חומר רקע
29 מאי 2026
29 מאי 2026
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
מסמך הכנה לקראת דיון מעקב:
יישום חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה התשס"ה-2004
מטרת הדיון – דיון על אופן הפעלת החוק.
הישיבה האחרונה בנושא הייתה קבועה ליום 2.9.09, אך ביום זה התחיל הדיון בעניין יישום חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, ולא נותר זמן לדיון על חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה [להלן: חוק המגבלות]. לכן, בישיבה זו הדיון יחל במעקב אחרי חוק המגבלות.
הרקע
חוק המגבלות התקבל בכנסת ביום 8.11.04. מטרתו מניעת נזק נפשי שעלול להיגרם לנפגעי עבירות מין מהיתקלות יומיומית ותדירה עם עבריין המין שפגע בהם, עקב מגוריו או עבודתו של נפגע העבירה בסביבתם. ראשיתו של ההליך בהגשת בקשה להטלת מגבלות על עבריין המין (מי שביצע עבירת מין בהיותו בגיר, והורשע בה) על ידי נציג היועץ המשפטי או על ידי נפגע העבירה, וזאת לאחר הרשעתו של העבריין או אם נאסר - טרם שחרורו ממאסר.
על פי הקבוע בחוק, בית המשפט יטיל על עבריין מין צו למגבלות על חזרה למקום מגוריו או עבודתו אם שוכנע, לאחר שקיים דיון בענין, שיש צורך בהטלת המגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להיגרם נזק נפשי של ממש אם העבריין יתגורר או יעבוד בקרבתו. כמו כן, מציין החוק במפורש כי במסגרת החלטתו יביא בית המשפט בחשבון את הפגיעה שתגרם לעבריין המין בשל הטלת המגבלות. תקופת המגבלות לא תעלה על 3 שנים, וביהמ"ש רשאי להאריך את התקופה מעת לעת.
החוק עוד קובע כי בית המשפט יהיה רשאי למנות מומחה לצורך קבלת חוות דעת על מצבו של נפגע העבירה והנזק הנפשי שעלול להיגרם לו. שכרו של המומחה והוצאותיו יוטלו ככלל, על אוצר המדינה, אך בית המשפט רשאי להטיל את העלויות על בעלי הדין או על חלק מהם, אם שוכנע שהדבר מוצדק בנסיבות הענין. בנוסף, בית המשפט רשאי למנות לעבריין המין סנגור לצורך ההליכים לפי חוק זה, אם שוכנע כי אין לו אמצעים לשכור סנגור לשם ייצוגו וכי יש חשש ממשי כי בלא ייצוג כאמור ייגרם לו עיוות דין.
בין חוק המגבלות לחוק הגנה על הציבור
יש לזכור כי חוק המגבלות חוקק לפני שנחקק חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין.
סעיף 13(ב)(5) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין נותן את הסמכות לבית המשפט, במסגרת צו הפיקוח על אדם שהורשע כעבריין מין, לכלול, בין היתר, "מגבלה על הימצאות [המפוקח] בסביבת מקומות מסוימים," וכן "מגבלה על פגישה עם נפגע העבירה או הימצאות בקרבת מקום מגוריו" (סעיף 13(ב)(9). מה שאומר שהמגבלה שתוטל על פי צו הפיקוח יכול שתהיה חופפת למגבלה על פי חוק המגבלות. אולם, קיים שוני מהותי בין המגבלות האפשריות במסגרת חוק הגנה על הציבור, לבין המגבלות האפשרות במסגרת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין, הן לגבי תכליתן, והן לגבי יוזם הההליך.
1. תכלית החוק
סעיפי המטרה בשני החוקים מדגישים את השוני ביניהם:
סעיף 1 לחוק הגנה על הציבור קובע כי:
"מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין, באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותכנית פיקוח ומעקב."
סעיף 1 לחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין קובעי כי:
"חוק זה מטרתו להגן על נפגע עבירה ולמנוע נזק נוסף שעלול להיגרם לו מהיתקלות תדירה בעבריין מין שפגע בו, בלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עבריין המין."
וכן דברי ההסבר של חוק המגבלות ניתק במפורש בין מסוכנות האדם לבין המגבלות:
"הנזק הנפשי לנפגע העבירה, שיגרום להטלת ההגבלות אינו תלוי במסוכנותו העתידית של עבריין המין כלפיו."
לכן, על פי חוק הגנה על הציבור, בית המשפט ייתן צו פיקוח רק "אם סבר שקיים קשר בין המגבלה... לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת." לעומת זאת, תכלית חוק המגבלות היא להגן אך ורק על נפגע העבירה הספציפית – לא מפני עבירה חוזרת, אלא מפני הנזק הנפשי שייגרם לו עקב המפגש עם זה שפגע בו: בית המשפט ייקח בחשבון את "הפגיעה שתיגרם לעבריין המין", אך רשאי ליטול את המגבלה "אם שוכנע... כי יש צורך בהטלת מגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להיגרם נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יתגורר או יעבוד בקרבת מקום מגוריו או מקום עבודתו.
2. יוזם הבקשה
חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין (סעיף 3(ב)) קובע כי בית המשפט רשאי להטיל את המגבלה לבקשת נפגע העבירה (או אדם מטעמו), וכן על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע, או פקיד סעד. אם נפגע העבירה ביקש שלא לקיים את הדיון בבקשה, בית המשפט רשאי שלא לקיים דיון בבקשה.
בעוד שנפגע העבירה יכול ליזום בקשה לפי חוק המגבלות, בית המשפט יוציא צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור רק לבקשת נציג היועץ המשפטי לממשלה (או אם מדובר בעבירת מין שהקרבן היה קטין), לפי סעיף 12(ב) לחוק.
שימוש בחוק המגבלות
ככל הנראה, הן הפרקליטות והן הנפגעים כמעט ולא עושים שימוש בחוק המגבלות. לנתונים משנות 2006-2008, ראה מסמך הכנה מאת הייעוץ המשפטי לוועדה מיום 1.9.09, לקראת הדיון הקודם (מדובר ב-11 בקשות). אין עדיין נתונים משנת 2009, אבל הוגשה לפחות בקשה אחת על ידי נפגעת עבירה, בקשה אשר נדחתה על ידי השופט דרורי ביולי 2009, וכיום מחכה להכרעה מבית המשפט העליון בערעור, כאשר הדיון בערעור התקיים בספטמבר.
נדמה כי יש רתיעה מסוימת משימוש בחוק.
יש לבקש הסבר, הן מהפרקליטות והן מהארגונים המופקדים על זכויות נפגעי עבירה, על השימוש המועט בחוק.
כמו כן, יש לבקש מהגורמים לחוות את דעתם על השימוש הרצוי, מבחינתם, בחוק המגבלות.
מהפרקליטות:
• בעבר, הייתה הנחיה בפרקליטות שלא ליזום הליכים על פי חוק המגבלות. מדוע?
• האם יש בעיות פרקטיות / בעיה של משאבים מבחינת הפרקליטות?
• האם יש תחושה בפרקליטות שבדרך כלל צו כזה אינו הוגן כלפי עבריין המין?
• האם הפרקליטות מעדיפה להגיש בקשות על פי חוק הגנה על הציבור? אם כן, למה?
• האם הפרקליטות מאמינה כי דרך המלך היא שהנפגע/ת, ולא הפרקליטות, תגיש את הבקשה לפי חוק המגבלות?
אם כן, האם פרקליטים מסבירים לנפגע העבירה על הזכות שלהם?
• האם קיימת הנחייה חדשה?
מנפגעות העבירה:
• האם הנפגעות מעוניינות ליזום את ההליך?
אם כן מדוע אינן עושות כן?
• האם הנפגעות מעדיפות שהפרקליטות תגיש את הבקשה?
• האם קיימות בעיות פרקטיות / בעיה של משאבים מבחינת הנפגעות?
מהסניגוריה הציבורית:
- האם מינו סניגור לפי החוק ומה התובנות של הסניגוריה לגבי יישום החוק?
יש גם לדון בשאלות הבאות:
• האם הצדדים סבורים כי יש לבקשות על פי חוק המגבלות סיכוי להצלחה בבית המשפט?
• כשנפגעת העבירה יוזמת את הבקשה, האם רצוי כי המדינה תהייה צד להליך?
אם כן, באיזה מתכונת?
• אם וכאשר הפרקליטות מגישה בקשה לצו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור, ונפגע העבירה מגיש בקשה על פי חוק המגבלות, האם יש לקיים את הדיון בבקשות ביחד? השאלה נוגעת לעצם הקשר בין שני החוקים, וכן ליחס של הפרקליטות לבקשות של נפגע עבירה.1
• הקשר בין עסקת טיעון לבין היכולת של הנפגע/ת לפנות לפי החוק ולתאר מסכת אחרת של עובדות.