חומר רקע
אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט 1 מרץ 2011
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה כ"ה אדר א' תשע"א
הצעת חוק העונשין (תיקון – העלאת גיל המושגח) / ח"כ אורלי לוי אבקסיס ואחרים
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 2.3.11 – הכנה לקריאה ראשונה
סעיף 362 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק) קובע כי הורה (או משגיח לפי דין או הסכם) של קטין מתחת לגיל 14, או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו, מחויב לספקו מזון, לבוש, צרכי לינה, וצרכי חיים חיוניים אחרים. דינו של המפר חובה זו הוא מאסר של שלוש שנים. סעיף 363 מוסיף וקובע כי הורה או משגיח שנוטש את המושגח, דינו אף הוא מאסר שלוש שנים; וכן סעיף 337 קובע כי המפר את חובתו לספק צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו של פלוני כאשר יש לו חובה לכך, ובכך מסכן את חייו או פוגע בבריאותו, דינו אף הוא מאסר שלוש שנים.
מוצע להעלות את גיל "המושגח" הקבוע בסעיף 362 לחוק, מ-14 שנים ל-18 שנים.
הסעיפים הרלבנטיים והתיקון המוצע לחוק העונשין:
הזנחת ילדים ומושגחים אחרים
362. הורו של ילד שלא מלאו לו ארבע-עשרה שנים שמונה עשרה שנים או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו (בסעיף זה ובסעיף הבא - מושגחים), וכל המחוייב על פי דין או הסכם לדאוג לצרכי חייו של מושגח הנתון להשגחתו, והוא אינו מספק מזון, לבוש, צרכי לינה וצרכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו - מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם.
מיום 13.4.1980
תיקון מס' 12
ס"ח תש"ם מס' 968 מיום 13.4.1980 עמ' 114 (ה"ח 1400)
הזנחת ילדים ונכים ומושגחים אחרים
362. הורו של ילד שלא מלאו לו ארבע עשרה שנים או של נכה מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו (בסעיף זה ובסעיף הבא - מושגחים), וכל המחוייב על פי דין או הסכם לדאוג לצרכי חייו של מושגח הנתון להשגחתו, והוא אינו מספק מזון, לבוש, צרכי לינה וצרכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו - מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם.
נטישת מושגחים
363. הורו של מושגח או המחוייב על פי דין או הסכם לדאוג לצרכי חייו של מושגח, שסירב לקבל את המושגח מידי מי שאינו מחוייב לדאוג לצרכי חייו, או שהשאיר אותו בידי אדם שלא הסכים לדאוג לצרכי חייו, דינו - מאסר ששה חדשים; נטש את המושגח, דינו - מאסר שלוש שנים.
הפרת חובה של הורה או אחראי
337. המפר ללא הצדק כדין את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו - מאסר שלוש שנים.
פרשנות הסעיף:
אין מספר רב של תיקים שהגיעו לפתחי בית המשפט בעניין סעיף 362. אולם, בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לאחרונה (ת"פ 3207/02 מ"י נ' שיפרין, מיום 26.8.07) כי יש לפרש את המילים "מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו" בצורה מצומצמת. כך ש"מושגח" – פירושו ילד מתחת לגיל 14, או אדם מעל גיל 14 כאשר הוא במצב של "חסר ישע וחסר אונים", בדומה לנכים בגופם או בנפשם, ותלוי באופן מוחלט בהורה או משגיח.
במקרה שנדון שם, מנהלת פנימייה של ילדים בגילאים 15-17 לא הורשעה בעבירה לפי סעיף 362, שכן לילדים היו קרובי משפחה או משפחות מארחות בארץ שהיו איתם בקשר, שסייעו להם ושימשו כמעגל תמיכה לקטינים; לילדים הייתה אופציה לעבור לפנימייה אחרת; חלקם עבדו והשתכרו; היה לקטינים קשר עם המועצה לשלום הילד; היה לילדים מגע יומיומי עם תלמידים ומורים בבית הספר, ועוד. לכן, פסק בית המשפט, לא היה מדובר בחסרי ישע או חסרי אונים, ולכן אין להגדירם כ"מושגחים" לפי סעיף 362.
בית המשפט העליון (ע"פ 8488/07 מ"י נ' שיפרין, מיום 17.11.08) השאיר פרשנות זו בספק. השופט ריבלין דחה את ערעור המדינה על זיכוי הנאשמת, אך בנימוק שלא הוכחה רמת ההזנחה הנדרשת לפי סעיף 362 ("במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו") – ולא מחמת פרשנות הביטוי "מושגח". השופט רובינשטיין קיבל את המסקנה אליה הגיע השופט ריבלין, אך בנוסף ניתח באופן מפורט את הסעיף, והביע את עמדתו כי אין לפרש את המילים "מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו" בצורה מצומצמת כפי שעשה בית המשפט המחוזי:
"...לדעתי אמת המידה לגבי סעיף 362 צריכה להיות רחבה יותר במידת מה, כלומר, חוסר המסוגלות אינו חוסר ישע וחוסר אונים גמור, אלא "מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו" – גם קטין מבוגר מ-14, שאי אפשר לומר בעולם דהאידנא כי יכול הוא מיניה וביה לדאוג ל"צרכי חייו" בכללותם, אף אם יכול הוא לעבוד חלקית למשל."
[נעיר כי גם שאלת היסוד הנפשי הנדרש לסעיף 362 נשאר בצריך עיון: השופט רובינשטיין סבר כי מדובר בעבירת התנהגות (ולכן נדרשת מחשבה פלילית, לרבות אפשרות לפזיזות ואדישות), כאשר המלומד קדמי סבר (וכן ערכאות נמוכות) כי מדובר בעבירת רשלנות (הדורשת אי-מודעות לאחד ממרכיבי היסוד העובדתי).]
עמדת הממשלה
משרד המשפטים מסכים לעיקרון של העלאת גיל המושגח, אך אין הוא בהכרח מסכים להעלאתו לגיל 18 דווקא.
הערות
יש לתת את הדעת על השאלה מה הוא הגיל שראוי לקבוע כגיל המושגח; ברור כי הצרכים הנדרשים לשם שמירת שלומו ובריאותו של ילד בן 17 וחצי אינם דומים לצרכים הנדרשים לילד בן 14 וחצי. לא תמיד החתך הנכון הוא בין קטינות פורמאלית, לבין בגרות פורמאלית (קרי, גיל 18). המחוקק קבע, במגוון של סיטואציות, שעלינו להתייחס שונה לילדים בגילאים שונים. לדוגמא, גיל האחריות הפלילית הוא 12 (14 לקובלנה פרטית); הגיל שאפשר להטיל מאסר הוא 14; גיל ההסכמה ליחסי מין נע בין 14 ל-21 לפי הנסיבות; גיל הנישואין הוא 17, או 16 באישור בית המשפט; גיל הנהיגה הוא 17; גיל ההצבעה הוא 18, או 17 ברשות מקומית; לימוד חובה חל על מי שבראשית שנת הלימודים היה 17, ועוד. כמו כן, חל איסור על גרימה לקטין עד גיל 16 לקבץ נדבות (ס' 216 לחוק העונשין), וכן על המניח לקטין עד גיל 17 שבהשגחתו לבקר תכופות בבית זונות (ס' 208 לחוק העונשין). בכל אחד מהמקרים הנ"ל, ההבדלים בין גילאים מתחת לגיל 18 נלקחו בחשבון בקביעת ההסדר.
כך גם בתיקון המוצע, יש לבחון האם גיל 18 הוא הגיל המתאים לצורך עבירה של הזנחת ילדים. ילד בשנות המאוחרות של קטינותו לעיתים כבר סיים את לימודיו, וכן מסוגל, במידה מסוימת, לפרנס את עצמו. יש גם קטינים שמתנתקים מהמשפחה שלהם ביוזמתם. יש לזכור כי לפי סעיף 362, הנטל מוטל על ההורה או המשגיח להוכיח כי נקט "אמצעים סבירים" לדאוג לצרכי הקטין, ולא היה בידו לספק צרכים אלה.