חומר רקע
תוכן העניינים
מבוא 1
1. מקורות המים באזור 2
2. אקוות ההר – רקע גיאוגרפי 2
2.1. סכנת זיהום אקוות ההר על-ידי שפכים 4
3. התהליך המדיני – התמקדות בנושא מים 5
3.1. קבוצת העבודה האזורית בנושא המים במסגרת המסלול המולטי-לטרלי 5
3.2. המסלול הבי-לטרלי 6
הסכם אוסלו 6
הסכם עזה ויריחו 6
הסכם אוסלו ב' 6
4. ועדת המים המשותפת (JWC) – Joint Water Committee 7
4.1.1. אספקת המים ליישובים פלסטיניים 8
4.1.2. הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון 9
4.1.3. המנהל האזרחי 10
4.1.4. זכות הטבע למים 10
5. פרויקטים של שיתוף פעולה 11
5.1. פרויקטים של ארגונים לא-ממשלתיים (NGO's) 11
5.1.1. ידידי כדור הארץ 11
5.1.2. מרכז פרס לשלום 12
5.2. שיתוף פעולה אקדמי 13
5.2.1. ארגון IPSO 13
5.2.2. מכון ון ליר 14
5.2.3. ידידי כדור הארץ 14
נספח – אגני אקוות ההר 15
מבוא
מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בנושא שיתוף-פעולה ישראלי-פלסטיני בנושא המים. הדיון נערך במסגרת מפגש עם חברי פרלמנט אירופאים.
מים הם המשאב הבסיסי ביותר לבני-אדם ובשל העובדה שהם משאב שחוצה גבולות מדיניים, ניצול משאב טבעי זה ביעילות מחייב שיתוף פעולה בין ישויות פוליטיות שכנות. בהעדר שיתוף פעולה כזה, המים עלולים להיות מקור לסכסוך.
אקוות1 ההר היא בפועל משאב מים משותף לישראלים ולפלסטינאים. תלות הגומלין בין הישראלים והפלסטינאים במשאב המים המשותף, במיוחד לאור המחסור האזורי במים, היא הסיבה שנושא המים תפס תפקיד חשוב בתהליך המדיני שהחל בוועידת מדריד באוקטובר 1991.
הסכם אוסלו ב' משנת 1995 שאף להסדיר את נושא המים, בין השאר, באמצעות ועדת מים משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית (JWC). במסמך זה מתוארת עבודת הוועדה ומוצגות בו סוגיות הנוגעות להסדרת אספקת המים לפלסטינאים והטיפול בשפכים ביהודה ושומרון.
במסמך מובאות דוגמאות לשיתופי פעולה ישראלים-פלסטינים שצומחים "מלמטה":2
• ארגונים לא-ממשלתיים (NGO's) יוצרים שיתופי-פעולה ישראליים-פלסטיניים בתחום המים והביוב. ארגונים אלו מאפשרים שיתופי פעולה בין בני-נוער, מבוגרים ורשויות מקומיות ישראלים ופלסטינאים. במסמך מובאות שתי דוגמאות לכך.
• חוקרים ישראלים ופלסטינאים משתפים פעולה במחקר מדעי; במסמך מובאות דוגמאות בנושא זה. יצוין כי האוניברסיטאות הפלסטיניות אינן משתפות פעולה עם אוניברסיטאות ישראליות, אולם חוקרים פלסטיניים עושים זאת באופן עצמאי.
בראשית מסמך זה מובא רקע על מקורות המים באזור, מידע על אקוות ההר, ותיאור הסדרת נושא המים בתהליך המדיני.
אף-על-פי שנושא המסמך נוגע בסוגיה פוליטית, המסמך שואף, עד כמה שניתן, להימנע מקביעות פוליטיות מעוררות מחלוקת. כמו-כן, יצוין כי המסמך עוסק בעיקר בנושא המים ביהודה ושומרון ולא ברצועת עזה.
לרשות המים ביקורת רבה על התנהלות מקבילתה הפלסטינית. גם לעמותות שדיברנו איתן ולבנק העולמי שערך מחקר גדול בנושא יש ביקורת המופנית גם כלפי הרשות הפלסטינית. יצוין כי לשם הכנתו של מסמך זה לא ערכנו שיחות עם גורמים פלסטיניים.
1. מקורות המים באזור
ככלל, המים אינם מצויים בשפע בשטח שבין הירדן לים-התיכון. הביקוש למים גדל כל הזמן ואילו היצע המים הולך וקטן. מבין הסיבות לכך אפשר למנות את אלו:
• גידול באוכלוסייה – בשנת 1893 חיו בארץ כ-60,000 יהודים וכ-467,000 פלסטינאים. כיום חיים במדינת ישראל לבדה כ-7 מיליון איש.3
• עלייה ברמת החיים – ככל שרמת החיים גבוהה יותר כך נעשה שימוש רב יותר במים.
• האקלים באזור – האקלים בארץ מאופיין בשכיחות גבוהה של שנים שחונות, בעונת גשמים קצרה ובהפסדי מים רבים, הנובעים מהתאדות מי הגשמים. כ-70% ממי הגשמים מתאדים, 25% מהם מחלחלים אל מי-התהום ו-5% זורמים בנחלים.4
לישראל שלושה מקורות מים עיקריים של מים שפירים טבעיים:
• הכנרת – מספקת כ-20% מצריכת המים של ישראל.
• אקוות5 החוף – מספקת כ-20% מצריכת המים בישראל. רוב המים באיכות מי שתייה.
• אקוות ההר – מספקת כ-20% מצריכת המים בישראל; המים באיכות גבוהה.6
נוסף על כך, ישראל מובילה עולמית בתחום השימוש במי-קולחין להשקיית שטחי חקלאות ומתפילה מים בהיקף נרחב.7
לפלסטינאים ביהודה ושומרון יש כיום בעיקר מקור מים אחד של מים שפירים טבעיים – אקוות ההר. כיום הרשות הפלסטינית אינה מתפילה מים ולא משתמשת במי-קולחין להשקיה של שטחי חקלאות.
יצוין כי מפלסי המים שבמאגרי המים השפירים הטבעיים ירדו עד לקווים האדומים ואף מתחת להם.8
2. אקוות ההר – רקע גיאוגרפי
כאמור, אקוות ההר היא מקור המים חשוב ביותר לישראלים ולפלסטינאים כאחד. חשיבותה של אקוות ההר נובעת הן בשל כמות המים השפירים המצויים בה והן בשל איכותם הטובה יחסית. להלן מפה המציגה את האקוות ואת כיווני הזרימה בהן.9
אזור ההזנה של אקוות ההר – השטח שבו מי גשמים מחלחלים מפני השטח לתת הקרקע – הוא כ-1,800 קמ"ר ורובו נמצא מעבר לקו הירוק.10 מי התהום זורמים בתת-הקרקע, ממזרח למערב ומדרום לצפון, מאזורי ההזנה לאזורי הכליאה שבהם נאגרים המים. אזורי הכליאה של המים נמצאים ברובם בתוך הקו הירוק או בעמק הירדן. כלומר, מי גשמים היורדים ביהודה ושומרון עשויים להגיע לתחומי הקו הירוק ולהישאב שם.
אקוות ההר מורכבת משלוש אקוות או שלושה אגנים. לפירוט שלוש האקוות וכמות המים האפשריות לניצול על-ידי כל צד, כפי שהתקבל מרשות המים, ראו נספח.
שתי הבעיות העיקריות המאיימות על כמות המים באקוות ההר ואיכותם הם קידוחים לא-מורשים11 וזיהום עקב טיפול חסר בשפכים. להלן הרחבה על סכנת זיהום אקוות ההר בשפכים.
2.1. סכנת זיהום אקוות ההר על-ידי שפכים
שפכים שאינם מטופלים כראוי במתקני טיהור שפכים הם פוטנציאל לזיהום מי-תהום. לפי הנתונים, כ-27% מהשפכים ביהודה ושומרון נוצרים על-ידי ישראלים וכ-73% נוצרים על-ידי פלסטינאים. להלן כמה נתונים שהתקבלו מרשות המים בנושא מצב הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון.
• שפכי היישובים הישראליים ביהודה ושומרון:12
◦ סה"כ כמות שנתית – 19 מלמ"ק שפכים המטופלים בדרכים אלו:
▪ כ-85% מהשפכים מטופלים במתקני טיהור שפכים (מט"שים).13 חלק ממי הקולחין שנוצרים בתהליך הטיהור משמשים לחקלאות.
▪ כ-15% מהשפכים אינם מטופלים במט"ש. רובם מוזרמים לבורות ספיגה.14
• שפכי היישובים הפלסטיניים ביהודה ושומרון:
◦ סה"כ כמות שנתית – כ-52 מלמ"ק15 המטופלים בדרכים אלו:
▪ 62.5% מהשפכים אינם מטופלים כלל או שמוזרמים לבורות ספיגה.
▪ 32.7% מהשפכים מטופלים במט"שים בישראל, רובם הגדול מטופלים לאחר שזרמו למט"שים בנחלים.
▪ 4.8% מהשפכים מטופלים במט"ש הפלסטיני היחיד שפועל (אל-בירה).16
קיימים מט"שים נוספים שהוקמו בעבר בג'נין, ברמאללה, בטול-כרם ובחברון, אך בעיות כלכליות וטכניות גורמות לחוסר תפקוד שלהם או לתפקוד לקוי שמביא ליעילות טיהור שפכים ירודה.17
לצד העלייה בביקוש למים באזור ולצד הקטנת היצע המים הטבעיים, העדר טיפול וטיפול חלקי בלבד בשפכים ביהודה ושומרון מאיים על איכות המים של אקוות ההר. חלק מנחלי יהודה ושומרון משמשים "צינור" להזרמת שפכים גולמיים וריכוזי המזהמים בהם גבוהים יחסית.18 השפכים מחלחלים לקרקע ומזהמים את המעיינות ואת מי-התהום. פגיעה באיכות המים בתת הקרקע גורמת לפגיעה בכמות המים, שכן באקווה מזוהמת, כמות המים הניתנת לשאיבה הולכת ופוחתת.19
3. התהליך המדיני – התמקדות בנושא מים
להלן תיאור קצר של עיקרי התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינאים, תוך התמקדות בנושא המים.20
המשא-ומתן המדיני שהחל בנובמבר 1991, מיד לאחר ועידת מדריד, התקדם בשני מסלולים:
1. המסלול הבי-לטרלי – שאף לפתור את סכסוכי העבר, אם באמצעות הסכמי שלום עם מדינות ערב ואם באמצעות הקמת ממשל עצמי לפלסטינאים כשלב ראשון. נערכו סבבים של שיחות משא-ומתן במדריד ובוושינגטון.21
2. המסלול המולטי-לטרלי – שאף לבנות יחסי אמון בסוגיות עתידיות. שיחות אלו נפתחו בינואר 1992 במוסקבה והמשלחות22 חולקו לחמש קבוצות עבודה שעסקו בנושאים אלו: איכות סביבה, בקרת נשק, פליטים, פיתוח כלכלי ומים. משנת 1996 עד שנת 2000 דעכה פעילות קבוצות העבודה האזוריות, למעט קבוצת העבודה בנושא המים. קבוצת העבודה בנושא המים ממשיכה בפעולתה עד היום.
יצוין כי ההפרדה בין שני המסלולים אינה מוחלטת ולעתים יש חפיפה בין פעילות בי-לטרלית ופעילות מולטי-לטרלית.
3.1. קבוצת העבודה האזורית בנושא המים במסגרת המסלול המולטי-לטרלי
תפקידה של קבוצת העבודה האזורית בנושא המים היה לפתח שיתוף פעולה אזורי בנושא. לצורך כך הוקמו שתי מסגרות עיקריות הפועלות עד היום:
1. EXACT23 – מסגרת זו מנהלת בנק נתונים על משק המים והוא נועד לשמש את השחקנים באזור. בנק הנתונים מביא לאימוץ סטנדרטים משותפים לאיסוף, לאחסון, לשיפור איכות הנתונים על מקורות המים ולשיפור התקשורת בין הקהילות המדעיות באזור.
בארגון שותפים מומחים ישראלים, ירדנים ופלסטינאים מסוכנויות לניהול מים. סיוע טכני ותקציבי לארגון מגיע ממדינות תורמות כגון ארה"ב, הולנד, נורבגיה, צרפת, איטליה והאיחוד האירופי. לארגון אין מושב קבוע ופגישותיו נערכות פעמיים בשנה באירופה או במזה"ת. פעילות EXACT נחלשה לאחרונה, אולם באופן כללי המסגרת פועלת מאז הוקמה ועד היום.
2. MEDRC – ארגון MEDRC הוקם כמרכז מחקר לנושא התפלת מים, מושבו במאסקט, בירת עומאן, ומפגשים במסגרתו נערכים פעמיים בשנה.
הארגון מורכב מנציגי ישראל, ירדן והפלסטינאים וכן מנציגי המדינות התורמות, למשל, ארה"ב, קטאר, הולנד, יפן, דרום-קןריאה, עומאן וספרד.24 הארגון מעניק מלגות למחקרים בנושא התפלת מים, בעיקר לבעלי תארים מתקדמים מהאזור.
לפני כשנתיים הוחלט להשקיע בתחום פעילות נוסף – קורסי הכשרה בנושא שפכים והתפלה25 לירדנים ולפלסטינאים. עד כה נערכו שני קורסים:
1. באוגוסט 2010 – קורס בנושא הטיפול בשפכים בשפד"ן.26 בקורס זה השתתפו 18 פלסטינאים (מיהודה ושומרון ומרצועת עזה) ו-4 ירדנים.
2. באוקטובר 2010 – קורס בנושא התפלה נערך במתקן סיוע של משרד החקלאות ליד שפיים. בקורס השתתפו 18 פלסטינאים (מיהודה ושומרון ומרצועת עזה) ו-9 ירדנים.27
3.2. המסלול הבי-לטרלי28
הסכם אוסלו
בספטמבר 1993 נחתם הסכם אוסלו29 וההתייחסות בו למים היתה כללית. הוחלט בו כי יתקיים שיתוף פעולה בנושא המים וגובשו הצעות למחקרים בנושא, למשל, מחקרים בנושא פיתוח תשתיות מים והתפלה.
הסכם עזה ויריחו
במאי 1994 נחתם הסכם עזה ויריחו (הסכם קהיר) והועברה בו מערכת אספקת המים (ניהול, פיתוח ותחזוקה) ברצועת עזה לשליטת הפלסטינים, למעט לגבי היישובים הישראליים.30
הסכם אוסלו ב'
ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם הביניים (אוסלו ב') לתקופה של 5 שנים והוא כולל פרק נרחב בנושא המים.31 בסעיף 40 לנספח III להסכם הוחלט, בין השאר, בנושאים אלו:
1. זכויות על המים – ישראל הכירה בזכויות של הפלסטינים על המים ביהודה ושומרון.32
2. כמויות מוגדרות – נקבעה חלוקה ברורה של כמות המים המועברת לכל צד, תוך שמירת השימושים הקיימים.
3. צרכים עתידיים – הוגדרו צורכי המים העתידיים של כל צד.33
עוד הוסכם כי בתקופת הביניים תעביר ישראל לפלסטינאים 23.6 מלמ"ק בשנה לגדה המערבית ו-5 מלמ"ק בשנה לרצועת עזה. כמו-כן הודגש בהסכם הצורך בניצול האגן המזרחי של אקוות ההר, הצורך לפתח ולייצר מים נוספים (טיהור שפכים והתפלה) והוסכם שלא יינקטו פעולות העלולות להביא לזיהום המים.
כדי ליישם את התחייבויותיהן בהסכם, הקימו ישראל והרשות הפלסטינית ועדת מים משותפת (Joint Water Committee). ועדה זו פועלת מאז שנת 1995 ועד היום. נוסף על כך, באותה שנה הוקמה ועדה נוספת – ישראלית-פלסטינית-אמריקנית – העוסקת במדיניות ובקידום יחסי שיתוף פעולה בנושא המים. עד שנת 2010 הוועדה התכנסה אחת לשנה; לאחרונה הוגבר קצב דיוניה. הוועדה דנה, למשל, בנוהל מזורז לאישור פרויקטים – בכלליות – אך לא בפרויקטים מסוימים.34
4. ועדת המים המשותפת (JWC) – Joint Water Committee
ה-JWC מורכבת ממספר זהה של נציגים מכל צד, כל החלטותיה מתקבלות פה-אחד, והוכפפו לה צוותי פיקוח ואכיפה משותפים.35 ה-JWC עורכת ישיבות משותפות, חליפות מכתבים, שיחות ומגעים יום-יומיים כדי לנהל את נושא המים. ה-JWC אמורה לטפל בכל נושאי המים והביוב ביהודה ושומרון ובהם:36
1. ניהול משותף של מקורות מים ושל מערכות מים וביוב;
2. הגנה על מקורות מים וביוב;
3. שיתוף פעולה, תחלופת מידע ופתרון סכסוכים בנושא;
4. הסדרת אספקת המים מצד אחד למשנהו.
ל-JWC ארבע תתי-ועדות:
1. הוועדה ההידרולוגית – דנה ומאשרת בקשות לקידוחי מים. ביהודה ושומרון יש כיום כ-500 קידוחי מים חוקיים. הוועדה אישרה עד כה לפלסטינאים לקדוח כ-60 בארות למי-שתייה, 11 בארות להשקיה חקלאית, ו-22 בארות תצפית (בארות שמטרתן בדיקת גובה מפלס מי התהום ולא שאיבת מים). כמו-כן אישרה הוועדה לפלסטינאים לשדרג כ-55 בארות ישנות. רשות המים מציינת כי רק כמחצית מהקידוחים שאושרו הוצאו לפועל.
2. הוועדה למפעלי מים – הוועדה אישרה עד כה לפלסטינאים הנחת קווי מים לאורך מאות ק"מ, בניית עשרות ברכות אגירה ועשרות תחנות שאיבה. כמו-כן אישרה הוועדה הרחבה של מערכות לאספקת מים ליישובים ישראליים ביהודה ושומרון.
3. הוועדה לנושאי ביוב – הוועדה אישרה הקמת מפעלים לטיפול בשפכים. כאמור בהמשך, עד כה הוקם רק מתקן טיהור שפכים אחד (באל-בירה).37
4. הוועדה לנושא מחירי מים – הוועדה קובעת מעת לעת את מחירי המים שישראל מוכרת לפלסטינאים ודנה בבעיות שוטפות בנושא. לפי רשות המים, ההתחשבנות הכספית עם הפלסטינאים בנושא זה נעשית באופן תקין ושוטף.
להלן מספר סוגיות הנוגעות לעבודת ה-JWC ולהסדרת תחומי המים והביוב.
• ה-JWC – מנגנון של שיתוף פעולה? – יש הסבורים כי ה-JWC אינו עוסק בניהול אקוות ההר תוך שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני שכן המודל שבבסיס פעילות ה-JWC הוא מודל חלוקתי ואינו מודל הכולל ניהול משותף.38 גם הבנק העולמי סבור כי ה-JWC אינו מתפקד כמוסד לניהול משותף עקב א-סימטריה בסיסית בין ישראל לרשות הפלסטינית בעוצמה, ביכולת, במידע ובאינטרסים.39 יצוין כי הדוח שפרסם הבנק העולמי בנושא זכה לביקורת מצד משרד החוץ ורשות המים.
• זכות וטו בפועל – ההחלטות ב-JWC נקבעות פה-אחד, כאמור. כמו-כן לא נקבע מנגנון לפתרון חילוקי דעות.
• פיקוח ואכיפה – בעבר פעלו צוותי הפיקוח והאכיפה במשותף ישראלים ופלסטינאים. כיום, הצוותים הישראליים והפלסטיניים פועלים בנפרד.40
• שיח של משחק סכום אפס – לרשות המים ביקורת רבה על מקבילתה הפלסטינית. לדבריה, הפלסטינאים מנסים להתנער מהחלטות מהותיות בהסכם, נמנעים מלטהר שפכים ולהשתמש בהם לשימוש חוזר בחקלאות, מערימים קשיים וחותרים לפתרונות עתידים שיהיו על חשבון ישראל.41
להלן הרחבה בנושא אספקת מים וטיפול בשפכי היישובים ביהודה ושומרון.
4.1.1. אספקת המים ליישובים פלסטיניים
לדברי מר ברוך נגר, ראש מנהלת המים והביוב ביו"ש ברשות המים, מבין 439 יישובים פלסטיניים ביהודה ושומרון:
• ב-372 יישובים יש מערכת לאספקת מים;
• ב-67 יישובים אין מערכת לאספקת מים; מדובר באוכלוסייה של כ-120,000 נפש, המתגוררים בכפרים קטנים.
לדברי פרופ' גרשון בסקין, מנהל המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר ומידע,42 ב-180 כפרים פלסטיניים אין אספקת מים.43
יצוין כי גם ביישובים שבהם יש מערכת לאספקת מים, אין פירוש הדבר כי תושביהם מקבלים אספקת מים סדירה. יש יישובים פלסטיניים, כולל ערים גדולות יחסית, שתושביהם מקבלים אספקת מים פעם בשבוע בלבד.44 לדברי מר נגר, רשות המים מספקת מים לרשות הפלסטינית בנקודות מוגדרות ובתפקיד הרשות הפלסטינית לספק את המים ליישובים הפלסטיניים. כלומר, רשות המים אינה עושה את החלוקה הפנים-פלסטינית של המים. לדברי פרופ' בסקין ועו"ד גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של עמותת "ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון",45 אמנם הרשות הפלסטינית היא זו העורכת חלוקה של המים, אולם אספקת המים שבאחריותה אינה סדירה מאחר שרשות המים אינה מספקת לרשות הפלסטינית מספיק מים.
עוד יצוין כי באזור אקוות ההר יש מעיינות רבים. לדברי עו"ד ברומברג, בעבר השתמשו פלסטינאים רבים במי מעיינות לשתייה ולחקלאות. כיום, עקב שאיבה מוגברת רבים מהמעיינות הללו יבשו.46
4.1.2. הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון
כאמור, כ-15% משפכי היישובים הישראלים ורוב גדול משפכי היישובים הפלסטיניים אינם מטופלים במכוני טיהור שפכים.47
ממסמך של רשות הטבע והגנים עולה כי שיתוף הפעולה הפלסטינאי-ישראלי בנושא טיפול בשפכים הוא חלקי. ההמלצות העולות ממנו הן לפעול בדחיפות למניעת הזרמת שפכים לנחלים ושעלולים לחלחל למי-התהום, שכן בעתיד הקרוב צפויה להתרחש פגיעה אנושה במקורות המים של הישראלים והפלסטינאים. כמו-כן הומלץ במסמך לפעול למציאת פתרון לעודפי השפכים והקולחין.48
לפי רשות המים, מאחר שישראל נמצאת במורד הנחלים והזיהום משפכים הלא-מטוהרים מגיע לתחומה, יש לה אינטרס ברור לקדם את נושא הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון.49 כמו-כן, רשות המים סבורה שיש לטפל בשפכים קרוב למקום היווצרותם כדי שאפשר יהיה להשתמש במי בקולחין להשקיה חקלאית. לגבי טיהור שפכים פלסטיניים בישראל, ישראל מקזזת את עלות הטיפול בשפכים הללו מכספים המיועדים לרשות הפלסטינית.
ארגון "בצלם" מגדיר את הטיפול בשפכי פלסטינאים בישראל – בעייתי. זאת בעיקר משום שהוא דוחה מציאת פתרון הולם לטיפול בשפכי הפלסטינים.50 לפי הארגון, שילוב סיבות מביא לכך שלמעט מט"ש אל-בירה לא נבנו לאחרונה מט"שים חדשים. בין הסיבות שמונה לכך הארגון: עיכוב באישור תוכניות וצמצום מחויבותן של המדינות התורמות.51
4.1.3. המנהל האזרחי
המנהל האזרחי מנהל את הפעולות הלא-צבאיות של ישראל ביהודה ושומרון. לאחר אישור פרויקט פלסטיני ב-JWC, אם מדובר בפרויקט בשטח שבשליטה אזרחית של ישראל (שטח C), נדרש אישורו של המנהל האזרחי52 לפרויקט. מאחר שחלק ניכר מתשתיות מים וביוב שוכן, באופן טבעי, מחוץ לשטחים שבניהולה האזרחי של הרשות הפלסטינית (A ו-B), נדרש תהליך אישור נוסף של המנהל האזרחי, לאחר אישור ה-JWC.
לדברי מר ברוך נגר, ראש מנהלת המים והביוב ביו"ש ברשות המים, המנהל האזרחי מאשר את הפרויקטים שה-JWC מאשר – כמעט תמיד. לדברי פרופ' גרשון בסקין, מנהל המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר ומידע, אישור המנהל האזרחי, שבו אין ייצוג לפלסטינאים, הוא תהליך בירוקרטי הנמשך זמן רב. ארגון "בצלם" מציין כי המט"ש הפלסטיני היחיד שהוקם מאז הקמת ה-JWC, מט"ש אל-בירה כאמור, הוקם בשטח B הנמצא בשליטה פלסטינית אזרחית, מקום שאין בו צורך באישור המנהל האזרחי.53
הבנק העולמי מעביר גם הוא ביקורת על כך שנדרש אישור נוסף של המנהל האזרחי לאחר אישור של ה-JWC. לפי דוח שחיבר הבנק העולמי בנושא, שלב האישור הנוסף של המנהל האזרחי מצטרף לשורה של מגבלות אחרות אשר מקשות על הרשות הפלסטינית.54
4.1.4. זכות הטבע למים
בישראל מוכרת זכות הטבע למים. לפי סעיף 150א לחוק המים, התשי"ט-1959, מנהל רשות המים מוסר בכל שנה לוועדת הכלכלה של הכנסת הודעה בדבר כמות המים שהוחלט להקצות במהלך אותה שנה למטרה של שמירת ערכי טבע ונוף.55 כלומר, זרימה של מים בנחלים נדרשת כדי לשמור על האיזון האקולוגי בהם.
לדברי עו"ד גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של עמותת "ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון", מנגנון ניהול המים כיום בין ישראל לפלסטינאים אינו מתייחס לזכות הטבע למים.
5. פרויקטים של שיתוף פעולה
להלן תיאור של כמה פרויקטים של שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני בנושא המים, שאינו באמצעות מגעים מדיניים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית. אין הכוונה במסמך זה להקיף את כל הפעילות בתחום.
5.1. פרויקטים של ארגונים לא-ממשלתיים (NGO's)
5.1.1. ידידי כדור הארץ56
עמותת "ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון"57 מפעילה מאז שנת 2001 את פרויקט "מים ושכנות טובה".58 הפרויקט מחבר 29 קהילות שכנות – ישראליות, פלסטיניות וירדניות – ובאמצעות תהליך חינוכי הופכים המים למוקד של דיאלוג ושיתוף פעולה. הפרויקט פועל בשלוש רמות: בני-נוער, מבוגרים וראשי ערים.59
בני-נוער
לבני הנוער בגילאי 17-14 בקהילות השכנות יש פעילויות בעיקר בתחומים אלו:
• לימודים בנושא המים – בכל קהילה מועסק עובד של העמותה והוא מארגן קבוצת "נאמני מים" בבתי-הספר. בני-הנוער לומדים על מצב המים שלהם ושל שכניהם ועל תלות הגומלין ביניהם בנושא המים.
• פעילות בשטח – למשל, כל קבוצת "נאמני מים" מסיירת בשטח, ממפה מפגעים סביבתיים ומגדירה כיצד אלו משפיעים לרעה על מי-התהום.
• מפגשים משותפים – בני הנוער משני הצדדים נפגשים ביניהם,60 דנים בנושא המים ולומדים, בין השאר, כיצד המפגעים הסביבתיים שמופו משפיעים לרעה על שני הצדדים.
• מרכזי לימוד סביבתי – העמותה מפעילה מרכזי לימוד שבהם מוסברים מגוון נושאים כגון: מים אפורים, קציר-גשם ואגנים ירוקים.
מבוגרים
סנגור קהילתי – בכל קהילה נבחרים פעילים מקומיים הלומדים את נושא המים ומבקרים בקהילה השכנה. לאחר מכן נבחר נושא רלוונטי וביחד פועלים כדי לקדמו מול מקבלי ההחלטות.
שביל שכנים – בקהילות שנבחרו הוקם שביל שבו כחמש תחנות המלמדות את מציאות המים של הקהילה. אחת התחנות צופה אל עבר הקהילה השכנה ומטרתה ללמד על מציאות המים של הקהילה השכנה. ב-3 השנים האחרונות סיירו בשבילים אלו כ-15,000 איש.
ראשי ערים
בסיוע העמותה, זוגות של ראשי ערים מהקהילות השכנות יצרו ביניהם קשר וערכו סיורים משותפים. ראשי הערים גם חתמו על הסכם הבנות שבא לפתור את הבעיות הסביבתיות המשותפות להם, בעיקר בנושא מים וביוב.
5.1.2. מרכז פרס לשלום
מרכז פרס לשלום הוקם בשנת 1997 והוא גוף א-פוליטי שהמימון שלו מגיע מתרומות. גישתו של מרכז פרס לשלום היא כי ללא קשר למשא-ומתן המדיני, יש לאפשר שיתוף פעולה בין הצדדים בתחומים כגון רפואה, סביבה ועסקים.
בתחום המים אפשר לציין שני פרויקטים שנעשו לאחרונה:
נחלים חוצי גבולות – פרויקט "נחלים חצי גבולות" החל בשנת 2009. בשיתוף פעולה עם ארגון לא-ממשלתי סביבתי פלסטיני, אנשי מקצוע ומתכננים משני הצדדים, הפועלים תחת ועדת היגוי של מרכז פרס לשלום, איתר הארגון שישה נחלים חוצי גבולות.61 צוותים ישראליים ופלסטיניים עבדו בשיתוף פעולה והכינו תוכניות אב לשיקום אגן הניקוז של כל נחל. שיקום אגן הניקוז כולל מגוון תהליכים אקולוגיים וחברתיים.
למשל, לאחרונה הושלמה הכנת תוכנית אב לשיקום אגן נחל קדרון.62 התוכנית ממליצה להקים מתקן לטיהור שפכים ולהשתמש במי הקולחין להשקיה, היא מתייחסת לתיירות, לפסולת, לחינוך סביבתי ולשיקום כבישים באזור אגן הניקוז של הנחל.
השלב הבא בפרויקט הוא לקדם את תוכנית האב מול מקבלי ההחלטות כך שהיא תהפוך לתוכנית סטטוטורית ותחייב, את עיריית ירושלים למשל, לעשות טיפול מתאים בביוב.
ננו-טכנולוגיה בשירות השלום – פרויקט "ננו-טכנולוגיה בשירות השלום" החל בשנת 2005. מרכז פרס לשלום נותן חסות למוסדות מחקר ישראליים, פלסטיניים וירדנים העוסקים במחקר של ננו-טכנולוגיה לטיפול במים. מרכז פרס לשלום אחראי על הניהול, המימון והעברת הידע בין קבוצות החוקרים.
מטרת המחקר היא יצירת מקורות מים חדשים והכוונה היא לפתח טכנולוגיות חדשות בנושא, למשל, כדי להוזיל את עלות התפלת המים.63
5.2. שיתוף פעולה אקדמי
מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 מוטל חרם אקדמי של אוניברסיטאות פלסטיניות על שיתוף פעולה רשמי עם אוניברסיטאות ישראליות. חוקרים פלסטינאים יכולים לשתף פעולה עם חוקרים ישראליים, אך ללא חסות האוניברסיטה שלהם, באמצעותה או תוך שימוש בשמה.64
לדברי פרופ' ערן פייטלסון מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ב-20 השנים האחרונות נעשו שיתופי פעולה רבים עם חוקרים פלסטינאים בתחומי גיאו-הידרולוגיה, הנדסת מים ומדיניות מים. להלן דוגמאות לשיתופי פעולה אקדמיים ישראלים-פלסטינים בתחום המים.
5.2.1. ארגון IPSO
הארגון הישראלי-פלסטיני למדע (IPSO) – Israeli Palestinian Science Organization – הוקם בשנת 2005.65 לארגון יש מנהל ישראלי ומנהל פלסטיני והוועד המנהל שלו הוא המועצה המדעית הבינ"ל66 שבה חברים גם נציג ישראלי ונציג פלסטיני.
מטרת הארגון היא קידום שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני בכל תחומי המדע: חברה, רוח וטבע. פעולתו של IPSO נעשית בעיקר במציאת מענקי מחקר, ייזום ופיקוח על ניהולם. כלומר, הארגון מסייע במימון מחקרים משותפים בנושאים רבים ותנאי חשוב שלו הוא שבכל מחקר יועסקו לפחות חוקר ישראלי אחד וחוקר פלסטיני אחד. יצוין כי בדרך-כלל IPSO אינו עובד מול חוקרים פרטיים אלא מול מוסדות מחקר, בעיקר אוניברסיטאות.
לדברי ד"ר דן ביתן, המנהל הישראלי של IPSO, תחום מחקר המים רווי במחקרים אקדמיים משותפים ישראלים-פלסטינים. להלן שתי דוגמאות למחקרים המנוהלים כיום על-ידי IPSO בתחום המים:
1. מחקרים בנושא היסטוריה של המים – IPSO מנהלים 6 מחקרים בנושא היסטוריה של המים, למשל, היסטוריה של חוקי מים בתקופת המנדט הבריטי באזור, התפתחות משפט המים, והיסטוריה של תעלות מים.67 שניים מהמחקרים האלו מבוצעים על-ידי צוותים משותפים ישראלים-פלסטינים.68
2. מחקר בנושא טיהור מים – לפני כחצי שנה החל מחקר של חוקר ועוזר מחקר ישראליים וחוקר ועוזר מחקר פלסטיניים, בנושא איכויות של מתקני טיהור מים קטנים העשויים לשמש כפרים פלסטיניים שאין בהם גישה למערכת אספקת המים האזורית. החוקרים בודקים את איכות המים במתקני טיהור מים פלסטיניים ואיזה שימוש חוזר ניתן לעשות בהם.
החוקרים בצוותים המשותפים של ארגון IPSO משתתפים בכנסים בין-לאומיים במשלחות משותפות. ביוני 2010, למשל, נערך כנס בנושא ההיסטוריה של המים, וישראלים ופלסטינים הופיעו בו בשני מושבים יחדיו.69
5.2.2. מכון ון ליר
מכון ון ליר בירושלים70 החל לפני כ-4 שנים בדיונים אקדמיים משותפים ישראלים-פלסטינאים. בפעילות זו נטלו עד כה חלק 10 קבוצות דיון בנות 20-15 חוקרים, כמחציתם פלסטינאים וכמחציתם ישראלים. הדיונים נסבו בנושאים שונים כגון סביבה ושלום וקיימות אזורית, וגם נושא המים עלה בדיונים.
לדברי ד"ר שרה אוסצקי-לזר, ראש הפורום לסביבה ולקיימות אזורית במכון ון-ליר, המכון מפרסם מחקרים משותפים ישראלים-פלסטינים רבים, אולם לרוב הם לא בנושא המים. לדבריה, המכון פועל פחות בנושא המים מאחר שהתחום רווי כבר בשיתוף פעולה אקדמי ישראלי-פלסטיני. תחום חלוצי למדי שהפורום שבראשותה עוסק בו הוא תחום מחקר ההיסטוריה של המים, והארגון משתף פעולה עם IPSO בנושא זה.
פעילות אקדמית נוספת שמארגן הפורום לסביבה ולקיימות אזורית במכון ון-ליר היא לימוד משותף של 26 סטודנטים, כמחציתם פלסטינאים וכמחציתם ישראלים, בנושאים סביבתיים. הסטודנטים הישראלים מגיעים מהתוכנית ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב והסטודנטים הפלסטינאים מגיעים מאוניברסיטאות שונות. הסטודנטים עורכים סיורים, ביריחו למשל, ולומדים על נושאים סביבתיים, כולל על המים. חלק מהמרצים בתוכנית הם חוקרים פלסטינאים.71
5.2.3. ידידי כדור הארץ
נוסף על האמור לעיל בדבר פעילויות חינוכיות וקידום פרויקטים לטיפול במים וביוב של עמותת "ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון", העמותה גם מפרסמת מאמרים מקצועיים בנושא מים וביוב, חלקם נכתבים על-ידי עובדי העמותה וחלקם על-ידי חוקרים מהאקדמיה. המשותף לכל המחקרים הוא שהמחקר והכתיבה נעשים על-ידי ישראלים ופלסטינאים יחדיו.72
נספח – אגני אקוות ההר
להלן טבלה ובה פירוט שלוש האקוות וכמות המים האפשריות לניצול על-ידי כל צד, כפי שהתקבל מרשות המים.73
שם
שם נוסף
סה"כ כמות המים האפשרית לניצול בשנה74
זכות לניצול המים על-ידי ישראל בשנה
זכות ניצול המים על-ידי פלסטינאים בשנה
הערות
אגן ירקון-תנינים
האקווה המערבית
362 מלמ"ק
340 מלמ"ק
22 מלמ"ק
הפקת המים העיקרית מאקוות ההר נעשית מאגן זה.
אגן שכם-גלבוע
האקווה הצפונית
145 מלמ"ק
103 מלמ"ק
42 מלמ"ק
אגן ההר המזרחי
האקווה המזרחית
172 מלמ"ק
40 מלמ"ק
132 מלמ"ק
ישראל טוענת שהפלסטינאים לא שואבים מאקווה זו בכוונה על-אף האפשרות לעשות כן. מצד שני נשמעות טענות שבאגן זה יש פחות מים מהכמות שישראל טוענת לה.
סה"כ
679 מלמ"ק
483 מלמ"ק
196 מלמ"ק