חומר רקע
נוסח מוצע מטעם הייעוץ המשפטי של הוועדה לקראת הדיון ב-8 בספטמבר 2009
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' )(החמרת ענישה בעבירות רכוש), התשס"ט-2009
הוספת סעיף 384א
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–19771 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 384 יבוא:
"גניבה בנסיבות מיוחדות
384א.
(א) הגונב דבר כמפורט להלן, דינו – מאסר ארבע שנים:
לדיון: בדיון הקודם בוועדה השמיעו חברי הכנסת דעות שונות, הן באשר לסכום והן באשר לעצם קביעתו רף כאמור. מוצע להעלות מחדש נקודה זו לדיון.
(1) דבר שערכו עולה על 50,000 שקלים חדשים; [גרסה ב': דבר שערכו עולה על 200,000 שקלים חדשים] [גרסה ג': מחיקת פסקה (1)];
(2) דבר המשמש כחלק מקווי תשתיות, מתקני תשתיות או חיבור אליהם, או המשמש כתשתיות שמטרתן הבטחת בטיחות הציבור;
לפי גרסה ב', בכל הקשור לגניבת כלי עבודה או כלי המשמש להפקת פרנסת אדם, הנסיבה המחמירה המעמידה את העונש על 4 שנים לא תחול כאשר ערך הדבר הנגנב היה נמוך מ-1000 ₪; כלומר העונש ימשיך ויעמוד על 3 שנות מאסר, כמו כל גניבה רגילה.
אפשרות נוספת היא לקבוע את הסייג כנסיבה מקילה מהדין הכללי של גניבה, דהיינו: כאשר ערכו של הדבר שנגנב אינו עולה על 1,000 ₪, דינו של הנאשם יהיה שנה/שנתיים מאסר ולא שלוש שנים;
(3) דבר המשמש ככלי עבודה או המשמש כאמצעי להפקת פרנסתו של אדם, ובכלל זה כלים חקלאיים, תוצרת חקלאית, בקר או מקנה [גרסה ב': ואולם, היה שוויו של הדבר הנגנב עד 1,000 שקלים חדשים, לא יחול האמור בסעיף זה].
לדיון: נסיבות מחמירות אפשריות נוספות:
הן בדיוני הוועדה והן במסמך של הממ"מ, הועלו הצעות לנסיבות מחמירות אפשריות נוספות. מוצע לחברי הוועדה לשקול האם להוסיף נסיבה מחמירה דומה:
(א) דבר שיוחד לשימוש הציבור – ח"כ (לשעבר) יצחק לוי הציע להוסיף נסיבה מחמירה המתייחסת לכל דבר המשמש את הציבור, גם אם אינו מהווה תשתיות ואינו נדרש לשם ביטחון הציבור. לדוגמא: גניבת מיתקנים בגנים ציבוריים או גני שעשועים, גניבת מצבות, אנדרטאות וכו'. יצוין, כי מהסקירה של הממ"מ עולה כי גניבה או פגיעה בנכסים המשמשים לשירות ולתועלת הציבור הרחב נתפסות במרבית המדינות כמעשים המחייבים ענישה מחמירה יותר.
(ב) התייחסות לערך התרבותי, ההיסטורי, הדתי, האמנותי ו/או המדעי של הרכוש – מהסקירה שערך הממ"מ עולה כי במדינות רבות ישנה התייחסות לערכו התרבותי, היסטורי וכו' של הרכוש כנסיבה להחמרה בענישה.
לדיון: במדינות שונות בעולם ישנה התייחסות לערך הסובייקטיבי של הרכוש, דהיינו: עד כמה גניבת הרכוש פגעה באדם ממנו נגנב הרכוש, כנסיבה מחמירה. ראשית, יש לדון האם הוועדה מעוניינת לתת משקל והתייחסות למרכיב זה. אם כן, ניתן לעשות זאת באחד משני אופנים:
(א) קביעת נסיבה מחמירה – באופן שיחמיר את העונש ויעמיד אותו על ארבע שנות מאסר.
(ב) תוספת פיצוי – ניתן לקבוע כי כשהגניבה הותירה את הקורבן במצב כלכלי חמור או גרמו לו הפסד משמעותי במיוחד, רשאי יהיה בית המשפט לחייב את מי שהורשע בביצוע העבירה בפיצוי הקורבן בנוסף לעונש שיוטל עליו.
ס' 77(א) לחוק קובע כי אם הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו בשל כל אחת מהעבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 ₪ לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו. ניתן לטעון כי די בכך, אולם, מנגד, ניתן לטעון כי מתוך התחשבות באופיין הכלכלי של העבירות ובעובדה שהנזק הכלכלי שעלול להיגרם מהם עשוי להיות גדול לאין ערוך משוויו של הרכוש שנגנב, יש לתת בידי בית המשפט את הגמישות להטיל פיצוי גדול יותר על העבריין.
(ב) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 384, וקבע בית המשפט כי עקב ביצוע העבירה נגרם לאדם נזק של ממש [גרסה ב': נקלע אדם למצב כלכלי חמור] [גרסה ג': נגרם לאדם הפסד כלכלי ניכר], דינו – מאסר ארבע שנים;
גרסה ב':
(ב) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה או לפי סעיף 384, ונוכח בית המשפט כי עקב ביצוע העבירה נגרם לאדם נזק של ממש [גרסה ב': נקלע אדם למצב כלכלי חמור] [גרסה ג': נגרם לאדם הפסד כלכלי ניכר], רשאי הוא, בנוסף לכל עונש אחר, לחייב את הנידון לפצות את אותו אדם בשל הנזק שנגרם לו, ובלבד שסכום הפיצוי לא יעלה על פי ארבע / חמש מהסכום האמור בסעיף 77;
(ב ג) הגונב דבר שערכו עולה על 500,000 שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים.".
ביטול סעיף 393א
2.
סעיף 393א לחוק העיקרי – בטל.
תיקון סעיף 453
3.
האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא:
(ב) העובר עבירה כאמור בסעיף 452, בנסיבות שלהלן, דינו – מאסר ארבע שנים:, דינו – מאסר ארבע שנים.
(1) ערכו של הנזק שנגרם עולה על 50,000 שקלים חדשים [גרסה ב': 200,000 שקלים חדשים];
(2) הנזק נגרם לדבר המשמש כחלק מקווי תשתיות, מתקני תשתיות או חיבור אליהם, או המשמש כתשתיות שמטרתן הבטחת בטיחות הציבור;
לדיון: ברחבי החקיקה נקבעו עבירות ספציפיות של היזק לתשתיות2. לנוכח קיומן של העבירות האמורות, ולנוכח העובדה שבמרבית ההוראות האמורות העונש חמור יותר מהעונש הקבוע בעבירה של היזק לפי ס' 452 לחוק (שלוש שנות מאסר) ועומד על חמש שנות מאסר, מתעוררת השאלה האם יש צורך בהוספת הנסיבה המחמירה של היזק לתשתיות, והאם הוספת נסיבה מחמירה כאמור לא עלולה ליצור סתירות בין הוראות שונות. מנגד, ניתן לטעון שבכדי ליצור הוראה שתחול גם על תשתיות שאין לגביהן עבירה ספציפית, ראוי ורצוי ליצור הוראה כללית שתקבע נסיבה מחמירה כאשר עבירת ההיזק נעשית ביחס לתשתיות.
(ג) העובר עבירה כאמור בסעיף 452 וערכו של הנזק שנגרם עולה על 500,000 שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים.".
תיקון חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה)
4.
בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33 והוראת שעה), התשס"א-2001, בסעיף 9, בתוספת ראשונה א' המובאת בו –
(1) אחרי פרט (8א) יבוא:
"(8ב) גניבה של דבר כאמור בסעיף 348א(א) ו-(ב);";
(2) אחרי פרט (14) יבוא:
"(14א) היזק כאמור בסעיף 453(ב) ו-(ג);".
המלצת הייעוץ המשפטי של הוועדה היא שלא לאשר את הסעיף המוצע, וזאת משני הנימוקים הבאים:
(א) הרפורמה המתוכננת בתיקון 33 – לפי מה שנמסר לוועדה ממשרד המשפטים, בימים אלה שוקדים הפרקליטות ומשרד המשפטים על רפורמה מקיפה בתיקון 33, שתכלול שינוי של מערך הסמכויות הנוכחי בין המשטרה והפרקליטות. לנוכח האמור נראה כי נכון יהיה לחכות לרפורמה המוצעת.
(ב) האם קיימת הצדקה להעברת עבירות כה חמורות למשטרה – ההצדקה להחמיר באופן משמעותי בגניבת נכס שערכו עולה על 50,000 ₪ ועוד יותר בנכס שערכו עולה על 500,000 ₪ נעוצה, בין היתר, בהנחה לפיה לרוב יהיה מדובר בעבירות חמורות וסבוכות. משכך, יש מקום להטיל ספק האם אמנם מוצדק שמי שיטפל בתיקים מורכבים ומסובכים כאלה תהיה התביעה המשטרתית ולא הפרקליטות. בהקשר זה יש לציין כי בהחלטת פרקליט המדינה במסגרת תיקון 33, נקבע כי עבירה של גניבה בידי עובד (ס' 391) שהיא מעל 50,000 ₪ תהיה בטיפולה של הפרקליטות. עוד נקבע כי עבירה של גניבה בידי מורשה (ס' 393) תהיה בטיפולה של המשטרה רק עד לסכום של 10,000 ₪.