חומר רקע
תוכן העניינים
תמצית 1
1. רקע – האינטרנט וחופש הביטוי 1
2. חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט 1
2.1. שיעור החשיפה 1
2.2. השלכות החשיפה לתכנים מזיקים על ילדים ובני נוער 1
3. שרשרת הפרסום באינטרנט – איך אפשר להגביל חשיפת קטינים לתכנים מזיקים 1
4. האינטרנט בחוק ישראלי 1
א. חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 1
ב. חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 1
ג. סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – פרסום תועבה והצגתה 1
5. הסדרה עצמית של תכנים ברשת האינטרנט 1
6. טכנולוגיות לסינון תכנים מזיקים 1
7. הטיפול של גורמים שונים בתופעה באמצעות חינוך והסברה 1
7.1. משרד החינוך 1
7.2. משטרת ישראל 1
7.3. עמותת אשנ"ב – אנשים למען שימוש נבון באינטרנט 1
7.4. המועצה לשלום הילד 1
8. נספח – דוגמאות מן העולם 1
8.1. הגבלת החשיפה של קטינים לפורנוגרפיה באמצעות חקיקה – ארצות-הברית 1
8.2. בקרת תכנים באמצעות הסדרה עצמית – קנדה ואוסטרליה 1
9. מקורות 1
מסמך זה נכתב לבקשת הוועדה לזכויות הילד. בחלקו הראשון יובא רקע קצר על האינטרנט, ולאחר מכן תוצג הבעיה של חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט, ייסקרו השלכות אפשריות של חשיפה כזאת ויוצעו פתרונות אפשריים המותאמים למבנה הטכנולוגי של הרשת. חלקו השני של המסמך יעסוק בניסיונות להתמודד עם הבעיה בארץ ובעולם בכלים כגון רגולציה ציבורית, הסדרה עצמית, אמצעים טכנולוגיים וחינוך והסברה. יש לציין כי המונח "תכנים מזיקים" כולל מגוון רחב של תכנים שאינם מתאימים לקטינים, ובכלל זה פורנוגרפיה, אלימות, סמים, פשיעה, גזענות והסתה.
תמצית
• האינטרנט הוא מדיום תקשורתי חדש יחסית, המתאפיין בחופש מידע ובנגישות להיקף עצום של מידע בזמן קצר. חלק גדול מן התכנים באינטרנט אינם מתאימים לילדים ולבני נוער, ובכלל זה פורנוגרפיה, אלימות, סמים, פשיעה, התאבדות, הסתה וגזענות.
• ילדים ובני נוער הם מן הלקוחות העיקריים של האינטרנט. על-פי מחקרים שנעשו בארץ ובחו"ל שיעור הילדים ובני הנוער הנחשפים לתכנים מזיקים באינטרנט (בעיקר פורנוגרפיה) הוא 25%-15% מהילדים ובני הנוער הגולשים ברשת דרך קבע. עם זאת, אין מחקרים המוכיחים כי לחשיפה לפורנוגרפיה ולאלימות בתקשורת בכלל ובאינטרנט בפרט יש השפעות שליליות ארוכות טווח, והדעות בנושא זה חלוקות.
• היכרות עם המבנה הטכנולוגי של העברת מידע ברשת הכרחית לצורך מציאת פתרון לבעיה. העברת המידע ברשת נעשית דרך כמה תחנות: ספקי תכנים, ספקי שירות, ספקי גישה, צרכני האינטרנט ושירותי איתור. הגבלת החשיפה של קטינים לתכנים לא רצויים דורשת כלים שונים לכל אחת מן התחנות: מניעת פרסום תכנים מזיקים באתרים פתוחים לקטינים הן באתר האינטרנט היחיד והן בשלב הצבת המידע על ספק השירות; הגבלת גישה של קטינים לתכנים לא רצויים באמצעות סינון האתרים שבהם קיימים תכנים אלו על-ידי ספקי הגישה או המחשבים הפרטיים; שימוש במנועי חיפוש המותאמים לקטינים.
• בארץ בעיית החשיפה של קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט מטופלת בארבע דרכים עיקריות: רגולציה ציבורית, הסדרה עצמית, טכנולוגיות סינון והסברה.
1. רגולציה ציבורית – הטיפול של החוק הישראלי להגנה על קטינים ברשת האינטרנט חלקי בלבד. החוק העוסק בעבירות מחשב – חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 – אינו עוסק בתכנים מזיקים באינטרנט. סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אוסר פרסום תועבה גם באמצעות מחשב, אך איננו אוסר פרסום תכנים שאינם הולמים לקטינים. על-פי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1992, ספקי הגישה לאינטרנט חייבים להחזיק ברשיון משרד התקשורת לפעילותם. בסעיפי הרשיון הזה נקבעה חובה להזהיר את המנויים מפני תכנים מזיקים וליידע אותם בדבר טכנולוגיות סינון הקיימות למטרה זו. בשנים האחרונות הועלו כמה הצעות חוק שנועדו להרחיב את הרגולציה הציבורית על האינטרנט ולצמצם חשיפה של קטינים לתכנים מזיקים ברשת.
2. הסדרה עצמית – הסדרה עצמית היא קביעת נורמות התנהגות ברשת על-ידי הגורמים המעורבים בנושא. על-פי מסמך מדיניות של משרד התקשורת משנת 2000, הסדרה עצמית היא האמצעי המועדף על משרד התקשורת לפיקוח ולבקרה על האינטרנט. עם זאת, הניסיונות לקדם נושא זה מתנהלים באיטיות. כיום איגוד האינטרנט הישראלי מקדם יוזמה לגיבוש הסדרה עצמית עם הגורמים הפעילים בענף האינטרנט בארץ. יוזמה זו עדיין בחיתוליה.
3. טכנולוגיות סינון – טכנולוגיות הסינון הן תוכנות המותקנות במחשב הביתי ומאפשרות מניעת גלישה לאתרים על-פי פרמטרים שונים. כל חברות ספקי הגישה לאינטרנט מציעות טכנולוגיות סינון תמורת תשלום חודשי. נוסף על כך מוצעות תוכנות סינון להורדה חינם או בתשלום ברשת. שיעור המשתמשים בטכנולוגיות הסינון בקרב מנויי החברות קטן למדי, ויש ספקות בדבר יעילותן.
4. חינוך והסברה – משרד החינוך מקיים עם המשרד לביטחון פנים פעילות שוטפת במוסדות החינוך בנושא גלישה בטוחה באינטרנט. שיאה של פעילות זו ביום הלאומי לאינטרנט בטוח. נוסף על כך פועלות בתחום עמותות כגון אשנ"ב והמועצה הלאומית לשלום הילד.
• בנספח מובאות שלוש דוגמאות מן העולם לטיפול בנושא חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט. בארצות-הברית נעשה ניסיון להגביל חשיפת קטינים לתכנים לא מתאימים ברשת באמצעות חקיקה. באוסטרליה ובקנדה פועלים מנגנונים של הסדרה עצמית.
1. רקע – האינטרנט וחופש הביטוי
האינטרנט הוא רשת-על המחברת רשתות של מחשבים ברחבי העולם. מאז שנות ה-80 הרשת הולכת וגדלה במהירות, וכיום יותר ממיליארד בני-אדם ברחבי העולם, ובהם ילדים, משתמשים בה. החיבור לאינטרנט מאפשר למשתמש מגוון רחב של אמצעי תקשורת, ובכלל זה קבלה והפצה של מידע וקשר בין פרטים.
חופש הביטוי עומד ביסוד המבנה המיוחד של הרשת. כמה היבטים למבנה זה: אנונימיות יחסית (חשיפת זהותו של המשתמש אפשרית אך כרוכה בהליך מורכב); הפצה מבוזרת שאינה נשלטת על-ידי גורם אחד העורך או מסנן את התכנים; מקומות רבים ומגוונים לגישה לציבור – פורומים, אתרים וכד'; העדר קשר ישיר והכרחי למקום גיאוגרפי מסוים. לפיכך, התכנים באינטרנט מגוונים מאוד, ויש בו אתרים המכילים טקסטים, תמונות וקטעי וידאו שאינם מתאימים לילדים ולבני-נוער.
2. חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט
2.1. שיעור החשיפה
סקר שנערך בשנת 2004 מעיד כי יותר מ-60% מבני הנוער בני ה-17-12 בישראל גולשים באינטרנט. מן הגולשים, כ-30% מבלים בגלישה באינטרנט יותר משש שעות בשבוע, ומחציתם של אלה גולשים 16 שעות בשבוע או יותר. בני הנוער הגולשים מדווחים כי הם משתמשים באינטרנט בעיקר לצורך הורדת קובצי מוזיקה, לימודים והורדת תוכנות.1
כאמור, באינטרנט יש תכנים רבים שאינם מתאימים לילדים. חלקם נמצאים באתרים שמטרתם המוצהרת היא הצגת תכנים למבוגרים, לעתים קרובות בתשלום. עם זאת, על-פי מחקרים שנערכו בארצות-הברית, 30%-20% מן המבקרים באתרים האלה הם קטינים (מתחת לגיל 18). ברוב רובם של אותם אתרים מופיעים תכנים למבוגרים כבר בדף הבית, ואף כי חלקם דורשים תשלום או הרשמה תמורת הצפייה, יש בהם תכנים הפתוחים לכלל גם ללא הזדהות.2 במקרים אחרים, נמצא כי ניתן להגיע בטעות לאתרי פורנוגרפיה באמצעות קישורים מאתרים המיועדים לילדים.3
מחקרים שנעשו בארץ ובעולם מעידים כי שיעור ניכר מן הילדים ובני הנוער הגולשים באינטרנט נחשפים לתכנים מזיקים, בעיקר פורנוגרפיה.
על-פי מחקרים שנערכו בארצות-הברית בשנים 2000 ו-2001, 31%-25% מבני הנוער (שגילם 17-10) הגולשים דיווחו על חשיפה לתמונות פורנוגרפיות ברשת האינטרנט. שיעור גבוה יותר של חשיפה נמצא אצל הבוגרים בהם – בני 17-14. עם זאת, רק חלק קטן מבני הנוער שנחשפו לפורנוגרפיה מדווחים כי החשיפה גרמה להם לתחושת אי-נחת או מצוקה. 8% מבני הנוער דיווחו על חיפוש מכוון של תכנים ותמונות פורנוגרפיות ו-1% מהם דיווחו על שימוש בכרטיס אשראי למטרה זו. אחד מכל ארבעה גולשים דיווח על חשיפה לפורנוגרפיה באינטרנט בטעות. חשיפה זאת כרוכה בדרך כלל בצפייה בתמונות עירום, בתמונות של יחסי מין, ובמקרים מעטים למדי – בתמונות של אלימות הקשורה במין. 71% מבני הנוער שנחשפו לפורנוגרפיה בטעות הגיעו אליה באמצעות האינטרנט, ו-29% – באמצעות דואר אלקטרוני או תוכנות למסרים מיידים. הדרכים להיחשפות בטעות לפורנוגרפיה ברשת מגוונות: 47% הגיעו לפורנוגרפיה באמצעות חיפוש ו-17% באמצעות כתובת אתר או קישור שגוי. 26% מבני הנוער דיווחו כי כאשר ניסו לצאת מן האתר שאליו הגיעו בטעות, הם הובלו לאתרי פורנוגרפיה אחרים.4
במחקר שנעשה בבריטניה בשנת 2003 נמצא כי 68% מבני הנוער שגילם 19-12 נחשפו לפורנוגרפיה באינטרנט, ו-20% מבני הנוער נחשפו אליה פעמים רבות. בגיל 11-9 שיעור החשיפה לפורנוגרפיה נמוך יותר, ו-21% מן הילדים דיווחו כי נתקלו בפורנוגרפיה בעת הגלישה. 10% מבני הנוער ביקרו באתרי פורנוגרפיה בכוונה. שיעורי החשיפה לפורנוגרפיה בטעות ובכוונה עולים ככל שעולה גיל המשתמש.
מן הנחשפים לפורנוגרפיה, 56% עזבו את האתר מייד בלי להסתכל בו. האחרים גלשו באתר, חזרו אליו אחר כך, שלחו את כתובתו לחברים או השתמשו בקישורים המופעים בו. רק 6% מבני הנוער סיפרו על החשיפה להורה או מורה. רוב בני הנוער והילדים שנחשפו לפורנוגרפיה מעידים כי החשיפה לא הטרידה אותם כלל.5
במחקר שנעשה בארץ בשנת 2004 נמצא כי 15% מבני הנוער הגולשים באינטרנט דרך קבע משתמשים ברשת כדי לחפש חומרים פורנוגרפיים. המחקר לא בדק שיעורי חשיפה לתכנים מזיקים בטעות.6
יש לציין כי תחום זה מתאפיין בתת-דיווח של המשתתפים במחקרים, וייתכן כי שיעור הילדים שנחשפים לפורנוגרפיה ולתכנים מזיקים אחרים באינטרנט גבוה עוד יותר.
2.2. השלכות החשיפה לתכנים מזיקים על ילדים ובני נוער
לצד המחקרים שהעלו שיעורי חשיפה גבוהים לתכנים מזיקים באינטרנט, אין מחקרים שמצביעים על השלכות חד-משמעיות של החשיפה לתוכני מין ואלימות באינטרנט ובתקשורת על הנחשפים, והדעות באקדמיה בנושא זה חלוקות. ממחקרים שנערכו בארצות-הברית עולה כי חשיפה לאלימות בתקשורת עלולה להביא למגוון תגובות, ובהן ירידה ברגישות של הנחשפים לאלימות בסביבתם, עלייה בעוינות, חיקוי האלימות, הסרת עכבות ומעצורים מפני אלימות, פחד ומצוקה. חשיפה לאלימות בהקשר מיני עלולה להביא גם לתגובה של זלזול בקורבנות האלימות. חשיפה לתכנים מיניים איננה גורמת בהכרח לתגובות שליליות, אך יש לה השפעה מסוימת על יחסם של ילדים ובני נוער כלפי מין ויחסים בין המינים, ובכלל זה הגברת הרצון לעסוק בפעילות מינית בגיל צעיר וקבלה של התנהגויות מיניות שנחשבות נורמטיביות פחות.7
ד"ר גוסטבו מש מאוניברסיטת חיפה טוען במחקרו כי בני הנוער שמשתמשים באינטרנט לצריכת חומרים פורנוגרפיים הם קבוצה ייחודית השונה במאפייניה מבני הנוער המשתמשים באינטרנט לצרכים אחרים, כגון איסוף מידע, בידור ותקשורת, ודומה במאפייניה לבני נוער הסובלים מבעיות התנהגות אחרות. רוב בני הנוער המחפשים פורנוגרפיה באינטרנט הם בנים שמדווחים על בידוד חברתי, על קשיים במשפחתם ועל גישה שלילית כלפי בית-הספר. על-פי מחקר זה, לחשיפה לפורנוגרפיה באינטרנט אין השלכות שליליות על בני נוער נורמטיביים, אלא היא אחת ההתנהגויות שמאפיינות בני נוער לא נורמטיביים שבבעיותיהם יש לטפל בכלים טיפוליים וחינוכיים.8
3. שרשרת הפרסום באינטרנט – איך אפשר להגביל חשיפת קטינים לתכנים מזיקים
על-פי מחקר שנעשה במכון הישראלי לדמוקרטיה, בתהליך הפצתם של תכנים מזיקים באינטרנט יש ארבע תחנות:9
1. ספק התוכן – ספק התוכן הוא יוצר האתר ומפעילו, והוא אחראי לבחירת התכנים המופעים באתר ולהצגתם באופן שהגולשים יוכלו לקלטם. הגבלה של חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט עשויה לחול על ספקי התוכן ולחייב אותם לתייג או לסמן את עצמם כך שתוכנות סינון יזהו אותם, או להתקין אמצעים לווידוא גיל המשתמש בדף הפתיחה של האתר. הקושי בהשגת תוצאות באמצעים האלה נובע מן האנונימיות שהרשת מאפשרת לגולשים ולספקי התוכן והעדר קשר למקום גיאוגרפי מסוים.
2. ספק השירות – ספק השירות הוא "המארח", המחזיק בפלטפורמת חומרה המחזיקה את התוכנה שהיא אתר האינטרנט. ספק השירות איננו אחראי לתוכן האתרים שהוא מארח, איננו יוצר אותו ואף איננו חייב להיות מודע לו. ואולם, הוא בעל שליטה מוחלטת על האתרים שהוא מארח ויכול לסרב לארח אתרים או להוריד אתרים קיימים. יש להדגיש כי אירוח אתרים נעשה בדרך כלל בתשלום וספקי השירות מפיקים רווחים מן האתרים שהם מארחים, ולכן אפשר להטיל עליהם אחריות מסוימת לאתרים.
הגבלה של חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט עשויה להביא לדרישה מספק השירות למנוע הפצת תכנים אסורים באתרים המתארחים אצלו, ובלבד שידע על קיומם של התכנים האסורים ושיש בידו אמצעים טכנולוגיים למנוע את הפצתם. אין לצפות מספק השירות לשאת בעלויות ובטרחה של בדיקת התכנים של האתרים המתארחים אצלו, אך אפשר ליידע את המארח על קיומו של תוכן אסור באמצעות מערכת שמקבלת תלונות גולשים. עם זאת, מכיוון שאין חשיבות למקומו הגיאוגרפי של ספק השירות, ובעלי אתרי אינטרנט יכולים לעבור מספק לספק בקלות יחסית, סביר כי התוצאה של הפעלת אמצעים מסוג זה תהיה מעבר של אתרים שנסגרו או הורדו למארחים שאין עליהם הגבלות.
3. ספקי הגישה – כל משתמש המבקש להתחבר לאינטרנט חייב להתחבר לאחד מספקי הגישה המחזיק בחיבור לרשת האינטרנט. ההתקשרות לספק הגישה נעשית בטלפון או בקווי תקשורת ישירים אחרים. לספק הגישה יש יכולת למנוע מן הגולשים גישה לאתרים מסוימים. לפיכך, כדי להגביל חשיפת קטינים לתכנים מזיקים אפשר לדרוש מספקי הגישה ליידע את הגולשים על קיומה של יכולת זאת ולחסום בפני גולשים המבקשים זאת אתרים המפיצים תכנים מזיקים. אף בגישה זו יש קשיים, שכן כדי ליישמה דרושה רשימה מוגדרת וידועה מראש של אתרים המפיצים תכנים מזיקים. נוסף על כך, חסימת אתרים המפיצים תכנים מזיקים תביא בהכרח לחסימתם של אתרים אחרים המאוכסנים על אותו שרת ולהאטה ניכרת של הגלישה בשל הצורך לבדוק כל אתר לפני הכניסה אליו.
4. צרכני הקצה – הגולשים עצמם יכולים להגביל את האפשרות לחשיפת קטינים לתכנים מזיקים באמצעות תוכנות המותקנות במחשב המשמש לגישה, ובהן תוכנות החוסמות את הגישה לאתרים שתויגו כבלתי הולמים לילדים או תוכנות סינון. אמצעים אלו, שחלקם ניתנים להורדה ללא תשלום, דורשים מודעות ושיתוף פעולה של הצרכנים. כמו כן, יעילותן של תוכנות אלו מוטלת בספק (להרחבה ראה להלן בפרק על תוכנות הסינון).
5. שירותי איתור – ריבוי המידע באינטרנט מאלץ גולשים רבים להשתמש בשירותי מתווכים כדי להגיע למידע המבוקש. יש שני סוגי מתווכים: פורטלים ומנועי חיפוש. הפורטלים הם אתרי תוכן המשמשים "שער כניסה" למרחב האינטרנטי ומספקים קישורים לאתרים לפי סיווג ומיון לנושאים. מנועי החיפוש משתמשים בטכנולוגיה המאפשרת סריקה של האינטרנט ושליפה של רשימת אתרים לפי מאפיינים נתונים. כדי להגביל גישת קטינים לאתרים המפיצים תכנים מזיקים אפשר לדרוש מן הפורטלים להסתיר או לחסום בפני קטינים את חלקי האינדקס שבהם אתרים הכוללים תכנים מזיקים ולמנוע מקטינים חיפוש של מחרוזות מילים מסוימות במנועי החיפוש. אמצעים אלו אינם מונעים גישה ישירה לאתרים המפיצים תכנים מזיקים או הגעה לאתרים אלו באמצעות מתווכים שאינם נתונים למגבלות.
כמה הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת מאז שנת 1998 מציעות דרכים לצמצום חשיפת קטינים לתכנים מזיקים. בנוגע לספקי התוכן – הגבלת תכנים פוגעים לאתרים שהכניסה אליהם מוגבלת; בנוגע לספקי השירות – הטלת חובה למחוק תכנים פוגעים; בנוגע לספקי הגישה – הגבלת גישתם של קטינים לאתרי אינטרנט למבוגרים; בנוגע לצרכני הקצה – חיוב מוסדות ציבור ומוסדות חינוך להתקין מסנני תוכן במחשבים המשמשים בהם.10 אף אחת מהצעות החוק לא הגיעה לדיון בקריאה ראשונה. לדברי משפטנים המומחים בתחום החקיקה באינטרנט, הצעות החוק שהוגשו סובלות מפגמים מהותיים, ובהן העדר הגדרה ברורה של התכנים האסורים, ודרישה מגופים פרטיים כגון ספקי השירות או הגישה לפעול כשוטרים וכצנזורים.11
4. האינטרנט בחוק ישראלי
בשל מדיניות משרד התקשורת, ומכיוון שההתקדמות הטכנולוגית מקדימה את החקיקה, אין כיום בחוק הסדרים המיוחדים לאינטרנט. בהיעדר הסדר מיוחד, האינטרנט כפוף לחוקים שמסדירים את תחום התקשורת, הפרסום והמחשבים בכלל. להלן יוצגו החוקים הקיימים, תקפותם בכל הנוגע לאינטרנט ופעילות הגורמים המוסמכים בתחום.
א. חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982
הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הבזק), מחייבות כל גוף שמספק "שירות בזק" להחזיק ברשיון מטעם משרד התקשורת. גופים המספקים שירותי גישה לאינטרנט פועלים במסגרת רשיון שמנפיק משרד התקשורת. סעיף 6.3 ברשיון זה קובע:
6.3 מסירת מידע בנוגע לשירות
6.3.1 בעל רשיון יספק למנוייו עלון מידע מודפס, אשר יכלול אזהרה בדבר קיומם של תכנים באינטרנט, אשר אינם מתאימים לילדים ולבני נוער (דוגמת תכנים פורנוגרפיים, תכנים אלימים וכו'), וכן יכלול פירוט של הדרכים בהן ניתן לחסום את גישתם של ילדים ובני נוער לתכנים אלה.
6.3.2 המידע הכלול בעלון המידע כאמור בסעיף 6.3.1 יפורסם גם באתר האינטרנט של בעל הרשיון.
6.3.3 אספקת המידע כאמור בסעיף קטן זה תיעשה – בהתייחס למנוי קיים – לא יאוחר מ-30 ימים ממועד תחילתו של תיקון זה. בהתייחס למנוי חדש – לא יאוחר מ-7 ימים ממועד ההתקשרות.12
לדברי עו"ד ליאת גלזר ממשרד התקשורת, המשרד מפקח על מתן רשיונות לספקי גישה, וכן עוסק בפיקוח שוטף על בעלי רשיון כדי להבטיח שבעלי הרשיון יקיימו את ההוראות הקבועות בו.13 לפי אתר האינטרנט של משרד התקשורת, יש 48 ספקי גישה בעלי רשיון. עם זאת, מבדיקה עם ספקי הגישה הגדולים עולה כי רק בחלק מן המקרים ספקי הגישה ממלאים את הוראות הרשיון.14
מדיניות משרד התקשורת בכל הנוגע לפיקוח על תכנים באינטרנט מדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות גורמי רגולציה, בגיבושו של הסדר שייתן מענה כולל לבעיה מתוך הבנה של מפת הטכנולוגיה בהווה ובעתיד.15 לדברי נציגי המשרד, בכוונת משרד התקשורת לבחון מחדש בזמן הקרוב את מדיניותו בכל הנוגע להסדרת התכנים באינטרנט ולהחליט אם יש מקום להסדרה כזאת בהתייחסות לסוגיות הקשורות בתחום ולמצב במדינות בעולם.16
ב. חוק המחשבים, התשנ"ה-1995
חוק המחשבים נחקק לפני כעשור, והוא עוסק בעבירות הנעשות באמצעות מחשב או על מחשב ובדיני ראיות ותפיסה הקשורות בשימוש במחשב. פגיעה באמצעות תכנים המועברים באינטרנט אינה בתחום תחולתו של החוק.17
לדברי סנ"צ יצחק אלמוג, רמ"ד סיוע חקירתי במשטרת ישראל, מכיוון שהפצת תכנים מזיקים באינטרנט אינה נחשבת בדרך כלל לעבירה פלילית, המשטרה איננה מטפלת בתופעות אלו. עמדת המשטרה היא שהטיפול בנושא הוא בעיקרו חינוכי, ועליו להיעשות על-ידי האחראים על הקטינים – הורים או מחנכים.18
ג. סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – פרסום תועבה והצגתה
סעיף 214 לחוק העונשין אוסר פרסום תועבה. דינו של העובר על החוק הוא מאסר של שלוש שנים. הגדרת פרסום בסעיף 34 לחוק:
"פרסום" – כתב, דבר דפוס, חומר מחשב או כל מוצג חזותי אחר וכן כל אמצעי שמיעתי העשויים להעלות מלים או רעיונות, בין לבדם ובין בעזרת אמצעי כלשהו;
"פִרסם" –
(1) בדברים שבעל פה – להשמיע מלים בפה או באמצעים אחרים, בהתקהלות ציבורית או במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לשמוע אותם, או להשמיען בשידורי רדיו או טלוויזיה הניתנים לציבור או להפיצן באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציען לציבור באמצעות מחשב;
(2) בפרסום שאינו דברים שבעל פה – להפיצו בקרב אנשים או להציגו באופן שאנשים במקום ציבורי יכולים לראותו, או למכרו או להציעו למכירה בכל מקום שהוא, או להפיצו בשידורי טלוויזיה הניתנים לציבור או להפיצו לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב.
הסעיף בחוק העונשין האוסר פרסום תועבה בכלל הופעל פעמים מעטות בלבד, ולא הופעל בנוגע לתכנים המופיעים באתרי אינטרנט, אף כי החוק עוסק בפרסום באמצעות מחשב. ההחלטה מהו "פרסום תועבה" נתונה בידי בית-המשפט, אך ודאי שלא כל פרסום הכולל תכנים מיניים או אלימים יוגדר כפרסום תועבה.19 בנוסף, בשל מורכבות הפרסום ברשת האינטרנט יש קושי באכיפת החוק.20
5. הסדרה עצמית של תכנים ברשת האינטרנט
במסמך שפרסם משרד התקשורת בשנת 2000 וכותרתו "מדיניות רישוי שירותי אינטרנט", צוין כי משרד התקשורת מצפה שבעלי רשיון למתן שירותי גישה לאינטרנט וקהילת האינטרנט בישראל יגבשו בכוחות עצמם, וללא מעורבותו, פעילות הסדרה עצמית לענף זה, באישור הממונה על ההגבלים עסקיים. ההסדרה העצמית תכלול מגוון תחומים, ובהם קביעת כללי אתיקה לנושאי אספקת תכנים ויישומים.21
הסדרה עצמית או פרטית היא קביעת נורמות התנהגות שלא על-ידי המדינה, אלא על-ידי הגורמים המעורבים בפעילות המוסדרת בדרך כלשהי. לטענת איגוד האינטרנט הישראלי, סוג זה של הסדרה מתאים במיוחד לאינטרנט, שכן הסדרה עצמית היא דינמית וגמישה יותר מחקיקה, ומשקפת את הצרכים של הגורמים הפעילים בתחום. הסדרה עצמית היא השיטה המועדפת על ספקי האינטרנט, על איגוד האינטרנט הישראלי ועל משרד התקשורת להתוויה של תכנים באינטרנט.
הסדרה עצמית עוסקת במגוון תחומים, ובהם שמות אתרים וכתובתם, תכנים, צרכנות, נורמות של שפה תקינה, פרסום ומידע סטטיסטי על רשת האינטרנט. בכל הנוגע לניהול ובקרה של תכנים משמשים במסגרת ההסדרה העצמית כמה כלים בשיתוף צרכני האינטרנט, ספקי גישה לאינטרנט ובעלי אתרים: חינוך והגברת מודעות, פורטל אינטרנט העוסק בנושא, טכנולוגיות סינון וחסימת אתרים, קו חם לתלונות, אמנות וקודים אתיים שעליהם חותמים הגופים הפעילים בתחום ועוד.
ההשתתפות בהסדרה העצמית היא וולונטרית. לפיכך, כל הנורמות והכלים שישמשו בה צריכים להתגבש בהסכמה רחבה ככל האפשר ולתת ביטוי לאינטרסים של כל הגורמים הנוגעים בדבר. הוולנטריות של מנגנון ההסדרה העצמית היא החיסרון העיקרי שלו, שכן גם אם תתגבש הסכמה רחבה על הנורמות שיש להנהיג, ייוותר מיעוט של גורמים שיסרבו לקבל עליהם נורמות אלו. 22
בשנת 2003 קיבל עליו איגוד האינטרנט הישראלי את קידום פעילות ההסדרה העצמית של ענף האינטרנט בארץ. בכוונת האיגוד ליצור הסכמה משותפת בין גורמים רבים ככל האפשר הפעילים בתחום, אשר תתמקד בשלב ראשון בהגנה על קטינים מתוכן פוגעני ברשת. הדיונים על גיבוש ההסכמה והכללים שיקבעו במסגרתם פתוחים לכל הגורמים בענף – ספקי תוכן, ספקי שירותים, ספקי גישה וספקי שירותי איתור. גורמים שיקבלו עליהם את הכללים יזוהו באמצעות תיוג מוסכם.
בשלב ראשון הקים האיגוד קבוצת עבודה המורכבת מנציגי הגופים הפעילים בתחום, מאנשי אקדמיה ומנציגי ציבור. הגופים שהביעו את הסכמתם להצטרף ליוזמה הן החברות אינטרנט "קווי זהב", "נטוויז'ן", "אקטקום"; הפורטלים "נענע", "וואלה!", "הארץ", "דה-מרקר", MSN, NRG ו-YNET וגופים אחרים, ובהם "סלקום" ואתר הילדים "אלפי".
בד בבד עם גיוס השותפים למהלך, פנה האיגוד אל הממונה על ההגבלים העסקיים כדי להשיג את אישורו לפעילות ההסדרה העצמית; תהליך זה נמשך קרוב לשנה. בחודשים האחרונים, לאחר קבלת האישור, האיגוד פועל להרחיב את קבוצת העבודה באמצעות פנייה לגורמים המובילים בתחום. לפי התכנון, בספטמבר 2006 יתנהלו הפגישות הראשונות של המשתתפים. בהמשך ייקבע לוח זמנים לגיבוש כללים להסדרה עצמית.23
יש להדגיש כי מכיוון שרוב התכנים הפוגעניים באינטרנט מגיעים מאתרים שאינם ישראליים, הסדרה עצמית של תכנים בישראל תהיה אפקטיבית רק אם תיעשה בשיתוף עם מנגנונים דומים הקיימים בעולם. 24
6. טכנולוגיות לסינון תכנים מזיקים
כדי להגן מפני חשיפה לתכנים מזיקים באינטרנט פותחו כמה כלים שתפקידם לחסום אתרים, דואר אלקטרוני, חדרי שיחה ותכנים אחרים בפני גולשים באינטרנט. כלים אלו מבוססים על שלוש שיטות: "תולעים" המאתרות תכנים מזיקים על-פי קטגוריות בזמן אמת ומונעות טעינה של תכנים; מניעת טעינה של אתרים על-פי רשימה שהרכיבו מראש גורמים מטעם החברה שמספקת את שירות החסימה; מניעת טעינה של אתרים על-פי דירוג או סיווג שעשו מראש גורמים שונים.25
לכל אחת מן השיטות יתרונות וחסרונות משלה. בדיקת אתרים בזמן אמת נוטה מטבעה להיות שטחית ולגרום ל"חסימת יתר" של תכנים. התוכניות שמבוססת על בדיקה ידנית או על דירוג של אתרים מתקשות לעמוד בגמישות הטכנולוגית שהרשת מאפשרת ואינן יכולות לחסום אתרי שיחה, דואר אלקטרוני, פורומים, בלוגים וכד'.
ספקי הגישה לאינטרנט מציעים ללקוחותיהם אמצעי סינון. להלן השוואה בין אמצעי הסינון ש"בזק בינלאומי", "אינטרנט זהב", "ברק 013" ו"נטוויז'ן" מציעות לפי מידע שהתקבל מן החברות:26
בזק בינלאומי
אינטרנט זהב
ברק 013
נטוויז'ן
שם התוכנה
Ikeeper
שירות סינון תכנים
Web Defender 013
מסננט
מחיר ללקוח
9.90 ש"ח לחודש
9.90 ש"ח לחודש
9.90 ש"ח לחודש
10 ש"ח לחודש
אופן הסינון
סינון אוטומטי של אתרי פורנוגרפיה והימורים בזמן אמת
כאשר התוכנה מופעלת אפשר לגלוש רק לאתרים שנבדקו באופן פרטני על-ידי צוות מידענים ואושרו לגלישה של ילדים
סינון אוטומטי של אתרים לפי קטגוריות ולפי שעות גלישה
סינון אוטומטי של אתרים בזמן אמת. אפשר לבחור קטגוריות ואתרים מסוימים שלא ייחסמו
ביטול התוכנה
באמצעות ססמה. נטרול התוכנה ללא ססמה אפשרי רק באמצעות פירמוט המחשב
אפשר לעבור למצב של גלישה חופשית באמצעות ססמה
באמצעות ססמה
באמצעות ססמה בלבד
שיעור המנויים בכלל הלקוחות
5.7% מהלקוחות הפרטיים
1%
20%
לא התקבלו נתונים
כיצד התוכנה מוצעת ללקוחות
חלק ממסלול הילדים של החברה
חשבוניות; מיילים ייעודיים בנושא; פרסום באתר הבית; מוקדני השירות
פרסום באתר הבית
נוסף על כך, האינטרנט מציע מגוון רחב של תוכנות חסימה מסוגים שונים, חלקן ללא תשלום. אחדות מן התוכנות מבוססות על חסימת אתרים לפי קטגוריות, כגון פורנוגרפיה, הימורים והסתה. אחרות מאפשרות לחסום אתרי פורנוגרפיה לפי פרמטרים של ריבוי תמונות בעלות מאפיינים מסוימים. כמו כן, אפשר להשתמש באופציה לחסימת אתרים הקיימת בתוכנת "אקסלופרר", המאפשרת לחסום אתרים על-פי קטגוריות המתבססות על דירוג אתרים שעושה חברתPlatform for Internet Content Selection (PICS) – W3. תוכנות הסינון המוצעות ברשת אינן מטפלות בתכנים מזיקים בשפה העברית.27
ספקי הגישה לאינטרנט וגורמים ממשלתיים, ובהם המשטרה ומשרד התקשורת, רואים בהתקנת תוכנות סינון על מחשבים בידי ההורים פתרון מספק לבעיית החשיפה של קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט. לעומת זאת, אנשי אקדמיה מצביעים על הבעיות שבהסתמכות על תוכנות סינון:
1. חסימת יתר של אתרים שתמנע מקטינים להיחשף לכל התכנים שהם בעלי אופי מיני הקיימים ברשת, ובהם אתרים לחינוך מיני, אתרים המעודדים מין בטוח ואתרים המספקים מידע על מחלות מין ועל התגוננות מפני התעללות מינית.
2. הפקדת הצנזורה על אתרים בידי גופים פרטיים ותוכנות אוטומטיות, המתבססים על קריטריונים שאינם שקופים לצורך חסימת אתרים ופועלים מתוך אינטרסים פרטיים.
3. כפיית סטנדרטים מוסריים זרים על הגולש הישראלי המשתמש בתוכנה.
4. ילדים עשויים לעקוף חלק מהתוכנות בקלות רבה, שכן ילדים רבים מתמצאים במחשבים הרבה יותר מהוריהם המתקינים את התוכנה.28
7. הטיפול של גורמים שונים בתופעה באמצעות חינוך והסברה
7.1. משרד החינוך
גף יישומי מחשב במשרד החינוך עוסק בשנתיים האחרונות בפעילות חינוך והסברה בנושא שימוש נכון באינטרנט. בשנת 2006 מועסקים במסגרת הגף 230 מדריכי תקשוב בהוראה שהם בעלי הכשרה לעסוק בנושא בטיחות ברשת האינטרנט ו-80 מנחי השתלמויות נוספים.
פעילות משרד החינוך בנושא תקשוב מיועדת לתלמידי בתי-הספר בכל הגילים ולמורים. יש להתאים לכל גיל תוכנית בעלת מוקד שונה. עד כה גובשה תוכנית מסודרת רק לתלמידי חטיבות הביניים, והמדריכים מגיעים אליהם במסגרת אשכולות הפיס ובשיתוף פעולה עם חברות עסקיות ומתנדבים.
הפעילות לתלמידי בתי-הספר היסודיים היא בשלבי תכנון ולימוד. בכוונת האגף לפעול בשיתוף פעולה עם המשטרה ועם משרד הבריאות במסגרת המערך להתמודדות עם אלימות בגילים אלו.
בבתי-הספר התיכוניים נעשית פעילות בשיתוף פעולה עם חיילי חיל התקשוב בצה"ל. בשנת הלימודים תשס"ו נעשתה פעילות בתחום בעשרות בתי-ספר; המשך הפעילות והרחבתה תלויים בתיאום עם הצבא.
בשנתיים האחרונות הועברו השתלמויות בנושאי אתיקה וערכים ברשת ל-20,000-15,000 מורים המשתלמים באגף התקשוב. כמו כן נכתבות בשירות הפסיכולוגי של משרד החינוך תוכניות לימוד בנושא זה המיועדות למורים.
נוסף על כך, משרד החינוך עורך את היום הלאומי לאינטרנט בטוח בשיתוף פעולה עם המשטרה. בשנת 2006 צוין היום בפעילות מיוחדת בכ-1,200 בתי-ספר, ובשנת הלימודים הקרובה ישתתפו בו כ-2,000 בתי-ספר. ב-1,200 מרכזים ברחבי הארץ ייערכו במסגרת היום הלאומי לאינטרנט בטוח אירועים להורים כדי להקנות להם כלים לפיקוח על ילדיהם.
רוני דיין, מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, מציין כי הגברת התיאום בין הגורמים המעורבים בתחום הכרחית להרחבת הפעילות. כמו כן, כדי להגיע לכל הילדים, בעיקר בבתי-הספר היסודיים, יש לכלול את הנושא בתוכנית העבודה השנתית של כל בתי-הספר.29
7.2. משטרת ישראל
משטרת ישראל מייחסת חשיבות רבה להעלאת המודעות של הילדים, ההורים והמחנכים לסכנות ולאיומים ברשת האינטרנט. לדברי סנ"צ מאיר זוהר, ראש מדור מידע ואינטרנט במשטרה, הבורות בנושא זה רבה, הן בנוגע לילדים ובני נוער שעוברים עבירות באמצעות האינטרנט והן בנוגע לילדים ובני נוער שנחשפים לסכנות ברשת האינטרנט.
במסגרת הפעילות החינוכית השוטפת של מערך הנוער ואגף קהילה ומשטרה, המשטרה נותנת דרך קבע הרצאות בבתי-ספר בנושא שימוש נכון באינטרנט. שיאה של הפעילות הוא כאמור "היום הלאומי לאינטרנט בטוח", שבו העבירו שוטרים הדרכות בכ-1,000 בתי-ספר בכל הארץ. נוסף על כך, התנהלו בשעות אחר-הצהריים פעילויות בנושא השימוש הנכון ברשת האינטרנט להורים ולילדים. למרות היקף הפעילות הרחב של משטרת ישראל בנושא זה, סנ"צ ציין זוהר כי אין במשטרה מערך שיטתי ומוסדר המאפשר להגיע לכלל התלמידים. כמו כן, חסרים לדבריו שוטרים בעלי הכשרה מספקת בתחום המחשבים בכלל והאינטרנט בפרט, ובני הנוער מגלים בו בקיאות רבה יותר מן השוטרים שבאים לבתי-הספר.30
7.3. עמותת אשנ"ב – אנשים למען שימוש נבון באינטרנט
עמותת אשנ"ב פועלת להגברת המודעות של הורים ושל ילדים לסכנות ולסיכונים באינטרנט. העמותה פועלת במגוון דרכים כדי להשיג מטרה זו, ובהן הדרכות לילדים בבתי-ספר, הדרכות להורים במקומות עבודה ובארגונים, פעילויות למשפחה והפקת כנסים בנושא. מערך הפעילות שהעמותה מקיימת נשען בעיקר על מתנדבים, ובהם עובדי חברות היי-טק וחיילי חיל התקשוב בצה"ל. היקף הפעילות מוגבל בשל קשיים תקציביים. העמותה הגיעה עד כה לאלפי הורים וילדים, רובם בגיל חטיבת הביניים והחטיבה העליונה.31
7.4. המועצה לשלום הילד
מאז חודש מרס 2006 המועצה לשלום הילד מקיימת באמצעות ניידת זכויות הילד פעילויות בנושא גלישה בטוחה באינטרנט לילדים מכיתה ג' ומעלה. הפעילות נעשית בשיתוף פעולה עם איגוד האינטרנט הישראלי וחברת "מיקרוסופט". במסגרת הפעילות נערך משחק אינטראקטיבי לילדים, המדריך ילדים כיצד להימנע מהסכנות הנפוצות בגלישה ברשת. בסיום הפעילות ניתן לילדים עלון מידע המיועד להורים ומסביר להם כיצד להגן על ילדיהם מפני חשיפה לתכנים מזיקים באינטרנט ומפני סכנות אחרות. המועצה לשלום הילד איננה מקיימת פעילות ישירה עם הורים ומחנכים.32
8. נספח – דוגמאות מן העולם
8.1. הגבלת החשיפה של קטינים לפורנוגרפיה באמצעות חקיקה – ארצות-הברית33
מאז 1996 ההגנה על קטינים מפני פורנוגרפיה ותכנים מזיקים אחרים ברשת האינטרנט משמשת זרז חשוב לדיונים בנושא הגבלת חופש הביטוי ברשת. להלן עיקריהם של חוקים אחדים העוסקים בנושא:34
1996Telecommunication Act
בפרק שנושאו "הגנה לשם חסימה וסריקה פרטיות של חומרים פוגעניים" (Protection for Private Blocking and Screening of Offensive Material)35 מוזכרת חשיבות האינטרנט ככלי למתן שירותים בתחומים מגוונים והשאיפה לצמצם למינימום את התערבות הממשלה בהסדרת השימוש בו. החוק מתווה מדיניות של פיתוח האינטרנט והמסחר בו, ובתוך כך פיתוח טכנולוגיות המשפרות את יכולת הצרכן לשלוט במידע שהוא נחשף אליו. החוק מצהיר כי על הממשל לעודד פיתוח טכנולוגיות שיאפשרו חסימה וסינון של חומר לא ראוי. כמו כן, החוק דורש להבטיח אכיפה של חוקים פדרליים שעניינם פגיעה באמצעות המחשב.
החוק קובע גם באילו מקרים לא תוטל אחריות על המשתמש או על ספק שירותי אינטרנט בכל הקשור לחומר שפרסם ספק תוכן אחר.
לבסוף, בזמן התקשרות לרכישת שירותים אינטראקטיביים, על הספק ליידע את הצרכן בדבר אמצעים טכנולוגיים המאפשרים שליטת הורים בגישה לתוכן הפוגע בילדים.
1996 Communications Decency Act
החוק לתקשורת הגונה משנת 1996 נחקק כדי להגן על קטינים מפני תכנים לא הולמים באינטרנט. על-פי החוק, כל מי שמפרסם חומרים מגונים או מזיקים שעלולים להגיע לידי קטינים ברשת האינטרנט דינו מאסר של שנתיים. החוק מטיל על בעלי האתרים ועל ספקי האינטרנט אחריות לתכנים המופיעים באתרים הקשורים אליהם. ערכאות משפטיות שבפניהם נדון החוק פסלו אותו בגין היותו בלתי חוקתי ומגביל בצורה קיצונית את חופש הביטוי, ומנעו את יישומו. בשנת 2003 שונה החוק, ובמקום תכנים מגונים או מזיקים הוא עוסק בפורנוגרפיית ילדים. בנוסחו הנוכחי החוק הוא חוקתי.
Child Online Protection Act 1998
חוק זה נועד להגביל גישה של קטינים לאתרים מסחריים המזיקים להם.36 לפי החוק, כל העוסק במסחר בין-לאומי או בין-מדינתי ברשת ובתוך כך עושה ביודעין שימוש מסחרי בחומר שמזיק לקטינים וזמין להם באינטרנט, יוטל עליו עונש עד שישה חודשי מאסר, או לחלופין הוא ייקנס. "חומר מזיק לקטינים" הוא כל תמונה, דימוי גרפי או חזותי, מאמר, הקלטה, כתיבה או כל חומר מגונה או שאדם ממוצע לפי הסטנדרטים של הקהילה יראה בו בהקשר של קטינים "מעורר יצרים"; תיאור או מצג הפוגע בברור בקטינים; פעילות מינית אמיתית או מדומה או מצג זימה אשר ככלל אין בו ערך אמנותי, פוליטי או מדעי ממשי.
שאלת החוקתיות של החוק נדונה בכמה ערכאות משנת 1999 עד שנת 2004. לבסוף הן הכריעו נגד יישומו וקבעו כי אפשר להשיג את המטרה שלשמה חוקק החוק באמצעים טכנולוגיים אחרים, יעילים יותר ומגבילים פחות.
2000 Children's Internet Protection Act
מטרתו העיקרית של חוק הגנת ילדים באינטרנט היא לחייב ספריות ציבוריות ובתי-ספר לקבוע מדיניות בטיחות באינטרנט לקטינים, ובכלל זה הפעלת אמצעים טכנולוגיים בכל המחשבים שברשותם, כדי להגן מפני גישה לתיאורים חזותיים שיש בהם משום תועבה, פורנוגרפיה של ילדים או נזק לילדים. אם לא תופעל מדיניות כזאת, יימנעו מן המוסד הרלוונטי הטבות לשירותי אינטרנט ולשירותי מחשוב.37
בחוק זה גם הוטל על המינהל הלאומי לטלקומוניקציה ולמידע להעריך אם האמצעים הטכנולוגיים הקיימים, ובכללם תוכנות חסימה וסינון באינטרנט, מתאימים לצורכיהם של מוסדות חינוך, לנסח המלצות כיצד לפתח אמצעים הממלאים צרכים אלו ולהעריך את הפיתוח ואת היעילות של מדיניות הבטיחות באינטרנט.
"אמצעים טכנולוגיים" הם טכנולוגיה המאפשרת סינון גישה לאינטרנט וחסימה של תיאורים ויזואליים שיש בהם משום תועבה, פורנוגרפיה של ילדים או חומר המזיק לקטינים (עד גיל 17). "תוכן המזיק לילדים" משמעו כל תמונה, דימוי, דימוי גרפי או כל תיאור חזותי אחר, אשר ככלל, ובנוגע לקטינים, "מעורר יצר" – בין השאר עירום ומין – מתאר או מציג באופן ברור חומר פוגעני לילדים, פעילות מינית או תוכן מיני וכו', ואשר ככלל אין בו ערך אמנותי, פוליטי או מדעי ממשי לקטינים.
שאלת החוקתיות של החוק נדונה בכמה ערכאות משפטיות, ולבסוף נקבע כי החוק הוא חוקתי וכי על ספריות ומוסדות חינוך ליישמו, אף שהשימוש בתוכנות חסימה וסינון גורם גם לחסימת אתרים שלא היה עניין לחסום אותם.
“Dot Kids” Act 2002
חוק זה יוצר אזור "ידידותי לילדים" באינטרנט באמצעות הסיומת kids.us, המופצת באמצעות משרד המסחר בממשל הפדרלי. בעלי אתרים המעוניינים לרכוש את הסיומת מחויבים להפיץ תכנים המתאימים לקטינים ואינם מזיקים להם. בחוק זה קטינים מוגדרים כילדים שגילם מתחת ל-13. עד 2004 נרכשה סיומת כזאת עבור כ-1,700 אתרים, אך בפועל קיימים כ-22 אתרים בעלי סיומת כזאת, רובם אתרי ממשל. מבקרי החוק מציינים כי העלות של רכישת הסיומת וסקירת התוכן הנדרשת מבעלי האתרים גבוהה מדי, וההגבלות על תוכן האתרים חמורות מדי.
2003 “Amber Alert” Act
החוק אוסר על בעלי אתרים להשתמש במודע בשם מטעה כדי למשוך גולשים לצפות בחומרי תועבה באינטרנט או למשוך קטינים לצפייה בתכנים המזיקים להם. לפי החוק, שם אתר הכולל מילים שנוגעות לתוכן האתר, כגון "מין" או "פורנו", אינו שם מטעה.
8.2. בקרת תכנים באמצעות הסדרה עצמית – קנדה ואוסטרליה
א. קנדה38
בקנדה מתנהלת פעילות הסדרה עצמית להתמודדות עם תכנים פוגעניים באינטרנט ולקידום שימוש מושכל ובטוח באינטרנט בשיתוף הממשלה וספקי האינטרנט. לתוכנית זו חמישה מרכיבים עיקריים:
1. בטיחות ומודעות באינטרנט – חינוך והפצת מידע
תמיכה ביוזמות המחנכות משתמשי אינטרנט, שנכלל בהן בין השאר מידע המזהיר מפני הסכנות באינטרנט וייעוץ כיצד להתגונן מפני סכנות אלו, באמצעות פרסום מודעות, גיליונות פתיחה של אתרים וכו', וכן תמיכה בארגונים מקומיים העוסקים בחינוך לאינטרנט, ספריות ציבוריות, בתי-ספר וכו'
ארגון ה-Mnet הוא ארגון וולונטרי התומך בתוכניות לימודים שעניינן השימוש באינטרנט. התוכניות מיועדות להורים, למורים, לספרנים בספריות ציבוריות ולמנהיגים קהילתיים ומכשירות אותם לסייע לצעירים לפתח כישורי גלישה ושימוש מושכל, בטוח ואחראי באינטרנט. תוכניות אלו אומצו על-ידי ארגוני המורים והמנהלים בקנדה. התוכניות ממומנות בשיתוף גופים ציבוריים ממשלתיים, פדרליים ומחוזיים וחברות שידורי טלוויזיה ורדיו מובילות.
ארגון פיתוח משאבי אנוש בקנדה (HRDC) תומך ברשת אינטרנט קהילתית המכוונת לקידום הכלכלה ולעידוד השכלה לכל גיל. באמצעות תוכנית זו הארגון מפתח אמצעים להתמודדות עם תכנים לא חוקיים ועם תעמולת שנאה באינטרנט.
AOLC, אחת מספקיות האינטרנט הגדולות, השקיעה משאבים ניכרים בחינוך משתמשיה וסיפקה להורים אמצעי להגן על ילדיהם מפני תכנים לא ראויים. ההורים יכולים לבחור בערוץ "לילדים בלבד" שהחברה נותנת כאפשרות ההתחברות היחידה לילדיהם.
ספקית אינטרנט אחרת,Bell Sympatico , מציעה מסלול ל"גלישה בטוחה", ובכללו תוכנות לסינון אתרים ואתרים "ידידותיים לילדים". החברה יצרה אתרי מידע שמציעים, בין השאר, מידע על שמירת ביטחון הילדים באינטרנט ואפשרות להפנות שאלות אל צוות החברה העוסק בבטיחות באינטרנט. ספקית האינטרנט מייעדת חלק מאתר החדשות לכתבות מצולמות על גלישה בטוחה באינטרנט.
חברת Telus שולחת ללקוחותיה הודעות המזהירות אותם מפני תכנים מזיקים באינטרנט, ומספקת בהן עצות כיצד להתגונן מפניהם, כגון התקנת מסננים.
2. הסדרה ופיקוח עצמי
יצירת סטנדרטים בתעשיית האינטרנט עצמה להתמודדות עם תכנים לא חוקיים או מזיקים באינטרנט. מרכיב מרכזי בתחום זה הוא יצירת קוד מחייב לטיפול בתלונות ולשיתוף פעולה עם רשויות החוק.
משום שאין לממשל יכולת לשלוט בכל תקשורת האינטרנט העוברת בקנדה, מוטלת על ספקיות האינטרנט אחריות חברתית, המחייבת אותם לכללים מסויימים. לפיכך, מקור של תוכן לא רצוי יתבקש להסיר אותו, ופרסום של תוכן בלתי חוקי יועבר לטיפולן של רשויות החוק המקומיות. ספקיות שהן חברות בהתאגדות ספקי האינטרנט בקנדה (CAIP) קיבלו עליהן באופן וולונטרי קוד התנהגות שעל-פיו לא ייקחו תחת חסותן אתרים שיש בהם תוכן לא חוקי כגון שנאה, פורנוגרפיה והימורים.
Bell Sympatico נוקטת מדיניות "שימוש מתקבל על הדעת" בכל הקשור לתוכן, וכן קוד התנהגות במסחר אלקטרוני באתר שלה. כמו כן, החברה מציעה מסנן לדואר אלקטרוני לא רצוי.
AOLC מאפשרת להורים לשלוט בשימוש של ילדיהם באינטרנט ללא תשלום, והורים יכולים לקבוע רמת נגישות שונה לכל ילד לפי גילו, ואף להגביל את הגישה של כל ילד לפעילויות מסוימות ואת זמן הגלישה שלו באינטרנט.
לספקית האינטרנט MTS יש מדיניות ונהלים לטיפול בתלונות על שימוש לא הולם בשירותי החברה, כגון פעילות פלילית. החברה גם שותפה בתאגיד המאפשר להורים הורדה חינם של תוכנה המאפשרת שליטה על הגלישה של ילדיהם באינטרנט.
חברת Telus מפרסמת באתר שלה איסור על לקוחותיה להשתתף בכל פעילות לא חוקית ברשת, ושומרת לעצמה את הזכות לנתק מהרשת כל לקוח העובר על כללי השימוש. החברה גם מפרסמת בדף הבית שלה מידע על מסננים ומידע המסייע ללקוחות להתגונן מפני תכנים מזיקים באינטרנט.
3. אכיפת חוקים
אין בקנדה חוק ספציפי שעניינו תכנים לא רצויים באינטרנט. תכנים לא חוקיים מטופלים במסגרת החוק הקיים (בעיקר חוק העונשין וחוק זכויות האדם). במשטרת קנדה עובדים שוטרים המתמחים בחקירות פשעי מחשבים.
4. "קווים חמים" (Hotlines)
אחת הבעיות שהחוקרים הקנדים נתקלו בהן היא שאנשים המבקשים להתלונן על תכנים לא ראויים באינטרנט אינם עושים זאת משום שאינם יודעים אל מי לפנות. הפתרון הוא הקמת "קווים חמים" לתלונות על תוכני אינטרנט.
חברת MTS וחברת Telus מפעילות "קו חם" לתלונות של לקוחות על תוכן פוגע בכלל ועל תוכן הפוגע בילדים בפרט. לחברת AOLC דף מיוחד באתר שלה לקבלת תלונות של ילדים ושל הורים, שאפשר להגיע אליו באמצעות לחצן שנמצא בכל דף של חדרי הצ'אט בערוץ "לילדים בלבד".
5. שיתוף פעולה בין-לאומי
האינטרנט הוא חוצה גבולות באופיו, ולכן שיתוף פעולה בין-לאומי הוא אחד הפתרונות לבעיית התכנים המזיקים והלא חוקיים בו. נחוץ שיתוף פעולה הן בין גופי הממשל לבין עמיתיהם בארצות אחרות והן בין ספקי האינטרנט לבין חברות מקבילות במדינות אחרות.
ממשלת קנדה משתתפת בפורומים בין-לאומיים שעוסקים בנושא הנדון, כגון G-8 (פורום המדינות המתועשות ביותר) ו-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח).
ב. אוסטרליה
לפי מדיניות הממשל הפדרלי באוסטרליה, יש לעודד הסדרה עצמית ומנגנונים לפיקוח עצמי על האינטרנט. לפיכך, החוק האוסטרלי (Broadcasting Services Act 1992) מטיל את האחריות לניהול תכנים באינטרנט ולבקרה עליהם על רשות התקשורת והמדיה האוסטרלית (Australian Communications and Media Authority – ACMA). פעילות ה-ACMA כוללת טיפול בתלונות צרכני אינטרנט באמצעות קו חם, פעילות חינוך והסברה בקהילה, פרסום קודים להסדרת תכנים באינטרנט ואכיפתם. כמו כן, החוק האוסטרלי דורש כי תכנים המופיעים באינטרנט יסווגו על-ידי מועצת סיווג, שבסמכותה להגדיר תכנים מסוימים כאסורים ואחרים כמוגבלים לצפיית קטינים.39
הקוד האוסטרלי גובש על-ידי תעשיית האינטרנט האוסטרלית ותקף לכל ספקי התוכן וספקי הגישה לאינטרנט. לפי החוק האוסטרלי, אם תעשיית האינטרנט אינה מגבשת קוד מוסכם, בסמכות ה-ACMA לכפות קוד על גורמים בתעשייה. הקוד נפתח לבדיקה ולעדכון מדי שנה.
הקוד מונה שורה של כלים שנועדו למנוע חשיפה של קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט, הן באמצעות הטלת מגבלות חמורות על פרסום תכנים על שרתים שממוקמים בתוך אוסטרליה והן באמצעות חיוב ספקי גישה להציע טכנולוגיות סינון אמינות לגולשים.
בכל הנוגע לספקי השרתים, אלו נדרשים לוודא כי אתרים שיש בהם תכנים שמוגבלים לצפיית קטינים ימנעו מקטינים לגלוש אליהם באמצעות בקשת פרטים מזהים מן הגולשים (כגון הוכחה שבבעלותם כרטיס אשראי או רשיון נהיגה). כמו כן, הקוד דורש כי אתרים אלו יציגו בצורה ברורה הודעה שקטינים יכולים לצפות בתכנים המופיעים באתר באישור הורה או מבוגר אחראי אחר בלבד. נוסף על כך, על ספקי השרתים לעודד אתרים שבהם מופיע תוכן שיש חשש כי איננו הולם לקטינים להציב אזהרות ותוויות מתאימות. ספקי התוכן מחויבים לתת מידע לגולשים על גלישה בטוחה, על אפשרויות סינון ועל קיומם של קווים חמים להגשת תלונה, באמצעות קישור מן האתרים הרלוונטיים.
על ספקי הגישה לאינטרנט נאסר לפתוח חשבון גלישה באינטרנט לקטינים. כמו כן, הם נדרשים בעת פתיחת חשבון הגלישה להציע אמצעי סינון. התשלום בעבור אמצעי הסינון לא יעלה על מחיר עלותם בעבור ספקי הגישה.40
מבקרי המודל האוסטרלי טוענים כי הקוד האוסטרלי קפדן ומחמיר מדי בכל הנוגע לתכנים המופיעים באינטרנט. כמו כן הועלו טענות שהוא מטיל עלויות כבדות על ספקי הגישה לאינטרנט.41
9. מקורות
ספרים, מאמרים ומסמכים
1. בירנהק מיכאל, "הסדרה פרטית: מסמך עקרונות", אתר איגוד האינטרנט הישראלי, www.isoc.org.il, תאריך כניסה: 5 ביולי 2006.
2. דויטש מיגל, "חוק המחשבים במבחן העתים – זווית המבט של מציע החוק", שערי משפט, כרך ד', חוברת 2, יוני 2006.
3. המועצה הלאומית לשלום הילד, ילדים בישראל – שנתון סטטיסטי 2005, דצמבר 2005.
4. המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורנוגרפיה: מוסר, חירות, שוויון – הצעה לתיקון האיסור על פרסום והצגת תועבה ועבירות קרובות, רם ריבלין בהנחיית פרופ' מרדכי קרמניצר, ירושלים, אוגוסט 2003.
5. הנר ליאור, "אחוז החסימה", הארץ, 7 ביולי 2006.
6. זיילר גדעון, הסדרה עצמית של תכנים באינטרנט – סקירת מדיניות והמלצות, איגוד האינטרנט הישראלי, יולי 2002.
7. חברת "נטוויז'ן", www.netvision.net.il, תאריך כניסה: 9 באוגוסט 2006.
8. קרניאל יובל, דיני התקשורת המסחרית, המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, 2003, פרק ה' – האינטרנט.
9. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עבירות מחשב, כתיבה: דורון אהרן, יוני 2003.
10. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הגנה על ילדים מפני תכנים מזיקים באינטנרט – מבט משווה, כתיבה: עוגן גולדמן, 3 בנובמבר 2003.
11. משרד המשפטים, הוועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני, דוח חלקי, מאי 2004.
12. משרד התקשורת, מדיניות רישוי שירותי אינטרנט, 17 בדצמבר 2000.
13. Internet World Stats, www.interntworldstats.com, entry date: July 4th, 2006.
14. Australia, Broadcasting Services Act 1992, in website, www.comlaw.gov.acu, entry date: July 19th, 2006.
15. Australian Communications and Media Authority, in website, www.acma.gov.au, entry date: July 17th, 2006.
16. Australian Internet Industry Association, Internet Industry Code, Version 10.4, May 2005.
17. Australian Internet Industry Association, Website: www.iia.net.au, entry date: July 17th, 2006.
18. Bober Magdelena and Livingstone Sonia, “UK Children Go Online – Surveying the Experiences of Young People & their Parnets”, Economic & Social Research Council, in website: www.lse.ac.uk, entry date: August 7th, 2006.
19. Mesch Gustavo S., “Youth Pornographic Consumption: How Similar and Different are from Other Internt Users”, An Oxford Internet Institute Conference, September 2005.
20. Thurnburgh Dick and Lin Herbert S., YOUTH, PORNOGRAPHY, AND THE INTERNET, Committee to Study Tools and Strategies for Protecting Kids from Pornography and Their Applicability to Other Inappropriate Internet Content, Computer Science and Telecommunications Board National Research Council, 2002, in website: http://newton.nap.edu/html/youth_internet/, entry date: July 9th, 2006.
21. Smith Marcia S., “Internet: Status Report on Legislative Attempts to Protect Children from Unsuitable Material on the Web”, CRS Report to Congress, July 6, 2004, in website: www.opencrs.com, entry date: July 7th, 2006.
חקיקה
22. הצעת חוק הגבלת דרכי גישה לאינטרנט, התשס"א-2000.
23. הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ד-2004.
24. הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ה-2005.
25. הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ו-2006.
26. הצעת חוק העונשין (תיקון – פרסום פוגע ברשת האינטרנט), התשס"ו-2005.
27. הצעת חוק חסימת אתרים פורנוגרפיים במוסדות ציבור, התשס"ג-2003.
28. הצעת חוק פרסום ברשת האינטרנט ובדואר האלקטרוני, התשס"ו-2005.
שיחות ומכתבים
29. אדרת אבשלום, יו"ר עמותת אשנ"ב, שיחת טלפון, 14 באוגוסט 2006.
30. אלגרסי אלה, הממונה על מניעת אלימות ופיתוח כישורי חיים, משרד החינוך, שיחת טלפון, 2 באוגוסט 2006.
31. אלמוג יצחק, רמ"ד סיוע חקירתי, משטרת ישראל, מכתב, 9 ביולי 2006.
32. בן אליעזר איציק, מנהל תחום כלכלת תשתיות ורגולציה, אגף כספים ורגולציה, "בזק בינלאומי", מכתב, 1 באוגוסט 2006.
33. בירנהק מיכאל, אוניברסיטת חיפה, שיחת טלפון, 28 באוגוסט 2006.
34. גלזר ליאת, עוזרת ראשית ליועצת משפטית, משרד התקשורת, מכתב, 6 באוגוסט 2006.
35. דיין רוני, מנהל גף יישומי מחשב, אגף התקשוב, משרד החינוך, שיחת טלפון, 28 באוגוסט 2006.
36. זוהר מאיר, ראש מדור מידע ואינטרנט, אגף קהילה ומשטרה, משטרת ישראל, שיחת טלפון, 15 באוגוסט 2006.
37. כספי רענן, קצין חוקרים ארצי, משטרת ישראל, שיחת טלפון, 15 באוגוסט, 2006.
38. ליבר אופיר, מנהל מחלקת אבטחת מידע ומניעת הונאה, "אינטרנט זהב", מכתב, 13 ביולי 2006.
39. לנדס מוטי, מנהל תשתיות המחשוב, בקרת רשת ואבטחת מידע, "013 ברק", דואר אלקטרוני, 12 ביולי 2006.
40. מאור יהושע, יו"ר איגוד האינטרנט הישראלי, שיחת טלפון, 24 ביולי 2006; מכתב, 29 באוגוסט 2006.
41. משרד התקשורת, "דוגמה לרשיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט ISP", מכתב, 6 באוגוסט 2006.
42. פרידמן נעמי, רכזת פרויקטים, המועצה לשלום הילד, שיחת טלפון, 8 באוגוסט 2006.
43. פרסבורגר יונה ועליזה, מכתב, 2 באוגוסט 2006.
44. רביה חיים, מכתב, 5 במרס 2006.