חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
2 ביולי 2009
י' בתמוז, תשס"ט
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, התשס"ט-2009 (תיקון חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002)
הסניגוריה הציבורית מתנגדת לתיקון המוצע בסעיף 32 להצעת החוק שבנדון, ומבקשת להוסיף את הערותיה, כדלקמן:
העיכוב המתמשך ביישום הוראות חוק חקירת חשודים
1. סעיף 7 לחוק חקירת חשודים קובע כי חקירת חשוד בעבירות חמורות אשר העונש בגינן הוא עשר שנות מאסר ומעלה תתועד באופן חזותי או קולי. מטרת הסדר זה היא ליצור "חרכי הצצה" אשר באמצעותם יוכלו הצדדים, לרבות בית המשפט, לעמוד על הנעשה בחדרי החקירות. שקיפות החקירה והפיקוח עליה בדיעבד מאפשרת לאשש או לסתור טענות בדבר גבייה בלתי הוגנת של הודאות, לחץ נפשי של הנחקר ונסיבות אחרות שבגינן עלולות להינתן הודאות שווא. התיעוד החזותי גם מאפשר להתרשם, בדרך הקרובה ביותר להתרשמות בלתי אמצעית, מהאינטראקציה שבין החוקר לנחקר, ממצבו ומצורת דיבורו של הנחקר ומסימנים נוספים שאין להם זכר בתיעוד המילולי. התיעוד גם מונע תקלות באופן רישום החקירה ומאפשר לבדוק טענות בדבר רישום לא מדויק של הדברים שנאמרו על ידי החשוד בחקירה, וזאת בשל פרשנות מוטעית או יצירתית מצידו של החוקר. כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק המקורית של ח"כ אמנון רובינשטיין:
"התיקון המוצע מהווה שיפור בהגנה על זכויותיו של הנאשם, ומונע, או מפחית, אפשרות לטעויות, אי הבנות או טעויות מכוונות, ובכך משפר את יכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת בשאלה כה מרכזית במשפט הפלילי".
2. על חשיבותה של חובת התיעוד החזותי או הקולי דובר רבות בפסיקה. כבר לפני למעלה משני עשורים, עמד על כך כב' השופט גולדברג, שכידוע אף עמד בראש הוועדה אשר המליצה לעגן את חובת התיעוד בחוק:
"ההקלטה אינה רק משמרת בדייקנות את הצד המילולי שבאמרה אלא גם את הסממנים הנלווים לה (נעימת האמירה, היסוס, כעס וכדומה) וכן את דברי בן שיחו של נותן האמרה, ובאופן זה היא "מדברת בעד עצמה". כך ניתנים לבית המשפט כלים נוספים לעמוד מקרוב על מהימנות העד, על משמעותם הנכונה של דבריו ועל אמיתותם" (ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 517).
כן ראו את דבריו של כב' השופט לוי ברע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי (פסק דין מיום 14.12.06):
"הוראה זו, אשר בשל עיכובים שונים טרם נכנסה לתוקף, עתידה לשפר באופן משמעותי את יכולתן של הערכאות לעמוד על טיבן של ההודאות המונחות בפניהן. היא תאפשר לבתי המשפט להתרשם, בדרך הקרובה ביותר למציאות, מנסיבות גבייתה של ההודאה, וכך תינתן הגנה טובה יותר לנאשמים. חשיבותה הרבה של הוראה זו באה לידי ביטוי גם מהאמור בדברי ההסבר להצעת החוק" (שם, בפס' 25).
3. חשיבותה של חובת התיעוד החזותי מתחדדת נוכח העובדה שישראל היא אחת מהמדינות הבודדות במערב בה זכות ההיוועצות אינה מעוגנת בחקיקה ואף לא מתאפשרת נוכחות עורך דין בחקירה, ובהתחשב בכך שבפרקטיקה המשטרתית הרווחת אף מונעים מן החשוד, הלכה למעשה, את זכותו להיוועץ בסניגור טרם חקירתו. הבעיה חריפה במיוחד גם בשל ההלכה לפיה ניתן לקבל הודאה בלא סיוע עצמאי וכי ה"דבר-מה" הדרוש לחיזוקה יכול שיהיה עניין המצוי כולו בתחום ידיעתם של החוקרים. יודגש כי הצורך החיוני בעיגון חקיקתי של זכות ההיוועצות, של נוכחות עורך דין בחקירה ושל דרישת הסיוע להרשעה על פי הודאה, הוזכרו בדוחות וועדת גולדברג, אולם ההמלצות בהקשר זה לא יושמו עד היום, בין היתר, בטענה שההמלצה לתיעוד חזותי של החקירה נחקקה ומיושמת.
4. אף על פי כן, יישומה של הוראת החוק עוכב ונדחה מעת לעת. ביום 17.12.02 נדחה יישום החוק ל- 3 שנים מיום פרסומו. בשנת 2006 נקבע סעיף תחולה חדש הדוחה את יישום הוראת החוק לשנים 2009 ו- 2010, לפי סוג העבירות (ראו סעיף 16 לחוק).
5. הסניגוריה הציבורית סבורה כי העיכוב המתמשך של יישום הוראת החוק, שאמורה להוות אמצעי בקרה כמעט יחיד על המתרחש בחדרי החקירות, מהווה פגיעה ממשית באיזון שביקש המחוקק ליצור בין סמכויות החקירה לבין זכויות חשודים ונחקרים, פוגעת בהוגנות החקירה וההליך ושומטת את הקרקע תחת אמצעים אשר נועדו למנוע הודאות שווא ועיוותי דין.
סיוגה של חובת התיעוד
6. חובת התיעוד מסויגת בתוספת לחוק לעבירות חמורות שהעונש הקבוע בצידן הוא עשר שנות מאסר ומעלה. על פי ההצעה הנוכחית, שמקורה בתזכיר חוק רגיל שלא במסגרת חוק ההסדרים, חובת התיעוד תסויג עוד יותר ותחול רק בנסיבות שבהן כתב האישום, אם יוגש, צפוי להיות מוגש לבית המשפט המחוזי. הסניגוריה הציבורית סבורה כי סיוג נוסף זה של חובת התיעוד הקבועה בחוק אינו ראוי.
7. כאמור, תיעוד חזותי של חקירות הוא אמצעי חשוב למניעת הודאות שווא והפעלת לחצים פסולים בחקירה. ככלל, ראוי היה לשאוף להרחיב את חובת התיעוד גם בעבירות חמורות פחות בהן החשוד צפוי לקבל עונש מאסר. זאת, במיוחד נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות לתעד חקירות גם באמצעים הדורשים משאבים כלכליים זניחים, כמו גם אפשרות לשמירת התיעוד במדיה זולה ואמינה. קל וחומר, קיימת חשיבות רבה לתיעוד החזותי גם כשמדובר בחקירות של עבירות חמורות (שהעונש הקבוע בצידן עומד על עשר שנות מאסר ומעלה), הגם שכתב האישום בגינן מוגש בסופו של דבר לבית משפט השלום.
8. מעבר לכך, יישום הצעה זו מעורר קשיים מעשיים, שכן בשלב החקירה לא תמיד ברור באיזו ערכאה תבחר הרשות התובעת כדי להגיש את כתב האישום. שיקול הדעת לאיזו ערכאה יוגש כתב האישום מסור אך ורק לרשות התובעת, ואין כל יכולת אמיתית לצפות את החלטתו. כמו כן, על פי ההצעה, שיקול הדעת שבהפעלת המבחן העמום ניתנת דווקא לגורם שעל פעולתו אמור התיעוד לפקח. קיים חשש ממשי כי הצעת החוק תהווה פתח להתחמקות מקיום חובת התיעוד או לרשלנות במימושה ולעקיפתה, בטענה כי החקירה לא תועדה נוכח הנחת החוקר בתחילתה כי מדובר בחקירה שבגינה יוגש כתב אישום לבית משפט השלום, כשרק בדיעבד התברר כי מדובר בתיק שצריך להיות מוגש לבית המשפט המחוזי.
סוגיית החיסכון התקציבי וההבחנה בין תיעוד לתמלול
9. הסניגוריה הציבורית חוזרת על עמדתה שהובעה בשנים קודמות, לפיה ההסתמכות של גורמי אכיפת החוק על טיעונים תקציביים שאין להם אחיזה במציאות ביחס לחובת התיעוד, תוך ההיתלות בעלויות הכרוכות בחובת התמלול, לא נועדו אלא כדי להותיר את הנעשה בחדרי החקירות בשליטתה הבלעדית של הרשות החוקרת. לדעתנו, הטיית הדיון התקציבי מנושא חובת התיעוד לנושא חובת התמלול מהווה זריית חול בעיני המחוקק.
10. עלויותיו של התיעוד החזותי, כשלעצמו, הן זניחות, מאחר שהמהלך המשמעותי היחיד מבחינה תקציבית – מיתקון חדרי החקירה – כבר בוצע. יתרה מכך, תיעוד חזותי של החקירה עשוי במקרים רבים לייתר טענות זוטא מצידו של הנאשם. יוצא, איפוא, כי יש בכוחו של התיעוד החזותי כדי לתרום ליעילות הדיון בבית המשפט ולחסוך בזמן שיפוטי יקר. נוכח דברים אלו, ההצדקה הכלכלית לסיוג הנוסף של חובת התיעוד, כמתואר לעיל, אינה עומדת. עקב העלויות הלא גבוהות של התיעוד החזותי, לא רק שאין מקום לסיוג נוסף של חובת התיעוד, אלא מן הראוי לשקול את הרחבתה של החובה בחוק.
11. שונים הם פני הדברים באשר לחובת התמלול של תיעוד חזותי או קולי של חקירה, שלגביה קיימת אף, להבנתנו, השלכה תקציבית ממשית. אמנם, תמלול ההקלטות הוא כלי עזר איתו עובדים הצדדים בשלבים שונים של ההליך. יחד עם זאת, פעמים רבות התמלול אינו נדרש לצורכי החקירה או המשפט. לפיכך, ייתכן שיש מקום לשקול צמצום מסוים, בצורה כזו או אחרת, של חובת התמלול, ולהבנתנו ממילא מתקיימים במשרד המשפטים דיונים פנימיים באשר להתקנת תקנות בנושא זה. אולם יודגש, כי הצורך בחיסכון בעלויות התמלול, שהינו כלי עזר בלבד, אינו יכול להצדיק צמצום נוסף של היקף חובת התיעוד החזותי, שעלויותיה, כאמור לעיל, הן זניחות.
חובת התיעוד בחקירת חשודים קטינים
12. לפי צו הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (הסמכת בית-משפט שלום לנוער לדון קטינים על פשעים), תש"ן – 1990, ניתן לדון קטינים בבית משפט השלום לנוער על עבירות פשע במגוון רחב ביותר של עבירות, כשלמעשה קיימת סמכות כמעט מקבילה לבית משפט השלום לנוער ולבית המשפט המחוזי. הניסיון בשטח מלמד כי הצו הנ"ל מיושם בפועל בחלק ניכר של תיקי הנוער, כאשר למעט בתיקים בעלי חומרה מיוחדת, שאר תיקי הנוער מוגשים בד"כ לבית משפט השלום לנוער, הגם שמדובר בעבירות חמורות ביותר.
13. ספרות מקצועית מלמדת כי חשודים קטינים, הם קבוצה פגיעה במיוחד להשפעתם של לחצי חקירה משטרתית. לכן קיימת חשיבות גדולה ביותר לתיעוד חזותי של חקירתם בוודאי בעבירות החמורות. מסקנה זו מתחזקת נוכח ניסיוננו המקצועי המלמד כי דרך פעולתן של יחידות "נוער חשיפה" במשטרה היא להתמקד בד"כ בחקירת קטין, חקירה שבסופה ניתנת הודאה המפלילה את הקטין עצמו, ו/או קטינים אחרים עימם היה בקשר. למעשה, חלק גדול מתיקי החקירה אינם כוללים ראיות מחזקות, ומתבססים אך ורק על הודאות/הודעות של קטינים במהלך חקירתם.
14. יוער, כי במהלך עבודתה השוטפת נתקלת הסניגוריה הציבורית בטענות רבות על איומים ולחצים בלתי ראויים המופנים כלפי חשודים קטינים, שלעיתים אף מתבטאים במעשי אלימות של ממש. חובת התיעוד הקבועה בחוק חקירת חשודים באה להתמודד עם תופעות פסולות אלה.
15. אשר על כן, סבורה הסניגוריה הציבורית כי אין לסייג את חובת התיעוד החזותי ככל שמדובר בקבוצת החשודים הקטינים, אף אם כתבי האישום בעניינם מוגשים לבית משפט השלום.
סיכום
16. נוכח האמור לעיל, הסניגוריה הציבורית סבורה כי אין מקום לסיוג נוסף של חובת התיעוד החזותי הקבועה בחוק חקירת חשודים. עם זאת, ייתכן שיש מקום לשקול צמצום מסוים של חובת התמלול, ולאו דווקא במסגרת הנוכחית של חוק ההתייעלות הכלכלית.
17. לחילופין, היה ועמדתנו העקרונית לא תתקבל, סבורה הסניגוריה הציבורית כי יש להבהיר שלא ניתן יהיה להגיש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתיקים בהם לא תועדה החקירה בתיעוד חזותי. הצעתנו לסעיף חלופי כזה היא "על אף האמור בסעיפים 40 ו- 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לא יוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, מקום בו לא היה תיעוד חזותי של חקירת החשוד". כמו כן, הסניגוריה מציעה לשנות את הניסוח המוצע, כך שיובהר כי חובת התיעוד החזותי לא תסויג כשמדובר בחשודים קטינים, אף אם כתבי האישום בעניינם הוגשו לבית משפט השלום.
ד"ר חגית לרנאו, עו"ד ישי שרון, עו"ד
סגנית הסניגורית הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית