בישראל ובמספר מדינות ולאחר מכן יוצגו עמדות עיקריות של גורמי המקצוע בתחום. מן המסמך עולים הממצאים העיקריים הבאים: • הסדרת סוגיית הצפיפות ושאר נושאי הבטיחות במקומות בילוי מעוגנת בישראל בשלושה דברי חקיקה: חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג-1962 ותקנות תכנון ובניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 3), התשס"ח-2008. • בהתאם לתקנות התכנון והבניה, מקדם התפוסה (שטח רצפה לנפש בחדר או בחלק מבניין) המקובל בישראל עומד על 1 מ"ר לאדם. • בהתאם לתקנות התכנון והבניה, מספר דרכי היציאה נקבע בהתאם למספר המבלים המקסימלי במקום: ▪ במקום היכול להכיל בין 50 ל-500 איש יהיו 2 יציאות, ▪ במקום היכול להכיל בין 500 ל-1000 יהיו 3 יציאות, ▪ במקום היכול להכיל יותר מ-1000 איש יהיו 4 יציאות. על רוחבן של כל דרכי היציאה להיות לפחות 1.1 מטר. • נוסף על התנאים הקבועים בחוק, במסגרת תהליך קבלת רישיון עסק רשאית הרשות המאשרת (המשטרה, כיבוי-אש, ועדת תכנון ובניה ומשרד הבריאות) לקבוע תנאים מיוחדים לקבלת הרישיון בהתאם למאפיינים הספציפיים של העסק. • בישראל, הגוף המרכזי המוסמך בנושא הסדרת הבטיחות במקומות בילוי הוא משטרת ישראל. במדינות שנבדקו במסמך, סמכות זו נתונה בידי רשות הכבאות המסדירה את הבטיחות ובכלל זה בטיחות אש במקומות ציבוריים. • בהשוואה ליתר המדינות שנבדקו במסמך, תקן הצפיפות המותרת בישראל (כלומר, מקדם התפוסה) מחמיר יותר ולעיתים אף גבוה פי שניים ויותר מהמקובל באותן מדינות. המשמעות בהתאם לכך היא כי הצפיפות המותרת במקומות בילוי במדינות אלה גבוהה יותר מאשר בישראל. באנגליה, בניו-זילנד ובסקוטלנד הוא עומד על 0.5 מ"ר לאדם ואילו בארה"ב הוא נע בין 0.46 ל-0.65 מ"ר לאדם, בהתאם לגודל המבנה. • באשר למספר דרכי היציאה מהמבנה ורוחבן, לא קיים הבדל משמעותי בין ישראל למדינות שנבדקו במסמך. • גורמי מקצוע העוסקים בנושא בישראל סבורים כי קיימת חשיבות בשמירה על מקדם התפוסה הגבוה ועל שאר אמצעי הבטיחות הקיימים. לדבריהם, תנאים אלה נקבעו בהתחשב בתרבות הבילוי בישראל, כאשר הגדלת הצפיפות במקומות בילוי תגביר באופן משמעותי את הסכנה למבלים. טענה נוספת הנשמעת על-ידם היא שמקדמי התפוסה הנמוכים בעולם בהשוואה לישראל, הם בין הגורמים העיקריים לאסונות המתרחשים במקומות בילוי במדינות שונות. מבוא מסמך זה נכתב לבקשתו של חבר הכנסת אלכס מילר ועניינו סקירה משווה של תקני הצפיפות המותרת במקומות בילוי בישראל ובעולם.1 במסמך זה ייבחן המצב הקיים בישראל בתחום זה, תוך השוואה למצב הקיים במספר מדינות בעולם. השמירה על ביטחונם של המבלים במקומות בילוי מורכבת כשלעצמה, והיא הופכת להיות מורכבת יותר ככל שמספר המבלים גדול יותר והצפיפות רבה יותר. ככלל, ניתן למנות שתי סכנות עיקריות הנובעות ממצב זה: • מספר גדול של מבלים במקום סגור עלול לגרום לדוחק, למחסור באוויר ובסופו של דבר גם להימחצות של מבלים. • במקרה חירום, כגון שריפה, מספר גדול של מבלים, חלקם קהי-חושים, יקשה על יציאתם המסודרת מאזור הסכנה ועלול לגרום לעלייה משמעותית בכמות הנפגעים מהאירוע. 1. צפיפות יתר במקומות בילוי - רקע סוגיית הצפיפות במקומות בילוי עולה על סדר היום הציבורי בישראל ובעולם אחת לכמה זמן בעקבות אסונות במקומות אלה. במקרים רבים היא אף מוגדרת כגורם המשפיע באופן משמעותי על כמות הנפגעים מהאסון ועל חומרת פציעתם.2 בין האסונות המוכרים שנגרמו באופן ישיר כתוצאה מצפיפות יתר, או שהיקף חומרתם גדל באופן משמעותי בעקבות הצפיפות, ניתן למנות את: מנוסת הבהלה במועדון לילה בשיקגו בשנת 2003 שגרמה למותם של 21 בני-אדם; שריפה גדולה במועדון בבואנוס-איירס שבארגנטינה בשנת 2004, שבה נהרגו 194 בני-אדם; ושריפה במקום בילוי בעיר פרם שברוסיה בדצמבר 2009, שבה נספו יותר מ-150 בני-אדם. בשני האירועים האחרונים אומנם הוגדרה השריפה כגורם העיקרי לאסון, אולם בשני המועדונים היתה צפיפות גדולה במיוחד, ועקב כך רבים מן המבלים לא הספיקו לצאת מהם בביטחה, דבר שהוביל לעלייה משמעותית במספר הנפגעים.3 בהקשר זה יש לציין כי בישראל אירע אסון במקום בילוי עקב צפיפות יתר. בפסטיבל המוסיקה שנערך בערד בשנת 1995, נמחצו למוות שלושה בני-נוער בהופעת רוק. מחקירת האירוע עלה כי להופעה נמכרה כמות כרטיסים גדולה מהמכסה שאושרה על-ידי המשטרה, דבר שגרם לצפיפות רבה בתוך המתחם ולמותם של שלושה בני-נוער.4 בחודשים האחרונים סגרה משטרת ישראל כמה מועדונים שהכילו מספר רב של מבלים, הרבה מעבר למה שהותר להם על-פי חוק.5 לפיכך, בחינה ממצה של הנושא צריכה להיעשות בשני היבטים: הצפיפות המקסימלית המותרת במבנה ולאפשרות המילוט הבטוחה של המבלים בעת אירוע המחייב פינוי מיידי. באשר להיבט זה, יש לבחון את התקינה הנוגעת למספר דרכי היציאה מהמבנה, רוחבן, המרחק בין יציאות החירום אל מחוץ לבניין, רוחב המסדרונות המובילים החוצה ועוד. כמו כן, יש לבחון את שאר האמצעים הקשורים באופן מובהק לבטיחות אש כגון: אמצעי כיבוי האש במתחם, עמידותם של חומרי הבנייה לשריפה ועוד. בשל רוחב היריעה בסוגיות בטיחות מבנים, מסמך זה יתמקד בשלושה פרמטרים מרכזיים: התפוסה המקסימלית המותרת במקום הבילוי (מקדם תפוסה – ראו להלן), מספר דרכי היציאה ממנו ורוחבן. יתר דרישות הבטיחות, ובכלל זה בטיחות אש, יוצגו בקצרה ובהקשר הישראלי בלבד. התפוסה המקסימלית המותרת במקום מוגדרת באמצעות "מקדם התפוסה", הנמדד במטר רבוע לנפש (להלן - מ"ר).6 תפוסה זו נקבעת בהתאם לשני משתנים עיקריים - גודלו של הבניין והשימוש שנעשה בו, כלומר, אם זהו מקום בילוי, מגורים, מוסד חינוך, בית-חולים, בית-כלא, תעשייה ועוד. מספר דרכי היציאה מהמבנה נגזר ממקדם התפוסה שנקבע לאותו מבנה. 2. המצב החוקי בישראל סוגיות הבטיחות במקומות בילוי מוסדרת בשלושה דברי חקיקה עיקריים: חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג-1962 ותקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 3), התשס"ח-2008. סעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 קובע כי כדי להבטיח מספר מטרות, ביניהן, שלום הציבור ובטיחותם של אלה הנמצאים במקום העסק או בסביבתו, שר הפנים רשאי לקבוע בצווים את העסקים הטעונים רישוי. סעיף 11א(א) לחוק קובע, כי שר העבודה רשאי להתקין לעסקים טעוני רישוי7 תקנות בעניין בטיחותם של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו. לדברי מר אשר גרנר, ראש אגף רישוי עסקים ואתרי רחצה במשרד הפנים, תקנות מכוח חוק זה מעולם לא הותקנו.8 סעיף 2(א) לחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג-1962 קובע כי שר הפנים, בהתייעצות עם שר המשטרה, רשאי להתקין תקנות בדבר בטיחות בְ"אסיפות", באולמות המיועדים לכך או במקומות אחרים (כאשר לענייננו, מועדוני בילוי נחשבים כאולמות אסיפה)9. על התקנות להתייחס, בין השאר, למספר המקסימאלי של הרשאים להיכנס למקום האסיפה, בשים לב לשטחו, ולהצגת מודעה בדבר מספר זה וכן מודעות אחרות הנוגעות לבטיחות הקהל.10 גם מכוח חוק זה לא הותקנו עד היום תקנות. עם זאת, תנאים אלה ותנאים נוספים נקבעו בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 3), התשס"ח –2008. בכל הנוגע לצפיפות המותרת במקומות בילוי נקבע כי מקדם התפוסה (כאמור, השטח במ"ר לנפש) באולם אסיפה ללא מקומות ישיבה הוא אדם אחד לכל 1 מ"ר. השטח הנמדד לחישוב זה הוא השטח נטו של אולם האסיפה בו נמצאים האנשים, כלומר "שטח פנים החדר או האולם הנמדד בין הקירות".11 באשר לדרכי היציאה מן הבניין (יציאות חירום), מספרן נגזר מכמות האנשים הנמצאים במקום. סעיף 3.2.13.2 לתקנות קובע כי: • בחדר או באולם שיש בו בין 5 ל-500 איש יהיו לפחות 2 פתחי יציאה; • בחדר או באולם שיש בו בין 500 ל-1000 איש יהיו לפחות 3 פתחי יציאה; • ובחדר או באולם שיש בו 1000 איש ומעלה יהיו לפחות 4 פתחי יציאה. רוחבה של כל יציאה נקבע בהתאם לשימוש שנעשה בבניין. רוחבה של דלת יציאה ממקום התקהלות בתפוסה העולה על 100 איש תהיה 1.1 מטר.12 עוד נקבע בתיקון מספר 3 לתקנות התכנון והבניה, בין השאר: • רוחבו המינימאלי של הפרוזדור המהווה חלק מדרך היציאה יהיה בין 1.1 ל-1.3 מטר;13 • גובהו של פרוזדור היציאה יהיה לפחות 2.2 מטר; • בדלת המשמשת ליציאה ממבנה שתפוסתו עולה על 100 איש תותקן ידית בהלה המאפשרת פתיחה קלה ומהירה של הדלת במקרה חירום; 14 • דלת עמידת אש תותקן במקרים מסוימים. לחילופין, פרוזדורים ומדרגות ייבנו מחומרים העמידים לאש;15 • כמות ומיקום מתזים לכיבוי אש. נוסף על התנאים הקבועים בתקנות, "הרשות המאשרת" רשאית לקבוע הגבלות נוספות להבטחת שלומם של המבלים במסגרת תהליך קבלת רישיון עסק.16 במסגרת זו, בודקים ארבעת הגופים המהווים את "הרשות המאשרת" (המשטרה, כיבוי-אש, ועדת תכנון ובניה ומשרד הבריאות) את מאפייני העסק, והם רשאים לקבוע תנאים מיוחדים לקבלת הרישיון בהתאם למאפיינים הספציפיים של העסק.17 בכל הנוגע למקומות בילוי, רשאית המשטרה במסגרת הרישיון להוסיף על התנאים הבסיסיים (הקבועים בחוק) או לגרוע מהם.18 לדוגמה: תקנות התכנון והבניה קובעות כי במקום התקהלות בתפוסה העולה על 100 איש רוחבה של דלת היציאה תהיה לפחות 1.1 מטר, עם זאת, למועדונים מסוימים נקבע ברישיון עסק תנאים מחמירים יותר לפיהם כי רוחב דלתות היציאה יהיה לפחות 1.65 מטר ובמקרים מסוימים 2.2 מטר ויותר.19 בהתייחס למקרים שבהם סגרה המשטרה מועדונים עקב צפיפות רבה טוען סגן-ניצב עופר יצחק, ראש מדור רישוי במחלקת אבטחה במשטרת ישראל, כי מועדונים רבים בישראל עוברים על החוק ומסכנים את המבלים בכך שהם מכניסים כמות גדולה מאוד של אנשים, הרבה מעבר למה שהחוק ורישיון העסק שלהם מתיר.20 סמכותה של המשטרה לסגור מועדונים עקב הצפיפות הרבה מעוגנת במספר חוקים.21 3. תקני צפיפות ודרישות בטיחות נוספות במדינות אחרות הסדרת השמירה על שלום המבלים, ובכלל זה הסדרת סוגית הצפיפות המותרת במקומות בילוי ברחבי העולם, היא נרחבת ומקיפה ולרוב מוסדרת במסגרת כללי בטיחות אש במקומות ציבוריים. בפרק שלפנינו יוצגו שלושת הפרמטרים המרכזיים בנושא הנדון במספר מדינות: 3.1. אנגליה בחוק הרישוי הבריטי משנת 2003 (Licensing Act) מוגדרות ארבע מטרות מרכזיות, ביניהן השמירה על שלום הציבור. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות שמירה על כללי בטיחות אש במקומות ציבוריים. צו הרפורמה הרגולטורית לבטיחות אש משנת 2005 [The Regulatory Reform (Fire Safety) Order], הוא הצו המסדיר את מכלול הנושאים הקשורים לבטיחות אש במקומות ציבוריים. בהתאם לצו, כל אדם שמבנה ציבורי נמצא בתחום אחריותו, חייב לבצע הערכה של הסכנה לפריצת שריפה בו ולנקוט בצעדים הדרושים כדי להבטיח את שלום הנמצאים בבניין במקרה חירום כזה או אחר.22 מקדם התפוסה, מספר דרכי היציאה ורוחבן אינם מעוגנים בצו זה, אלא מצוינים בקווים המנחים שרשות הכבאות פרסמה בנוגע למבנים ציבוריים, ביניהם, מקומות בילוי. בהתאם לקווים המנחים הללו:23 • מקדם התפוסה המקובל נע בין 0.3 ל-0.5 מ"ר לאדם, דהיינו פי שניים עד שלושה מכמות המבלים המותרת בישראל.24 • מספר דרכי היציאה: ◦ במקום המכיל עד 60 איש – יציאה אחת; ◦ במקום המכיל בין 60 ל-240 איש – לפחות 2 יציאות; ◦ במקום המכיל יותר מ-240 איש – יש לחשב את מספר דרכי היציאה לפי מספר האנשים במתחם. כלומר, חלוקת סך המבלים המקסימלי במקום ב-15, ומכפלת מספר זה ב-7.5 סנטימטר (זאת מכיוון שעל על כל 15 איש נוספים מעל 240 יש להוסיף 7.5 סנטימטר). לאחר מכן, חלוקת מספר זה ברוחב המינימאלי של דרך היציאה (105 סנטימטר – ראו להלן).25 • רוחב היציאה נקבע גם כן בהתאם לרמת הסיכון במקום ולמספר האנשים בו: ◦ במקום בו יש בין 60 ל-120 איש רוחב היציאה לא יהיה קטן מ-75 סנטימטר; ◦ במקום בו יש בין למעלה מ-121 איש רוחב היציאה לא יהיה קטן מ-105 סנטימטר. לדוגמה: אם מועדון יכול להכיל 1000 איש ונמצא ברמת סיכון נמוכה, אזי מקדם התפוסה יהיה 0.5 מ"ר לאדם, מספר דרכי היציאה יהיה 6, ורוחבן יהיה לא פחות מ-105 סנטימטר כל-אחת. ניתן להקטין את מספר דרכי היציאה באמצעות הגדלת רוחבן של כל האחרות (כלומר, במידה ורוחב דרכי היציאה יוגדל ל-120 סנטימטר כל אחת, אזי ניתן יהיה לבנות 5 מהן). כאמור, הפרמטרים האמורים אינם מעוגנים בצו הרפורמה הרגולטורית לבטיחות אש משנת 2005. לכן, לכל רשות מקומית בבריטניה הזכות לקבוע את הפרמטרים הללו במבנים הציבוריים שנמצאים בשטח שיפוטן. עם זאת, רובן קובעות את הדרישות האמורות בהתאם לאלו שהומלצו בחוברת הקווים המנחים של רשות הכבאות שצוינה לעיל.26 3.2. ארה"ב לא קיימת חקיקה פדראלית בנושא זה בארה"ב, עם-זאת, קיימים תקנים פדראלים בנושא וכל מדינה רשאית לבחור אם וכיצד לאמץ את התקנים האלו בחקיקתה. הגוף האחראי על קביעת מקדם התפוסה ותקנים אחרים בנושא בטיחות במקומות בילוי הוא ארגון כיבוי האש הלאומי (NFPA – National Fire Protection Association), המעדכן אותם מדי 3 שנים. התקן לצפיפות מותרת במקומות בילוי ודרכי היציאה מהם הוא ה-NFPA 101, שעודכן לאחרונה בשנת 2009. על-פי תקן זה, מספר האנשים המקסימאלי המותר במקומות אלה תלוי בגודל המבנה ובייעודו. במועדונים ללא מקומות ישיבה קבועים, הקטנים מ-930 מ"ר ומיועדים לאכלס ריכוז גבוה של אנשים,27 התקן המומלץ הוא אדם ל-0.46 מ"ר. במועדונים ללא מקומות ישיבה קבועים הגדולים מ-930 מ"ר ומיועדים לאכלס ריכוז גבוה של אנשים, התקן המומלץ הוא אדם ל-0.65 מ"ר.28 במועדונים ללא מקומות ישיבה קבועים שאינם מיועדים לאכלס ריכוז גבוה של אנשים, אך עדיין ישמשו כמקום בילוי, התקן המומלץ הוא אדם ל-1.4 מ"ר.29 כמו בישראל, מספר דרכי היציאה נקבע בהתאם למספר המבלים: • במקום היכול להכיל בין 50 ל-500 איש – יהיו לפחות 2 יציאות; • במקום היכול להכיל בין 500 ל-1000 איש – יהיו לפחות 3 יציאות; • ובמקום היכול להכיל 1000 איש או יותר – יהיו לפחות 4 יציאות.30 רוחב היציאה חייב להיות לפחות 32 אינץ' (81 סנטימטר), למעט בבניינים בעלי ייעוד הדורש רוחב אחר כמו מתקני מעצר או בתי כלא.31 להלן יוצג התקן הקבוע במספר מדינות בארה"ב: מבדיקת התקנים במספר מדינות בארה"ב (איידהו,32 קליפורניה33 ואילינוי34) עולה, כי הן אימצו את תקן ה-NFPA בכל הפרמטרים האמורים. במדינות קליפורניה ואילינוי נקבע התקן המחמיר יותר בכל הנוגע למקדם התפוסה, כלומר, 0.65 מ"ר לאדם, ללא קשר לגודלו של המקום. 3.3. גרמניה – פרנקפורט35 תקנות הצפיפות והבטיחות נקבעות על-ידי שירותי כיבוי אש ואגף הרישוי בעירייה. מקדם התפוסה במקומות בילוי בעיר עומד על 0.5 מ"ר לאדם. מספר היציאות ורוחבן נקבע לפי מספר המבלים במקום. לדוגמה, אם מועדון יכול להכיל 200 איש, יש צורך בדלת אחת שרוחבה 1.2 מטר ולכל 200 מבלים נוספים יש להגדיל את רוחב הדלת ב-1.2 מטר, כך שבמידה שיש 400 מבלים צריך להרחיב את דלת היציאה ל-2.4 מטר. 3.4. ניו-זילנד מקדם התפוסה בניו-זילנד נע בין 0.5 ל-0.6 מ"ר לאדם, תלוי בייעוד מקום הבילוי. בבארים הוא עומד על 0.5 מ"ר לאדם ואילו במועדונים מקדם התפוסה עולה ל-0.6 מ"ר לאדם.36 מספר היציאות נקבע בדומה לישראל בהתאם לתפוסה במקום: עד 50 איש - יציאה אחת; בין 51 ל-500 איש - 2 יציאות; בין 501 ל-1000 איש - 3 יציאות ומעל 1000 איש לפחות 4 יציאות. רוחב היציאות יחושב כמכפלת תכולת האנשים במקום ב-7 מילימטר, וחלוקתו ברוחב היציאה שחייב להיות לפחות מטר אחד.37 לדוגמה: במידה שישנם במועדון כ-700 איש, מספר היציאות יהיה 3 ורוחב כל-אחת מהן יהיה כ-1.6 מטר.38 3.5. סקוטלנד בדומה לאנגליה תקנות הסטנדרטיזציה בבנייה (Building Standard Regulations),39 קובעות כי מקדם התפוסה המקובל במקומות בילוי עומד על בין 0.3 ל-0.5 מ"ר לאדם, כאשר על-פי רוב מקדם התפוסה המקובל במועדונים הוא 0.5 מ"ר לאדם.40 מספר היציאות נקבע בהתאם למספר האנשים במקום: עד 60 איש - לפחות יציאה אחת, בין 61 ל-600 איש – לפחות 2 יציאות, ויותר מ-600 איש – לפחות 3 יציאות. אין דרישה בחוק באשר לרוחב מינימאלי של היציאות. מבחינת הסדרת הנושא האמור במספר מדינות עולים הממצאים הבאים: • מקדם התפוסה המקובל בישראל גבוה במידה ניכרת מזה המקובל ביתר המדינות שנסקרו במסמך, במקרים מסוימים ולעיתים אף עומד על פי שניים מהמקובל בהן. בעקבות זאת, הצפיפות במקומות הבילוי במדינות שנבדקו במסמך גבוהה יותר מאשר בישראל. • לא קיים הבדל משמעותי בין ישראל למדינות שנבדקו במסמך באשר למספר דרכי היציאה ורוחבן. • בעוד בישראל המשטרה היא הגוף המוסמך בסוגיית הבטיחות במקומות בילוי, ברוב המדינות שנבדקו הנושא נתון לסמכותם של שירותי הכבאות וההצלה. 4. עמדות גורמים הנוגעים בדבר כאמור, בהשוואה לרוב המדינות שנבדקו במסמך, מקדם התפוסה הקיים היום בישראל מחמיר בצורה משמעותית. כלומר, מספר האנשים שמותר להכניס במקומות בילוי ברחבי העולם גבוה בהרבה, לפעמים אף פי שניים או שלושה, מאשר בישראל. כדי לבדוק את הסיבות לפער זה, פנינו אל גורמי המקצוע הקובעים את מקדמי התפוסה המקובלים בישראל. לדברי סגן-ניצב עופר יצחק, ראש מדור רישוי עסקים במחלקת אבטחה במשטרת ישראל, מקדם התפוסה הקיים היום היה קבוע בתקנות התכנון והבניה עוד בעבר.41 לדבריו, לאחר התייעצות עם גורמי מקצוע הוחלט כי מקדם התפוסה הנוכחי מבטיח את שלום הציבור, הן מבחינת הביטחון והן מבחינת השמירה על הסדר הציבורי, וכי אין לשנות את המצב הקיים.42 על דברים אלה הוסיף מר חיים תמם, סגן מפקח כבאות ראשי בשירותי הכבאות וההצלה, כי מקדם התפוסה הנוכחי ומספר היציאות ורוחבן נקבעו לאחר דיונים מעמיקים בנושא, וכי אין צורך לשנותם. לדבריו, העובדה כי בישראל, בניגוד למדינות אחרות, לא אירעו אסונות המוניים כתוצאה מצפיפות או החמירו בעקבותיה, מוכיחה כי הנושא מוסדר בצורה המיטבית כיום. נוסף על כך, לנוכח תרבות הבילוי בחברה הישראלית, והאלימות הרווחת, בעיקר במועדונים ובמקומות בילוי, הגדלת הצפיפות המותרת במקומות בילוי תגדיל את הסיכוי לאלימות בהם. כמו כן ביקש מר תמם להוסיף כי גם כיום, רבים מבעלי המועדונים אינם ממלאים לגמרי את תנאי רישיון העסק, בעיקר בכל הנוגע לבטיחות אש ולצפיפות המותרת. לדבריו, הקטנת מקדם התפוסה רק תחריף את המצב הנוכחי.43 לדברי מר אשר גרנר, ראש אגף רישוי עסקים ואתרי רחצה במשרד הפנים, דרישות הבטיחות הקיימות בחוק נקבעו על-ידי הגורמים המוסמכים לכך, ועל כן הן מקובלות עליו.44 מנגד, יצוין כי בעלי מועדונים ומבלים טוענים כי מקדם התפוסה הקיים כיום הוא מיושן ביחס לעולם וכי תקן של אדם אחד לכל 1 מ"ר גורם לכך שמועדון יהיה "ריק למחצה", דבר שפוגע בצורה קשה באווירה במקום ובפרנסתם של בעלי המועדונים.45