חומר רקע
מבוא
מסמך זה נכתב לקראת דיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האשה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא אלימות במשפחה נגד נשים בקהילה האתיופית בישראל. במסמך מוצגים נתונים על היקף תופעת האלימות נגד נשים אתיופיות בישראל, נתונים על הטיפול הניתן בהקשר זה על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים וכן תיאור של כמה תכניות לטיפול בבעיה המופעלות כיום.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2009 מנתה הקהילה האתיופית בישראל כ-116,100 תושבים, מהם כ-77,400 ילידי אתיופיה ו-38,700 ילידי ישראל שאביהם נולד באתיופיה.1 יוצאי אתיופיה הם כ-1.5% מאוכלוסיית ישראל (קבוצת העולים מקרבם היא כאחוז מהאוכלוסייה).
שיעור מקרי האלימות כלפי נשים במשפחה בקרב הקהילה האתיופית בישראל, ובפרט - רצח נשים על-ידי בני זוגן- גבוה משיעור האוכלוסייה האתיופית בכלל האוכלוסייה בישראל:
• מבין 81 נשים שנרצחו במהלך השנים 2010-2004 (עד ה-22 בנובמבר), 25 היו עולות חדשות ו-18 מהן מהמגזר האתיופי - 22% מכלל הנשים שנרצחו;
• במהלך השנים 2010-2005, שיעור התלונות של עולות מאתיופיה בכלל התלונות שהגישו נשים במשטרה בגין עבירות של אלימות במשפחה (נגד נשים) נע בין 2.3% ל-2.9%, כפול ואף יותר משיעורן באוכלוסייה.2
• בשנים האחרונות, שיעור המשפחות האתיופיות, ובפרט הנשים האתיופיות, המקבלות טיפול בשירותים השונים של משרד הרווחה גבוה משמעותית משיעורן באוכלוסייה.
ריבוי מקרי האלימות נגד נשים בקהילה האתיופית בישראל נובע גם מעצם ההגירה ממדינה אחת לאחרת וגם מהפער בין מאפייני החברה המסורתית ממנה הגיעו למאפיינים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים הרווחים במדינת ישראל. בקהילה היהודית באתיופיה, הגבר היה בעל הסמכות והגורם המכובד במשפחה, והאישה נחשבה לרכושו. במערכת היחסים הזוגית, כפי שהתקיימה באתיופיה, היו כללים ברורים לשמירה על "קוד הכבוד" ולאישה אסור היה לסרב לבעלה. השימוש ב"מכות חינוכיות" לשימור המבנה המסורתי נחשב לגיטימי, ונשים היו מצופות לשמור על איפוק, גם במקרים בהם ננקטה נגדן אלימות מצד בעליהן. לצד זאת, בחברה המסורתית של יהודי אתיופיה היו מנגנונים חברתיים שסיפקו לנשים הגנה ומקומות מפלט במצבי מצוקה קיצוניים, ביניהם בריחה אל משפחת המוצא, בקשת עזרה מהקייסים (המנהיגים הדתיים) ופנייה לשמגולוץ' (הזקנים, חכמי העדה).3
לאחר ההגירה לישראל התרופפה המסגרת החברתית שהיתה מקובלת באתיופיה, הן מבחינת מקומה של המשפחה המורחבת והן מבחינת חלוקת התפקידים בין גברים לנשים. הנשים האתיופיות הלכו והתעצמו, בין היתר בעקבות מאמץ רב של הממסד הישראלי וארגוני נשים שהושקע בהן. במקביל, מעמדם של הגברים הלך ונחלש והופר האיזון המסורתי בין המינים ששרר באתיופיה, כך שגברים חשו שהם מאבדים שליטה על חייהם ומשפחתם. חלק מהגברים, שלא הכירו דרך אחרת של התנהגות, ביקשו להשיב לעצמם את כבודם באמצעות הטלה מרות בכוח על נשותיהם וילדיהם, הגבלת הנשים בתחומים שונים וכן הפעלת אלימות פיזית כלפיהן, לרבות מקרים קיצוניים של רצח.4
לצד השינוי ביחסי הכוחות בין גברים לנשים, התגברות האלימות כלפי הנשים בקרב הקהילה האתיופית הושפעה גם מהגורמים האלה:5
• התערערות מעמדה של המנהיגות המסורתית - הקייסים והשמגולוצ' - לאחר העלייה לישראל. כאמור, באתיופיה היה למנהיגות זו תפקיד של תיווך וסיוע במקרים של סכסוכים משפחתיים, לרבות מקרים של אלימות. במקביל לכך התרופפה גם מידת הלכידות של המשפחה המורחבת, כך שמערכות התמיכה המסורתיות נחלשו עוד יותר.
• טיפול שאינו רגיש תרבות - נטען, כי במקרים רבים המידע וההמלצות שניתנו על-ידי הגורמים המטפלים עודד את הצדדים לנקוט פעולות הרסניות עבורם. נוסף על כך, מרבית תכניות הסיוע שנבנו נועדו לנשים, מה שהחליש עוד יותר את הגברים. כמו כן, ברשויות המטפלות היה מחסור בכוח אדם הדובר את השפה האמהרית ומכיר את האוכלוסייה, על מאפייניה השונים והקשיים עימם היא מתמודדת. יצוין, כי בשנים הראשונות היה קושי לגייס עובדים סוציאליים מהקהילה האתיופית, בשל היותה קהילה קטנה והחשש של אנשים מהצורך להתמודד עם משפחות שהם מכירים.6
• הימנעות של האוכלוסייה מפנייה אל השירותים התומכים - חשש מהרשויות, היעדר שליטה מספקת בשפה העברית וחוסר מודעות בקרב העולים הביאו לכך כי רבים (ורבות) מהם נמנעו מלפנות אל הרשויות המטפלות. הימנעות זו מפנייה אל הרשויות קשורה גם בהיעדר טיפול רגיש תרבות.
• מצב כלכלי קשה, בו שרויות רוב המשפחות יוצאות אתיופיה, שיצר מצוקה שהובילה במקרים רבים לאלימות.
הטיפול באלימות במשפחה בקרב הקהילה האתיופית צריך להיות מותאם למאפייניה של קהילה זו ולקשיים הייחודיים איתם היא מתמודדת. בשנת 2005 פורסם מדריך להפעלת תכנית קהילתית ל"שלום המשפחה" בקרב יוצאי אתיופיה; כותבי המדריך המליצו על טיפוח מנהיגות, הכשרת "שגרירים" לנושא האלימות בין בני-זוג, הסברה ועבודה עם קבוצות שיכשירו נשים וגברים לפתרון סכסוכים באמצעות דיאלוג.7
בעקבות ריבוי מקרי האלימות במשפחה בקרב יוצאי אתיופיה במחצית השנייה של העשור האחרון, החלו רשויות שונות להפעיל תכניות ייעודיות לטיפול באלימות בקרב הקהילה. חלק מהמלצות המדריך שצוין לעיל שולבו בתכניות אלו. מספר דוגמאות לתכניות יוצגו בהמשך המסמך.
1. נתונים על היקף האלימות נגד נשים במשפחה בקהילה האתיופית
1.1. רצח נשים על-ידי בני-זוגן
בשנת 2010 (עד ה-22 בנובמבר) נרצחו 16 נשים בידי בני-זוגן, מהן שתיים היו ישראליות ותיקות, שלוש היו עולות מחבר העמים, שלוש עולות מאתיופיה, שש ערביות ואחת עובדת זרה.
מספר הנשים שנרצחו על-ידי בני זוגן לפי קבוצת אוכלוסייה, 2010-20048
שנה
מספר הנשים שנרצחו על-ידי בני זוגן
סה"כ עולות
יוצאות אתיופיה
2010 (עד ה-22 בנובמבר)
16
6
3
2009
8
2
29
2008
11
2
1
2007
13
4
3
2006
12
7
4
2005
11
7
4
2004
10
7
1
סה"כ
81
35
18
מהטבלה עולה, כי בין השנים 2010-2004 (עד ה-22 בנובמבר) נרצחו 81 נשים, מהן 35 היו עולות חדשות. מבין העולות החדשות, 18 היו יוצאות אתיופיה; שיעור יוצאות אתיופיה בכלל הנשים שנרצחו בתקופה זו הוא 22% - גבוה משמעותית משיעורן באוכלוסיה.
1.2. אלימות במשפחה
מספר התיקים שנפתחו בגין תלונות נשים על עבירות אלימות במשפחה לפי קבוצת אוכלוסייה, 2010-2005
תקופה
מספר התיקים שנפתחו בגין תלונות נשים
סך תיקים שנפתחו בגין תלונות של עולות חדשות (שיעור מכלל תלונות נשים)
תיקים שנפתחו בגין תלונות של עולות מאתיופיה
סך תלונות
שיעור מכלל תלונות נשים
ינואר-אוקטובר
2010
13,210
3,118 (23.6%)
381
2.9%
2009
15,215
3,660 (24%)
399
2.6%
2008
15,175
3,623 (23.8%)
343
2.3%
2007
14,732
3,596 (24.3%)
356
2.4%
2006
15,404
3,685 (23.9%)
406
2.6%
2005
15,944
3,740 (23.4%)
368
2.3%
מהטבלה עולה, כי לאורך השנים שנבדקו שיעור התלונות של עולות מאתיופיה בכלל תלונות הנשים נע בין 2.3% ל-2.9%, כפול ויותר משיעורן של העולים מאתיופיה בכלל האוכלוסייה בישראל: כ-1%.
עוד עולה, כי לאורך השנים שנבדקו שיעור התלונות של עולות חדשות מכלל תלונות הנשים נותר יחסית קבוע: בין 23% ל-24% מכלל תלונות הנשים היו תלונות של עולות חדשות.10
2. נתונים על עולי אתיופיה המקבלים שירותי טיפול באלימות במשפחה11
2.1. מרכזים למניעת אלימות במשפחה
משרד הרווחה נותן כיום שירותי טיפול באמצעות 85 מרכזים ויחידות לטיפול באלימות במשפחה: 39 במחוז חיפה והצפון, 28 במחוז תל-אביב והמרכז, 10 במחוז ירושלים ו-7 במחוז הדרום. הטיפול במרכזים מיועד לנשים נפגעות אלימות, לגברים אלימים, לילדים החשופים לאלימות ולזקנים נפגעי אלימות. שלושה מהמרכזים מיועדים לאוכלוסייה החרדית, ארבעה משרתים אוכלוסייה מעורבת - יהודית וערבית, 17 מיועדים לאוכלוסייה הערבית, מרכז אחד מיועד לאוכלוסייה הבדואית ושניים מיועדים לאוכלוסייה הדרוזית. ב-18 מהמרכזים יש עובד סוציאלי דובר אמהרית בעבור האוכלוסייה האתיופית, וב-20 מרכזים יש עובד סוציאלי דובר רוסית. ב-22 מרכזים מופעלת תכנית "גשרים", שתיסקר בהמשך.
מטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה לפי קבוצת אוכלוסייה, 2009-200612
שנה
סה"כ משפחות מטופלות
סה"כ משפחות עולים
משפחות יוצאות אתיופיה
מספר משפחות
שיעור מכלל המשפחות המטופלות
סה"כ משפחות
שיעור מכלל המשפחות המטופלות
2006
7,934
1,523
19.2%
299
3.8%
2007
8,274
1,498
18.1%
448
5.4%
2008
8,608
1,863
21.6%
539
6.3%
2009
8,545
1,491
17.4%
477
5.6%
מהטבלה עולה, כי בין השנים 2006 ל-2009 חלה עלייה במספר המשפחות שטופלו במרכזים למניעת אלימות במשפחה, בין היתר בעקבות פתיחת מרכזי טיפול חדשים במהלך התקופה. בשיעור משפחות העולים מכלל המשפחות המטופלות חלו תנודות במהלך ארבע השנים, כאשר בשנת 2008 הוא הגיע לשיא ובשנת 2009 השיעור היה נמוך במעט מזה שהיה בשנת 2006.
באשר למשפחות יוצאות אתיופיה, בין השנים 2008-2006 היתה עלייה הן במספר המשפחות הללו שקיבלו טיפול במרכזים והן בשיעורן בכלל המשפחות. בשנת 2009 חלה ירידה מסוימת בשני המדדים, אולם שיעור המשפחות האתיופיות בכלל המשפחות המקבלות טיפול - 5.6% - עדיין גבוה משיעורן באוכלוסייה. יצוין, כי שיעור המשפחות האתיופיות מכלל משפחות העולים המקבלות טיפול, גבוה גם ביחס לחלקם של העולים מאתיופיה באוכלוסיית העולים.
ב-477 המשפחות יוצאות אתיופיה שקיבלו טיפול במרכזים למניעת אלימות במשפחה בשנת 2009 היו בסה"כ 630 מטופלים.
התפלגות המטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה לפי מין וקבוצת אוכלוסייה, 2009
כלל האוכלוסייה: 10,006 מטופלים
סה"כ עולים: 1,817 מטופלים
יוצאי אתיופיה: 630 מטופלים
נשים
גברים
ילדים
נשים
גברים
ילדים
נשים
גברים
ילדים
6,750
(67%)
2,595
(26%)
661
(7%)
1,230
(68%)
453
(25%)
134
(7%)
346
(55%)
197
(31%)
87
(14%)
מהטבלה עולה, כי בקרב יוצאי אתיופיה, 55% מהמטופלים הן נשים, 31% הם גברים ו-14% ילדים. שיעור הנשים בקרב המטופלים יוצאי אתיופיה נמוך יחסית לשיעור הנשים בקרב כלל האוכלוסייה ובקרב אוכלוסיית העולים, ואילו שיעור הגברים ושיעור הילדים בקרב יוצאי אתיופיה גבוה משיעורן של קבוצות אלו בקרב כלל האוכלוסייה ובקרב אוכלוסיית העולים. הטיפול בגברים האתיופים הוא משמעותי, בעיקר לאור העובדה שצוינה לעיל כי בשנים הראשונות לאחר קליטת העולים חלק ניכר מפעילויות הטיפול וההעצמה נעשו אל מול הנשים, מה שהגביר עוד יותר את התסכול והקושי בקרב הגברים האתיופים ובהתאם – את האלימות שננקטה כלפי הנשים.
2.2. מקלטים לנשים נפגעות אלימות
בשנת 2009 פעלו בארץ 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, בהם יכולים לשהות בו-בזמן כ-160 נשים וכ-320 ילדים. המקלטים מופעלים על-ידי ארגונים ועמותות שזכו במכרז ופועלים לפי סטנדרטים ונהלים של משרד הרווחה. בשנת 2009 שהו במקלטים 748 נשים ועמן 1,059 ילדים.
נשים ששהו במקלטים לנשים מוכות לפי קבוצת אוכלוסייה, 2009-2005
שנה
מספר הנשים ששהו במקלטים
סה"כ עולות חדשות
יוצאות אתיופיה
מספר נשים
שיעור מכלל הנשים
מספר נשים
שיעור מכלל הנשים
2005
688
181
26.3%
107
15.6%
2006
744
213
28.6%
125
16.8%
2007
681
160
23.5%
89
13.1%
2008
692
200
28.9%
125
18.1%
2009
748
208
27.8%
123
16.4%
מהטבלה עולה, כי בין השנים 2005 ל-2009 חלו תנודות במספר הנשים ששהו במקלטים לנשים מוכות, כאשר בשנים 2006 ו-2009 מספר הנשים ששהו בהם היה הגבוה ביותר. גם בשיעור העולות מכלל הנשים ובפרט בשיעור יוצאות אתיופיה חלו תנודות לאורך השנים, אולם בכל השנים שיעור יוצאות אתיופיה ששהו במקלטים לנשים מוכות גבוה משמעותית משיעורן באוכלוסייה.
2.3. דירות מעבר לנשים מוכות
דירות המעבר משמשות נשים נפגעות אלימות וילדיהן, ובפרט נשים ששהו קודם לכן במקלטים או בדירות קלט וזקוקות למסגרת מעבר לקראת יציאה לחיים עצמאיים. השהות בדירה היא עד שנה. בסוף שנת 2009 פעלו 14 דירות מעבר, 10 מהן במימון משרד הרווחה.
נשים ששהו בדירות מעבר לפי קבוצת אוכלוסייה, 2009-2005
שנה
סה"כ נשים
סה"כ עולות
יוצאות אתיופיה
2005
34
5
3
2006
31
20
6
2007
46
22
9
2008
47
20
11
2009
47
18
8
3. תוכנית "גשרים" להתמודדות עם בעיית האלימות במשפחה בקרב העולים13
בשנת 2004 פותחה בשיתוף בין משרד הרווחה והשירותים החברתיים והמשרד לקליטת העלייה תוכנית "גשרים", שהיא תוכנית המציגה מודל עבודה להתמודדות עם אלימות במשפחה בקרב אוכלוסיות עולים. התכנית פותחה על רקע ההבנה כי טיפול באלימות במשפחה בקרב עולים מצריך פיתוח דרכי התערבות רגישות תרבות, המותאמות באופן ייחודי לעולים המגיעים מארצות מוצא ותרבויות שונות, בעלות קודים תרבותיים ומאפיינים שונים. התכנית מופעלת כיום ב-22 מרכזים למניעת אלימות במשפחה (מתוך 85 מרכזים).
יעדי תוכנית "גשרים":
• איתור וזיהוי משפחות עולים בהן יש אלימות.
• הגדלת הפנייה של עולים הסובלים מאלימות במשפחה לשירותי סיוע וטיפול וכן הבטחת התמדתם בטיפול.
• הפסקת האלימות במשפחה על-ידי מתן טיפול והגנה למשפחות הסובלות מאלימות.
• הגברת המודעות לתופעת האלימות במשפחה בקרב גורמים בקהילות העולים, ויצירת בעלי תפקידים בשירותים ובמוסדות השונים הנגישים לאוכלוסיית העולים.
• פיתוח והתאמה של תכניות התערבות רגישות תרבות וכן תיעוד וכתיבת תורה מקצועית.
• הכשרת עובדים סוציאליים דוברי שפות העולים, לצורך אבחון מסוכנות לטיפול בגבר, באישה ובילדים בסיכון בקהילה, תוך רגישות למאפיינים התרבותיים של הקהילה.
• גיוס וחיזוק של קהילת העולים, על גווניה השונים, לשם התמודדות משותפת עם הבעיה ופיתוח רשתות התמיכה החברתיות.
אופן ההפעלה של התכנית:
תכנית "גשרים" מופעלת במרכזים לטיפול באלימות במשפחה, באמצעות יחידות מקומיות בערים בהן קיימים ריכוזי עולים או באמצעות יחידות אזוריות ניידות.
ב-11 ערים פועלת תכנית "גשרים" באמצעות יחידות מקומיות במרכזים לטיפול באלימות במשפחה בה פועל עובד סוציאלי דובר אמהרית: חדרה, עפולה, נתניה, פתח-תקווה, אור-יהודה, ראשון לציון, רחובות, רמלה, לוד, אשדוד ואשקלון.
נוסף על היחידות המקומיות פועלים כיום שני מרכזים אזוריים ניידים למניעה וטיפול באלימות במשפחה בקרב עולים: אחד בחיפה והשני בבאר-שבע. המרכז בחיפה נותן שירות לערים קריית מוצקין, קריית ים, קריית אתא ונשר ויש בו חצי תקן לעובד סוציאלי לאוכלוסייה האתיופית (ו-3 תקנים לעובדים סוציאליים לעולים ממדינות חבר העמים); המרכז בבאר-שבע נותן שירות לאופקים, דימונה וערד ויש בו 1.5 תקנים לעובדים סוציאליים לאוכלוסייה האתיופית (וכן 1.25 תקנים לעולים מחבר העמים ו-0.25 תקן לאוכלוסייה דוברת ספרדית).
המרכזים הניידים פועלים תחת מרכז אזורי גדול למניעת אלימות במשפחה, אשר מפעיל את היחידה הניידת בשיתוף פעולה עם רשויות מקומיות בהן הרבה עולים הנמצאות בסמיכות גיאוגרפית למרכז. ביחידות האזוריות פועלים עובדים סוציאליים דוברי שפות שונות, המגיעים ליישובים המשתתפים בתוכנית, במספר שעות הנגזר מצורכי אוכלוסיית העולים בכל יישוב.
בסה"כ מוקצים במסגרת התכנית 10.05 תקנים של עובדים סוציאליים ליוצאי אתיופיה, מתוך 18.5 תקנים של עובדים סוציאליים דוברי שפות. תקצוב פעילות העובדים הסוציאליים דוברי השפות נעשה על-ידי המשרד לקליטת העלייה.14 העובדים הסוציאליים ביחידות האזוריות והמקומיות עברו הכשרה בסיסית בתחילת הפעלת התכנית. כמו כן, בשנת 2008 העובדים הסוציאליים המשרתים את האוכלוסייה האתיופית עברו הכשרה באוניברסיטת בר-אילן שנמשכה כשנה, וזאת במימון הפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה.
יצוין, כי בשנים 2009-2007 התקבל תקציב נוסף מהפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה ששימש להעסקת עובדים סוציאליים במשרה מלאה לטיפול בקהילה האתיופית במרכזים הבאים: אשדוד, עפולה, באר-שבע, קריית-גת, ירושלים, נתניה, רמלה, חדרה.
מהנתונים שהוצגו לעיל עולה, כי בשנות ההפעלה של תכנית גשרים חלה עלייה במספר עולי אתיופיה המטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה, אולם לא ניתן להצביע על מגמת ירידה ברמת האלימות כלפי נשים בקרב בני-זוג אתיופים: מספר התלונות במשטרה בגין אלימות במשפחה כלפי נשים אתיופיות נותר דומה ואילו במספר מקרי הרצח של נשים אתיופיות חלה ירידה מסוימת, אולם לאחריה חלה שוב עלייה.
4. תכנית "זוגיות במעבר" של הסוכנות היהודית15
מזה כחמש שנים מופעלת על-ידי הסוכנות היהודית תכנית "זוגיות במעבר", המיועדת לזוגות נשואים של עולים מאתיופיה. התכנית מיועדת לזוגות השוהים במרכזי קליטה (סמוך ככל הניתן למועד העלייה לארץ), לאו דווקא זוגות שיש בהם אלימות. מטרת התכנית היא גיבוש זוגיות טובה ושכלול של כלי התקשורת בתוך המשפחה בקרב הזוגות הנמצאים במעבר בין תרבויות.
תכנית העבודה עם העולים מבוססת על 18 מפגשים קבוצתיים הנערכים בהנחיית גבר ואישה. כשליש מהמפגשים משותפים לגברים ולנשים וביתר המפגשים יש הפרדה בין המינים. במהלך התכנית נידון המעבר של העולים מאתיופיה לישראל, וסוגיית שימור המסורת אל מול שינויים. לקראת סיום התכנית עוברים המשתתפים סימולציות של מצבי קונפליקט כדי ללמוד דרכי התמודדות עימם. במהלך התכנית נפגשים המשתתפים עם נציגי הרשויות, לרבות נציגי המשטרה ומשרד הרווחה, וזאת על מנת לשנות תדמיות שליליות שיש לאלו בעיני העולים (בין היתר התפיסה שלהם כ"מפרקי משפחות"), להפחית חששות מפני מפגש עם הרשויות ולהסביר את הליך העבודה מול גורמי המקצוע.
בשנת 2009 התקיימו 15 קבוצות (מהן קבוצה אחת עבור אמהות חד-הוריות), בהן השתתפו כ-280 עולים. בשנת 2010 מספר המשתתפים פחת בצורה משמעותית, כאשר עד כה נפתחה רק קבוצה אחת בה השתתפו כ-36 משתתפים. הצמצום במספר הקבוצות נבע משיקולים תקציביים: הטיפול בנושא הרווחה של העולים הנעשה על-ידי הסוכנות היהודית אינו מתוקצב על-ידי המדינה, אלא מתבסס על תקציב הליבה של הסוכנות היהודית ועל תרומות ייעודיות לצורך מטרות מסוימות (וזאת בשונה מהטיפול בנושאים אחרים הקשורים לקליטה, המתוקצב על-ידי המדינה). בשנה האחרונה הצטמצמו הן תקציב הליבה של הסוכנות והן התרומות הייעודיות, ועל כן בשנה זו נפתחה רק קבוצה אחת. יצוין, כי העלות הכוללת של המפגשים שנערכו עבור עולים בשנת 2009 היתה כ-44,000 דולר.
לדברי מירה קידר, מנהלת אגף הרווחה של הסוכנות היהודית, במקומות בהם הופעלה התכנית היתה לה השפעה חיובית על רמת האלימות בקרב עולים מאתיופיה.
במקביל לתכנית זו נעשתה גם עבודה מול הצוותים במרכזי הקליטה, במסגרתה הם עוברים תכנית של 40 שעות בה הם מקבלים כלים לזיהוי מצבי מצוקה בקרב זוגות וסיוע בהתמודדות איתם. הכשרה זו ניתנה לצוותים בכמחצית ממרכזי הקליטה בארץ, והמשך הפעלתה תלוי בגיוס תקציב מתאים.
5. פעילות הסברה ומניעה
המשרד לקליטת העלייה, בשיתוף עם רשויות אחרות, עורך פעילויות הסברה שונות בקרב העולים מאתיופיה בעניין אלימות במשפחה. בין היתר, נערכו בשנים האחרונות הפעילויות האלה:
• קמפיין להתמודדות עם בעיית האלימות במשפחה בקרב יוצאי אתיופיה: הקמפיין נעשה בשיתוף של המשרד לקליטת העלייה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, הפרויקט הלאומי למען עולי אתיופיה וארגוני עולים. מטרת הפרסום היתה להעלות את המודעות לאלימות במשפחה בקרב בני הקהילה, ליידע אודות מאפייני התופעה ו"הנורות האדומות" שלה, ליצור מודעות לאפשרויות לפנייה לעזרה משירותי הסיוע השונים ולקדם שיח בקרב הקהילה על הבעיה ועל הצורך בהתגייסות לצורך התמודדות עימה. הקמפיין שודר בטלביזיה וברדיו במקביל.
בחודשיים לאחר שידור הקמפיין התקבלו בקו החירום למניעת אלימות במשפחה של משרד הרווחה 9 פניות של נשים אתיופיות שסבלו מאלימות ועוד 3 פניות של גברים שדווחו על קושי בחיי הנישואין שלהם. הקמפיין עורר בקרב הקהילה האתיופית הן תגובות חיוביות והן כאלו שליליות. המתנגדים לקמפיין הביעו מורת רוח וכעס על כך שנושא האלימות במשפחה נדון בכלי התקשורת, שכן בעיות בין בני זוג צריכות להיות מטופלות בבית על-ידי שמגלוץ'. כמו כן נטען, כי הקמפיין מצדד בנשים ומציג את בעיית האלימות כבעיה שלהן בלבד ולא של המשפחה כולה. כתוצאה מכך, נטען, הקמפיין רק מחמיר את המצב, במקום לעשות ההיפך.16
• הצגות במוקדי הקליטה: בישראל פועלים 22 מוקדי קליטה שהוקמו על-ידי המשרד לקליטת העלייה ופועלים מול הרשויות המקומיות ביישובים עתירי עולים מאתיופיה. בשנת 2009 הוצגה בחלק ממוקדי הקליטה ההצגה "מונולוג של אישה" העוסקת באישה אתיופית הסובלת מאלימות. ההצגה לוותה בדיון עם הקהל, בהשתתפות עובדים סוציאליים מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה. בשנת 2011 מתקצב המשרד לקליטת העלייה העלאה של הצגה נוספת, "ידיים זרות". הצגה זו עוסקת גם היא באלימות במשפחה האתיופית, אולם לאור הערות שהתקבלו בעקבות ההצגה הקודמת, ההצגה החדשה מתמקדת יותר בגבר, ולא רק באישה.