חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית ט"ו באב, תשס"ט 29 מאי 2026 לכבוד גב' סיגל קוגוט היועצת המשפטית - ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)(היוועדות חזותית – הוראת שעה)(תיקון), התשס"ט-2009 לקראת הדיון בתזכיר החוק שבנדון, מבקשת הסניגוריה הציבורית להביא את עמדתה בפני הועדה. הסניגוריה הציבורית היתה שותפה מרכזית בכינון תהליכי ההיוועדות החזותית, ומעבר לעובדה שמרבית העצורים הרלוונטיים להליך זה מיוצגים על ידה, הרי שגם במישור העקרוני ראינו חשיבות רבה בהצלחתו של המהלך והבענו את תמיכתנו בו לכל אורך הדרך, למן שלבי החקיקה ועד לביצוע בפועל. אלא, שכפי שהבהרנו פעמים רבות, ובכלל זאת בדיון שהתקיים בועדת החוקה, חוק ומשפט ביום 27.7.08 עת נדונה הארכת תוקפה הקודמת של הוראת השעה, האופן בו נוהל פיילוט ההיוועדות החזותית בפועל, לקה בקשיים מהותיים היורדים לשורש תקינותו של ההליך המשפטי. על כן, הבהרנו כי תמיכתנו בהמשך התהליך תוכל לעמוד בעינה אך ורק כל עוד יישמרו בקפדנות זכויותיהם של העצורים, וכל עוד אין בתהליך ההיוועדות החזותית משום פגיעה בזכויותיהם וביכולתנו לספק להם ייעוץ מקצועי ראוי. בתוך כך, נדגיש כי סוגיית הסכמתו של העציר להשתתף בהליך זה הינה, לטעמנו, תנאי יסודי שאין בלתו לכינונה של היוועדות חזותית. על עמדה זו חזרנו והצהרנו גם אנו פעמים רבות מאז תחילת הפיילוט, בעל פה ובכתב. לצערנו, כיום, לאחר למעלה משנתיים של נסיון שנצבר, ספק אם נוכל להוסיף ולתמוך בבקשה להארכה נוספת של הוראת השעה, וזאת משלושה טעמים עיקריים: א. ליקויים מהותיים ותקלות קשות באופן ניהול הליכי ההיוועדות החזותית במרוצת פרק הזמן שחלף מאז החלה הפעלתו של פיילוט ההיוועדות החזותית, אנו עדים לתקלות מהותיות חוזרות ונשנות כמו גם קשיים משמעותיים נוספים, אשר אינם באים על פתרונם, וזאת גם בתקופת ההארכה האחרונה של הוראת השעה מאוגוסט 2008. לטעמנו, בקשיים אלו יש משום פגיעה קשה בזכויותיהם של העצורים ובכללן הזכות להיוועץ עם סניגור ולקבל ייצוג הולם. חלפו למעלה משנתיים מאז תחילת הפיילוט, ואף אם סברנו כי במהלך תקופה זו ניתן יהיה לתקן את כל התקלות והליקויים המהותיים, הרי שלצערנו התבדינו, ומצב הדברים הקיים הביאנו למסקנה כי הפיילוט נכשל. קצרה היריעה מלחזור ולפרט את שורת התקלות והליקויים שכבר הועלו על ידנו בעבר בהרחבה בכל פורום אפשרי, ולמכתבנו זה מצורף נספח ובו תיאור בראשי פרקים של עיקרי הליקויים והתקלות אשר רובם ככולם נותרו בעינם גם בחלוף שנתיים. ב. ליקויים במחקר המלווה אשר תוצאותיו אינן משקפות את המצב לאשורו ראשית נציין, כי תוצאות המחקר המלווה הועברו לעיוננו אך אמש, על אף שהדבר נתבקש על ידנו כבר לפני שבועות מספר, במהלך הדיונים המקדימים בסוגיה זו. לפיכך, עמד לרשותנו זמן קצר בלבד לשם לימודו, אולם כבר מקריאה ראשונית ניתן לעמוד על ליקויים משמעותיים במחקר, דבר המתבטא בסופו של דבר בכך שהתוצאות אינן משקפות, לטעמנו, את המצב לאשורו. נתוני המוצא של המחקר אינם מציגים, לטעמנו, את התמונה האמיתית ממנה ניתן לגזור משמעויות ונתונים אחרים: המחקר התייחס ל"פוטנציאל" העצירים שניתן היה לקיים דיון בעניינם בדרך של היוועדות חזותית, כפוטנציאל שתחילתו בשיעור כלל העצירים שהוחזקו בבית המעצר בתקופה הרלוונטית. נתון זה מטעה, לדעתנו, שכן כלל העצורים אינם מהווים פוטנציאל שכזה, אלא אך ורק אותם עצירים שניתנה להם הזדמנות סבירה להיוועץ פנים אל פנים בסניגוריהם. כלומר, בראש ובראשונה אמור היה המחקר לפלח מבין כלל העצירים את שיעור העצירים שקוימה בעניינם הדרישה למפגש ולהיוועצות בסניגור, ורק אוכלוסיה זו היא הפוטנציאל האמיתי הנכון לקיומו של הליך הארכת מעצר בדרך של היוועדות חזותית, שכן רק עצירים שזכו לקיום מפגש והיוועצות עם סניגור, יכולים לקבל החלטה האם להסכים להיוועדות חזותית, אם לאו. נדגיש, כי התקלה המרכזית בה נתקלנו פעמים אין ספור במהלך הפיילוט, הינה שהמשטרה אינה מודיעה כראוי לסניגוריה על המעצר, דבר שמונע כמובן את האפשרות לקיים מפגש, והמחקר המלווה היה אמור, לטעמנו, בראש ובראשונה לבחון סוגיה זו של מתן הזדמנות סבירה לעציר להיפגש עם סניגורו. לפיכך, אנו סבורים כי הממצאים הסטטיסטיים המפורטים בתוצאות המחקר אינם רלוונטיים, ולא ניתן לקבל בהסתמך עליהם החלטות נכונות ומושכלות. ג. סוגיית ההסכמה כאמור לעיל, סוגיית הסכמתו של העציר להשתתפות בהליך ההיוועדות החזותית, וזאת לאחר מפגש פנים אל פנים עם סניגורו והיוועצות בו – הינה תנאי בלעדיו אין, מבחינתנו, לקיומו של הליך ההיוועדות החזותית. זאת, משום שייצוג בדרך של היוועדות חזותית כופה למעשה על הסניגור ועל העצור ייצוג משפטי ב"שלט רחוק", הנעדר תקשורת בלתי אמצעית, וכאמור, נתקלנו לא אחת בקשיי תקשורת גם בדרך זו. על כן, ייצוג שכזה אפשרי אך ורק בתנאי שקדם לו מפגש פנים אל פנים בין העצור לבין סניגורו, תוך מתן אפשרות אמיתית להיוועצות. ככלל, קיומו של מפגש בין הסניגור לבין העציר נתון למעשה לשיקול דעתם של חוקרי המשטרה, אשר מטעמים שונים ובנסיבות שונות יש בידם למנוע קיומו של מפגש שכזה או לדחותו באופן שפוגע למעשה בקיומה של זכות ההיוועצות. לפיכך, אמצעי זה של הסכמה הניתנת לאחר היוועצות פנים אל פנים, והמאושרת בידי הסניגור בלבד, הינה אמצעי הבקרה היחיד העומד כיום לרשות ההגנה להבטחת קיומן של זכות המפגש עם סניגור וזכות ההיוועצות, אשר הינה זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. קיומה של דרישת ההסכמה, איפוא, הינה האמצעי העיקרי להבטחת קיומם של מפגש עם סניגור ומימוש זכות ההיוועצות, ורק דבר זה מאפשר לסניגור לייצג את לקוחו מרחוק בדרך של היוועדות חזותית. ולדברים משנה תוקף שעה שהמדובר בשלב הרגיש ביותר של מעצר לצרכי חקירה. לאחרונה, במספר הזדמנויות במסגרת דיונים פנימיים, עולה שחלק מן הרשויות סבורות כי ניתן כעת לראות את דרישת ההסכמה כעומדת בסימן שאלה או פתוחה לדיון. זאת, בניגוד לעמדות חד משמעיות ומוחלטות שננקטו על ידן בעבר, ואף בניגוד לעמדת המדינה בדיונים בהליכי הבג"צ שבמסגרתו עתרה לשכת עורכי הדין כנגד חוקתיותו של הליך ההיוועדות החזותית, ואשר נדחה, בין היתר, בעיקר תוך הסתמכות על קיומה של דרישת ההסכמה. לנוכח האמור לעיל, הסניגוריה הציבורית אינה מצטרפת לבקשה להארכת תוקפה של הוראת השעה, ואף אם הוראת השעה תוארך כמוצע, איננו בטוחים כי נוכל להמשיך ולשתף עימה פעולה כבעבר, לנוכח התקלות והליקוייים המהותיים המובילים לפגיעה ממשית בזכויותיהם של העצירים, והאפשרות המסתמנת לשלילת דרישת ההסכמה. בכבוד רב, גיל שפירא, עו"ד סגן בכיר לסניגורית הציבורית הארצית נספח – ליקויים עיקריים בהליך ההיוועדות החזותית א. שיהוי רב במתן הודעות על ידי המשטרה לגבי מעצרם של חשודים או הימנעות ממתן הודעות כאלה, וזאת בניגוד לדין. ב. חוסר יכולת לאתר עצורים ולברר את מקום הימצאם – פעמים רבות מספור נתקבלו במשרדי הסניגוריה הציבורית הודעות על עצורים המועברים לבית המעצר המרחבי תל-אביב, אולם הסניגור שהגיע למקום מצא עצמו ממתין שעות לשווא, לאחר שהעצור לא הובא כלל לבית המעצר או לא אותר שם. ג. חוסר תיאום בהעברת עצורים לבית המעצר המרחבי, למרות הסכמתם לקיום הדיון בהיוועדות חזותית – באופן תדיר, אנו נתקלים במקרים בהם עצורים חותמים על הסכמתם לקיים את הדיון בדרך של היוועדות חזותית, טפסי ההסכמה נמסרים לאחראי על כך בתחנת המשטרה, אך למרות זאת, נותרים העצורים בתחנות המשטרה השונות ואינם מועברים לבית המעצר המרחבי. מאליו מובן כי לצורך קיום הדיון בעניינם הם מובאים ישירות לבית המשפט, למרות הסכמתם להיוועדות החזותית. ד. התערבות המשטרה באופן ניהול ההליך – במקרים רבים נתקלנו במצבים בהם חרף מתן הסכמת העציר, בכתב ובאמצעות סניגורו, לקיום הדיון בעניינו באהיוודעדות חזותית, עשתה המשטרה דין לעצמה ו"מטעמים השמורים עימה" הורו אנשי המשטרה ליחידת הליווי של שב"ס להביא את העצורים לבית המשפט ולא לקיים את הדיון בדרך של היוועדות חזותית. להתנהלות זו השלכות חמורות על האמון שרוחש העציר לסניגורו בשלב כה מוקדם וקריטי של ההליך המשפטי. יתרה מכך, שליטה של המשטרה על אופן קיום הדיון בניגוד לאמור בחוק (ראה סעיף 65א(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנו-1996, נותנת בידה את היכולת להבטיח לעציר המצוי בשלבי חקירה ראשוניים, הבטחות והקלות מסויימות בכל הנוגע לתנאי החזקתו לצורכי הדיון בעניינו, ומנגד לשלול אותן ממנו. כך, נקל לתאר מצב בו העצור אינו משתף פעולה חקירה, ומצבו ההפיזי הוא כזה שמצדיק את ההימנעות מטילטולו לבית המשפט לאחר שעות רבות של חקירה ללא שינה, ובהיותו נתון בסערת רגשות. העצור מסכים, בהמלצת סניגורו, שלא להגיע לבית המשפט, אולם חוקר המשטרה יוכל להתנות את אי טילטולו לבית המשפט ואת מניעת ההמתנה בתנאים קשים במרתף המעצרים בבית המשפט – בדרישה כי העציר יוותר על זכויות העומדות לו במהלך החקירה. ה. "שידול" עצורים להליך ההיוועדות החזותית שלא באמצעות סניגוריהם – החוק קובע במפורש כי הסכמת העצור להליך ההיוועדות החזותית תינתן רק לאחר שניתנה לו ההזדמנות להיוועץ בסניגור, פנים אל פנים, ורק הסניגור הוא שמוסמך לאשר את הסכמת העצור. בפועל, ננקטות פעולות על ידי שב"ס לשם שיכנועם של עצורים להסכים להליך. קו הגבול בין פעולה מיידעת בלבד, שנועדה להעמיד את העצור אך על קיומה של האפשרות, לבין פעולה "שיווקית" שנועדה לשכנעו להסכים להליך, הינו מטושטש למדי ומעורר קושי לא מבוטל שכן אנשי שב"ס נתפסים בעיני העצורים לא פעם כאנשי מרות, על כל המשתמע מכך. לטעמנו, השיקול היחיד הרלוונטי לעניין השימוש בהיוועדות החזותית, הינו טובת העצור, גם אם פירושו של דבר הוא ששיקולים מערכתיים כאלו ואחרים אמורים לסגת. על כן, רק הסניגור הפוגש בעצור ומייעץ לו לפי נסיבות המקרה ושיקול דעתו המקצועי, הוא המוסמך לייעץ לעצור להסכים לקיום דיון בדרך של היוועדות חזותית. ו. חלק מהשופטים התורנים בדיוני המעצר בבית משפט השלום בתל- אביב אינם נותנים שהות מספקת בידי הסניגורים הנמצאים באולם בית המשפט, כדי לאפשר להם לשוחח עם העצירים הנמצאים בבית המעצר. התנהלות זו משליכה ישירות על יכולתם של הסניגורים לייעץ ללקוחותיהם בנושאים הרלוונטיים לעניינם, לרבות בנושא ההיוועדות החזותית. התנהלות זו אף מונעת מהסניגור את האפשרות להסביר ללקוחו העצור את משמעות ניהול הדיון באמצעות היוועדות חזותית, כאשר לא אחת זוהי ההזדמנות הראשונה של הסניגור לעשות זאת. ברי כי בנסיבות אלה, גם אין הסניגור יכול לקבל מן העצור את עמדתו באשר לקיום הדיון הבא בהיוועדות חזותית. ואם לא די בכך, מזה תקופה ארוכה הונהג "נוהל" בקרב שופטי המעצרים בבית משפט השלום בתל אביב, לפיו עמדת העצור באשר לקיום הדיון באמצעות היוועדות חזותית נרשמת בפרוטוקול אך ורק כאשר מדובר בהסכמה. כאשר מדובר באי הסכמה של העצור, הדבר אינו נרשם בפרוטוקול. נוהל זה גורם לתקלות רבות בהתנהלות יחידת נחשון, ולקריאות טלפוניות רבות ומיותרות לסניגוריה הציבורית, אשר נדרשת, שוב ושוב, להסביר לנציג נחשון כי כאשר הפרוטוקול אינו מציין את עמדת העצור, פירוש הדבר שהעצור הביע אי הסכמה לקיום הדיון בהיוועדות חזותית. נוהל זה אף יוצר קרקע נוחה לאותו "שידול" פסול של עצורים שהוזכר לעיל. ז. פגיעה באמון בתקינות הליך ההיוועדות החזותית – הצטברות התקלות והליקויים, כמו גם מעורבות היתר של המשטרה, מביאים לתוצאה של חוסר אמון בקרב העצורים ועורכי הדין בתקינות ההליך המשפטי.