חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
22 ביוני 2009
ל' בסיוון, תשס"ט
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית לקראת הדיון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 111) (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשס"ח-2008
לקראת הדיון ביום 24/6/09, ובהמשך לעמדת הסניגוריה הציבורית מיום 1/6/09, מבקשת הסניגוריה הציבורית להוסיף את הערותיה, כדלקמן:
א. העברת תסקירי שירות המבחן והערכות מסוכנות לממונה על עבודות השירות
1. הסניגוריה הציבורית מתנגדת להעברת תסקירי שירות מבחן עבודות השירות לגבי כלל הנאשמים, ובפרט נאשמים קטינים.
2. אנו רואים בהצעה להעביר לממונה פגיעה בעקרון סודיות התסקיר. הסניגוריה סבורה כי די לממונה בחומר המופיע בגזר הדין כדי להחליט על שיבוצו של הנידון לעבודת שירות ובכל מקרה, במיוחד בעניינם של קטינים, איננו רואים מקום להעברת התסקיר כולו. לדעתנו, הממונה, או מי מטעמו, אינו צריך להיחשף למערך המשפחתי של הנידון ולפרטים אישיים נוספים המוזכרים בדרך כלל בתסקיר ואינם רלבנטיים לצורך בדיקתו. לכל היותר, יש להעביר לממונה חוות דעת מקוצרת ('פרפראזה') ובה הנתונים החשובים לעמדתו.
3. גם באשר להעברת הערכות מסוכנות לממונה על עבודות השירות, הסניגוריה סבורה כי גם בעניין זה די בחוות דעת מקוצרת ובה הנתונים החשובים לעמדתו. לעניין זה יודגש כי המחוקק החריג את הנאשמים הקטינים מחוק הפיקוח על עברייני מין.
4. עקרון הסודיות חשוב במיוחד לעניין הנאשמים הקטינים. על פי הוראות סעיף 23 לחוק הנוער, העתק התסקיר ושל הבדיקות והחקירות אחרות לא יימסרו לשום גורם, אפילו לא לבעלי הדין ולבאי כוחם אלא אם בית המשפט הורה הוראה אחרת (התובע והסנגור של הנאשם רשאים לעיין במסמכים האמורים בתיק בית המשפט).
5. יצוין כי עמדה זו נתמכת גם על ידי פסיקתו של בית המשפט לנוער, לפיה בקשותיו של הממונה לקבל לידו את תסקירי שירות המבחן והערכות המסוכנות בטרם ייתן חוות דעתו נדחו על הסף, תוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלותו.1
ב. הצורך בהרחבת הגדרת עבודת שירות
1. כפי שציינו בעמדתנו הקודמת, במהלך עבודתה השוטפת נחשפת הסניגוריה הציבורית למדיניות מצד הממונה לפיה ננקטת "יד קלה" בקביעה כי נאשם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. מניסיוננו, בעיקר בערכאות הדיוניות, עולה כי ישנן אוכלוסיות מסוימות של נאשמים שהממונה נוהג – הלכה למעשה – לפסול אותן, או חלקים מהן, על הסף ובאופן קולקטיבי, לביצוע עבודות שירות. מתעורר החשש כי התיקון המוצע, במידה ויתקבל, יביא לחיזוקה ולהנצחתה של מדיניות פסולה זו וכן לכרסום בהבחנה העקרונית, כפי שפורטה לעיל.
2. דוגמא מובהקת לכך היא אוכלוסיית הנאשמים בעלי מוגבלויות. כך למשל, בפרשת פלוני החליט בית המשפט המחוזי לשלוח נאשם למאסר מאחורי סורג ובריח לאחר שהממונה החליט, בחוות דעת קצרה, כי הוא אינו מתאים לעבודות שירות בשל מגבלותיו הפיזיות (הנאשם התקשה בהליכה ובעמידה ממושכת). רק לאחר התערבות הסניגוריה הציבורית ופרקליטות המדינה הסכים הממונה לבחון מחדש את עמדתו זו והצליח למצוא לנאשם עבודה ההולמת את מוגבלותו הפיזית;2 כך גם בפרשת לוי, שם חוות דעת הממונה היתה שלילית אך בשל גילו המבוגר של הנאשם;3 ובפרשת מורן, שם הממונה פסל את הנאשם מלבצע עבודות שירות בשל עברו הפסיכיאטרי, ורק לאחר הגשת עתירה לבית המשפט העליון, ולאחר לחצים מצד הפרקליטות, נאות הממונה לבדוק מחדש את עמדתו והצליח לאתר מקום מתאים לנאשם.4 מקרים אלו מעוררים שאלות חוקתיות נכבדות וממחישים את פרשנותו המרחיבה מידי של הממונה למושג ה"התאמה", כמו גם את נטייתו של הממונה לחסום מנאשמים את האפשרות לבצע עבודות שירות, אך בשל מוגבלותם הנפשית או הפיזית.
3. מניסיוננו, מדיניות ה"יד הקלה" של הממונה לעתים נסמכות על הטיעון הגורף לפיו הנאשם אינו יכול לבצע עבודות שירות בשל מגבלותיו או על הקשיים המעשיים שבאיתור מסגרות תעסוקתיות הולמות לאנשים עם מוגבלויות בקרב המעסיקים הפרטיים. אולם, בפרשת מוסלי עמדו השופטים על חובתו של הממונה למצות את מלוא האפשרויות העומדות לרשותו ולנקוט במירב המאמצים כדי למצוא לנאשם עבודת שירות ההולמת את מגבלותיו, גם אם הדבר כרוך במאמץ מיוחד והשקעת משאבים.5 כך ציינה כב' השופטת פרוקצ'יה:
" ... אין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות מסוימות, עשוי לעלות אף הצורך להרחיב את אמצעי התעסוקה לכאלה המצויים בשליטת המדינה, ולא לסמוך רק על מעסיקים פרטיים לצורך מערך עבודות השירות. אם לאחר מיצוי מלוא האפשרויות הסבירות הגיע הממונה למסקנה כי אין כל אפשרות ממשית לשלב את הנידון בעבודות שירות – בין בשל אי מסוגלות או אי התאמה אישית, ובין בשל סיבה בעלת משקל אחרת, רק אז בידו להמליץ לבית המשפט על אי התאמת הנידון לביצוע עבודות שירות" (שם, בפס' 18 לפסק דינה).
4. המצב המתואר לעיל ממחיש ביתר שאת את הצורך בהרחבת ההגדרה של עבודת שירות על מנת לאפשר נגישות למקומות עבודה נוספים.
5. כמו כן, מוצע לעגן בחוק הסדר לפיו המועמד לעבודות שירות (או בא כוחו) יוכלו להציע מקומות עבודה הולמים בסביבת מגוריהם, והממונה יהיה רשאי להכליל את אותו מקום ברשימת מקומות העבודה, ולהפנות את המועמד למקום עבודה זה. הצעה זו תאפשר להרחיב את היצע המעסיקים המצומצם והיא משתלבת עם המגמה לאפשר לנידון לרצות את עונשו תוך השתלבות בקהילה.
ג. הגדרת אחידה לעבודת שירות ושכר ראוי לעובדי שירות
1. על פי החוק עבודת שירות יכולה להתבצע במסגרת 'עבודת משק' (המזכה את העובד בשכר עבודה), לבין 'עבודה ציבורית' (שאינה מזכה בשכר).
2. יש לציין שהיותו של אדם עובד שירות מקנה לו זכאות לכאורה לקצבת הבטחת הכנסה לפי סעיף 2(א)(8) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, אולם זכאות זו מוגבלת מאוד בפועל, מאחר והקצבה משולמת רק בכפוף לשאר הוראות החוק. כך למשל, אם בן-הזוג של הנידון עובד (סעיף 4 לחוק) או שיש בבעלות הנידון רכב (סעיף 9א לחוק) - הזכאות נשללת.
3. בפועל, עובדי השירות מועסקים ב'עבודה ציבורית' בלבד (כפי הנראה, עקב מחסור במעסיקים פרטיים המוכנים להעסיק עובדי שירות בשכר). נראה כי החלוקה ל'עבודה ציבורית' ו'עבודת משק' היא אנכרוניסטית. אנו מציעים לבטל את ההגדרות הנ"ל ולקבוע הגדרה אחת לעבודת שירות:
"עבודת שירות – עבודה מחוץ לכתלי בית הסוהר, במקום עבודה מוסדר, המופיע ברשימה שערך הממונה, ואשר תעודכן מעת לעת על ידו".
4. אנו סבורים כי עובד שירות זכאי לשכר ראוי בתקופת עבודתו וזאת ללא קשר לזהות המעסיק (פרטי/ציבורי). בניגוד לאסיר רגיל, עובד שירות אמור לפרנס את עצמו, ושלילת שכר עבודה מעובד השירות מהווה ענישה כפולה ובלתי מידתית והיא אף עלולה לפגוע בשיקום הנידון ובשילובו בחברה, בניגוד לכוונת בית המשפט, אשר נמנע לשלחו למאסר.
5. על כן, מוצע לבטל את סעיפים 51ה, 51ו ולחוקק במקומם סעיף המעגן את זכויותיו הבסיסיות של עובד השירות ומכיר בזכותו של עובד השירות לשכר עבודה ראוי.
בכבוד רב,
ד"ר אביטל מולד, עו"ד ישי שרון, עו"ד
הסניגוריה הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית