חומר רקע
מסמך זה נכתב לקראת דיון בנושא "אלימות וירטואלית באינטרנט", בועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ב-24 בינואר 2011. המסמך מתמקד בנושא אלימות וירטואלית בקרב בני נוער, ומציג מידע בנושאים הבאים: תופעת האלימות בקרב ילדים ובני נוער ברשת האינטרנט, נתונים על שימוש ילדים ובני נוער במחשב ועל בעלות ושימוש של בני נוער בטלפונים ניידים, סוגיות הנוגעות להתמודדות החקיקה עם התופעה ומדיניות משרד החינוך בנוגע לשימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר ולהפצה של תכנים פוגעניים ברשת האינטרנט על ידי תלמידים. מסמך זה מעדכן מסמך קודם של מרכז המחקר והמידע בנושא.1
רקע
בעשור האחרון הפכה רשת האינטרנט לאמצעי תקשורת מרכזי הצובר דומיננטיות הולכת וגוברת, אשר באה לידי ביטוי בעלייה מתמשכת בשיעור הגולשים, בגידול בזמן הגלישה ובמשאבים הפרטיים והציבוריים המופנים להעלאה ולקידום תכנים ברשת. במקביל להכרה באפשרויות הרבות הגלומות ברשת, מתבררות גם הסכנות הפוטנציאליות להן נחשף הגולש באינטרנט, ובפרט ילדים ובני נוער, וניכר הצורך הגובר בחינוך, אכיפה ופיקוח על השימוש באינטרנט, ובהדרכה של ילדים, הורים ומורים על האפשרויות והסכנות ברשת.
רשת האינטרנט היא בעיקרה תשתית וככזו – כלי, שאת התוכן שלו יוצקים בני האדם ולכן היא איננה "רעה" או "טובה". הרשת נתונה להשפעות של החברה ולבחירות שלנו מה לעשות איתה ובאמצעותה. עם זאת, כפי שנראה להלן, המעבר בין המרחב הממשי למדיום האינטרנטי משפיע על דפוסי ההתנהגות אלימה ויוצר לעיתים הסלמה בהתנהגויות פוגעניות.
אלימות היא תופעה חברתית עתיקת יומין. האינטרנט הוא ברוב המקרים לא זירה יחידה או בלעדית אלא זירה נוספת של הפעלת אלימות. קיימים ביטויים שונים של אלימות באינטרנט: שיח אלים – בטוקבקים, בפורומים, בצ'טים, ברשתות חברתיות או בכל אתר אחר; הטרדה, פגיעה מינית ופדופיליה – הפצת תמונות פורנוגרפיות של קטינים, שימוש במדיה חברתית ליצירת קשר עם קטינים ועוד; פגיעה מקוונת - Cyber bullying, דוגמת הטרדה; השפלה, השמצה ועוד, כפי שיובהר בהמשך.
לאחרונה עלו לכותרות מספר מקרים של אלימות שנקשרו לשימוש באינטרנט:
ב-4 בינואר התאבד נער בן 16 ממרכז הארץ. ההתאבדות נקשרה לשימוש באינטרנט בשל העובדה כי "מחשבו של הנער נמצא פתוח על עמוד הפייסבוק שלו כאשר נמצא בחדרו ללא רוח חיים"2 וכי על פי מידע שפורסם בעיתונות הוא הוקנט על ידי חבריו בפייסבוק, כולל אמירות כמו "הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות', אני לא אהרוג אותך". יש לציין כי על פי המידע בעיתונות, האינטרנט לא היתה הזירה היחידה להקנטות ולבידוד חברתי של הנער. חבריו, כפי הנראה, פגעו בו גם במפגשים היומיומיים בבית הספר.
במקרה אחר, נעצרו שני צעירים בני 17 ו-22 בחשד לאונס נערה בת 12 שאותה הכירו באמצעות פייסבוק. בנוסף נחקרו עוד כ- 15 נערים בני 15-13 בחשד לתקיפה מינית של הנערה. העניין נחשף לאחר שהנערה נכנסה להיריון ונאלצה לעבור הפלה. לטענת החשודים, הציגה עצמה הנערה בדף הפייסבוק שלה כבת 17.3 יובהר כי במקרה האמור, שימש האינטרנט כאמצעי תקשורת בין הנפגעת לפוגעים, אך הפגיעה התרחשה, כמובן, במרחב הממשי.
לטענתו של ד"ר יובל דרור, היחס הציבורי – תקשורתי לפרשת התאבדותו של הנער משקף "פאניקה מוסרית" מאמצעי תקשורת חדשים, כזו שאפיינה בעבר גם יחס לתופעות תרבותיות אחרות כמו הרדיו, הטלוויזיה, הקומיקס ועוד. "אותם ילדים בריונים שמסתובבים ברחובות מסתובבים גם באינטרנט, אותם פדופילים, אותם גנבים. הניסיון לצייר את "האינטרנט" כמקום מסוכן ומאיים נגוע בבורות. פייסבוק הוא זירת מפגש, והדינאמיקה שנוצרת במפגש תלויה בראש ובראשונה בנפגשים".4
עם זאת, יש המציינים כי רשת האינטרנט מאפשרת העצמה של תופעות אלימות והצקה, בין השאר, כיוון שהיא מרחיבה אותן לא רק לשעות בית הספר או המפגשים החברתיים, אלא גם לשעות הגלישה ברשת; כיוון שהיא יוצרת זמינות ונגישות גבוהות; תפוצה גבוהה; צמצום מנגנוני פיקוח חברתי הקיימים בעולם הממשי ועוד.
למרות שכאמור לעיל, לנושא האלימות באינטרנט היבטים שונים, להלן נתמקד בהיבט של "פגיעה מקוונת" בקרב בני נוער.
1. "פגיעה מקוונת" - Cyber bullying5
"פגיעה מקוונת" – Cyber bullying - מוגדרת כפגיעה מכוונת וחוזרת הנגרמת באמצעות כלים דיגיטאליים. כל כלי פרסום, הפצה ושיתוף ברשת האינטרנט, דוגמת דוא"ל, קבוצות דיון, אתרים, יומני רשת ומשחקי רשת, יכול לשמש לצורך פגיעה מקוונת מסוגים שונים ובהם: הטרדה, הפצת שמועות, השפלה, לעג, השמצה, התחזות, הולכת שולל, הפצת מידע אישי, הרחקה, מניעה והחרמה, הפחדה, איומים וסחיטה.
חשוב להבחין תיאורטית בין "פגיעה מקוונת" אשר מתרחשת אך ורק במרחב הוירטואלי לבין מקרי אלימות אשר מתרחשים בעולם הממשי. לעיתים קרובות נוצר רצף בין התנהגויות אלימות בעולם הממשי ובעולם המקוון ולהפך.
צילום דיגיטאלי של תלמידים או מורים בשעת השפלה, בעת שהנפגע נופל קורבן לאלימות או במצבים אינטימיים, הפצת הצילום ופרסומו באמצעים דיגיטאליים היא אחת הצורות החמורות של פגיעה מקוונת. זוהי תופעה שבשנתיים האחרונות הפכה לנפוצה במיוחד הן בעולם והן בישראל.
לדברי גב' עידית אבני, הממונה על התקשוב במחוז חיפה מטעם משרד החינוך, לעיתים קרובות הילדים ובני הנוער המעורבים במקרה רואים בכך מעשה קונדס והוא מבוצע תוך שיתוף פעולה, מרצון או תחת לחץ, של הילד הנפגע. הצילומים מופקים במיוחד לצורך הפצה באינטרנט ובחלקם הם מבויימים. גם אנשי צוות בית הספר נופלים לעיתים קורבן למעשים מסוג זה. היא מציינת כי אלימות מקוונת, כמו תופעת האלימות במוסדות חינוך ככלל, נפוצה במיוחד בגיל ההתבגרות המוקדם, אך אירועי אלימות מקוונת מתרחשים גם בבית הספר היסודי ובבתי ספר תיכוניים.6
לפי מאמר בנושא מאת ד"ר אברום רותם ועידית אבני, מבחינת הגורמים לפגיעה אין הבדל בין פגיעה המתרחשת במרחב הפיזי לבין פגיעה מקוונת: ילדים ובני נוער שמשתמשים באלימות במצבים מסוימים בעולם הפיזי יעשו כן גם בעולם המקוון. עם זאת, פגיעה מקוונת גורמת לנזקים קשים הרבה יותר מפגיעה פיזית והשלכותיה רחבות ועמוקות יותר, בשל כמה סיבות:
• העדר נוכחות ומגע פיזי בין הפוגע לנפגע מאפשר מרחב נוח לביטוי האלימות שאיננו מוגבל על ידי מנגנוני פיקוח ובקרה חברתיים;
• הרשת מאפשרת אנונימיות ומפחיתה את החשש של הפוגע מפני זיהוי והשלכותיו;
• הנפגע לעיתים כלל אינו מודע לפגיעה ואיננו יכול להימלט מנזקיה;
• מגוון האפשרויות של הפצת המסרים בדרך מקוונת גדול הרבה יותר מאשר במרחב הפיזי;
• האמצעים המקוונים מאפשרים להכניס למעגל הפוגעים והנפגעים משתתפים רבים תוך זמן קצר. ריבוי הצופים ויכולתם להיות אקטיביים מעודד את הפוגע ומגדיל את עוצמת הפגיעה ואת היקפה;
• פגיעה מקוונת לעיתים איננה ניתנת להסרה והיא נשמרת ללא הגבלת זמן;
• הנגישות וקלות המימוש גורמים להתדרדרות מהירה מהתנהגות ללא כוונה לפגוע, לאלימות פוגענית;
• לפגיעה המקוונת השלכות חמורות על הנפגע. הקורבן מתקשה להגן על עצמו והוא עלול לחוות מצוקה פסיכולוגית דוגמת תסכול, דיכאון, כעס ופגיעה בהערכה עצמית ושינויי התנהגות כגון התבודדות או תוקפנות. הדחייה החברתית שנחווית בעקבות פגיעה מקוונות בגיל ההתבגרות עלולה להביא לתוצאות שליליות שישפיעו על הנפגע לאורך כל חייו.7
בישראל לא נערך עד כה מחקר מקיף בנושא פגיעה מקוונת בקרב ילדים ובני נוער.
משרד החינוך מפעיל החל משנת הלימודים תש"ע מערכת דיווחים מקוונת לאירועים חריגים במוסדות חינוך בתחומי התנהגויות הסיכון. ממשרד החינוך נמסר לפני כשנה שהמערכת מצויה בהרצה וכי לפי נתונים שנאספו עד כה פגיעה באמצעות האינטרנט מהווה 4% עד 15% מסך כל אירועי האלימות החמורה בבתי ספר.8 לדברי עינב לוק, מנהלת היחידה לקידום אקלים בטוח ולמניעת אלימות במשרד החינוך, אין שינוי משמעותי בנתונים. לדבריה, אירועי בריונות וירטואלית הם כמעט תמיד חלק מהתנהגות בריונית גם במרחב הממשי ולכן קשה לבודד את הנתונים.9
לפי סקר שנערך על ידי מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט בשנת 2006, שיעור גבוה מבין הילדים ובני הנוער היו מעורבים בפגיעה מקוונת כפוגעים או כנפגעים. 13% דיווחו כי שלחו הודעה פוגעת, 45% קיבלו מסר פוגע בתוכנת מסרים מיידים, 16% בצ'אט ו-6% בדואר אלקטרוני. 18% מבני הנוער דיווחו כי הציקו ברשת (11% פעם אחת ו-7% כמה פעמים; 16% חוו הצקה ברשת ( 10% פעם אחת ו- 6% מספר פעמים). 38% מבין המקבלים מסר פוגע ציינו כי החזירו מסר פוגע. 10
מחקרים שנערכו בקרב תלמידים, מעידים כי ילדים ובני-נוער מבלים זמן רב בגלישה באינטרנט. על-פי סקר שערך משרד החינוך בקרב 16,702 תלמידים מכיתות ה', ח' וי"א, ל-95% מהתלמידים יש מחשב מחובר לאינטרנט, כ-45% מתוכם גולשים ברשת 12-6 שעות בשבוע וכ-20% – יותר מ-13 שעות בשבוע.11
לפי נתוני סקר שערך משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בשנת 2007 ברוב (58.6%) משקי הבית עם ילדים בגיל 12 עד 15 היה לפחות לילד אחד מכשיר טלפון נייד. מספר הילדים בגילאים אלה שהם בעלי טלפון נייד עמד על כ-254 אלף ילדים שהם כ-50% משכבת הגיל. שיעור הבעלות של ילדים על טלפונים ניידים עולה בצורה חדה עם העלייה בגיל הילד וב-71% ממשקי הבית שבהם ילדים בגיל 15, היו לילדים טלפונים ניידים.12 ניתן להניח כי שיעור זה עולה אף יותר בגילאים מאוחרים יותר. כאמור, הנגישות וקלות השימוש הם מרכיב מרכזי בפגיעה המקוונת. השיעור הגבוה של ילדים ובני נוער בעלי טלפונים ניידים עם מצלמה דיגיטאלית וחיבור לרשת האינטרנט משפיע על השימוש באמצעים אלה לצורך פגיעה מקוונת.
1.1. ההסדר החוקי – צילום והפצה של תמונות ברשת האינטרנט
החוק בישראל איננו מתייחס לצילום מעשי אלימות והפצתם באינטרנט כחלק מן הדין בנושא אלימות, אלא במסגרת ההגנה על הפרט מפני פגיעה בפרטיותו ובשמו הטוב. חוקים וסעיפי חוק אלה מגבילים הפצת תצלומים בציבור וחלקם מתייחסים באופן ספציפי לקטינים.
• חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיפים 2 (3), (4) ו-(10) לחוק מגדירים פגיעה בפרטיות, בין השאר, כ"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" ו-"פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות". סעיף 5 לחוק קובע כי "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו" באחת מן הדרכים שצויינו לעיל דינו מאסר של חמש שנים. כן נקבע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית. בית המשפט רשאי לחייב אדם שהורשע בעבירה לפי חוק זה בפיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ועד 100,000 ₪ במקרה שהוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. היכולת להעמיד לדין אדם בשל פגיעה בפרטיות תלויה בכמה שאלות ובהן: האם פרסום התצלום בוצע ללא הסכמתו של המצולם? כיצד מוגדרת רשות היחיד והאם התצלום נעשה ברשות היחיד? האם הפרסום נעשה במזיד מתוך כוונה להשפיל ולבזות ועוד.
• סעיף 24 לחוק הנוער(טיפול והשגחה), התש"ך-1960 אוסר לפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו כאשר נעברה בקטין עבירת מין, עבירת אלימות או עבירה של התעללות. כן נאסר לפרסם תמונת עירום של קטין שמלאו לו חמש שנים והפרסום עלול להביא לזיהויו. דינו של העובר על האיסור הקבוע בחוק שנת מאסר. במקרה זה נשאלת השאלה האם נעברה בקטין עבירה פלילית והאם ובאיזה אופן הפרסום עלול לזהותו.
• סעיף 214 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע עונש של שלוש שנות מאסר על פרסום תועבה. על פרסום תועבה ובו דמותו של קטין נקבע עונש של חמש שנות מאסר. שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה דינו מאסר שבע שנים. כן נאסר על החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין. בהגדרת המושג פרסום נכללת גם הפצה באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור. ההחלטה מהו "פרסום תועבה" נתונה בידיו של בית המשפט שככלל נוטה לעשות שימוש מועט במונח זה.13
• חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מגדיר לשון הרע, בין השאר, כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדן. פרסום, לענין לשון הרע, הוא כל פרסום, בין בעל-פה ובין בכתב ובדפוס, שהיה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לידי אותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע. סעיף שש לחוק קובע כי המפרסם לשון הרע בכוונה לפגוע בשני בני אדם או יותר זולת הנפגע דינו מאסר שנה אחת. כן נקבע כי פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית. בית המשפט רשאי לחייב אדם שהורשע בעבירה לפי חוק זה פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ועד 100,000 ₪ במקרה שהוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע.
לדברי עו"ד דן אור חוף, יועץ משפטי לאיגוד האינטרנט הישראלי, השימוש בסעיפי חוק אלה מעורר מספר סוגיות חוקיות ובהן:
• סוגיית אחריותו של אתר האינטרנט שבמסגרתו פורסמו התצלומים – סינון של תוכן הגולשים לפני שעולה לאתר עלול לפגוע פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי ולעיתים קרובות איננו ישים מכיוון שבאתרים מסויימים מוצבת כמות גדולה של תוכן. מרבית האתרים המאפשרים הצגה של תוכן גולשים מציבים באתר מנגנון לזיהוי תוכן פוגעני מסוגים שונים (פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים, הפרת צווי בתי משפט ועוד) על ידי גולשים. כאשר אתרים אלו מקבלים הודעה על תוכן פוגעני הם פועלים להסיר תוכן זה. הסדר מסוג זה, המכונה "הודעה והסרה" קיים בארץ מכוח פסיקה של בתי משפט אך לא מכוח חוק;
• חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע אינם מבחינים בין קטין לבין בגיר – האחריות המוטלת על קטין בהקשר זה זהה לזאת המוטלת על בגיר וייתכן כי קטין ייתבע בתביעה אזרחית בגין הפרת החוק להגנת הפרטיות או לשון הרע. יש לשאול האם הסדר זה מתאים להתקדמות הטכנולוגית המאפשרת כיום לקטין לעבור על הוראות חוקים אלה בקלות אף ללא ידיעה והבנה שלמה של חומרת המעשה.
• חשיפת פרטי גולשים על מנת לזהות את הפוגע ולאכוף את החוק – בפסיקה לא נקבעה דעה אחידה בנושא זה. עם המעבר לשימוש במחשבים ניידים ובאמצעים טכנולוגים ניידים אחרים במסגרת רשתות אלחוטיות היכולת לאתר פרטי גולשים הולכת ופוחתת.14
בכנסת ה-17 נעשה נסיון להסדיר את נושא אחריות הספקים במסגרת הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 שעברה בקריאה ראשונה במליאה והועברה לועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת לצורך הכנה לקריאה שניה ושלישית. הצעת החוק כוללת מנגנון "הודעה והסרה", המחייב את ספק השירות להודיע למפרסם ההודעה, עם קבלת תלונה עליה, על כוונתו להסיר אותה מן האתר תוך שלושה ימי עסקים – אלא אם הודיע המפרסם על כוונתו להתדיין עם המתלונן בנושא בבית-המשפט.15 הממשלה לא ביקשה להחיל על הצעת החוק דין רציפות בכנסת ה-18. הצעות חוק נוספות בנושא הוגשו בעבר על יד חבר הכנסת ישראל חסון ולאחרונה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב.
הצעת חוק "אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על תגובות הגולשים המגיבים באתריהן התשס"ח-2007" (פ/3171/17) של חה"כ ישראל חסון, ביקשה להטיל אחריות פלילית על כלל "שרשרת ההפצה" של תוכן פוגעני (כותב, עורך אתר, מפעיל אתר ועוד). הצעת חוק "איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מעוול), התש"ע–2010" (פ/2476/18) של חה"כ אורלב, מבקשת לאפשר למי שגורס כי הופץ נגדו דבר לשון הרע באינטרנט להגיש "המרצת פתיחה" נגד ספק שירותי האינטרנט לשם חשיפת פרטי מפיץ המידע. הצעתו של חבר הכנסת אורלב עברה קריאה טרומית, אך עד כה טרם נידונה בוועדה, בשל הסכמות עם הממשלה שאמורה להגיש הצעת חוק חדשה בנושא.
1.2. טיפול המשטרה במקרים של צילום מעשי אלימות והפצתם באמצעות האינטרנט16
המשטרה מטפלת במקרים שבהם נודע לה על ידי גורם כלשהו כי יש חשש לעבירה על החוק או כאשר היא מקבלת תלונה בגין אירוע שבו התבצעה עבירה. לא ננקטת פעילות יזומה לצורך טיפול במקרים שבהם הופץ צילום של מעשי אלימות באינטרנט.
לדברי נציגי המשטרה, בני הנוער אינם מודעים לכך שהפצת תמונות פוגעות של בני נוער ברשת האינטרנט, ובכלל זה תמונות של מעשי אלימות, עשויה להיות עבירה פלילית חמורה והם מתייחסים למעשים אלה כמעשי קונדס. המשטרה מקיימת פעילות הסברה בנושא זה במסגרת הרצאותיה השוטפות בפני בני נוער וכן במסגרת יום האינטרנט הבינלאומי.
להלן נתוני המשטרה בנושא תיקי נוער שנפתחו בגין עבירות על חוק הגנת הפרטיות וחוק הנוער (טיפול והשגחה):
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
חוק הגנת הפרטיות
0
0
0
4
6
12
7
8
חוק הנוער (טיפול והשגחה)
0
0
1
1
0
1
1
0
מן הנתונים עולה כי בשנים האחרונות ישנה עלייה במספר המקרים שבהם חוקרת המשטרה עבירות של בני נוער על חוק הגנת הפרטיות, אך עדיין מספר התיקים המטופלים קטן מאוד.
2. מדיניות משרד החינוך
בספטמבר 2009 פרסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל בנושא האלימות: "קידום אקלים בטוח והתמודדות עם אירועי אלימות במוסדות חינוך".17 חלקו הראשון של החוזר מציג דגם לפיו מחוייבים בתי הספר לגבש תקנון בית ספרי. בין השאר נכללות בתקנון הוראות בדבר שימוש בטכנולוגיה אישית (טלפונים ניידים, מצלמות, אייפודים וכד') בזמן שיעור. לפי ההוראות:
• כל שימוש בטכנולוגיה אישית בכלל ובטלפון נייד, בפרט במהלך השיעור ובזמן בחינות, אסור בהחלט. יש להשאיר את המכשיר בתיק כשהוא במצב סגור וכבוי. אין להציבו בשום מקרה על השולחן בכיתה. השימוש במכשיר במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות.
• צילום בזמן שיעור באמצעות הטלפון הנייד אסור בהחלט. צילום במהלך פעילות מחוץ לבית הספר ייעשה בהתאם להוראות הצוות ובתנאי שלא יפגע בכבודו של המצולם ובצנעת הפרט שלו.
חוזר המנכ"ל ממליץ שלא להביא טלפונים ניידים לבית הספר כלל, ומאפשר לבית הספר לאסור הבאת מכשירים ניידים לבית הספר או לקבוע הוראות אחרות בהתאם למדיניות זאת. לפי הנטען בחוזר, בנוסף לסכנה הבריאותית בשל הקרינה מהמכשירים, הם משמשים יעד לגנבות ומעלים באופן עקיף את האלימות בבית הספר. במקרה של הפרת הוראות אלה יוזמן התלמיד לשיחת בירור והמכשיר יופקד במקום בטוח ויוחזר לתלמיד בסוף יום הלימודים. אם תלמיד מפר את ההוראות באופן חוזר הוא עשוי להיענש באופן הנהוג בבית הספר.
חלקו השני של החוזר עוסק בטיפול בית הספר באירועי אלימות. החוזר מגדיר שימוש בטלפון נייד לצילום בזמן שיעור, צילום ללא ידיעתו של המצולם, שימוש לרעה בתצלומים של תלמידים או מורים שנעשו בשטח בית הספר ונוכחות באירוע אלימות חמור תוך כדי עידוד והתלהמות, כמעשה אלימות חמור שיש עליו חובת דיווח לפקיד סעד ו/או למשטרה, פיקוח משרד החינוך והרשות המקומית. במקרה של מעשה אלימות מסוג זה בית הספר מחוייב לפעול להפסקת הפגיעה ולכנס ועדה פנים בית-ספרית על מנת לקבוע את דרכי הטיפול באירוע. תלמידים בבית הספר היסודי יושעו ליום או יומיים ותלמידי בתי ספר על יסודיים יושעו לשלושה עד חמישה ימים. התלמיד יקבל בתעודה את הציון הנמוך ביותר בסעיף ההתנהגות ויוטלו עליו חובות פיקוח, השגחה וטיפול בהתאם להחלטת צוות בית הספר.
לדברי עינב לוק, מנהלת היחידה לקידום אקלים בטוח ולמניעת אלימות במשרד החינוך, הטמעת חוזר מנכ"ל נעשית על ידי הכשרת אנשי המקצוע, יועצים ופסיכולוגים, שתפקידם להטמיע את התוכניות בבתי הספר. בנוסף לכך ב - 1200 בתי ספר נעשית הטמעה על ידי המדריכים, המלווים את בתי הספר בתוכנית המערכתית לקידום אקלים בטוח וצמצום אלימות.
לדברי לוק, השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך פיתח תוכניות העוסקות בסוגיות של אלימות באינטרנט: "מערכת החינוך נגד אלימות מינית – שומרי סף ברשת תש"ע"; "מערכת החינוך נגד אלימות מינית - פיתוח כלים לאיתור וזיהוי פגיעה מינית בקרב בני הגיל, תשע"א". נושא האינטרנט זוכה להתייחסות גם בתוכנית "בוחרים בחיים" – תוכנית למניעת אובדנות ופיתוח חוסן".18
יש לציין כי מעיון ראשוני בתוכניות האמורות, הדגש בהן הוא על אלימות מינית ברשת שהיא רק היבט אחד של אלימות וירטואלית. כפי הנראה אין כיום תוכנית כוללת לנושא. עם זאת, כחלק מהיום הלאומי לגלישה בטוחה הנושא זוכה ללימוד ולהתייחסות במהלך אותו שבוע.
לדברי גב' עידית אבני, הממונה על התקשוב במחוז חיפה, משרד החינוך עוסק הן במניעת אירועי פגיעה מקוונת והן בטיפול במקרים שבהם פגיעה מסוג זה מתרחשת. בכל הנוגע למניעה, קיימת בעייה חריפה של מודעות הבוגרים, בהם אנשי הצוות החינוכי, הורים ומבוגרים אחרים, לפעילות התלמידים ברשת ולתופעות הקיימות בה המתחדשות ומשתנות עם ההתקדמות הטכנולוגית המואצת. המשרד פועל במסגרת קורסי הכשרה וימי עיון למורים ולמנהלים על מנת לשפר את המודעות ולהעניק לאנשי הצוות החינוכי כלים להבנה ולהתמודדות עם תופעות אלה. כן ננקטת פעילות הסברה בקרב תלמידים במסגרת החינוך לגלישה בטוחה ברשת האינטרנט. בכל הנוגע לטיפול בפגיעה, מחוייב בית הספר בשלב ראשון להפסיק את הפגיעה, שמשמעותה במקרה זה להסיר את התוכן הפוגעני מאתר האינטרנט ולהפסיק את הפצתו. זאת תוך כדי תיעוד הפגיעה על מנת שאפשר יהיה לטפל בה. כאמור, לפי חוזר המנכ"ל על בית הספר לדווח למשטרה בכל מקרה של הפצת צילומים פוגעניים של תלמידים או מורים. כן נערך בירור של המקרה, כאשר במרבית המקרים מצליח בית הספר לזהות את המעורבים בו על אף האנונימיות שמעניק האינטרנט. על הוועדה הבית ספרית המוקמת לצורך טיפול באירוע להחליט על אופן הטיפול בו ועל הצעדים השונים שיינקטו כנגד המעורבים באירוע ברמות שונות ובהם התלמידים הפוגעים, מי שצילם, מי שצפה באירוע בעת התרחשותו, מי שהעלה את הצילום לרשת, מי שהפיץ אותו ומי שצפה בו, החל מהשעיה ועד לאמצעים חינוכיים מגוונים.19