חומר רקע
לקראת הדיון בוועדת חוק, חוק ומשפט, הקבוע ליום ט"ז אדר א', תשע"א, 20.2.11.
נייר עמדה
הקמת יחידות סיוע בבתי הדין הדתיים
ויצו מכירה בזכותם של המתדיינים בבתי הדין הדתיים השונים ליהנות משירותיהם של יחידות סיוע, בדומה לאלה העומדים לרשות המתדיינים בבתי המשפט לענייני משפחה.
עם זאת, יש לעשות כן, באמצעות הרחבת יחידות הסיוע, שהוקמו בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק בית המשפט לעניייני משפחה"), כך שאותן יחידות סיוע ישרתו את המתדיינים בכל אחת מן הערכאות- האזרחיות והדתיות.
הקמת יחידות סיוע נפרדות לכל אחד מבתי הדין הדתיים, כמוצע בשתי הצעות החוק העומדות לדיון בפני הוועדה1, מהווה ניסיון להרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים בדרך עקיפה, ואת תחולתו של הדין הדתי, בעניינים שאינם בסמכותו עפ"י המצב המשפטי הנוהג. זאת ועוד, הקמת יחידות סיוע נפרדות לבתי הדין הדתיים, עלולה להוליד מרוץ סמכויות מזן חדש-מרוץ סמכויות בין יחידות הסיוע, אלה שליד בתי המשפט לענייני משפחה ואלה שליד בתי הדין הדתיים.
1. בסעיף 2(א) להצעת חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א-2010 (להלן: "הצעת החוק הממשלתית") נקבע כי, סמכויותיהן של יחידות הסיוע תהיינה: "...שירותי אבחון, ייעוץ, טיפול וגישור.."
אופי העבודה ביחידות הסיוע בכלל, והליך הגישור בתחום המשפחה בפרט, אינם מאפשרים עיסוק רק בחלק מן העניינים שבמחלוקת, ואך טבעי, כי במסגרת הטיפול ביחידת הסיוע יידונו מכלול העניינים השנויים במחלוקת, לרבות אותם עניינים שלא נמסרו מלכתחילה לסמכותו של בית הדין הדתי ע"י הצדדים או שלא נמסרו לסמכותו של בית הדין עפ"י חוק. מכאן, שמדובר בהרחבת עקיפה של סמכויות בתי הדין הדתיים, לעתים ללא ידיעת הצדדים וללא הסכמתם.
יצויין, כי סמכויות אלה נתונות ליחידות הסיוע גם בהתאם להצעת החוק של חה"כ זבולון אורלב (פ/240/18).
2. זאת ועוד, סעיף 2(א) סייפא בהצעת החוק הממשלתית קובע, כי דרכי הפעלתן של יחידות הסיוע והכללים לסדרי עבודתן ייקבעו ע"י שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר המשפטים, "..בהסכמת ראש בית הדין הדתי". סעיף 2(ב)(2) מכפיף את נוהלי העבודה ביחידות הסיוע שליד בתי הדין הדתיים למזכיר בית הדין הדתי, שלידו פועלת יחידת הסיוע.
3. סדרי עבודת יחידות הסיוע צריכים להיגזר מאלה הקיימים ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט למשפחה, ואין מקום לאפשר לראש בית הדין הדתי להתערב בסדרי עבודתן, שכן הדבר יהווה פתח להכפפתם של יחידות הסיוע לעקרונות הדין הדתי, שאינם עולים תמיד בקנה אחד עם העקרונות המקובלים בדין האזרחי. יש לזכור, כי אחוז לא מבוטל של המתדיינים בבתי הדין הדתיים הינם חילוניים, והשקפת עולמם אינה תואמת, בהכרח, את השקפת העולם הדתית.
4. הדרישה לקבלת הסכמה מאת ראש בית הדין הדתי אף עלולה למנוע העסקתם של נשים וחילוניים במסגרת יחידות הסיוע, באשר אלה לא יהיו מקובלים על ראש בית הדין, וזאת בניגוד גמור לאיסור ההפליה המתחייב מעקרון השוויון בכלל ומחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ה-1988 בפרט.
5. חמור מכך הוא האמור בסעיף 2(ב)(3) ו-2(ב)(4), המחייבים את עובדי יחידות הסיוע לפעול עפ"י עקרונות הדין הדתי אשר לידו מצויה יחידת הסיוע, ולא יועסק אדם ביחידת סיוע, אלא אם התחייב על כך מראש.
עבודתם של אנשי המקצוע ביחידות הסיוע אמורה להתבסס על שיקול דעתם המקצועי, ואין להחיל עליהם את הדין הדתי. קביעה זו מנסה להרחיב את תחולת הדין הדתי, מקום שזו לא קיימת היום, ובניגוד למקובל ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט.
6. עקרונות יסוד מקובלים במשפט האזרחי כדוגמת שוויון וטובת הילד אינם מקבלים את משקלם הראוי בהחלטות בתי הדין הדתיים, ואין לאפשר זאת גם בעבודת יחידות הסיוע. זאת ועוד, הדבר יביא ליצירת שתי מערכות מקבילות, אשר יניבו חוות דעת שונות, ויגבירו את מרוץ הסמכויות בין בני הזוג.
7. הניסיון להרחיב את סמכויותיהם של בתי הדין הדתיים נובע גם מהוראת סעיף 2(ד), אשר מעניק סמכות ליחידות הסיוע שליד בתי הדין גם בעניינו של בן משפחה, וכן מן התיקון העקיף בחוק למניעת אלימות במשפחה, במסגרת סעיף 6, אשר מקנה סמכות במקרה של צו הגנה מפני קטין.
הרחבת סמכות זו נכללת גם בסעיף 5 להצעת החוק של חה"כ זבולון אורלב.
הרחבת סמכות מעין זו, ראוי שתיעשה באופן ברור וישיר, ולא בדרך עקיפה במסגרת הדיון בהצעות החוק הנוכחיות.
8. לאור כל האמור לעיל, אין מקום להקמת מערך נפרד של יחידות סיוע ליד בתי הדין הדתיים. מענה ראוי למתדיינים בבתי הדין הדתיים יינתן באמצעות הפנייתם ליחידות הסיוע הקיימות, אשר תורחבנה באופן שבו תוכלנה לתת מענה לכלל המתדיינים בערכאות השונות.
עירית גזית, עו"ד
מנהלת מערך הסיוע המשפטי
האגף לקידום מעמד האישה, ויצו ישראל