חומר רקע
לכבוד 12.5.09
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
נייר עמדה
לקראת דיון מעקב ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה
לקראת הדיון שיתקיים בוועדה ביום 13.5.09, אנו מתכבדים להגיש בזאת את עמדתנו בנוגע ליישומו של חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 (להלן: "החוק").
ראשית נציין כי מרכז נגה למען נפגעי עבירה, הקריה האקדמית אונו, מייצג ללא תמורה בעיקר נפגעי עבירות מין ואלימות חמורות, כדוגמת משפחות נרצחים, קורבנות אונס ועבירות מין בקטינים. מטבע הדברים, לעבירות אלה השפעה משמעותית על קורבן העבירה ויש לה השלכות כמעט על כל תחומי חייו ותפקודו של נפגע העבירה. מסיבה זו, נודעת חשיבות כה גבוהה ליישומן של זכויות נפגעי עבירה כלשונן וכרוחן בחוק על ידי כל הגורמים במערכת.
השקפתנו היא כי אי-יישומו המלא והנכון של החוק וחוקים אחרים המקנים זכויות לנפגעי עבירה, גורר פגיעה קשה בכבודם של הנפגעים, וביכולתם לממש את זכויותיהם. הפגיעה חמורה במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בנפגעים אשר חוו סבל רב, ומצפים כי מערכת המשפט ואכיפת החוק, שלא השכילה ולא הצליחה להגן עליהם מפני הפגיעה, תגלה כלפיהם יחס אוהד ואמפאטי ותנהג כלפיהם בהגינות. למרבה הצער לא תמיד זו תחושתם, והמציאות מעלה חשש כי החוק עדיין לא הוטמע באופן המיטבי בקרב גורמים רבים במשטרה ובפרקליטויות.
אמנם, כפי שעולה מדיווחי שר המשפטים והשר לביטחון פנים חל שיפור ניכר בכל הקשור להקמת והפעלת המנגנונים הטכניים ליישום זכויות נפגעי עבירה, כאמור בחוק, ואין ספק שהקמת ואיוש יחידות הסיוע בפרקליטויות השונות, כמו גם התקנת התקנות למינוי ותפקוד קציני נפגעי עבירה במשטרה, יש בהם כדי לשפר את תהליך יישום החוק, ולהבטיח את המשך תהליך הטמעתו, והשינוי הקונספטואלי הנחוץ כדי להביא ליישומן השלם של הזכויות בהתאם למטרות החוק.
בהקשר זה, נציין בסיפוק כי ישנם גורמים רבים במערכת אשר עושים כמיטב יכולתם כדי לסייע לנפגעי העבירה לממש את זכויותיהם, לדוגמא נציין את אילנה אבגי, קצינת נפגעי העבירה בשב"ס, שאינה חוסכת במאמצים כדי להעביר לנפגעי העבירה כל מידע הנוגע למהלך מאסרו של הפוגע, ומסירת עמדתו לועדת השחרורים, וכן את קציני הביטחון בבתי המשפט שעושים כמיטב יכולתם כדי להגן על נפגעי העבירה בבית המשפט, תוך הפרדתם מבני משפחותיהם וקרוביהם של הנאשמים, וזאת גם בבתימ"ש שעדיין אין בהם את הסידורים הטכניים והארכיטקטוניים הדרושים כאמור בסעיף 6 לחוק. נציין גם כי יותר ויותר פרקליטים ברוב המחוזות מגלים מודעות ועירנות לזכויות נפגעי העבירה, ורגישות לסבלם.
מאידך, ישנם עדיין גרומים רבים, הן במשטרה והן בפרקליטות שלא הפנימו עדיין את השינוי שחל במעמדו של נפגע העבירה, ומתקשים להתייחס אל נפגע העבירה כבעל זכויות בהליך הפלילי שיש להתחשב בו, ליידע אותו ואף לשתף אותו בחלק מהשלבים בהליך הפלילי.
לדוגמא נציין מספר עניינים עקרוניים שאנו נתקלים בהם בעבודתנו היומיומית במהלך טיפולנו בייצוג נפגעי העבירה, אשר מחייבים את תשומת ליבם של האחראים במערכת, כדי לפעול לתיקון המצב:
1. בחלק גדול מתחנות המשטרה ובתי המשפט עדיין לא מופקדים דפי המידע המפרטים את זכויות נפגעי העבירה במקום בולט לעין ונגיש כאמור בתקנה 5 לתקנות זכויות נפגעי עבירה, תשס"ב-2002. למיטב ידיעתנו, גם במקומות האחרים המפורטים בתקנה לא ניתן למצוא דפי מידע על זכויות נפגעי העבירה. להערכתנו, מעבר להצגה הפיסית של "דפי המידע", הגורם האנושי במשטרה לא השכיל עדיין להפנים את השינוי ביחס לנפגעי העבירה, והוא מהווה את הכשל העיקרי ביישומו של חוק זכויות נפגעי עבירה בשלב זה.
2. רבים מנפגעי העבירה עדיין לא מקבלים קוד גישה למערכת המידע מייד עם הגשת התלונה במשטרה. במיוחד חמור הדבר לגבי משפחות של נפגעי עבירות המתה, שלרוב אינם מגיעים לתחנת המשטרה, ואינם בגדר "מתלוננים". כתוצאה מכך נפגע העבירה אינו מקבל כל מידע לגבי שינויים בתנאי המעצר או השחרור של החשוד או הנאשם, לא מתקיים העדכון השוטף לגבי השלבים בהליך הפלילי (במיוחד אם לא נוצר קשר אישי בין הפרקליט המטפל לנפגע העבירה), ואף לא מתקבל מידע על מהלך מאסרו של הפוגע.
3. מניסיוננו, רוב נפגעי העבירה אינם מיודעים כלל לגבי זכותם למלא טופס הצהרת נפגע במשטרה, ולעיתים אף הפרקליטים אינם מיידעים את נפגע העבירה בדבר זכותו זו.
4. רבים מהפרקליטים אינם פועלים למימוש זכותו של נפגע העבירה לעיין בכתב האישום, וברוב המקרים אינם מוסרים לו העתק ממנו, כאמור בסעיף 9 לחוק.
5. במקרים רבים אנו מקבלים תלונות על חוסר קשר מוחלט ו/או היעדר ערוץ תקשורת קבוע בין הפרקליט לנפגע העבירה. הדבר משמעותי עוד יותר כאשר מדובר בנפגע עבירה שאינו מיוצג - במקרים אלה נתון הנפגע ל"חסדיו" של הפרקליט בנוגע לעדכונים במצב התיק, בעוד שהוראות החוק קובעות כי הפרקליטות אמורה ליידע את נפגע העבירה לגבי זכויותיו, ולסייע לו ביישום ובמימוש זכויות אלה. הדבר קריטי במיוחד בצמתים הרגישים ביותר של הבעת עמדה לעניין הסדרי טיעון, עיכוב הליכים, ערעור הנאשם על פסק הדין ועוד. בהערת אגב אציין כי גם "מרכז נגה", כמי שמייצג נפגעי עבירה נתקל לעיתים בקשיים אמיתיים בתקשורת עם הפרקליטים, ובקבלת מידע אודות תיקים שבטיפולם. עמדתנו היא, כי יש להגדיר בצורה יותר מפורשת לפרקליטות ולנציגיה את חובתם למסור מידע לנפגע העבירה ולהטמיע את חשיבות שיתוף הפעולה עם נפגעי העבירה ועם נציגיהם.
6. אחת הבעיות הקשות ביותר שעמן נאלצים להתמודד נפגעי עבירות מין או אלימות היא אי יישומו של סעיף 12 לחוק בדבר ניהול הליכים בזמן סביר כדי למנוע עינוי דין. רבים מהמשפטים החמורים ביותר מתנהלים במשך שנים ארוכות, לעיתים תוך שחרור הנאשמים לחלופות מעצר, בעוד נפגעי העבירה אינם מסוגלים לחזור לשגרת חיים ולנסות לשקם את ההריסות שגרמה להם העבירה שנעשתה בהם. אין ספק שהתמשכות ההליכים גורמת לעינוי דין חמור לכל המעורבים בהליך הפלילי, אך נפגע העבירה, שנקלע להליך שלא ברצונו, תוך שהוא סובל מפגיעות גופניות ונפשיות קשות, חש במקרה כזה כמי שנפגע פעם נוספת – על ידי המערכת עצמה.
7. יישום החוק בבתי המשפט לנוער רחוק מלהשביע רצון. בתי המשפט לנוער, המקפידים באופן נחרץ ביותר על קיום זכויותיהם של הנאשמים הקטינים, רומסים לעיתים את זכויותיהם וכבודם של קטינים שהם נפגעי העבירה, ושל נפגעי עבירה אחרים שאינם זכאים (מכוח החוק), להיות נוכחים בדיונים ולקבל מידע על ההליך המתנהל בבית המשפט, כפי שזכאים לכך נפגעי עבירה אחרים על פי החוק.
לסיכום, יש לציין כי חל שיפור ביחס לנפגעי העבירה, וניכרת מגמת שיפור ביישום החוק על ידי הגורמים השונים. עם זאת, עדיין נדרשת עבודת חינוך והכשרה לכל הגורמים במערכת כדי להבטיח ידע והבנה מלאה של הוראות החוק, ופיקוח הדוק יותר על הטמעתו בכל המערכות.
בהזדמנות זו, ברצוני להפנות את תשומת לב הוועדה הנכבדה, כי בשל התרחבות זכויות נפגעי העבירה מעבר לחוק זכויות נפגעי עבירה עצמו, מתקיים צורך לקיים דיונים בחוקים קשורים, וכן בהוראות חוק מסויימות בחוקים כלליים כדוגמת חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, ולשקול איגוד מערך הזכויות תחת כותרת אחת כמו "מגילת זכויות נפגעי עבירה" שתהווה מסמך שילווה את כל הגורמים בעבודתם השוטפת מול נפגעי העבירה.
בכבוד רב,
ד"ר דנה פוגץ', עו"ד
ראש מרכז נגה