חומר רקע

י"א באלול, התשס"ט 31 אוגוסט 2009 סימוכין: 21767409 לכבוד נעמה מנחמי, עו"ד עוזרת ליועצת המשפטית של הכנסת שלום רב, הנדון: ישיבת מעקב בעניין ישום החוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין התשס"ו 2006 במענה להודעת הדוא"ל שלך מיום 12.8.09 להלן התשובות לשאלותיך בהתאם למידע שהועבר אלי על ידי המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר-יעקב/ נס ציונה (אשר מב"ן הינו חטיבה בתוכו) –  1. כמה הערכות מסוכנות נערכו על ידי מב"ן בין התאריכים 1.10.08 ו- 1.8.09 לעברייני מין שהחוק חל לגביהם? כמה מהעבריינים שנערכה לגביהם הערכת מסוכנות, נקבעה ההערכה כמסוכנות גבוהה? בינונית ונמוכה? מהו סטאטוס הטיפול בביצוען של הערכות מסוכנות לעברייני מין שהחוק חל עליהם? כמה עברייני מין השתחררו בין התאריכים הנ"ל בלי שהתבצעה לגביהם הערכת מסוכנות? א. בתקופה שבין 1.10.08 ועד ל – 31.7.09 נכתבו 213 הערכות מסוכנות על אסירים עברייני מין שהשתחררו שחרור מלא לפי הפירוט הבא: 68 (31.9%) נמוך 21 (9.9%) נמוך-בינוני 64 (30%) בינוני 23 (10.8%) בינוני גבוה 31 (14.6%) גבוה 6 (2.8%) גבוה מאוד ב. אין ברשותנו מידע על סטאטוס הטיפול בתיקים בהם ניתנה חוות דעת מטעם מב"ן והעבריין השתחרר שחרור מלא. יתכן שיש מקום לבחון את האפשרות של היזון חוזר שחשוב גם לצרכי מעקב ומחקר. ג.בנוסף נכתבו על ידי מב"ן , בתקופה האמורה, 4239 חוות דעת לעניין חופשות של אסירים עברייני מין. יש לציין כי מתוך כלל 4239 חוות דעת אלו, כ – 200 הן חוות דעת לחופשה ראשונה, שהזמן הנדרש להכנתם הוא ארוך יחסית גם מאחר שלצורך עריכתם נדרש, בנוסף לביצוע ההערכות המקצועיות, איסוף ראשון של מידע מגורמי חוץ, ריכוז מידע זה וסיכומו בחוות הדעת. ד. בתקופה האמורה נכתבו 446 הערכות מסוכנות לגבי עברייני מין שהגישו לועדת שחרורים בקשה לשחרור על תנאי ממאסר. ה. לבסוף נכתבו בתקופה האמורה 190 חוות דעת אגב עתירות שהוגשו על החלטות לגבי חופשות ושחרורים. כפי שעולה מהנתונים עומס העבודה על צוות מב"ן העוסק בהערכת עברייני המין הוא רב ביותר. התבקשתי להדגיש, כי העוסקים בתחום במב"ן חשים כי הם קרובים למצב של אי ספיקה וכי אם לא יחול שינוי עלול המצב לגרום לשחיקה מקצועית משמעותית או אפילו לשיתוק המערכת. יצויין, כי מאז כניסתו לתוקף של החוק פרשו ממב"ן, בין היתר על רקע עומס העבודה והשחיקה, 4 מעריכות מסוכנות בכירות אך רק מעריך מסוכנות אחד גוייס וקיבל מינוי. מעריכה נוספת בשלבים סופים של התהליך. אמנם גוייסו עובדים נוספים אך יקח עוד מספר שנים להשלמת הכשרתם ולפני שיעמדו בתנאים לקבלת מינוי. ו. להערכתנו, מספר האסירים אשר השתחררו ללא ביצוע הערכת מסוכנות (או ללא הערכה עדכנית) הוא קטן. מדובר בסדר גודל של אסירים בודדים, בד"כ כאלו ששפוטים לתקופות מאוד קצרות או אסירים שמסיבות כל שהן שוחררו על ידי ועדת שחרורים, ללא שהתקבלה בעבורם חוות דעת עדכנית. יודגש, כי המקרים הללו מופנים להערכה במרכז להערכת מסוכנות בקהילה בתיאום בין מב"ן לבין יחידת הפיקוח. 2. מתי בממוצע מועברת הערכת המסוכנות קודם לשחרור העבריין? מהו היעד לעניין זה? היעד שנקבע להגשת חוות דעת ליחידת הפיקוח הוא 6 שבועות טרם השחרור, אך בשל עומס העבודה ברוב המקרים חוות הדעת מועברת ליחידה כחודש לפני מועד השחרור. 3. האם קיימת הנחיה לבחינה ספציפית של המסוכנות לנפגע העבירה? האם קיימות הנחיות מיוחדות במקרים בהן יש חשש למסוכנות כזו? אין הנחיות ספציפיות. במסגרת הערכת מסוכנות נבחנת מסוכנות העבריין ביחס לכל אדם, בין נפגע העבירה ובין קורבן מזדמן כאשר במקרים רבים אין הבדל ברמת מסוכנות זו. במקרים בהם יש הבדל משמעותי (כגון במקרה של פגיעה מינית בתוך המשפחה) הדבר יפורט בחוות הדעת. 4. האם חל שיפור בתנאים הפיזיים לעריכת הראיונות שנערכים בשב"ס? בפרט, מהו המצב מבחינת שירותי תרגום של הראיונות שנערכים? ברוב מתקני הכליאה התנאים הפיזיים הם סבירים. בחלק מהמתקנים חדרי הבדיקה קטנים מידי או רועשים ואינם מבודדים. במקומות אלה ניתן לשמוע את המתרחש מעבר לקיר (שם לרוב נמצאים הסוהרים) ובהתאם מן הסתם הנמצאים מעבר לקיר יכולים לשמוע הקורה בחדר הבדיקה ויש בכך משום פגיעה בפרטיות הבדיקה. אכן קיימות בעיות לגבי תרגום לשפות כגון ערבית, אמהרית ולפעמים גם רוסית. מאחר שאין למשרד הבריאות תקציב יעודי ומנגנון לשכירת מתורגמנים מקצועיים, לא אחת יש צורך באיתור אנשי צוות שיתרגמו ולא תמיד הדבר קל. לעיתים צריך לנייד אסיר לצורך זה. יודגש, כי לא נעשה שימוש באנשי סגל בטחוני כמתורגמנים לאוכלוסיית עברייני המין. 5. האם קיימת מצוקת כוח אדם של מעריכי מסוכנות? כן. המצוקה נובעת מכמה גורמים ובראש ובראשונה הסטנדרט הגבוהה שהוצב, בצדק לטעמנו, למינוי. כאשר מדובר בעבודה בשירות המדינה מצטרף לכך העדר תמריצים ראויים ותנאי עבודה שוחקים מאוד וכפי שצויין לעיל, מתחילת החוק פרשו משירות המדינה, בין היתר על רקע זה, 4 מעריכות בכירות. 6. האם נערכה התקדמות בבחינת עריכת הערכת המסוכנות של אסיר לקראת שחרורו ממאסר, על ידי גוף אחר, שאינו קשור למב"ן? עקב המצוקה בכוח האדם אשר רק תלך ותחמיר עם התקדמות שלבי החוק, הוצע לשב"ס על ידי ד"ר בירגר ופרופ' קוטלר לבחון אפשרות של מיקור חיצוני של הערכות המסוכנות. כמובן שמימוש הצעה זו תחייב, בין היתר הקצאה של מקורות כספיים אך לדעת פרופ' קוטלר וד"ר בירגר זהו הפתרון האידיאלי בעבור חוות דעת לוועדות שחרורים וחוות דעת לצורך בקשת צווי פיקוח. יודגש, כי במידה ולא יתאפשר מיקור חיצוני (או הוספת תקנים במב"ן), המערכת שהינה כבר כעת במצב קרוב לאי ספיקה, תיסתם לחלוטין . 7. באילו קשיים נוספים, אם יש, נתקל המשרד בנוגע ליישום החוק – הן מבחינת קצב הטיפול בהערכות המסוכנות והן מבחינה מהותית? התבקשתי להדגיש, כי הבעיה העיקרית והראשונה היא העדר משאבים, בתקנים ובתקציבים, לעמידה במשימות הרבות וההולכות ומתרחבות של מב"ן. יש לזכור כי מב"ן אינה יחידה יעודית לביצוע הערכות מסוכנות לעברייני מין, אלא משימותיה רבות יותר ובראש ובראשונה, באחריותה מתן שירותי בריאות נפש לאוכלוסית האסירים. העדר תקצוב ראוי ומתאים יוביל בהכרח לקריסה. מעבר לבעיה התקציבית, הקושי העיקרי בו נתקלים מעריכי המסוכנות במב"ן במימוש החוק, הוא המצב בו לא כל המסמכים הרלוונטיים נגישים. אמנם חלק מאיסוף המידע יכול וצריך להעשות על ידי מב"ן (כגון איסוף מידע מגורמים טיפולים) אך מסמכים הזמינים בידי גורמי שב"ס או תביעה צריכים להיות מועברים על ידם למב"ן. יש לציין כי מדובר במסמכים קריטיים, המסייעים המסייעים באבחון ובהערכת המסוכנות המינית. תקלות ספציפיות מסוג זה הן למשל - א. אי העברת תסקירי מבחן לרבות תסקירי מעצר. ב. אסירים מופנים לחוות דעת עם כתב אישום מקורי וללא כתב אישום מתוקן. יש קושי גם בקבלת גזרי דין של הרשעות קודמות - שבהרבה מקרים זה משמעותי מאוד לגבי הערכת האדם גם אם לא מדובר בעבירות מין בעבר (עבירות אלימות, הונאה, הפרת הוראה חוקית וכו). ג. לעיתים לא מגיעים גזרי דין, הכרעות דין או החלטות של ערכאת ערעור. ד. חסר תדפיס רישום פלילי (ר"פ) ואין ערוץ רשמי מסודר לקבלתו. יש לציין כי במצב הנוכחי למעריכי המסוכנות במב"ן יש גישה, באמצעות מערכת המחשוב של שב"ס, לר"פ של האסיר רק לקראת השחרור המלא של האסיר. יש לדאוג שהר"פ יהיה נגיש למעריך מסוכנות כבר בעת הבדיקה הראשונה, כלומר, בדיקה לקראת חופשה ראשונה. ה. אי קבלת מידע מודיעיני משב"ס – ככל הידוע אין מניעה משפטית להעברת המידע. אמנם לא תמיד מדובר במידע רלוונטי אך ללא עיון בו לא ניתן לקבוע מראש האמנם כך הם פני הדברים. ישנם מקרים שמדובר במידע קריטי. ו. לא מועברות כל חוות הדעת פרטיות שהוגשו לבית משפט או לועדת שחרורים או חוו"ד שנערכו בקהילה. פתרון אפשרי חלקי הוא מתן גישה לכל מעריכי המסוכנות במב"ן למערכת צוהר של שב"ס (ובבוא העת גם למערכת קידמה אם זו תופעל) ולהרחיב בכך את אפשרויות הגישה למידע. כן יש להנחות את שב"ס להקפיד בנושא סריקת מסמכים למערכת וסווג אסירים באופן יותר מדויק. בכבוד רב שרונה עבר-הדני, עו"ד  מכתב זה נשלח בדוא"ל ועל כן אינו חתום העתקים: חבה"כ י. ליצמן, סגן שר הבריאות פרופ' א. ישראלי, המנכ"ל ד"ר בעז לב, המשנה למנכ"ל דב פסט, סמנכ"ל בכיר למנהל ולמשאבי אנוש אילן סופר, סמנכ"ל תקצוב, תכנון ותמחור ד"ר י. פולאקביץ, ראש שירותי בריאות הנפש פרופ' משה קוטלר , מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב/ נס ציונה ד"ר משה בירגר, מנהל החטיבה לפסיכיאטריה משפטית , המרכז הרפואי לבריאות הנפש מירב בוקשיצקי קרימינולוגית ראשית, החטיבה לפסיכיאטריה משפטית דיויד כוהן קרימינולוג קליני בכיר, החטיבה לפסיכיאטריה משפטית עו"ד שלומית רויטמן – לאור, יועצת משפטית, המרכז הרפואי לבריאות הנפש