חומר רקע
נוסח מוצע לדיון
הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' ..), התשע"א–2010
תיקון סעיף 1
1.
בחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–19771, (להלן החוק העיקרי), בסעיף 1 –
(1) אחרי ההגדרה "ים" יבוא:
""נהיגה" – לרבות העמדת רכב או חנייתו;
(2) במקום ההגדרה "רכב" יבוא:
""רכב" – כהגדרתו בפקודת התעבורה2, למעט אופניים ותלת אופן;"
תיקון סעיף 5
2.
בסעיף 5 לחוק העיקרי , אחרי "אלא אם כן" יבוא "משטרת ישראל הודיעה, בתוך 90 ימים ממועד פנייתו של השר אליה, כי היא אינה מתנגדת להסמכתו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי, וכן אם".
תיקון סעיף 6
3.
בסעיף 6 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א) –
(א) בפסקה (1), בסופה יבוא "לרבות רישיון רכב ורישיון נהיגה;";
(ב) בפסקה (2), המילים "ובליווי שוטר" – יימחקו;
(2) בסעיף קטן (ב), אחרי "תשכ"ט–1969" יבוא "(להלן – פקודת מעצר וחיפוש), וסמכות לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה כאמור לפי הוראות הפרק הרביעי לפקודת מעצר וחיפוש";
(3) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ג) סירב אדם להיענות לדרישת מפקח, שהוסמך לעניין חוק זה ואשר חל לגביו חוק שירות מדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 (להלן – חוק המשמעת), בשינויים המחויבים, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי המפקח לעכבו בתחום חוף הים עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו-(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–19963, בשינויים המחויבים.
(ד) בלי לגרוע מסמכות אחרת הנתונה למפקח על פי דין, היה למפקח שהוסמך לעניין חוק זה ואשר חל לגביו חוק המשמעת, בשינויים המחויבים, יסוד להניח כי נעברה לעיניו עבירה לפי חוק זה, ברכב שאינו נושא תו רישום או סימן זיהוי אחר שנקבע לפי פקודת התעבורה, רשאי הוא לעכבו בתחום חוף הים כדי לאפשר את הפעלת סמכויותיו לפי סעיף זה.".
תיקון סעיף 7
4.
בסעיף 7 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן (א), ואחריו יבוא:
"(ב) עבירה לפי סעיף זה היא עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ג) על עבירה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 27 ו-27ב לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.".
הוספת סעיפים 7א ו-7ב
5.
אחרי סעיף 7 לחוק העיקרי יבוא:
"סמכויות בית משפט
7א.
(א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף 7, רשאי, בגזר הדין, נוסף על כל עונש אחר –
(1) לצוות עליו לתקן או לשקם כל פגיעה שגרם לסביבה או לתקן או לשקם מפגע סביבתי אחר כפי שיורה בית המשפט;
(2) לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו לתיקון הפגיעה או לשיקום הסביבה, כאמור בפסקה (1), אם הוגשה לו על כך בקשה מאת מי שהוציאן.
(ב) הורשעו בעבירה כאמור בסעיף קטן (א) יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה לפי אותו סעיף קטן, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק סכום זה ביניהם, הכל כפי שנראה לבית המשפט בנסיבות העניין.
(ג) על גביית סכום ההוצאות שנקבע לפי סעיף זה יחולו הוראות פקודת המסים (גביה)4.
(ד) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתבען בתובענה רגילה.
סמכויות בית משפט לפסול רישיון נהיגה
7ב.
הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 7, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר ועל אף האמור בכל דין, לפסול אותו אדם מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים; החליט בית המשפט על פסילת רישיון כאמור, יודיע על כך לרשות הרישוי, כמשמעותה בפקודת התעבורה; על סעיף זה יחולו הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.".
תיקון סעיף 8
6.
בסעיף 8 לחוק העיקרי, אחרי "לשוטר" יבוא "או למפקח", במקום "יודיע" יבוא "רשאי הוא לפעול לפי הוראות סעיף 47(ב) עד (ד) לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים, ויודיע" ואחרי "והוראות" יבוא "לפי".
הוספת סעיפים 8א
7.
אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא:
"תחולה על המדינה
8א.
הוראות חוק זה יחולו על המדינה."
תיקון חוק שמירת הסביבה החופית
8.
בחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד–2004 –
(1) בסעיף 2 –
(א) אחרי ההגדרה "חול חופי" יבוא –
""חוק איסור נהיגה ברכב" – חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997;";
(ב) אחרי ההגדרה "מיתקן ביטחוני" יבוא –
""נהיגה", "רכב" – כהגדרתם בחוק איסור נהיגה ברכב;".
(2) אחרי סעיף 4 יבוא –
"חזקה על אדם הנוהג ברכב בתחום חוף הים
4א.
(א) נהג אדם ברכב בתחום חוף הים או במקום רחצה מוכרז כמשמעותו בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–19645, אף אם שטחו חורג מתחום חוף הים, חזקה היא כי ביצע פעולה המהווה או העלולה להוות פגיעה בסביבה החופית, זולת אם הוכיח כי הורשה לנהוג ברכב בתחום חוף הים, לאחת ממטרות אלה:
(1) המטרות המנויות בסעיף 3 לחוק איסור נהיגה ברכב;
(2) ביצוע פעולות על פי דין, שלא ניתן לבצען אלא על ידי שימוש ברכב;
(3) ביצוע פעולות בתחום שמורת טבע או גן לאומי, לפי הוראות חוק גנים לאומיים;
(4) ביצוע פעולות בתחום אתר עתיקות כהגדרתו בחוק העתיקות, לפי הוראות החוק האמור.
(ב)
(1) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על תחום נמל מהנמלים המנויים בתוספת, בתחום שיועד להם בתכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965, ויש בו שימוש נמלי כהגדרתו בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד–20046 או שטח בתחום נמל כאמור, ששר התחבורה והבטיחות בדרכים קבע בהסכמת השר ועל דרכים וחניונים שהוסדרו על פי חיקוק.
(2) שר התחבורה והבטיחות בדרכים בהסכמת השר, רשאי, בצו, לשנות את התוספת."
(3) בסעיף 7 –
(א) סעיף קטן (ב1) יסומן (ב2);
(ב) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא –
"(ב1) על עבירה לפי סעיף קטן (א), שנעשתה באמצעות רכב, יחולו הוראות סעיפים 27 ו – 27ב לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים."
(4) אחרי סעיף 7 יבוא –
"עבירות קנס
7א.
(א) השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי להכריז, בצו שיפורסם ברשומות, על עבירה לפי חוק זה כעל עבירת קנס; הוראות סעיף 221(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–19827 (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי), לא יחולו לעניין הכרזה על עבירת קנס לפי סעיף קטן זה.
(ב) על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי השר, בהסכמת שר המשפטים, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נוספת או נמשכת שעבר אותו אדם, או בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.
(5) בסעיף 11 –
(1) בסעיף קטן (ג), אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3) בוצעה העבירה באמצעות רכב – לפסול אותו אדם מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים; החליט בית המשפט על פסילת רישיון כאמור, יודיע על כך לרשות הרישוי, כמשמעותה בפקודת התעבורה; על סעיף זה יחולו הוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.
(2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ה) על גביית סכום ההוצאות שנקבע לפי סעיף זה יחולו הוראות פקודת המסים (גביה).
(ו) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתבען בתובענה רגילה."
(6) בסעיף 12, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ה) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף זה, לשם גילוי עבירה לפי סעיף 4(א), שנעשתה באמצעות רכב, יהיו נתונות למפקח שהוסמך לעניין חוק זה ואשר חל לגביו חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, בשינויים המחויבים, גם סמכויות אלה:
(1) סירב אדם להיענות לדרישתו, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי המפקח לעכבו בתחום חוף הים או במקום רחצה מוכרז, לפי העניין, עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו-(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–19968, בשינויים המחויבים.
(2) בלי לגרוע מסמכות אחרת הנתונה למפקח על פי דין, היה למפקח כאמור, יסוד להניח כי נעברה לעיניו עבירה לפי חוק זה, ברכב שאינו נושא תו רישום או סימן זיהוי אחר שנקבע לפי פקודת התעבורה, רשאי הוא לעכבו בתחום חוף הים או במקום רחצה מוכרז, לפי העניין, כדי לאפשר את הפעלת סמכויותיו לפי סעיף זה.".
(7) אחרי סעיף 22 יבוא:
"תוספת
(סעיף 4א)
נמל אילת; נמל אשדוד; נמל אשקלון; נמל חדרה; נמל חיפה; נמל יפו; נמל מעגנות ים סוף; נמל מרינה - לי הרצליה; נמל מרינה אשדוד; נמל מרינה אשקלון; נמל מרינה אתרים תל אביב; נמל עכו; נמל תל אביב.".
תיקון חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה
9.
בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1988 –
(1) בסעיף 1, אחרי ההגדרה "מליאת הרשות" יבוא –
""מקור מים" – מעיין, נחל, נהר, אגם, ערוץ, וכן אפיק אחר שבו זורמים או נקווים מים עיליים, תמיד או לפרקים, או שטח הסמוך לכל אחד מאלה;
"נהיגה", "רכב" – כהגדרתם בחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997;".
(2) אחרי סעיף 30 יבוא –
"איסור נהיגה בתחום מוגן
30א.
(א) לא ינהג אדם ברכב בתחום מוגן שנקבע בצו לפי סעיף 30ב.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי אדם לנהוג ברכב בתחום המוגן לאחת מן המטרות המנויות בסעיף 4א(א) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד–2004 (להלן – חוק שמירת הסביבה החופית).
קביעת התחום המוגן ושינויו
30ב.
(א) לשם הגנה על ערך מוגן רשאי השר להורות בצו על קביעת שטח ממקור מים וכן שטח המיועד לגן לאומי או שמורת טבע בתכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, שהופקדה או אושרה לפי החוק האמור, כתחום מוגן, למעט דרכים וחניונים שהוסדרו לפי חיקוק.
(ב) שטח שנקבע כתחום מוגן לפי סעיף קטן (א), יסומן בידי המנהל באופן שקבע השר בצו.
(ג) בסעיף זה -
"ערך מוגן" – כל אחד מאלה:
(1) ערך טבע מוגן;
(2) דיונות חול, טבלאות גידוד ומסלע, מערות, מצוקים טבעיים ואזורי שפך של נחלים;
(3) תופעות גיאולוגיות הקשורות למקור מים לרבות השקעת מלח;
(4) אזורי מחיה ורבייה של החי והצומח;
(5) אתרי עתיקות ועתיקות כהגדרתן בחוק רשות העתיקות;
(6) אמצעים ומיתקנים מלאכותיים להגנה על ערך מוגן המנוי בפסקאות (1) עד (5)."
(3) בסעיף 57 –
(א) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא –
"(ד1) העושה אחת מאלה דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז 1977:
(1) פוגע בסימון של שטח בתחום מוגן שנעשה לפי סעיף 30ב(ב).
(2) נוהג ברכב בתחום המוגן בניגוד לסעיף 30א ובלבד שהוא סומן כאמור בסעיף 30ב(ב).
(ד2) העובר עבירה לפי סעיף קטן (ד1) וגורם בכך לפגיעה בערך מוגן, דינו מאסר שישה חודשים או כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין זה, "פגיעה" – כהגדרתה בסעיף 33(ה).
(ד3) עבירה לפי סעיפים (ד1) או (ד2) היא עבירה מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ד4) על עבירה לפי סעיפים (ד1)(2) ו-(ד2) יחולו הוראות סעיפים 27 ו–27ב לפקודת התעבורה, בשינויים המחויבים.".
(ב) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא –
"(ז) לבית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ד1) או (ד2) יהיו הסמכויות לפי סעיף 11 לחוק שמירת הסביבה החופית".
(4) אחרי סעיף 57 יבוא –
"עבירות קנס
57א.
(א) השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי להכריז, בצו שיפורסם ברשומות, על עבירה לפי חוק זה כעל עבירת קנס; הוראות סעיף 221(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–19829 (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי), לא יחולו לעניין הכרזה על עבירת קנס לפי סעיף קטן זה.
(ב) על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי השר, בהסכמת שר המשפטים, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נוספת או נמשכת שעבר אותו אדם, או בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.
(5) בסעיף 59, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא –
"(ג1) לעניין עבירה בניגוד להוראת סעיף 30א יהיו לפקח גם הסמכויות הנתונות למפקח לפי סעיף 12 בחוק שמירת הסביבה החופית, בשינויים המחויבים."
(6) בתוספת, אחרי פריט 28 יבוא –
"29. חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד–2004".
תחילה
10.
תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו.