חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט 24 אוקטובר 2010
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה טז חשוון תשע"א
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון)(הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 25.10.10
חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון)(הוראת שעה), התשס"ו–2006 (להלן, הוראת השעה) נחקק בשנת 2006, לאחר סיום הממשל הצבאי באזור חבל עזה, במטרה להסדיר את הסמכויות של רשויות החקירה בעבירות ביטחוניות. החוק קבע כי ניתן, בתנאים מסוימים, להשהות הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לתקופה של 96 שעות (סעיף 3); האריך את תקופת המעצר האפשרית של עצורים בעבירות ביטחון לפני הגשת כתב אישום ל-20 ימים (סעיף 4); הורה כי אפשר לקיים דיון בהארכת מעצרו של העצור (וכן בעיון חוזר ובערר) שלא בנוכחותו בתנאים מסוימים (סעיף 5); והחיל חובה על שר המשפטים לדווח לוועדת החוקה על יישום החוק, כל חצי שנה.
ההסדרים נקבעו בהוראת שעה, כדי לאפשר למדינה לחוקק חוק "שיסדיר את מכלול הסמכויות הנדרשות לצורך סיכול פעולות טרור וחקירת עבירות ביטחון" (ה"ח הממשלה תשס"ו מס' 206). בשנת 2007, כיוון שהכנת החוק בממשלה הייתה עדיין בעיצומה, הוארכה הוראת השעה ב-3 שנים נוספות, עד ליום 29 בדצמבר 2010. היום, מבקשת הממשלה להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת, בתקווה כי בקרות תובא בפני הכנסת הצעת חוק המאבק בטרור, (התזכיר הופץ בחודש אפריל שנה זו).
בנוסף, מוצעים מספר תיקונים להוראת השעה. בראש ובראשונה מוצע לחוקק מחדש את סעיף 5 להוראת השעה בעניין דיונים שלא בנוכחות העצור, אשר בוטל על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 8823/07 (פלוני) מיום 11.2.2010. הצעת החוק מציעה כעת איזונים אחרים בין הזכות לחרות לבין האינטרס להגן על בטחון המדינה: הן בעניין העילה להסדר הן בעניין הגורם המאשר, והן בעניין התקופות, בהתאם לדברים שהוערו על ידי חלק מהשופטים בפסק הדין. כמו כן, מוצע לתקן את ההסדר בנוגע להשהיית הבאת עצור לפני שופט, בכך שאישור מגורם בכיר יותר יהיה דרוש כדי להחיל את ההסדר. מוצע עוד לבטל את האפשרות להחזיק עצור ברצף אחד של עד 35 יום בשל חשד לביצוע עבירה ביטחונית ולהחיל על ענין זה את ההסדר הרגיל הקבוע לגבי כל החשודים בחוק סדר הדין הפלילי (30 ימים).
ההיסטוריה החקיקתית:
עם סיום הממשל הצבאי באזור חבל עזה, בוטלו סמכויות החקירה שהיו לרשויות החקירה מכוח תחיקת הביטחון באזור. אולם, גם לאחר סיום הממשל הצבאי בעזה, הורגש צורך בסמכויות אכיפה רחבות יותר מאלו הקבועות בחוק המעצרים ביחס לחקירת עצור בעבירת ביטחון, בשל המאפיינים המיוחדים של חקירה כאמור. לכן, בשנת 2005, הגישה הממשלה הצעת חוק, "הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו–2005", במטרה להסדיר את הסמכויות הנדרשות לרשויות החקירה לצורך חקירתם של עצורים החשודים בביצוע עבירות ביטחון, שנעברו בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה, וכן בזיקה לפעילות טרור.
התקיימו שני דיונים בהצעה במהלך הכנסת ה-16, ביום 16.3.06 וביום 20.3.06, אשר הובילו לשינויים משמעותיים בהצעת החוק הממשלתית, שנעשו על ידי ועדת החוקה חוק ומשפט:
א. תחולה שוויונית של החוק – הוחלט, כי אין מקום לייחד את הצעת החוק רק לחשודים שאינם תושבי המדינה, כפי שמוצע על ידי הממשלה. ביסוד החלטת הוועדה עמדו הן הטענות השונות שהועלו בוועדה בדבר החשש להפליה, וכן התפיסה כי מאפייניה של חקירת ביטחון אשר צוינו על ידי גורמי הביטחון (דהיינו קשיים באיסוף מידע מודיעני וביצוע עבירות מתוך מניע אידיאולוגי), יכולים להיות נכונים גם לגבי חשודים שאינם זרים.
ב. צמצום הגדרה של "עבירת ביטחון" – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי החוק יחול על כל עבירות הביטחון המנויות בחוק המעצרים ובנוסף, על מספר עבירות נוספות שבחוק העונשין, אשר נעברו בנסיבות של פגיעה בביטחון המדינה או בזיקה לפעילות טרור. הועדה החליטה לצמצם את הרשימה.1
ג. צמצום העילה לשם השהיה של הבאת עצור בעבירות ביטחון בפני שופט – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי השהיית הבאת העצור, ע”י קצין ממונה לתקופה של 48 שעות, ובאישור הגורם המאשר לתקופה של 96 שעות, תתאפשר אם "צורכי החקירה מחייבים זאת". הועדה החליטה כי יש להחמיר בעילה הנדרשת, וקבעה כי קצין ממונה יוכל להשהות הבאת עצור בעבירת ביטחון בפני שופט לתקופה של 48 שעות מתחילת המעצר, רק אם שוכנע כי "הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה". כן הוחלט כי קצין ממונה יוכל, באישור הגורם המאשר, להשהות הבאת העצור לתקופה של 48 שעות נוספות, וזאת בהחלטה מנומקת בכתב ורק אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור תביא לפגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם. צמצום העילה נבע בין היתר מהתייחסות הוועדה לזכות לחירות ולחיוניות הביקורת השיפוטית על הליך מעצר.
ד. הקטנת מספר הימים במעצר לפני הגשת כתב אישום – הועדה החליטה כי שופט יהיה רשאי להורות על מעצרו של החשוד, בנוכחותו, לתקופה שלא תעלה על 20 ימים, בהתאם להצעת הממשלה. בניגוד להצעת הממשלה להעמיד גם את תקופות הארכת המעצר הנוספות שרשאי שופט לצוות על 20 ימים כל אחת, החליטה הועדה כי תקופות אלו יישארו כנוסחן בחוק היום, היינו-15 ימים. בהתאמה, החליטה הועדה כי אישור היועץ המשפטי לממשלה יידרש לבקשה להארכת מעצר לתקופה שמעבר ל-35 ימים, ולא 40 ימים, כהצעת הממשלה.
ה. דיון בהארכת המעצר שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון – הועדה החליטה כי בית המשפט יהיה רשאי לקיים דיון בעניין הארכת מעצר ללא נוכחות העצור, לבקשת המדינה ובאישור הגורם המאשר, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור תביא לפגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם או שיש בה כדי לסכל מניעת עבירת ביטחון. בדיון כאמור לא יוכל בית המשפט להאריך את מעצרו של העצור לתקופה שתעלה על 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו. הצעת החוק הממשלתית לא כללה הוראה המנחה את בית המשפט באשר לשיקול הדעת בשאלת נוכחות העצור. החלטת הועדה מייחדת דיונים אלו אך ורק לחקירות שנועדו לסכל עבירת ביטחון חמורה.
ו. דיון בערר ובבקשה לעיון חוזר שלא בנוכחות עצור בעבירות ביטחון כחריג, ולא ככלל – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי ככלל, יתקיימו דיונים אלו שלא בפני העצור, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הועדה החליטה כי מכיוון שהכלל הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי הוא כי הדיון יערך בנוכחות העצור, אין להעביר את הנטל אל העצור. על כן, הוחלט כי על המדינה לבקש, באישור הגורם המאשר, כי הדיון יתקיים שלא במעמד העצור. בנוסף, הועדה החליטה כי הצעת החוק תכוון את שיקול הדעת של בית המשפט בעניין זה. על כן, הוחלט כי בית המשפט יורה על קיום הדיון ללא נוכחות העצור רק אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור עלולה לגרום לפגיעה ממשית בחקירה.
ז. הוספת הוראה בדבר ייצוג בידי סניגור – הועדה החליטה להוסיף הוראה להצעת החוק לפיה כל דיון בלא נוכחות העצור, היינו – הארכת מעצר, ערר, עיון חוזר ובקשה לדחיית פגישה עם עורך דין, יתקיים בנוכחות סניגורו של העצור, ואם אינו מיוצג, ימנה לו השופט סניגור. הוראה זו באה לצמצם את הפגיעה בזכויותיו של העצור ולהבטיח כי זכויות אלו ייוצגו בדיון ככל הניתן, על אף היעדר העצור עצמו.
בתום דיוני הוועדה במרץ 2006, הוחלט לאשר את הצעת החוק לקריאה השניה והשלישית לכשתכונס מליאת הכנסת במהלך הפגרה. אולם, בסופו של דבר הוחלט שלא לכנס את מליאת הכנסת במהלך פגרת הבחירות לצורך אישור הצעת החוק, בין היתר בשל הקרבה למועד הבחירות לכנסת ה- 17. נדמה היה, כי אין זה ראוי לאשר הצעה הנתונה במחלוקת בתקופת בחירות, וללא מתן הזדמנות נאותה לחברי הכנסת להשתתף בדיונים לגביה. בנסיבות אלו, ולאור בקשת הממשלה בנושא, החליטה מליאת הכנסת ה- 17 להחיל דין רציפות על ההצעה.
התקיימו מספר דיונים נוספים בוועדת החוקה בכנסת ה-16. בדיון מיום 20.6.06, הביעו חברי וועדה שונים, את עמדתם כי בטרם תאשר הוועדה את הצעת החוק, יש לקבל נתונים מפורטים בדבר קיומה של זיקה בין המצב הביטחוני הנוכחי ובין הצורך בהחמרת הדין הקיים לענין מעצר לגבי עצורים בעבירות ביטחון. משכך, הוחלט על הקמתו של צוות, אשר יקבל נתונים כאמור מנציגי מנגנוני הביטחון. צוות זה ידווח לוועדה בדבר תוצאות הדיון שיקיימו בנושא זה, ובשאלה האם אכן קיים קשר כאמור. בצוות היו חברים יו"ר הוועדה, חבר הכנסת מנחם בן ששון, חבר הכנסת מיכאל איתן, חבר הכנסת יצחק לוי, חבר הכנסת דני יתום וחברת הכנסת קולט אביטל.
צוות זה התכנס ביום 20.6.06, וביקש מאנשי הביטחון לספק להם מידע שמצדיק את המבוקש בהצעת חוק, ובעיקר את הצורך ב-96 שעות עד להבאת עצור לשופט בפעם הראשונה, וכן את הצורך באפשרות להאריך את מעצרו של החשוד במשך 20 יום מהמועד בו ראה אותו השופט, במקום ה-15 הקבוע בחוק המעצרים. חברי הצוות השתכנעו, וכן דווח לוועדה, כי פרקי הזמן שביקשו אנשי הביטחון אכן נחוצים לחקירה.
הדיון בהצעה הסתיים ביום 26.6.06. מספר שינויים נוספים הוכנסו לחוק בשלב זה:
א. פיצול סעיף מוצע על דחיית פגישת עצור בעבירת ביטחון עם עורך דין – הצעת החוק הממשלתית ביקשה להאריך את התקופה המרבית האמורה בחוק המעצרים ל-50 ימים. לפי הצעת החוק הממשלתית, דחיית הפגישה לאחר 21 הימים שבחוק המעצרים, יכול שתעשה רק בעילה האמורה בסעיף 35(א)(3) – אם "מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם". הועדה החליטה, בין השאר לאור הבנתה כי הנורמה המצויה בחוק המעצרים עצמו אינה תואמת את הסטנדרטים הבינלאומיים הנוהגים, לפצל את הסעיף המוצע מהצעת החוק, ולאפשר ניסיון של מספר חודשים בשימוש בחוק בלי הסעיף המוצע.
ב. הוספת גורם מאשר בהשהיית הבאת עצור לפני שופט מעבר ל-72 שעות – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי ב-48 שעות הראשונות של ההשהיה, הגורם המאשר יהיה הקצין הממונה,; ומעבר ל-48 שעות הגורם המאשר יהיה ראש מחלקת חוקרים בשב"כ, או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב שראש אגף החקירות הסמיכו לכך. הוועדה החליטה כי יש צורך בגורם מאשר נוסף להשהיית הבאת העצור מעבר ל-72 שעות, ונקבע שזה יהיה ראש אגף בשירות הביטחון, או סגנו.
ג. הוספת סעיף דיווח – הוועדה החליטה להוסיף סעיף, שלא היה קיים בהצעה הממשלתית, לפיו ידווח שר המשפטים לוועדת החוקה מדי שישה חדשים על יישום החוק, כולל דיווח פרטני על מספר המקרים בהם השתמשו בסעיפים שונים בחוק. חברי הכנסת סברו כי הדיווח יאפשר פיקוח הדוק, וביקורת, על מימוש החוק, והבטחה שבכלים המיוחדים ייעשה שימוש רק במקרים חיוניים ונדירים.
בסופו של הדיון, החליטה הוועדה לאשר את הצעת החוק כהוראת שעה שתעמוד בתוקף לשנה וחצי. מליאת הכנסת העבירה את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ביום 27.6.06. בסוף שנת 2007, האריכה הכנסת את הוראת השעה בשנה נוספת, עד לדצמבר 2010.
הדיון בבית המשפט העליון: בש"פ 8823/07 (פלוני נ' מדינת ישראל)
באוקטובר 2007, נעצר חשוד בעבירה של חברות בהתאגדות בלתי חוקית: הממונה החליט לדחות את פגישתו עם עורך דין לתקופה של שלושה ימים; העצור הובא לשופט בתוך 48 שעות; ובאותו עת החליט בית המשפט השלום בירושלים להאריך את מעצרו ל-10 ימים נוספים. על החלטה זו הוגש ערר, והמדינה ביקשה לקיים את הדיון בערר שלא בנוכחות החשוד, לפי סעיף 5(2) לחוק. על אף שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בית המשפט העליון (השופט פוגלמן) קיבל את הערר וקבע כי – על אף הבעיות החוקתיות בסעיף – יש לקיים את הדיון ללא נוכחות העצור. הערר על הארכת המעצר נדחה בביהמ"ש המחוזי. בסיום התקופה, בית המשפט המחוזי האריך שוב את מעצרו, וכן הוארכה התקופה שבה תימנע פגישה בין העצור לבין עורך דינו למשך ששה ימים נוספים. לקראת דיון נוסף בהארכת מעצרו, ביקשה המדינה שוב שהדיון ייערך שלא בנוכחותו, לפי סעיף 5(1) לחוק. העצור בטענתו העלה טענה לפיה הוראות החוק אינן חוקתיות. בית המשפט השלום דחה את טענתו, וקבע כי הדיון בהארכת מעצרו יתקיים שלא בנוכחותו. העצור הגיש ערר על ההחלטות, ובית המשפט המחוזי דחה את הערר, וקבע כי הוראות החוק – על אף שהן פוגעות בזכות היסוד של עצור להיות נוכח במשפטו – הן לתכלית ראויה ומידתיות. העצור הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, אשר קיבל את עררו והורה כי הדיון בנושא מעצרו יתקיים בנוכחות העורר. עוד החליט בית המשפט לקיים דיון נפרד, בהרכב של תשעה שופטים, בחוקתיות ההוראות הקבועות בסעיף 5. [באותו עת הוגשה עתירה נגד החוק בכללותו (בג"צ 2028/08, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראלי נ' שר המשפטים), אשר העותרים ביקשו למחוק לאחר שבית המשפט החליט לעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד בעתירה.] בסופו של יום, החליט בית המשפט ברוב דעות לקבל את הערר גם בעניין חוקתיות חלק ההוראות, וקבע כי סעיף 5 לחוק בטל.
לפני שנעבור להצעת החוק הממשלתית המבקשת "לתקן" את הבעייתיות של הסעיף המקורי, יש לבחון את עמדות השופטים בפסק הדין. ההצעה הממשלתית המונחת כעת על שולחן הוועדה מאמצת את הגישה של דעת המיעוט (דעתה של השופטת נאור).
דעת הרוב נכתבה על ידי המשנה לנשיאה השופט ריבלין, אשר פסק כי הוראות החוק פוגעות בזכות החוקתית להליך הוגן, אשר היא תנאי הכרחי להגנה על החירות, וכן קשורה קשר הדוק לזכות לכבוד. הזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו, כך פסק, הוא "מרכיב גרעיני של הזכות להליך הוגן, ועל כן גם היא זכות חוקתית מוגנת לפי חוק היסוד." על אף שסעיף 5 נחקק לתכלית ראויה, קבע השופט כי הוראה השעה אינה מקיימת את מבחן המידתיות. השופט ציין כי "לא עלה בידי המשיב לשכנענו כי אין בנמצא דרכים אחרות שפגיעתן בזכויות העצור מעטה יותר, ושיש בהן, בה בעת, כדי להשיג את תכלית החקיקה" (אולם הוא לא ציין מה הן הדרכים האחרות האפשרות). בנוסף, השאיר השופט ריבלין בצריך עיון את שאלת "האפקט המצטבר" של סעיף 5 להוראת השעה ביחד עם ההוראות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996 (להלן, חוק המעצרים), אשר מונעות מהעצור פגישה עם עורך דין: "כאשר זכות נפגעת במספר היבטים, או באופן הדרגתי, יתכן בהחלט שהאפקט המצטבר הוא שיחצה את רף החוקתיות, באופן ש"הפגיעה השולית" האחרונה לא תוכל לעמוד."
השופט ריבלין לא התייחס לנוסחים אפשריים אחרים של החוק שהיו יכולים לעבור במבחן המידתיות. לעומת זאת, השופטת נאור, אשר בדעת מיעוט ביקשה להשעות את הכרזת הבטלות לששה חודשים, הביעה את עמדתה כי לו היו מגבלות נוספות בסעיף, ההוראה עשויה להיות מידתית. בפרט, היא העירה כי יש לדרוש "וודאות קרובה" לסיכול מניעת פגיעה בחיי אדם (דבר אשר יכול להיעשות גם בדרך של פרשנות), ובעיקר, יש צורך בהגבלת התקופה שאפשר להאריך את מעצרו של הנאשם בהיעדרו:
"גם אם תיקבע אמת-מידה פרשנית מחמירה לסעיף 5 לחוק, הדורשת ודאות קרובה לכך שהפסקת החקירה תימנע סיכול פגיעה בחיי אדם (תוך ביטול המבחנים האחרים המקלים) עדיין יוותר פגם חוקתי שאין דרך לרפאו אלא באמצעות התערבות המחוקק, אם יחליט המחוקק לעשות כן: קיימת עדיין בחוק סמכות לקבוע, בהחלטת הארכת המעצר, משך זמן העלול להיות בלתי-מידתי עד כדי השלמת התקופה המירבית. הארכת מעצר עד מלוא התקופה המירבית ברציפות, בהיעדר העצור, עלולה לפגוע בזכות החוקתית מעבר לנדרש, ובפרט אם תקופת המעצר הראשונה היתה קצרה. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה שאין מנוס אלא לבטל גם את סעיף 5(1) כפי שמציע חברי. "
בהמשך לדברי השופטת נאור, על אף שהצטרף לדעת הרוב של השופט ריבלין, ציין השופט גרוניס כי יש צורך בפיתרון משולב: קיצור משך התקופה בה קיימת תחולה סימולטנית של שתי ההוראות (מניעת פגישה עם עורך דין בנוסף עם דיון ללא נוכחות העצור), יחד עם הגבלה משמעותית של העילות בגינן ניתן לקיים דיון שלא נוכחות העצור:
"נציין, בין היתר, את האפשרות לקצר את משך התקופה בה קיימת תחולה סימולטנית של שתי המגבלות – איסור נוכחות בהליך ואיסור מפגש עם עורך הדין. לטעמי, ספק אם די בקיצור התקופה. אפשרות נוספת היא הגבלה משמעותית של העילות בגינן ניתן לאסור נוכחות של חשוד בהליכי המעצר (ראו חוות דעתה של השופטת מ' נאור). ראוי לחשוב על פיתרון המשלב בין שתי האפשרויות שצוינו."
הנשיאה ביניש והשופט רובינשטיין אף הם סברו כי ייתכן שהגבלת ההוראה למקרה של "פצצה מתקתקת", באמצעות צמצום העילה למבחן של ודאות קרובה לחשש ממשי ומיידי לחיים, תביא לכך שההוראה תעמוד במבחן המידתיות. אולם, שניהם הטילו ספק על הצורך בתיקון כזה:
"גם אם מהלך חקיקתי כזה אפשרי, מסופקני אם במישור המעשי תהא בכך תועלת רבה, אלא במקרים נדירים, והשאלה היא אם לשמם כדאית חקיקה כזאת. " (דברי השופט רובינשטיין)
"בעניין זה אני מצטרפת לעמדה שהביע חברי השופט רובינשטיין בפיסקה כו' לפסק דינו, בה הביע ספק אם חקיקה זו כדאית לצורך אותם מקרים נדירים. אכן מתעוררת תהייה האם קיימת הצדקה להסדיר מצבים נדירים אלה בחקיקה ייחודית כדוגמת הוראת השעה בעתירה שלפנינו, והאם חקיקה שכזו לא תפתח פתח ל"מדרון חלקלק". שאלות אלה אינן לפנינו ואינני רואה לנקוט עמדה בהן." (דברי הנשיאה ביניש)
לעומת זאת, השופטת פרוקצ'יה קבעה כי אין להכשיר את המנגנון הקבוע בהוראה אפילו במצב קיצוני:
"ערך עשיית משפט צדק וניהול הליך הוגן בעניינו של הפרט גובר אף על שיקולי האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המירבית של אמצעי החקירה והאכיפה, גם כאשר מדובר במצבים קיצוניים הכרוכים בסיכון חיים, שבהם הבאתו של עצור לבית המשפט עלולה להכביד באופן ניכר על פעולות הרשות החוקרת. יש לקוות כי רשויות האכיפה תשכלנה להתאים את מערכי פעולתן למסגרת הכללים שנועדו להגן על זכויות עצורים בהליכים הפליליים, באופן שיביא ככל האפשר למיתאם הראוי בין ההגנה הנדרשת על זכויות אדם בהליך השיפוטי, לבין הצורך במתן מענה לצרכי החקירה הפלילית-בטחונית, ושמירה על רמתה ויעילותה."
כפי שצוין לעיל, עולה מבחינת פסק הדין כי ההצעה הממשלתית מאמצת את הגישה של דעת המיעוט, בכך שהיא מבקשת להחמיר את העילות שבגינן אפשר להאריך את מעצרו של הנאשם בהיעדרו, וכן להגביל את תקופת הארכת המעצר האפשרי בדיון שלא בנוכחות הנאשם. היו שופטים שלא הביעו דעתם בעניין גישת המיעוט.
ההצעה הממשלתית מבוססת על כך כי אכן יש צורך מעשי בחקיקה כזאת למקרים החריגים והנדירים (וזה ענין שהועדה תצטרך לשמוע הסברים לגביו). אם אכן מדובר בשימוש בכלים המסוימים הללו – המפורטים בחוק – לצורך הצלת חיי אדם ובמקרים נדירים – אין להירתע מלנסות ולבחון אפשרות להסדיר את הענין באופן מידתי. לא ברור לאלו אלטרנטיבות רמזו חלק מהשופטים. מנגנון הדיווח שבחוק נוצר כדי להבטיח שלא יהיה "מדרון חלקלק" כפי חששה של הנשיאה ביניש, ואכן כך נוכחה הועדה בדיווחים שקיבלה ובדיונים שקיימה בעקבותיהם. מדיווחים אלה עולה כי החששות שמא ייעשה שימוש רחב בסמכויות הנתונות לכוחות הביטחון בהוראת השעה לא התממשו:
הפעלת הוראה השעה על פי הדיווחים:
תאריכים
סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 48 שעות
סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 72 שעות
סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 96 שעות
סעיף 4(1) – הארכת מעצר ראשונית מעל 15 יום
סעיף 4(2) – הארכת מעצר ל-35 ימים
סעיף 5(1) – הארכת מעצר שלא בנוכחות עצור
סעיף 5(2) – ערר/עיון חוזר שלא בנוכחות עצור
סעיף 5(4) – עיכוב הודעה על קיום דיון בהעדר
1.7.06 – 31.12.06
30
1
2
2
2
15
7
5
1.1.07 – 30.6.07
30
2
0
0
0
13
2
3
1.7.07 – 15.11.07
10
1
1
1
1
3
4
0
1.1.08 – 30.6.08
8
1
6
1
2
2
1.7.08 – 12.12.08
18
1
3
1
4
0
1.1.09 – 30.6.09
3
1
2
3
0
1.7.09 – 31.12.09
2
3
לא הופעל
לא הופעל
לא הופעל
1.1.10 – 30.6.10
6
7
לא הופעל
לא הופעל
לא הופעל
רקע: השוואת הסדרים
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996 (להלן, חוק המעצרים), קובע הסדרים שונים בעניין סמכויות רשויות החקירה. להלן השוואה בין ההסדרים הקבועים בחוק לעבירות רגילות, לבין ההסדרים המיוחדים לעבירות ביטחון:
חוק המעצרים – כל העבירות
הוראה השעה – עבירות ביטחון
הבאת עצור
בפני שופט
הכלל: בתוך 24 שעות.
כשיש צורך לשם ביצוע פעולות חקירה דחופות: אפשר בתוך 48 שעות
(ס' 29 – 30 לחוק המעצרים)
בתנאים מסוימים, בתוך 96 שעות (ר' טבלה בהמשך בעניין ס' 3 להוראת השעה)
אורך תקופת המעצר הראשונית לפני הגשת
כתב אישום
עד ל-15 יום (ס' 17 לחוק המעצרים) [בעילות של סכנה לבטחון הציבור/המדינה, חשש לשיבוש הליכי חקירה, חשש להתחמקות מהליכי שפיטה, או חשש לפגיעה בראיות]
אולם, אם המעצר נדרש לצורך הליכי חקירה, המעצר לא יעלה על 5 ימים, ואפשר להאריכו לתקופה שלא תעלה על 15 ימים (ס' 13 לחוק המעצרים)
עד ל-20 יום (ס' 4(1) להוראת השעה)
הארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום
מעת לעת ב-15 ימים נוספים; סך הכל תקופת המעצר מוגבלת ל-30 ימים. (ס' 17 לחוק המעצרים)
[מעבר ל-30 יום, ביהמ"ש רשאי להאריך כל פעם ב-15 ימים, באישור היועץ המשפטי לממשלה
ואם לא הוגש כתב אישום תוך 75 יום, ישוחרר. בימ"ש העליון רשאי להאריך ב-90 יום כל פעם. ]
סך הכל תקופת המעצר מוגבלת ל-35 ימים, במקום 30 יום – מוצע לבטל הוראה זו. (ס' 4(2) להוראת השעה)
מפגש עם עורך דין
יש לאפשר פגישה ללא דיחוי.
ניתן לדחות פגישה עד 48 שעות מתחילת המעצר. (ס' 35)
*ההסדר נקבע בחוק המעצרים (ס' 35), ולא בהוראת השעה
הממונה מוסמך לדחות פגישה עד 10 ימים, כאשר הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים; הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; או מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם.
נשיא ביהמ"ש המחוזי מוסמך להאריך את התקופה לקופה שלא תעלה על 21 ימים, אם הוגשה בקשה באישור היועץ המשפט לממשלה (דיון במעמד צד אחד).
התיקון המוצע לסעיף 3: השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט
החוק קובע הסדר להשהיית הבאת עצור לפני שופט, הן בעבירות רגילות, והן בעבירות ביטחון.
בעבירה רגילה, ס' 29 לחוק המעצרים קובע כי מי שנעצר בידי קצין ממונה – יובא בהקדם האפשרי בפני שופט, ולא יאוחר מ-24 שעות; אפשר לדחות את הבאת העצור אם מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת העצור בפני שופט, או שיש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה ברשימה של עבירות ביטחון – לתקופה שלא תעלה על 48 שעה מתחילת המעצר. (ס' 30)
בעבירת ביטחון, הוראת השעה קובעת כי אפשר לדחות עוד את הבאת העצור מעבר ל-48 שעות, אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעה פגיעה בחיי אדם. מוצע לתקן את ההסדר הקבוע בקשר לעצור בעבירת ביטחון, בכם שהגורם המאשר להשהיה מעבר ל-48 שעות, יהיה גורם בכיר יותר. מוצע לקבוע כי בין השעות 48 ל-72, הגורם המאשר יהיה ראש אגף חקירות בשב"כ (במקום קצין משטרה בדרגת סגן ניצב), וכי בין השעות 72 ל-96, הגורם המאשר יהיה בית המשפט, לבקשת ראש השב"כ ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף, מוצע להוסיף הוראה המחייבת את בית המשפט לתעד את המועד שבו הובא העצור לפני השופט.
התיקון המוצע:
3. השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט
(א) על אף הוראות סעיפים 17(ג) ו-29(א) לחוק המעצרים, ובלי לגרוע מהוראות סעיף 30 לאותו החוק, רשאי קצין ממונה –
(1) קצין ממונה רשאי, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה – להשהות הבאת העצור לפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר;
(2) בהחלטה מנומקת בכתב ובאישור הגורם המאשר, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופות נוספות שלא יעלו על 24 שעות, ובלבד שסך כל תקופת ההשהיה לפי סעיף זה לא יעלה על 96 שעות מתחילת המעצר; ואולם החלטה להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה העולה על 72 שעות טעונה גם אישור ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי או סגנו. המועד שהובא בו עצור בעבירה ביטחון לפני שופט יתועד בכתב בידי בית המשפט.
(2) קצין ממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב ובאישור ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט, עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופה האמורה בפסקה (1), שלא תעלה על 24 שעות;
(3) בית משפט רשאי, במקרים חריגים, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להורות על השהיית הבאתו של העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופות האמורות בפסקאות (1) ו-(2), שלא תעלה על 24 שעות; דיון לפי פסקה זו יתקיים שלא בנוכחות העצור.
(ב) השהה קצין ממונה או בית משפט הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט, לפי הוראות סעיף קטן (א), יתעד בית המשפט, בכתב, את המועד שבו הובא העצור לפני שופט.
טבלת השוואה: הוראות בדבר השהיה של הבאת עצור לפני שופט בעבירות ביטחון
שעות
עילה
גורם מאשר
עד 48 שעות
אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה
קצין ממונה
48-72 שעות
אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעה פגיעה בחיי אדם
החוק היום: קצין ממונה בכתב, ובאישור קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה
התיקון המוצע: קצין ממונה בכתב, ובאישור ראש אגף חקירות בשב"כ
72-96 שעות
אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעה פגיעה בחיי אדם
החוק היום: קצין ממונה, באישור ראש אגף חקירות בשב"כ או סגנו
התיקון המוצע: על ידי בית המשפט, לבקשת ראש השב"כ, בכתב, ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
+ תיקון מוצע: חובה על בית המשפט לתעד את המועד שבו הובא העצור לפני השופט
סעיף 4(1): אפשרות לקיצור התקופה הכוללת מ-20 ימים ל-17
בחוק המעצרים (סעיף 17), נקבע כי שופט יכול לצוות על מעצרו של חשוד לתקופה שלא תעלה על 15 ימים; סעיף 4(1) להוראת השעה האריך את תקופת המעצר האפשרית בעבירת ביטחון ל-20 יום.
אולם, ככלל הדיווחים מלמדים שהשופטים, בדיון ראשוני במעצר, לא "נתנו" את כל 20 הימים האפשריים לפי סעיף 4(1) לחוק – ויש להניח כי לאחר פסק הדין בבש"פ 8823/07, לא ינהגו להטיל מעצר כה ארוך בעתיד. מאחר שההצעה מציעה לאפשר הארכת מעצר ללא נוכחות העצור רק ב-6 ימים נוספים, יש לשקול לקצר את התקופה הכוללת האפשרית למעצר ל-17 ימים, כך שתתקרב לתקופה הרגילה הקבועה בחוק המעצרים (15 ימים)
לחילופין, ניתן לשקול שמעצר בין 15 – 20 ימים יהיה רק בנסיבות של "רמת הסתברות קרובה לודאי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם."
התיקון המוצע לסעיף 4: ביטול החזקת העצור ברצף של עד 35 ימים
הצעת החוק מציעה לבטל את סעיף 4(2) לחוק, המאפשר להחזיק עצור ברצף אחד של עד 35 יום בשל חשד לביצוע עבירה ביטחונית, במקום 30 יום – בטענה כי אין צורך בהסדר הזה. אך הדיווחים מראים כי נעשה שימוש מוגבר בסעיף זה בזמן האחרון. יש לבקש הסבר לכך.
התיקון המוצע:
4. מעצר לפני הגשת כתב אישום
לענין עצור בעבירת ביטחון, יקראו את סעיף 17 לחוק המעצרים כך:
(1) בסעיף קטן (א), בתחילתו יקראו "על אף הוראת סעיף 13(א)(3) סיפה", במקום אישום "תקופת המעצר על 15 ימים" יקראו "תקופת המעצר על 20 ימים" ובלא הסיפה החל במילים "אין בהוראות סעיף קטן זה";
(2) בסעיף קטן (ב), במקום " 30 ימים" יקראו " 35 ימים".
סעיף 17 לחוק המעצרים:
17. מעצר לפני הגשת כתב אישום
(א) ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים; אולם רשאי שופט להאריך, מעת לעת, את המעצר לתקופות שלא יעלו על 15 ימים; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בהוראות סעיף 13(א)(3) סיפה.
(ב) לא יוחזק חשוד במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע, לרבות המעצר ללא צו, לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם כן הבקשה למעצר נוסף הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה.
(ג) ציווה שופט על מעצרו של חשוד שלא בנוכחותו, לרבות מעצר לפי סעיף 14, והחשוד לא שוחרר לפני כן לפי סעיף 20, יובא החשוד בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות משעת מעצרו; הובא העצור לפני שופט יחולו הוראות סעיף קטן (א).
(ד) נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).
התיקון המוצע לסעיף 5: דיון שלא בנוכחות העצור בעבירת ביטחון
סעיף 5 לחוק, אשר בוטל על ידי בית המשפט העליון, איפשר לבית המשפט לקיים דיון בהארכת מעצרו של העצור, בעיון חוזר, ובערר, שלא בנוכחותו. כדי להשאיר את האפשרות הזאת למקרה הצורך (ויש לציין כי לפי טענת כוחות הביטחון, מדובר במקרים נדירים ביותר), מוצע לתקן את סעיף 5, בכך שיוחמרו התנאים לדיון שלא בנוכחות העצור בשלושה מישורים (ר' גם טבלה של השינויים בהמשך):
א. העילה: מוצע לצמצם את העילה לדיון שלא בנוכחות העצור -- ובית המשפט יצטרך להיות משוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
ב. הגורם המאשר: בדיון בעיון חוזר או ערר, הבקשה צריכה להיות מאושרת על ידי ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי (במקום קצין משטרה בדרגת סגן נציב); בהארכת מעצר, הגורם המאשר יהיה נשיא בית המשפט המחוזי או סגן הנשיא, לבקשת ראש אגף החקירות בשב"כ, בכתב, ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
הערות:
- מדוע אין לקבוע כי הדיון יתנהל בפני השופט הדן בתיק, אשר ראה את העצור ושמע הסברים לגבי החקירה בתיק, או, לחילופין בפני שופט בית המשפט העליון, כך שהפגיעה בחירות האדם תיעשה רק באישור הערכאה הגבוהה ביותר במערכת המשפט. (נוכח מספר המצומצם של מקרים, אין לחשוש מהכבדת יתר על בית המשפט העליון).
- למרות שהסעיף המוצע לכאורה "מעלה בקודש" (וקובע שהדיון יהיה רק בפני נשיא בית המשפט או סגנו), מוצע אחר כך סעיף "חבוי" המאפשר לכל שופט מחוזי אחר לדון בתיק – ולא רק הנשיא או סגנו – לפי סעיף 42 לחוק בתי המשפט. הדבר מפחית בערך הסעיף המוצע.
ג. הזמנים: מוצע לצמצם את התקופה שניתן להאריך מעצר שלא בנוכחות העצור: לשתי תקופות נוספות שלא יעלו על 72 שעות, כל אחת, או לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצר מביניהן.
יש לבחון את התיקון המוצע לאור פסק הדין אשר ביטל את הוראת השעה. כפי שצוין לעיל, ההצעה הולכת בקו שהתוותה השופטת נאור, בכך שהיא מגבילה הן את העילה והן את הזמנים בעניין דיון שלא בנוכחות העצור.
יש לבחון האם אכן יש צורך בתיקון החוק. לפי הדיווחים, נעשה שימוש מועט למדי בכלי של דיונים שלא בנוכחות העצור – דבר שהמחוקק אכן שאף אליו – האם במקרים שכן נעשה שימוש, היה מדובר בסיכול מניעת פגיעה בחיי אדם ברמת הסתברות גבוהה?
הסעיף החדש המוצע:
5. הארכת מעצר, עיון חוזר וערר
(א) הוראות סעיף 16(2) לחוק המעצרים, לעניין נוכחותו של עצור בדיון בהארכת מעצרו, יחולו לגבי נוכחות עצור בעבירת ביטחון בדיון כאמור, בתקופת המעצר כאמור בסעיף 4, בשינויים אלה:
(1) ציווה בית המשפט, בנוכחות עצור בעבירת ביטחון, על מעצרו לתקופה הקצרה מ-20 ימים, רשאי נשיא בית משפט מחוזי או סגן הנשיא שהסמיכו הנשיא לעניין זה, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להאריך את מעצרו של עצור כאמור, שלא בנוכחותו, לשתי תקופות נוספות שלא יעלו על 72 שעות, כל אחת, או לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצר מביניהן, ובלבד ששוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם;
(2) חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא העצור בעבירת ביטחון לדיון לפי פסקה (1), יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה כאמור;
(3) סמכות נשיא בית משפט מחוזי לפי פסקה (1), דינה כדין סמכות אחרת לעניין סעיף 42 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984.
טבלת השוואה: דיון שלא בנוכחות העצור בעבירת ביטחון
הליך
עילה
זמנים
גורם מאשר
הארכת מעצר שלא בנוכחות העצור
(ס' 5(א))
הוראת השעה שבוטלה: שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה למנוע סיכול של עבירת ביטחון או סיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם
הוראת השעה שבוטלה: לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו
הוראת השעה שבוטלה: בית המשפט, אם הוגשה לו בקשה לכך, באישור "הגורם המאשר" (קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, שראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל הסמיכו לכך, או ראש מחלקת חוקרים בשירות הביטחון הכללי, שראש שירות הביטחון הכללי הסמיכו לכך)
התיקון המוצע: שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם
התיקון המוצע: לשתי תקופות נוספות שלא יעלו על 72 שעות, כל אחת, או לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצר מביניהן
+ חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא העצור בעבירת ביטחון לדיון, יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה ;
התיקון המוצע: נשיא בית המשפט המחוזי או סגן הנשיא, לבקשת ראש אגף החקירות בשב"כ, בכתב, ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
עיון חוזר שלא בנוכחות העצור
(ס' 5(ב))
הוראת השעה שבוטלה: שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה
הוראת השעה שבוטלה: בית המשפט, אם הוגשה לו בקשה לכך באישור הגורם המאשר
התיקון המוצע:
אם שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם
[ + דיון בשאלה אם התקיימה עילה, יתקיים שלא בנוכחות העצור]
התיקון המוצע:
חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא העצור בעבירת ביטחון לדיון, יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה
התיקון המוצע:
בית המשפט, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי
ערר שלא בנוכחות העצור
(ס' 5(ג))
הוראת השעה שבוטלה: שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה
הוראת השעה שבוטלה: בית המשפט, אם הוגשה לו בקשה לכך באישור הגורם המאשר
התיקון המוצע: אם שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם
התיקון המוצע:
ערר על החלטת בית משפט, לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, בעניין הנוגע למעצרו של עצור בעבירת ביטחון שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יוגש לבית המשפט בתוך 24 שעות ממועד מתן ההחלטה, ובית המשפט ייתן את החלטתו בערר בתוך 24 שעות ממועד הגשתו
התיקון המוצע:
בית המשפט, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי
תיקונים נוספים לסעיף 5
הסדרים מיוחדים בבקשה לעיון חוזר
מוצע לקבוע בסעיף 5(ב) כי דיון בעיון חוזר יתקיים רק כאשר שוכנע בית המשפט כי התגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות, וכי דיון בשאלה אם התקיימה עילה, יתקיים שלא בנוכחות העצור. אם התקיימה עילה לדיון חוזר, רשאי בית המשפט, בעקבות בקשת ראש אגף חקירות בשב"כ, לקיים דיון שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
הסעיף המוצע:
(ב) (1) על אף הוראות סעיף 52 לחוק המעצרים, לא יתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לפי הסעיף האמור, בהחלטה הנוגעת למעצרו של עצור בעבירת ביטחון שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי התגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות; דיון בשאלה אם התקיימה עילה, כאמור בפסקה זו, יתקיים שלא בנוכחות העצור.
(2) על אף הוראות סעיף 57 לחוק המעצרים, קבע בית המשפט כי התקיימה עילה כאמור בפסקה (1), לגבי עצור כאמור באותה פסקה, רשאי הוא, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
(3) חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא העצור בעבירת ביטחון לדיון לפי פסקה (2), יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה כאמור.
הסדרים מיוחדים לערר
עוד מוצע לקבוע בסעיף 5(ג) כי ערר על החלטת בית המשפט בעניין מעצר של עצור בעבירת ביטחון יוגש לבית המשפט בתוך 24 שעות ממועד מתן ההחלטה, וכן לקבוע כי על בית המשפט לתת את החלטתו בערר בתוך 24 שעות ממועד הגשתו. אף דיון בערר יוכל להתנהל ללא נוכחות העצור, אם שוכנע בית המשפט, לבקשת ראש אגף החקירות, כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
הסעיף המוצע:
(ג) (1) על אף הוראות סעיף 53(ג) לחוק המעצרים, ערר על החלטת בית משפט, לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, בעניין הנוגע למעצרו של עצור בעבירת ביטחון שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יוגש לבית המשפט בתוך 24 שעות ממועד מתן ההחלטה, ובית המשפט ייתן את החלטתו בערר בתוך 24 שעות ממועד הגשתו.
(2) על אף הוראות סעיף 57 לחוק המעצרים, רשאי בית המשפט הדן בערר כאמור בפסקה (1), לגבי עצור כאמור באותה פסקה, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי דיון בערר כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לשם הבאת העצור לדיון עלולה, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
מוצע לבקש הסבר מפורט לגבי הצורך בתיקונים המוצעים בערר ובבקשה לעיון חוזר.
• לעניין בקשה לעיון חוזר, מדוע מוצע לשנות את ההסדר שהיה קבוע בהוראת השעה? האם ההסדר הקיים לא סיפק את הדרישות של המערכת וגרם לתקלות? מהדיווחים ניכר שגם שופטי הערר מבינים את הצרכים. התיקון המוצע עלול לפצל את הדיונים, ולסרבלם, ולא ברור מה תועלת במוצע.
• לעניין ערר, נוכח העלאת דרג המאשר את הבקשה לקיים דיון בערר שלא בנוכחות העצור, וכן צמצום העילה בגינה אפשר לבקש דיון שלא בנוכחות העצור, האם יש צורך בקביעת מועדים של 24 שעות להגשת הערר? יש להניח כי כאשר שופט משוכנע כי הבאת העצור עלולה לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם, ברמת הסתברות גבוהה, לא יורה על נוכחות העצור בערר גם כאשר הערר הוגש אחרי 48 שעות. [ובנוסף, אם יש צורך בסעיף המוצע, על אף צמצום העילה, נדמה כי הצורך קיים רק לאחר דיון שהיה בנוכחות העצור, ולא לאחר דיון שממילא העצור לא נכח בו.]
יש לשקול לא לשנות את ההסדר שבהוראת השעה בעניין ערר ועיון חוזר.
סדרי דין
מוצע לחוקק מחדש הוראה שהופיעה בסעיף 5 הבוטל, לפיה הוראות חוק המעצרים לעניין סדרי הדין בדיון בשאלת נוכחות העצור בהליכים.
הסעיף המוצע:
(ד) הוראות סעיף 15(ג) עד (ח) לחוק המעצרים יחולו, בשינויים המחויבים, גם על דיון בשאלת נוכחות העצור בהליכים כאמור בסעיף זה.
חוק המעצרים, סעיף 15(ג)-(ח):
(ג) החומר הנוגע לבקשת המעצר או מידע שעליו מתבססת בקשת המעצר וכל חומר הנמסר בהליך לפי סעיף קטן (ה) יועמדו לעיון השופט בלבד; החומר יסומן ויוחזר לשוטר לאחר העיון.
(ד) השופט רשאי לחקור את השוטר על בקשתו; היה הדיון בפני החשוד, רשאי אף הוא או סניגורו לחקור את השוטר.
(ה) ביקש שוטר כי תשובתו לשאלה תובא לידיעת בית המשפט בלבד, או ביקש לפרט בפני בית המשפט בלבד עובדות או מידע שעליהם מתבססת בקשת המעצר, ימסור לבית המשפט, בכתב, את התשובה ואת הנימוקים לבקשתו; בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולהסתמך על החומר המוגש לו בדרך זו אם מצא כי מתן התשובה או גילוי העובדות או המידע בנוכחות החשוד וסניגורו עלולים לפגוע בחקירה או באינטרס ציבורי חשוב אחר; התשובה החסויה תסומן, תוחזר לשוטר לאחר העיון והדבר יירשם בפרוטוקול. החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסניגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.
(ו) לשם החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט.
(ז) הדיון יתועד בפרוטוקול, מבלי לגלות תוכנו של חומר חסוי, והפרוטוקול יימסר לצדדים.
(ח) דיון בבקשת מעצר שלא במעמד החשוד יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה השופט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
החלטה בדיון שהתקיים שלא בנוכחות העצור
בנוסף, מוצע לחוקק שוב את ההוראה לפיה החלטת בית המשפט בדיון שהתקיים ללא נוכחות העצור (הן בהארכת מעצר, בערר, או בעיון חוזר) תובא לידיעתו בהקדם האפשרי – אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי הדבר עלול למנוע סיכול של עבירת ביטחון או סיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם (ס' 5(ה) החדש, לשעבר ס' 5(ד)).
הסעיף המוצע:
(ה) החלטת בית משפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחות העצור בעבירת ביטחון לפי סעיף זה, תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי הדבר עלול למנוע סיכול של עבירת ביטחון או סיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.
הערה: יש למחוק את הביטוי "סיכול של עבירת ביטחון", שכן עילה זו לא תופיע עוד בחוק.
תיקון סעיף 7: אצילת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה
מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי לאצול את סמכותו לעניין השהיית הבאת עצור לפני שופט עד 96 שעות (לפי סעיף 3(א)(3)), ולעניין הארכת מעצר שלא בנוכחות העצור, לפרקליט המדינה ולמשנהו:
התיקון המוצע:
7. אצילת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה
אצל היועץ המשפטי לממשלה את הסמכות הנתונה לו בסעיף 17(ב) לחוק המעצרים, לפי הוראות סעיף 242א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תחול אצילת הסמכות גם על סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי עצור בעבירת ביטחון, לפי סעיף 4.
היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה ולמשנה לפרקליט המדינה את הסמכויות הנתונות לו לפי סעיפים 3(א)(3) ו-5(א)(1), כולן או חלקן.
על הוועדה לבחון האם יש צורך באצילת הסמכות. מדובר במקרים בודדים בשנה, אם בכלל.
תיקונים לסעיף 8: דיווחים לוועדת הכנסת
בעקבות התיקונים המוצעים בהסדרים הקבועים בסעיף האחרים, מוצעים מספר תיקונים טכניים לסעיף 8 להוראה השעה, אשר קובע חובות דיווח לכנסת לגבי הפעלת הוראת השעה.
תיקון לסעיף 10: הארכת הוראת השעה
מוצע להאריך את הוראת השעה, אשר עומדת לפקוע בסוף דצמבר 2010, בעוד שנה, ולקבוע כי הוראת השעה תהייה בתוקף על ליום 29 בדצמבר 2011.
על הוועדה לבחון האם הצפי לחקיקת חוק טרור חדש אינו מצדיק הארכה לתקופה ארוכה יותר.