חומר רקע
כ"ט חשון תש"ע
16 נובמבר, 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט
הכנסת
שלום רב,
הנדון: הערות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לקראת ישיבת המעקב בנושא חוקי ההגנה מפני עברייני מין
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הוא ארגון הגג של תשעה מרכזי סיוע בפריסה ארצית, מקריית שמונה בצפון ועד באר שבע בדרום, הכוללים גם מרכז סיוע לנשים ערביות, מרכז סיוע לנשים דתיות וחרדיות, קו סיוע לגברים וקו סיוע לגברים דתיים וחרדים. בכל אחד מן המרכזים פועל קו חירום למתן סיוע נפשי 24 שעות ביממה (המקבלים יחד כ-40,000 פניות מדי שנה), קבוצות תמיכה לנפגעות ופעילות חינוכית והסברתית לציבור הרחב. ענף מרכזי נוסף בפעילות המרכזים, הוא ליווי נפגעות ונפגעים בהליך הפלילי על כל שלביו והכשרת אנשי מקצוע, חוקרים, פרקליטים ואנשי טיפול בתחום הפגיעה המינית.
האיגוד והמרכזים החברים בו, הם הגוף העיקרי בישראל המעניק שירותים ייחודיים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ומייצג את עניינם בפני הרשות המחוקקת, המבצעת ובפני בתי המשפט. זהו הגוף היחיד בישראל אליו פונים מידי שנה עשרות אלפי נפגעות ונפגעים, נותנים בו את אמונם ומאפשרים לו היכרות קרובה עם התופעה בכלל ועם סיפוריהם האישיים בפרט.
חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה:
1. כפי שעולה גם ממסמך ההכנה מטעם הוועדה לקראת הדיון בנוגע ליישום חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, החוק כמעט ואינו מיושם ולא מעניק בפועל את ההגנה על הנפגעים ממגע מחודש עם עבריין המין שפגע בהם. אמנם, ע"פ החוק, לנפגעות/ים עומדת זכות ליזום הליך משפטי במטרה להטיל מגבלות, אך בפועל רובן של הנפגעות לא מודעות לחוק ולזכותן משום שאין גורם במערכת אכיפת החוק שאמון על יידוען. יותר מכך, גם כאשר נפגעות מיודעות על זכותן על ידי מרכזי הסיוע, רבות מהן נמצאות כבר שנים לאחר הפגיעה, מנסות לשקם את חייהן, הן הותשו מן ההליך הפלילי ומתעצומות הנפש שנדרשו לו והן חשות שאינן רוצות לחזור ולעסוק בפגיעה. המשמעות של פנייה בצורה אקטיבית כנגד הפוגע ופתיחה מחדש של סיפור הפגיעה היא לעיתים חזרה אחורה מבחינה שיקומית. מעבר לכך, ההליך דורש מהן לפנות לקבלת ייצוג משפט ומצריך הקצאת משאבים לשם כך, ובנוסף העמדה של חוות דעת מקצועית, בנוגע למצבן הנפשי והנזק שייגרם להן עם שובו של עבריין המין לסביבתן. בנקודה זו אציין כי, ישנן נפגעות שעצם הצורך לעמוד בפני פסיכולוג/פסיכיאטר שיעריך את מצבן הנפשי והנזק, גורמת להן להימנע מהגשת הבקשה. נשאלת השאלה האם יש לקבוע בחוק חובה ליידע את הנפגעות על קיומו של החוק, לממן להן סיוע משפטי לשם כך ואולי ניתן להסתייע בהגשת מסמך מטעם מרכז הסיוע המלווה את הנפגעת בנוגע למצבה הנפשי והנזק שיגרם לה כתוצאה ממגע מחודש עם הפוגע במקומה של חוות דעת מגורם זר.
2. חשוב לציין, העובדה כי הפרקליטות נמנעת במכוון מליזום את ההליך, היא הסיבה העיקרית לאי-יישומו של החוק ונראה כי אם ההליך יתבצע ביוזמת המדינה, הדבר יקל על הנפגעות לקבל את ההגנה החשובה הזו, יסיר מהן את האחריות הכבדה של פנייה בהליך אקטיבי כנגד הפוגע (ממנו הן מנסות להתרחק בכל מאודן מהבחינה הנפשית והפיסית) וימנע מהן הקצאת משאבים נוספים לעניין זה, ומעבר לכך- יביא לידיעתן את המידע ההכרחי על זכותן הקבועה בחוק.
3. הזיקה המתקיימת בפועל, בין חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין לבין חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, מפוצלת על ידי שני חוקים המתעלמים זה מזה ומקשה על מתן הגנה מתאימה לנפגעת העבירה ולציבור: במסגרת חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, נערכת הערכת מסוכנות לעבריין המין, אך הנפגעת לא מיודעת אם המדינה מתכוונת להטיל צו פיקוח על הפוגע בכלל או תנאים בנוגע להגבלות קרבה אליה, בפרט. בנוסף, בהעדר התייחסות לנפגעת העבירה בהערכת המסוכנות, כיצד יכולים המעריכים לכלול בצו הפיקוח מגבלה על הימצאות העבריין במקומות מסוימים והגבלה על קרבה לנפגעת העבירה. לטעמנו, חשוב לאפשר למעריך המסוכנות להיחשף גם לאינפורמציה הנוגעת לנפגעת העבירה- תסקיר הקורבן או הצהרת הנפגעת.
4. אמנם, במקרים מסוימים, ניתן ללמוד מחוות הדעת של המומחה, גם על מסוכנותו של עבריין המין לנפגעת העבירה. לפיכך, ראוי לקבוע שאם תוך יישום חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, נתקבל מידע שיש בו כדי ללמד על הצורך להגיש בקשה על פי חוק אחר, הפרקליטות תהיה אחראית להעביר את הערכת המסוכנות לפרקליט שטיפל בתיק הפלילי, כדי שישקול הגשה של בקשה לבית המשפט, על פי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, וזאת בנוסף ובנפרד מן הבקשה שמגישה הפרקליטות לפי החוק של הגנה על הציבור מפני עברייני מין.
5. נקודה חשובה נוספת, נוגעת לאי פרסום הפסיקה של ההחלטות שהתקבלו על פי חוק זה במאגרים משפטיים בשל החיסיון החל עליהם. במעט המקרים בהן הוגשו בקשות להטלת מגבלות, הפרקליטות אוספת את הפסיקה אך פנייתנו לצורך קבלתה (ללא שמות הצדדים כמובן), כדי ללמוד על האופן בו מיושם החוק בפסיקה, סורבה. נבקש את התערבות הוועדה בעניין, בכדי שנוכל לקבל את המידע החשוב הזה.
חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין:
1. בעקבות יישום חוק ההגנה והפיקוח המוטל על עברייני מין עם השחרור, נוצרה תופעת לוואי מטרידה, יותר ויותר עברייני מין ובכללם גם מורשעים בעבירות החמורות ביותר, משתחררים בשחרור מוקדם בוועדות שחרורים בשל הטענה כי גם אחרי השחרור הם יהיו נתונים במעקב ובפיקוח, וזאת בשונה מהעבר. יש לעקוב אחר תופעה מטרידה זו ויש ליידע את השופטים במגמה זו אם תמשיך להתקיים.
2. כיום עברייני מין עוברים הערכת מסוכנות במרכז להערכת מסוכנות בשני שלבים: שלב הטיעונים לעונש ושלב סיום המאסר כדי לשקול הפעלת מעקב ופיקוח . לאחרונה, נחרדנו לשמוע כי ייתכן וקיימת הצעה של משרד הרווחה לתיקון החוק, על פי ההצעה, לא תהיה הערכת מסוכנות של המרכז להערכת מסוכנות בשלב הטעונים לעונש, וביצועה יעבור אל שירות המבחן, שהינו שירות בעל אורינטצייה טיפולית ולמעשה לא תהיה הערכת מסוכנות נפרדת אלא התייחסות בתסקיר שירות המבחן גם לעניין המסוכנות. חשוב להבהיר, כי ניסיון כזה יסכן את ביצועו התקין של החוק ויימנע טיפול מקצועי בסוגיה רגישה זו.
3. בנוסף, נציין את החלטת שופט ביהמ"ש המחוזי מאתמול, הדוחה את בקשת המדינה להוצאת צו פיקוח לעבריין מין שהורשע באינוס ושחרורו ללא צו פיקוח, בשל אי התקנת תקנות לעניין חוק זה על ידי שר המשפטים. נראה כי גם כאן יש לפעול בהקדם כדי למנוע הישנות מסוכנת של מקרים כגון זה.
4. נסיים, בציון הסיפורים הקשים מהחודשים האחרונים, בנוגע לעברייני מין (בעיקר פדופילים) שהשתחררו מן המאסר ומיד צדו להם קורבנות חדשים, קטינים לרוב, לפגוע בהם. כל עוד פרק הטיפול והשיקום של עברייני המין לא מתקיים ולא ברור אם וכאשר יופעל, האם יצליח באמת לשקם ולמנוע פגיעות חוזרות, ייתכן ויש מקום לשקול הרחבת החוק בדומה לקיים בעולם (חוקי מייגן), על ידי חשיפת שמותיהם של עברייני המין המסוכנים ביותר והרצידיביסטים בקרב הציבור. פתרון זה עשוי להיות אפקטיבי בהעדר פתרונות יעילים אחרים.
בברכה,
ענבר יחזקאלי-בליליוס, עו"ד
היועצת המשפטית לאיגוד מרכזי הסיוע