חומר רקע
אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט 9 במרס 2011
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה ג' אדר ב' תשע"א
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (ייעול ההליכים הפליליים) (תיקון מס' 66), התש"ע–2010
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 13.3.11
הצעה ממשלתית זו היא פרי עבודתה של וועדה מייעצת לשר המשפטים לעניין סדר דין פלילי, בראשות כבוד השופטת בית המשפט העליון מרים נאור, אשר סיימה את עבודתה בתחילת 2008. הוועדה המליצה על ייעול ההליכים הפליליים בבתי המשפט באמצעות מספר תיקונים לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן, החוק, או החסד"פ). תיקונים אלו – אשר מתמקדים בשלב שלאחרי הגשת כתב אישום, ולפני שהתחילה פרשיית הראיות – מטרתם לאפשר לשופט לקבל תמונה כוללת של האישומים ושל טענות הצדדים, בתקווה לצמצם ככל האפשר, כבר בשלב הראשוני, את המחלוקות בין הצדדים, וכן בתקווה להתחיל את המשפט בתוך זמן סביר ולתכנן את שלבי המשפט באופן יעיל.
מדובר בתיקונים בארבעה מישורים:
א. עיון בחומר החקירה שבכוונת התביעה לבקש להוציא עליו תעודת חיסיון;
ב. פירוט השאלות שבית המשפט יכול לברר בדיון עם הנאשם, הסניגור, והתובע;
ג. הסדרת הדרך בה הנאשם ישיב על כתב האישום;
ד. דברי פתיחה למשפט.
1. תיקון לסעיף 74: עיון בחומר החקירה
פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (ס' 44) קובע כי ראש הממשלה או שר הביטחון רשאים לחתום על תעודה המצהירה כי מסירת ראיה מסוימת עלולה לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי חוץ של המדינה; הנאשם רשאי להגיש לבית המשפט העליון בקשה לגילוי הראיה, ואם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה", על בית המשפט העליון להורות על גילוי הראיה.
כמו כן, סעיף 45 לפקודת הראיות קובע כי שר רשאי לחתום על תעודה המצהירה כי מסירת ראיה מסוימת עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב; הנאשם רשאי לבקש מבית המשפט הדן בתיק להורות על גילוי ראיה, באותה עילה כאמור.
היום, אין הגבלת מועד לגבי העמדת חומר החקירה לעיון הנאשם, ולגבי הגשת בקשה להוצאת תעודת חיסיון.
לכן, מוצע לקבוע בחוק כי לתובע סמכות לא להעביר לנאשם כל ראיה שבכוונתו להגיש בקשה להוצאת תעודת חיסיון בגינה, וכן לקבוע את המועדים המקסימאליים בהם רשאי התובע שלא להעמיד את הראיה לעיון הנאשם – 60 ימים כשמדובר בתעודת חיסיון לטובת הציבור, ו-90 ימים בתעודת חיסיון לטובת המדינה. מוצע עוד לקבוע כי בית המשפט הדן בתיק יהיה רשאי להאריך את התקופות, לבקשת התובע. בנוסף, מוצע לעגן בחוק כי על התובע לציין ברשימת החומר את דבר קיומה של ראיה שהוגשה לגביה בקשה להוצאת תעודת חיסיון.
כמו כן, הממשלה מבקשת בהצעה להגביל את המועד האפשרי להגשת ערר על החלטת בית המשפט הדן בתיק בנוגע לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74(ב), כך שהמועד להגשת ערר יהיה 7 ימים ממועד קבלת ההחלטה.
התיקון המוצע:
74. עיון בחומר החקירה
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.
(א1) (1) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי תובע שלא להעמיד לעיונו של נאשם, של סניגורו או של אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן, ראיה הכלולה בחומר חקירה שלגביה הוגשה בקשה להוצאת תעודת חיסיון לטובת המדינה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971 (בסעיף זה – תעודת חיסיון לטובת המדינה) או תעודת חיסיון לטובת הציבור לפי סעיף 45 לפקודה האמורה (בסעיף זה – תעודת חיסיון לטובת הציבור), או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור, עד למועד קבלת החלטה בבקשה או עד למועד כמפורט להלן לפי העניין, לפי המוקדם מביניהם:
(א) לעניין ראיה שלגביה הוגשה בקשה להוצאת תעודת חיסיון לטובת המדינה או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור – עד תום 90 ימים מיום הגשת כתב האישום;
(ב) לעניין ראיה שלגביה הוגשה בקשה להוצאת תעודת חיסיון לטובת הציבור או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור – עד תום 60 ימים מיום הגשת כתב האישום.
(2) בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום רשאי להאריך את התקופות הקבועות בפסקה (1)(א) או (ב), על פי בקשת תובע.
(3) תובע יציין ברשימת החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת כאמור בסעיף קטן (א), את דבר קיומה של ראיה שהוגשה לגביה בקשה כאמור בפסקה (1) או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.
(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.
(ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה בבקשה לפי סעיף קטן (ב) ניתן לערור בתוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.
הערות:
• סעיף 74(ה) תוקן לאחרונה לבקשת הממשלה, כך שהיום קיימת הגבלת זמן על הגשת ערר: 30 ימים ממתן ההחלטה. נדמה כי הגבלה זו, שנכנסת לתוקף השנה, מספקת, ולכן אין להגביל עוד יותר את מועד ההגשה.
• יש לדון במועדים המוצעים בסעיף, ולקבל נתונים הן מגורמי התביעה והן מהנהלת בתי המשפט לגבי הזמן הנדרש כדי להגיש בקשה להוצאת תעודת חיסיון, וכמה זמן דרוש לבית המשפט לדון בבקשה לגילוי הראיה.
2. תיקון לסעיף 144: כלים בידי בית המשפט לייעול ניהול המשפט
סעיף 144 לחסד"פ מסמיך השופט לזמן את התובע ואת הנאשם וסניגורו (כל עוד הנאשם מיוצג) כדי "לברר הסכמתם לשאלות שבעובדה ולקבילות מסמכים ומוצגים". התיקון המוצע מפרט ומרחיב את השאלות שבית המשפט רשאי לברר. בנוסף, מוצע לקבוע במפורש כי אין בדברים שיימסרו בדיון לפי הסעיף הזה כדי לגרוע מזכותם של הצדדים להביא ראיות נוספות במשך המשפט.
התיקון המוצע:
144. הסכמה בדבר עובדות
לאחר תחילת המשפט ובכל שלב של הדיון, רשאי בית המשפט – אם הנאשם מיוצג על ידי סניגור – לזמן את הנאשם וסניגורו ואת התובע כדי לברר הסכמתם לשאלות שבעובדה ולקבילות מסמכים ומוצגים, לרבות הגשתם לא באמצעות עדים.
144. ייעול ניהול המשפט
(א) לאחר תחילת המשפט ובכל שלב של הדיון, רשאי בית המשפט, אם הנאשם מיוצג על ידי סניגור, לזמן את הנאשם וסניגורו ואת התובע לדיון שמטרתו ייעול ניהול המשפט, ורשאי בית המשפט בדיון כאמור –
(1) לברר הסכמה או מחלוקת בשאלות שבעובדה או במשפט ולבחון אפשרות לצמצום המחלוקות בשאלות אלה;
(2) להורות לתובע למסור רשימת ראיות שהוא מבקש לברר את הסכמת הנאשם לקבילותן ולהורות לנאשם למסור את הסכמתו או סירובו לקבילות הראיות הכלולות ברשימה כאמור;
(3) לקבל ראיות שניתנה הסכמת הנאשם לקבילותן, לרבות קבלתן שלא באמצעות עדים;
(4) להכריע בשאלה שבמשפט הנוגעת לקבילות ראיות או להיותה של ראיה שייכת לעניין, ובלבד שלא יהיה בהכרעה כאמור במסגרת דיון לפי סעיף זה כדי לפגוע בהגנת הנאשם;
(5) להורות לתובע להציג לבית המשפט סקירה כללית של עיקרי הראיות שבדעתו להביא לפני בית המשפט לשם הוכחת הטענות האמורות בכתב האישום;
(6) לתכנן את ניהול המשפט, ובכלל זה לקבוע מועדים לזימון עדים ולוחות זמנים משוערים לעדותם.
(ב) במהלך דיון לפי סעיף זה רשאי בית המשפט לשאול את הצדדים שאלות הבהרה בהתייחס לדברים שנמסרו על ידם, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת דברים אלה.
(ג) אין בדברים שנמסרו על ידי הצדדים בדיון לפי סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של כל צד להביא בשלב אחר של המשפט ראיות או טענות שלא הובאו לפני בית המשפט בדיון כאמור."
3. תיקון לסעיף 152: תשובת הנאשם
התיקון המוצע מבקש לשנות את צורת תשובת הנאשם לכתב אישום. היום, הנאשם משיב לכתב אישום בהודאה או כפירה כללית, אך לא מתייחס לפרטים של כתב האישום. לפי המוצע, הנאשם יצטרך לכפור או להודות בכל אחת מהעובדות שנטענו בכתב האישום, בנפרד. כך בית המשפט יהיה מודע ליריעת המחלוקת בין הצדדים על ההתחלה.
הכלל החדש יחול רק כאשר הייתה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה וברשימת החומר הנאסף. לעומת זאת, כאשר הנאשם לא קיבל את כל חומר החקירה, מוצע לקבוע כי אם הנאשם מיוצג, ומסכים לכך, בית המשפט יכול לבקש מהנאשם להשיב לכל עובדה בנפרד; אם לא, בית המשפט יכול להתיר לנאשם להשיב לאישום בתשובה כללית, כפי שהוא עושה היום, אף אם הוא לא קיבל את כל חומר החקירה לידיו, אם שוכנע בית המשפט כי הדבר אינו פוגע ביכולת הנאשם להשיב. אם הומצא חומר חקירה לנאשם בהמשך, רשאי בית המשפט להתיר לו לתקן את תשובתו.
בנוסף, מוצע לקבוע כי על הנאשם לטעון כי יש לו סייג לאחריות פלילית כבר בתחילת המשפט – ואם לא עשה כן, הדבר עשוי לשמש חיזוק לראיות נגדו.
התיקון המוצע בהצעה הממשלתית:
152. תשובת הנאשם לאישום
(א) לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל בית המשפט את הנאשם מה תשובתו לאישום; הנאשם רשאי שלא להשיב, ואם השיב, רשאי הוא בתשובתו להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, או לכפור בהן, וכן לטעון עובדות נוספות בין אם הודה כאמור ובין אם לאו; השיב הנאשם באחת הדרכים האמורות, רשאי בית המשפט לשאול אותו שאלות, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם; תגובת הנאשם יכול שתיעשה על ידי סניגורו.
(א) (1) לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל בית המשפט את הנאשם מה תשובתו לכל אחת מהעובדות הנטענות בכתב האישום, בנפרד, ובלבד שמצא כי ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, בהתאם להוראות סעיף 74(א) ובכפוף להוראות סעיף 78, ולא מתקיים לגבי אותו אישום אחד מאלה:
(א) חומר החקירה כולל ראיה שתובע רשאי שלא להעמיד לעיון הנאשם, סניגורו או אדם אחר, בהתאם להוראות סעיף 74(א1)(1);
(ב) תלויה ועומדת לפני בית המשפט בקשה לפי סעיף 74(ב) שהוגשה בתוך 30 ימים מהמועד שבו ניתנה אפשרות לנאשם, לסניגורו או לאדם אחר כאמור בסעיף 74(א) לעיין בחומר החקירה או 21 ימים לפני המועד הקבוע למתן תשובת הנאשם לאישום, לפי המאוחר מביניהם;
(ג) תלוי ועומד לפני בית המשפט ערר לפי סעיף 74(ה) או שטרם חלף המועד להגשת ערר כאמור;
(ד) תלויה ועומדת לפני בית המשפט עתירה לגילוי ראיה החסויה לפי דין.
(2) על אף הוראות פסקה (1), רשאי בית המשפט, אף אם לא מתקיים תנאי מהתנאים המנויים באותה פסקה –
(א) לשאול את הנאשם מה תשובתו לכל אחת מהעובדות הנטענות בכתב האישום, בנפרד, ובלבד שהנאשם נתן את הסכמתו לכך והוא מיוצג בידי סניגור;
(ב) להתיר לנאשם להשיב לאישום בדרך של הודיה או כפירה בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, בלי למסור תשובה לכל אחת מהעובדות הנטענות בכתב האישום, בנפרד, אם שוכנע לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שאי קיומו של תנאי מהתנאים המנויים בפסקה (1) אינו פוגע ביכולת הנאשם להשיב כאמור.
(3) נשאל הנאשם כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא להשיב לאישום בהתאם להוראות אותן פסקאות או שלא להשיב לאישום.
(4) השיב הנאשם לאישום יחולו הוראות אלה:
(א) הנאשם רשאי לטעון טענות נוספות, בין אם הודה בעובדה ובין אם כפר בה;
(ב) בית המשפט רשאי לשאול את הנאשם שאלות הבהרה, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם;
(ג) היה הנאשם מיוצג בידי סניגור, תימסר תשובת הנאשם לאישום ותשובתו לשאלות בית המשפט כאמור בפסקת משנה (ב), על ידי סניגורו.
(5) הומצא חומר חקירה לנאשם לאחר מתן תשובתו לאישום, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאשם, להתיר לו לתקן את תשובתו לאישום.";
(ב) הימנעות הנאשם להשיב לאישום בדרך האמורה בסעיף קטן (א) או הימנעות הנאשם להשיב לשאלות בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) באותו סעיף קטן עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה; בית המשפט יסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו.
(ג) בית המשפט יסביר לנאשם שאם ברצונו לטעון טענת "במקום אחר הייתי" או טענה בדבר סייג לאחריותו הפלילית בהתאם להוראות פרק ה'1 לחוק העונשין – כטענה יחידה או בנוסף לאחרות – עליו לעשות כן מיד, ויסביר לו את תוצאות הימנעותו מעשות כן, כאמור בסעיף קטן (ד) או (ד1), לפי העניין, הכל זולת אם ראה בית המשפט שאין מקום לטענה האמורה.
(ד) משלא טען הנאשם מיד "במקום אחר הייתי", או שטען ולא ציין את המקום האחר, לא יהיה רשאי להביא ראיות - בין עדות עצמו ובין ראיות אחרות - כדי להוכיח טענה כאמור אלא ברשות בית המשפט.
(ד1) הימנעות הנאשם מלטעון טענה בדבר סייג לאחריותו הפלילית כאמור בסעיף קטן (ג) עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה.
(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של הנאשם לפי סעיף 153 לחזור בו מהודיה בנוכחותו במקום ביצוע העבירה, או לשנות מחובת הראיה שעל התביעה.
הערות:
- אי-טענת סייג בתחילת המשפט כ-"חיזוק" - הכלל החדש לפיו יש לטעון טענה בדבר סייג כבר בתחילה המשפט מובן, והוא תואם את הרצון לפרוש בפני השופט, כבר בתחילת המשפט, את הטענות המרכזיות של הצדדים. אולם נדמה כי אין לקבוע כי העובדה שהנאשם לא עשה כן ישמש ל-"חזק" את משקל הראיות של התביעה:
תוספת ראייתית של "חיזוק" נדרשת במקרים שמעיד קטין מתחת לגיל 12; כאשר יש עדות יחידה של שותף; או אמרת חוץ בכתב של עד (סעיפים 10א(ד), 54א, ו-55 לפקודת הראיות). לפי החוק, הימנעות הנאשם מלהשיב לאישום עשויה לשמש חיזוק (ס' 152(ב) לחסד"פ), וכן שתיקה במהלך הדיון עשויה לשמש כחיזוק (ואפילו כ-"סיוע") לפי ס' 162 לחסד"פ.
אין הדבר דומה לכלל לפיו הימנעותו של הנאשם להשיב לאשמה עלולה לשמש כחיזוק, שכן שתיקתו של הנאשם בקשר ל-"סיפור" שקרה משליכה (לחובת הנאשם) על גרסתו. אולם אי-העלאת טענה בידי נאשם לעניין סייג כזה או אחר אינו משליך על מהימנותו – ככל שהנאשם מעלה טענת סייג בשלב מאוחר יותר של המשפט, בניגוד לכלל החדש, בית המשפט וודאי ייתן לכך משקל, ויטה לדחות את טענת הסייג; ואם הוא מקבל את הסייג בכל זאת, כמובן שהדבר לא יכול להוות "חיזוק לראיות".
- הערה נוסחית: התיקון המוצע מבקש להסדיר כלל חדש לסדר הדין הפלילי, לפיו הנאשם אמור להשיב לכל עובדה שבכתב האישום בנפרד, וכן כי כלל זה חל רק כאשר יש בידי הנאשם את כל חומר החקירה. אם כן, יש להבהיר בנוסח הסעיף מה הוא הכלל ומה הוא החריג בנוסח.
לכן מוצע נוסח חילופי לתיקון המוצע לסעיף 152 (מצ"ב).
4. תיקון לסימן ה' (סעיפים 156 – 160): פתיחת המשפט
התיקון המוצע מבקש לחייב את התביעה להקדים דברי פתיחה להבאת הראיות, דבר אשר יסייע לבית המשפט לעקוב אחרי הראיות שיובאו, ולהבין את המסגרת הכללית בה התביעה מבקשת להביא את הראיות. גם הנאשם יהיה רשאי, אך לא חייב, לשאת נאום פתיחה בשלב שלפני פרשת התביעה, ומוצע לבטל את הרשות הקיימת היום לשאת נאום פתיחה לפני פרשת ההגנה.
סימן ה': בירור האשמה
156. פרשת התביעה ודברי פתיחה [140]
(א) לא הודה הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו באישום או באחד האישומים שבכתב האישום, או שהודה ובית המשפט לא קיבל את הודייתו, תביא התביעה לפני בית המשפט את ראיותיה לעובדות שלא נתקבלה עליהן הודיה, ורשאית היא להקדים להן דברי פתיחה ותקדים להן דברי פתיחה שבהם תפרט את העובדות האמורות ותסקור את עיקרי הראיות שבדעתה להביא לפני בית המשפט להוכחתן.
(ב) לאחר דברי הפתיחה של התביעה כאמור בסעיף קטן (א) רשאי הנאשם לשאת דברי פתיחה מטעמו; נאשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, יישאו הנאשמים את דברי פתיחתם לפי הסדר שבו הם רשומים בכתב האישום.
157. סיום פרשת התביעה
בגמר ראיותיו יודיע התובע שפרשת התביעה הסתיימה.
158. יכוי בשל העדר הוכחה לכאורה נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה.
159. פרשת ההגנה
לא זוכה הנאשם לפי סעיף 158, רשאי הוא להביא לפני בית המשפט את ראיות ההגנה ורשאי הוא להקדים להן דברי פתיחה.
160. סדר הפתיחה והבאת ראיות של נאשמים אחדים
סדר הבאת ראיות
נאשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, ישאו תחילה את דברי פתיחתם, יביאו את ראיותיהם לפי הסדר שבו הם רשומים בכתב האישום, ולאחר מכן יביאו ראיותיהם, לפי אותו סדר, והכל אם לא הורה בית המשפט, לבקשת בעל דין, על סדר אחר.
הערות:
• דברי פתיחה של הנאשם: המלומד קדמי כתב כי "הלכה למעשה, רק במקרים נדירים נעשה שימוש באפשרות זו [של דברי פתיחה לפני פרשת ההגנה]" (סדר הדין בפלילים, חלק שני (הליכים שלאחר כתב האישום), עמ' 1465). עם זאת, לעיתים הנאשם מבקש לעשות שימוש בכלי זה לאחר שהתביעה הציגה את הראיות שלה. יש לשקול להוסיף את התיקון המוצע בס' 156(ב), לפיו הנאשם רשאי לשאת דברי פתיחה גם בתחילת המשפט, כדי להבהיר את נקודות המחלוקת בהתחלה, אך להשאיר לנאשם את הרשות לשאת נאום לאחר פרשת התביעה, ולהקדים דברי פתיחה להבאת הראיות שלו. גם בדברי פתיחה בשלב זה יש בהם כדי לייעל את הדיונים, בכך שבית המשפט יבין לאן חותר הנאשם בהצגת הראיות.
• דברי פתיחה של התביעה: המלומד קדמי עוד סבר כי –
"הצגת התמונה המושלמת מראש, מאפשרת עקב ענייני ויעיל אחר מהלך שיבוץ רכיביה [של הראיות]... על התביעה לנקוט זהירות מרובה בניסוח "דברי הפתיחה" ולהצטמצם במסגרתם אך ורק להצגת מקיומן של הראיות השונות במערך ההוכחה הכולל, לבל תתרכב ותיכשל בבניית דעה מוקדמת לחובת הנאשם" (שם, עמ' 1425).
לאור החששות והסיכון הטמונים בנאום הפתיחה, יש לשקול האם אכן יש לחייב כל תובע לשאת נאום פתיחה, או, לחילופין, להשאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של התובע או של השופט.