חומר רקע

אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט 13 במרס 2011 מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה ז' באדר ב' תשע"א מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 15.3.11 – עבירת ההפקרה הכנה לקריאה ראשונה (1) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החמרת הענישה בעבירת הפקרה אחרי פגיעה), 2010 של חה"כ משה מטלון (פ/2308); (2) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום בשל הפקרת אדם שנפגע בתאונה ואיסור עריכת הסדר טיעון עם הנאשם בעבירה), של חה"כ זאב בילסקי ואח' (פ/2626); (3) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון - מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), של חה"כ חמד עמאר ואח' (פ/1467) סעיף 64א לפקודת התעבורה קובע שתי עבירות של הפקרה: (א) נהג שהיה מעורב בתאונה שידע או צריך היה לדעת כי בתאונה "עשוי היה להיפגע אדם", ולא עצר "כדי לעמוד על תוצאות התאונה", דינו – מאסר מירבי של שבע שנים, ולא יוטל עליו מאסר על תנאי או צו מבחן. (ב) נהג שהיה מעורב בתאונה שידע או צריך היה לדעת כי בתאונה "נפגע אדם", ולא "הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש", דינו – מאסר תשע שנים, ולא יוטל עליו מאסר על תנאי או צו מבחן. שלוש ההצעות מבקשות להחמיר את הענישה בעבירות אלה, בין אם בהחמרת העונשים המירביים, בין אם בקביעת עונש מאסר מזערי, ובין אם בקביעה כי לא ייערך הסדר טיעון עם העבריין. (1) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החמרת הענישה בעבירת הפקרה אחרי פגיעה), 2010 של חה"כ משה מטלון (פ/2308) – הצעת החוק של חה"כ מטלון מבקשת להחמיר את העונש של שתי עבירות ההפקרה, מ-7 או 9 שנות מאסר, לפי העניין, ל-20 שנות מאסר. התיקונים המוצעים מסומנים באדום: הפקרה אחרי פגיעה 64א. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו - מאסר שבע שנים 20 שנה, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים 20 שנה, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (2) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום בשל הפקרת אדם שנפגע בתאונה ואיסור עריכת הסדר טיעון עם הנאשם בעבירה), של חה"כ זאב בילסקי ואח' (פ/2626); הצעת החוק של חה"כ בילסקי ואחרים מבקשת לקבוע עונש מינימום לעבירות הנ"ל (שנה לעבירת הפקרה כאשר עשוי היה להיפגע אדם, ו-3 שנים לעבירת הפקרה כאשר נפגע אדם). כמו כן, מבקשים המציעים לקבוע כי לא ייערך הסדר טיעון עם העובר על עבירת ההפקרה: התיקונים המוצעים מסומנים באדום: הפקרה אחרי פגיעה 64א. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו - מאסר שבע שנים, ולא פחות משנת מאסר אחת, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, ולא פחות משלוש שנות מאסר, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (ג) הואשם אדם בעבירה לפי סעיף זה – לא ייערך עימו הסדר טיעון. (3) הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון - מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), של חה"כ חמד עמאר ואח' (פ/1467) הצעת החוק של חה"כ עמאר ואחרים גם היא מבקשת לקבוע עונש מינימום לעבירות הנ"ל (שנה לעבירת הפקרה כאשר עשוי היה להיפגע אדם, ו-3 שנים לעבירת הפקרה כאשר נפגע אדם). בנוסף, מוצע להוסיף ועד סעיף קטן שיקבע כי אם הנהג הורשע בגרימת התאונה, עונשו יעמוד על מאסר של 9 שנים, ולא פחות מ-7 שנות מאסר: התיקונים המוצעים מסומנים באדום: הפקרה אחרי פגיעה 64א. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו - מאסר שבע שנים, ולא פחות משנת מאסר אחת, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו - מאסר תשע שנים, ולא פחות משלוש שנות מאסר, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. (ג) הורשע אותו נוהג רכב גם בגרימת התאונה, דינו – מאסר תשע שנים ולא פחות משבע שנות מאסר. [הערה נוסחית לס"ק (ג) המוצע: אדם אינו "מורשע בגרימת תאונה", שכן גרימת תאונה אינה, בהכרח, עבירה. לכן יש לכתוב "הורשע האדם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים, דינו..." עמדת הממשלה: בתיאום עם הממשלה, הוחלט כי ההצעות לעניין מאסר מינימום לעבירת ההפקרה ולעניין הסדרי טיעון בעבירת ההפקרה יקודמו יחד עם הצעת החוק בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי אשר נדונה בוועדה; הוחלט עוד כי הממשלה תסכים להחמיר את העונש לעבירת ההפקרה ל-14 שנות מאסר. הערות: יש לזכור כי גם היום, העונש הקבוע לעבירת ההפקרה לפי סעיף 64 הינו עונש גבוה יחסית לעבירות אחרות בחוק העונשין ­– והעונש הכי חמור הקבוע לעבירות התעבורה– וזאת בהתחשב בכך שהעבירה מגינה על מספר ערכים חשובים: • מתן עזרה מיידית לנפגע ועיגון משפטי לחובה המוסרית המוטלת על אדם לסייע לזולת; • גילוי האשמים בתאונה והבאתם לדין על מעשיהם; • חקירת נסיבות התאונה, וגורמי התאונה (מבחינת האינטרס הפרטי של המעורבים בתביעה אזרחית); • גילוי ואיתור נהגים שיש להרחיקם מהכביש. (ולעיתים עבירת ההפקרה גם מלווה בעבירות אחרות – כגון הריגה – ולכן העונש יכול שיהיה חמור אף יותר.) עבירת אחרות שבצידן קבוע עונש של 7 שנות מאסר כוללות לדוגמא סרסרות לזנות בבן זוג או בילדו, הבאת אדם לעיסוק בזנות, העדת שקר, לקיחת שוחד על ידי עובד ציבור, החובל חבלה חמורה, מעשים מגונים במקרים מסוימים, הסתה לעריקה, התעללות בקטין, תקיפת קשיש, תקיפה לשם שוד, ועוד. עבירות של 20 שנות מאסר כוללות בראש ובראשונה הריגה, וכן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, אינוס קטין בנסיבות מחמירות, חטיפה, ועוד. כאשר המחוקק קובע עונש מירבי למעשה מסוים, עליו לקחת בחשבון את המדרג של העונשים הקיים בחוק; העונש המירבי של 20 שנות מאסר נשמר היום רק לעבירות החמורות ביותר בספר החוקים (הריגה, ניסיון לרצח, אינוס כלפי בן משפחה). אם למספר רב של עבירות, חמורות ככל שתהיו, ייקבע עונש מירבי של 20 שנה, לא יהיה בכך כדי להדריך את שיקול הדעת של השופט בבואו לקבוע את העונש המתאים לעבריין. איך השופט ידע, לדוגמא, איך להתייחס לנאשם שהורשע בעבירת ההריגה לעומת מי שהורשע בעבירת ההפקרה? ככל שהמדרג של העונשים מתערער, שיקול דעתו של השופט הולך וגובר, ויש לו פחות הכוונה מהמחוקק. יש גם לשים לב לכך כי הסעיף היום מבחין בין שתי סיטואציות, אחת בה "עשוי" היה להיפגע אדם, והשנייה בה "נפגע אדם". על פני הדברים, אין מקום להחמיר בעונש במקרה שלא נפגע אדם, או שהנהג לא ידע כי נפגע אדם. כמו כן, הסעיף יכול שיכלול עבירת הפקרה ברשלנות, וסעיף 21 לחוק העונשין קובע כי "רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעבירה שאיננה מסוג פשע". יש לבקש מהתביעה הסבר ונתונים מתי מועמד לדין אדם לדין על עבירה לפי סעיף קטן (א), ומתי לפי סעיף קטן (ב), וכמו כן, מתי מעומד אדם לדין בעבירת הפקרה ברשלנות, שעונשה המירבי הוא 3 שנות מאסר (לפי ס' 90א לחוק העונשין)? עונש מזערי: עבירת ההפקרה כוללת מגוון רחב של התנהגויות, כולל רשלנות, ולא מתאים בכולן להטיל עונש מזערי. לדוגמא, אדם שנכנס "לפאניקה" עקב התאונה, ועוזב את מקום התאונה, עובר כמובן עבירה – אולם המעשה אינו בהכרח מעשה כה "אנטי-חברתי" שמצריך, בכל מקרה, עונש מזערי של מאסר בכלא. כמו כן, לא הרי מעשה של מי שנבהל ומותיר את הקרבן עומד על רגליו ואחר כך חוזר למקום האירוע, או מגיע למשטרה, כמי שידע שפגע קשה באדם ומותיר אותו שרוע על הכביש ללא עזרה. בנוסף, כאשר מדובר במעשה שכזה, אין בעונש המזערי הקבוע בחוק כדין להרתיע את האדם שמצוי בסיטואציה. בכל מקרה, גם כאשר המחוקק קובע עונש מזערי בחוק, הוא בדרך כלל נותן לבית המשפט את הסמכות לסטות במקרים מיוחדים, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. לכן יש לדבוק בנוסח המקובל בעונשים מזעריים בחוק העונשין: "...אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו". הסדרי טיעון: לבסוף, יש להעיר כי ההצעה שלפיה לא ייערך הסדר טיעון עם העבריין אין לה אח ורע בדין הפלילי. מדובר בכלי משפטי שעדיין אינו מוסדר שלא מוזכר בחקיקה הישראלית (יש כיום הצעת חוק ממשלתית בנושא על שולחן הוועדה), ואין לו הגדרה ברורה בחוק. יש לזכור כי הסדר טיעון אינו בגדר "פרס" לעבריין. בצורתו הבסיסית, הסדר טיעון מאפשר לנאשם להודות בעובדות כתב האישום – ובכך התביעה לא תצטרך להוכיח את העובדות, למרות שהנטל, מטבע הדברים, רובץ על התביעה להוכיחן – ולקבל בשל כך הקלה מסוימת בעונש. ברור שיש נושאים רבים שיש לחשוב עליהם כשמסדירים את הכלי של עסקאות טיעון, ויו"ר הוועדה העיר מספר הערות לנציבי הממשלה, הנשקלות כעל. אולם, לא ראוי להסדיר ענין זה אגב אורחא בתיקון שבפנינו. היחס בין הפקודה לבין התקנות: בנוסף, לאחרונה קרא בית המשפט העליון (בע"פ 2247/10, ימיני נ' מ"י) למחוקק לקבוע את היחס בין מספר עבירות של הפקרה הקבועות בחוק.1 לצד עבירות ההפקרה הקבועות בסעיף 64 לפקודת התעבורה, תקנה 144 לתקנות התעבורה אף היא קובעת חובה של עצירה במקום תאונה, והזעקת שירותי הצלה. העונש למפר חובות אלו הוא שתי שנות מאסר (לפי סעיף 68 לפקודה המפנה לסעיף 62): 144. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה: (1) יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו אלא אם יש הכרח להשתמש ברכב לצורך ביצוע האמור בפיסקה (2) או אם שוטר הרשה את הדבר; (2) בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד - (א) ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע; (ב) יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכלתו להגיש על פי הכשרתו; (ג) יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש; (ד) ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים; (ה) במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא. (3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג, לפי דרישתם, את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזהות שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם; (4) יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירועה ויפרט בהודעה את - (א) שמו ומענו; (ב) מקום האירוע ומקום הימצאו הוא, ואם ידוע לו - גם שם האדם שנפגע ולאיזה מקום הועבר לטיפול... כמו כן, סעיף 62(7) לפקודת התעבורה קובע עבירה של אי-עצירה ומסירת פרטים לאחר תאונה – וגם לפי סעיף זה, דינו של העבריין הוא מאסר של שנתיים. 62. העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס, כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט - קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977: ... (7) בהיותו נוהג רכב אינו עוצר בשעה שבגלל מציאות רכבו בדרך אירעה תאונה לאדם, או לבהמה או לרכב שאדם ממונה עליהם, ואינו מגלה, כנדרש לכך, שמו ומענו שלו ושמו ומענו של בעל הרכב ואת תו הרישום או המספר של הרכב; היחס בין שלושת הסעיפים אינו ברור, ואם ייקבע עונש מזערי לעבירה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה, או יוחמר העונש המירבי, יש לתת את הדעת להשלכות על הסעיפים האחרים הפזורים בספר החוקים.