חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
כ"ה חשוון, תש"ע
12 נובמבר 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר וועדת חוק, חוקה ומשפט
שלום רב,
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104 – איומים ותקיפה; תיקון מס' 105 – תקיפת מטפל ומאבטח), התשס"ט-2008
הסניגוריה הציבורית מתנגדת להצעות החוק שבנדון ומבקשת להוסיף את הערותיה, כדלקמן:
המסגרת הרעיונית הכללית
הצעות החוק באות לתקן סעיפים שונים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
א. החמרת הענישה בעבירת איומים כלפי עובד ציבור ותקיפת שוטר – על פי ההצעה, העונש בגין איומים כלפי עובד ציבור יוחמר מ- 3 ל- 4 שנות מאסר. כמו כן, מוצע לתקן את העבירה של תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, כך שייקבעו בהן עונשי מינימום של שלושה חודשים ושבעה חודשים, בהתאמה, אלא אם החליט בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. עונש המאסר בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי. לבסוף, מוצע לפצל את העבירה של תקיפת עובד ציבור לשתי עבירות, בדומה לקיים כיום בעבירות של תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
ב. החמרת הענישה בעבירת תקיפת מטפל ומאבטח – מוצע לקבוע עונש מינימום של חודשיים בגין תקיפת איש צוות רפואי או מאבטח, ואם העבירה נעברה בנסיבות מחמירות, שלושה חודשים, אלא אם בית המשפט החליט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. לבסוף מוצע כי עונש המאסר בשל תקיפה כאמור לא יהא, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי.
הסתייגות הסניגוריה הציבורית מההצעות
1. החמרה בענישה אינה בעלת השפעה הרתעתית מובהקת על מעשי אלימות
תכליתן של ההצעות היא להרתיע תוקפים פוטנציאליים על ידי החמרת הענישה, וזאת על מנת למגר את תופעת האלימות כלפי שוטרים, אנשי צוות רפואי ומאבטחים. בבסיס הצעות החוק, אם כן, עומדת הנחת היסוד לפיה החמרה בענישה מובילה להפחתה בהתנהגות אלימה ולהרתעה של תוקפים פוטנציאליים.
אולם, שורה ארוכה של מחקרים בתחומים שונים מטילים ספק בהנחה מקדמית זו, בפרט כאשר מדובר בהתנהגות אלימה הבאה על רקע של סיטואציות רגשיות מורכבות (כפי שקורה פעמים רבות בתקיפות של אנשי צוות רפואי) וחיכוכים שגרתיים בין הפרט לשלטון (חיכוכים העומדים לעיתים בבסיס תקיפות מאבטחים, שוטרים ועובדי ציבור).
כפי שהסניגוריה ניסתה להראות בהקשרים אחרים, החמרה בענישה מביאה לעלייה משמעותית במספר הכלואים והקצאת משאבים לבתי הכלא, וזאת ללא צמצום של התופעה העבריינית.
2. הבעייתיות הגלומה בעונשי מינימום
כידוע, מלאכת גזירת העונש משקפת מגוון של שיקולים המתבססים על עקרון האינדיבידואליות בענישה. שיקולים אלה כוללים, בין היתר, את נסיבות ביצוע העבירה והרקע לה; עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן; מידת מעורבותו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות עברו הפלילי); מידת שיתוף הפעולה של הנאשם במהלך החקירה והמשפט; אפשרויות השיקום העומדות לנאשם; הבעת חרטה מצידו ופיצוי הנפגע. שיקולים אלה הם המבטיחים כי העונש שמוטל על הנאשם הינו הולם ומאוזן. חזקה על בתי המשפט כי במקרים המתאימים יעדיפו את השיקולים הנותנים ביטוי לחומרת המעשה. עונשי מינימום חותרים תחת עקרון האינדיבידואליות בענישה ובמידה רבה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לנקוט בענישה מידתית.
הקושי בקביעת עונשי מינימום משמעותיים, ועל אחת כמה וכמה בהחמרתם של עונשים אלו, מתעורר בעיקר באותם המקרים בהם מכלול הנסיבות אינו מצדיק שליחתו של אדם לכלא. במקרים מורכבים ממין אלה, במידה וההצעות תתקבלנה, החוק יחייב את בית המשפט לנקוט בענישה שהיא קשה מידי ולא הולמת את נסיבות המקרה הספציפי.
קושי זה מתחדד לאור היקפה הרחב של עבירת התקיפה החובקת בתוכה גם נגיעות, דחיפות קלות, וכמעט כל פעולה ש"יש בה כדי לגרום לנזק או אי נוחות" לנתקף.
לפיכך, ההחמרה המוצעת בעונשי המינימום בעבירות של תקיפת שוטר, איש צוות רפואי ומאבטח רק תחריף את הבעייתיות הקיימת ממילא לעניין זה ותביא להגבלה ניכרת ובלתי מידתית של שיקול דעת בית המשפט – ולהטלת עונשי מאסר גם בנסיבות לא מוצדקות.
3. הצעת החוק בעניין איומים כלפי עובד ציבור
הסניגוריה סבורה כי סעיף 428 לחוק העונשין, שעניינו סחיטה באיומים, נותן מענה הולם לתכלית התיקון המוצע. היסוד העובדתי בסעיף זה ("... כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו") ממילא דומה לזה של התיקון המוצע, ונראה כי הוא אף קל יותר להוכחה. יתרה מזאת, בצידו של סעיף 428 לחוק העונשין קבוע עונש חמור יותר של 7 שנות מאסר. הפסיקה רואה בהיותו של המאוים (או הנסחט באיומים) עובד ציבור שיקול לחומרה בגזירת דינו של הנאשם.
4. הצעת החוק בעניין תקיפת איש צוות רפואי
בשנת 2004 פרסם פרופ' לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית דוח מקיף על אלימות נגד צוותים רפואיים ואחרים בחדרי מיון בבתי חולים בישראל.1 הסניגוריה סבורה כי סל הפתרונות המוצע בדוח לנדאו יכול לתת מענה יעיל וזול יותר לבעיית האלימות כלפי הסגל הרפואי. עיקרי הדוח מלמדים על פער בין תפיסת התופעה של ידי המציעים לבין ביטויה בפועל במספר עקרונות חשובים:
• דוח המחקר מראה כי אלימות פיזית מופנית בעיקר כלפי מאבטחים אלונקאים (וחובשים) ולא כלפי הצוות הרפואי.
• האלימות עמה נאלצים צוותים טיפוליים להתמודד היא, בעיקרה, אלימות מילולית.
• הדוח מצביע על קשר בין תנאים סביבתיים בחדר המיון היוצרים תסכול, למשל כאשר הצוות מצומצם וקיים עומס עבודה היוצר המתנה ארוכה או כאשר קיימים פערי תרבות ושפה בין הצוות המטפל לבין המטופל.
• המלצות המדיניות של הדוח נחלקות לשלושה מישורים. נביא אותם בסדר שהובאו בדוח:
א. עיצוב הסביבה והפחתת גורמים מצביים כגון, תכנון החלל, שילוט ברור, מרחב המתנה מרווח, נוכחות אנשי ביטחון ולחצני מצוקה לצוות.
ב. קיום השתלמויות והעלאת המודעות של אנשי הצוות כיצד להתמודד עם אלימות ואיום באלימות, כאמצעי אשר נמצא מסייע להפחתת החרדה של אנשי הצוות והאלימות.
ג. מדיניות "אפס סובלנות" אשר תתבסס על נהלי דיווח ברורים (כיום מרבית האירועים האלימים כלל אינם מדווחים) ותגובה מהירה אשר נועדה להרחיק את התוקף (רובם, מלווים ובני משפחה של המטופלים). הצעה ברוח זו הוגשה על ידי ח"כ יצחק אהרונוביץ' ואח'.2
יתרה מזאת, הוספת עבירה מוחמרת לגבי תקיפת אנשי צוות רפואי הינה מיותרת לאור תחולתו של סעיף 381(ב) לחוק העונשין, המעמיד בצידו עונש חמור של 5 שנות מאסר, ובפרט כאשר בתי המשפט נוהגים כבר כיום להתייחס לתקיפת איש צוות רפואי כנסיבה מחמירה.
ד"ר חגית לרנאו, עו"ד ישי שרון, עו"ד
סגנית הסניגורית הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית