חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית ז' באדר ב תשע"א 13 במרץ 2011 לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הנדון: הצעות החוק בעניין החמרת הענישה בעבירת הפקרה אחרי פגיעה – הערות ראשוניות מטעם הסניגוריה הציבורית הסניגוריה הציבורית מתנגדת להצעות החוק שבנדון ומבקשת להוסיף את הערותיה, כדלקמן: המסגרת הרעיונית הכללית הצעות החוק באות לתקן את סעיף 64א לפקודת התעבורה, שעניינו העבירה של "הפקרה אחרי פגיעה". א. החמרת הענישה הקבועה בצד בעבירה: על פי החוק הקיים, העונש לנהג שהורשע בעבירת עומד על 7 שנות מאסר בעבירה ה"בסיסית" הקבועה בסעיף 64א(א) או על 9 שנות מאסר בעבירה ה"מוחמרת" הקבועה בסעיף 64א(ב). על פי אחת ההצעות (פ/2308/18), הענישה הקבועה בצד העבירות הללו תוחמר ל- 20 שנות מאסר. ב. קביעת מאסר מינימום בצד העבירה: על פי החוק הקיים, קיימת חובה של הטלת מאסר בפועל למי שהורשע בעבירת ההפקרה. על פי שתיים מההצעות (פ/1467/18 ו- פ/2626/18), מוצע לקבוע גם עונשי מינימום בצד העבירה. כך, מוצע לקבוע עונש מינימום של שנת מאסר בגין העבירה ה"בסיסית"; עונש מינימום של שלוש שנות מאסר בגין העבירה ה"מוחמרת"; ועונש מינימום של שבע שנות מאסר בגין העבירה ה"מוחמרת" אם הורשע אותו נהג גם בגרימת התאונה. ג. איסור עריכת הסדר טיעון עם הנאשם בעבירה: על פי אחת ההצעות (פ/2626/18), מוצע לקבוע איסור מוחלט לערוך הסדר טיעון עם מי שהואשם בעבירת ההפקרה. עמדת הסניגוריה הציבורית הסניגוריה הציבורית מתנגדת להצעות החוק. למיטב הבנתנו, בגלגולים הקודמים של הצעות החוק גם הדרגים המקצועיים הרלוונטיים במחלקת ייעוץ וחקיקה, המשרד לביטחון פנים, משרד התחבורה והפרקליטות הביעו את התנגדותם להצעות. ככלל החמרה בענישה אינה בעלת השפעה הרתעתית מובהקת, ובפרט בעבירת ההפקרה אחרי פגיעה 1. בבסיס הצעות החוק עומדת הנחת היסוד לפיה החמרה בענישה תביא להפחתת ההתנהגות המפקירה ולהרתעה של נהגים פוטנציאליים. אולם, שורה ארוכה של מחקרים בתחומים שונים מטילים ספק בהנחה מקדמית זו, בפרט כאשר המבצע הפוטנציאלי נתון בסיטואציה רגשית מורכבת ותחת לחץ ופאניקה המונעים ממנו לקבל החלטה מושכלת, כפי שקורה פעמים רבות אצל נהגים המעורבים בתאונות דרכים. במקרים ממין אלו רמת הענישה הקבועה בצד העבירה אינה משחקת תפקיד של ממש. 2. יש להדגיש כי בנוסח הקיים של החוק, העבירה של הפקרה אחרי פגיעה חובקת בתוכה גם התנהגויות שבוצעו ברשלנות. על כן, סימן השאלה הגדול מרחף מעל הנחת "ההרתעה באמצעות החמרה בענישה" הופך לגדול בהרבה כשמדובר במי שכלל לא פעל מתוך מודעות בפועל. 3. לעניין זה יוער כי בשל אופייה של העבירה, פעמים רבות מדובר בנהגים שבאופן מובהק אין להם אורח חיים עברייני, ולכן הלכה למעשה גם תקופות מאסר קצרות יחסית מספיקות כדי ליצור אצלם, ואצל אחרים שכמותם, אלמנט משמעותי של הרתעה. 4. יתרה מזאת, החמרת הענישה אף עלולה להשיג את האפקט ההפוך של הרתעת הנהגים מלהסגיר את עצמם לאחר התאונה. הניסיון מלמד כי פעמים רבות "נהגים מפקירים" מסגירים את עצמם למשטרה מספר שעות לאחר האירוע, וזאת לאחר שבחלוף השעות ההיגיון, השכל הישר ויישוב הדעת חוזרים אליהם. החמרת הענישה הקבועה בצד העבירה, החמורה ממילא, ובמיוחד קביעת עונשי המינימום, עלולה להביא את אותם נהגים לחשוש עוד יותר מלהסגיר את עצמם. בכך הצעת החוק אף עלולה להזיק למטרתה המוצהרת ולפגוע במשטר האכיפה. 5. ויודגש: בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה ממילא קבועים עונשי מאסר כבדים של שבע ותשע שנות מאסר. עונשי המאסר הקבועים בצד העבירה הם חמורים בהשוואה לעבירות אחרות בחוק העונשין ואף לענישה הקבועה במדינות אחרות בעולם.1 כמו כן, בסעיף העבירה אף נקבע כי העונש שיוטל בגין עבירה זו לא יהא עונש מאסר על תנאי בלבד. מדובר בהוראה חריגה ביותר בנוף המשפט הפלילי הישראלי אשר קובעת חובה של הטלת מאסר בפועל על מי שהורשע בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. מניסיוננו המצטבר, ובניגוד לנאמר בדברי ההסבר (ואולי גם בניגוד לרושם שנוצר באמצעי התקשורת), בתי המשפט דווקא מחמירים בענישה של "נהגים מופקרים" ונוהגים להטיל עליהם עונשי מאסר בפועל, לעיתים לתקופות ממושכות, ובאחרונה אף ניכרת מגמה של החמרה נוספת ומשמעותית במדיניות הענישה בעבירה זו. יצוין, כי פעמים רבות במקרים שבהם גרמה הפגיעה בתאונה או ההפקרה שלאחריה למותו של אדם ממילא ניתן להעמיד לדין גם בעבירת ההריגה, שעונשה 20 שנות מאסר, עונש חמור לכל הדעות. הבעייתיות הגלומה בעונשי מינימום 6. הסניגוריה הציבורית חוזרת על עמדתה לפיה עונשי מינימום חותרים תחת עקרון האינדיבידואליות בענישה ובמידה רבה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לנקוט בענישה מידתית. כידוע, מלאכת גזירת העונש משקפת מגוון של שיקולים הכוללים, בין היתר, את נסיבות ביצוע העבירה והרקע לה; עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן; מידת מעורבותו של הנאשם ביחס לנאשמים אחרים (אם ישנם כאלה); נסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות עברו הפלילי); מידת שיתוף הפעולה של הנאשם במהלך החקירה והמשפט; אפשרויות השיקום העומדות לנאשם; הבעת חרטה מצידו ופיצוי הנפגע. שיקולים אלה הם המבטיחים כי העונש שמוטל על הנאשם הינו הולם ומאוזן, וחזקה על בתי המשפט כי במקרים המתאימים יעדיפו את השיקולים הנותנים ביטוי לחומרת המעשה. 7. הקושי בקביעת עונשי מינימום משמעותיים מתעורר בעיקר באותם המקרים בהם מכלול הנסיבות אינו מצדיק שליחתו של אדם לכלא למשך תקופה ארוכה. במקרים מורכבים ממין אלה, במידה וההצעה תתקבל, החוק יחייב את בית המשפט לנקוט בענישה שהיא קשה מידי ולא הולמת את נסיבות המקרה הספציפי. לפיכך, ההחמרה המוצעת תביא להגבלה ניכרת ובלתי מידתית של שיקול דעת בית המשפט – ולהטלת עונשי מאסר כבדים גם בנסיבות לא מוצדקות. לא בכדי עונשי מינימום הם נדירים יחסית בספר החוקים. מעבר לכך, נראה כי במצב בו הכנסת דנה במקביל בהסדר כולל ומעמיק לענישה (במסגרת הבניית שיקול הדעת השיפוטי) לא יהיה זה נכון לקבוע הסדרים ספציפיים החורגים מעקרונות יסוד של החקיקה הפלילית בישראל. 8. לגופו של עניין, וכפי שהוסבר לעיל, הוספת עונשי המינימום היא מיותרת לאור ההוראה הנ"ל מציינת כי "לא יוטל על מי שהורשע בעבירות אלה מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן", ובפרט כאשר בתי המשפט ממילא נוהגים כבר כיום להתייחס למי שמבצעים עבירות אלה בחומרה. האיסור על עריכת הסדר טיעון 9. הסניגוריה הציבורית מתנגדת לאיסור המוצע. לרכיב זה בהצעת החוק אין למיטב ידיעתנו כל תקדים במשפט הפלילי בישראלי, אף לא בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. נדמה גם שאין צורך להכביר מילים על השכלות הרוחב שעלולות להיות לתיקון כזה. ויוזכר: מזה שנים רבות זוכה מוסד הסדר הטיעון להכרה עקרונית ומעשית, הן בחקיקה2 והן בפסיקתו של בית המשפט העליון, והשתרשה הגישה לפיה אין לראות יותר במוסד הסדרי הטיעון כהכרח בל-יגונה, אלא כמוסד אשר יש אינטרס ציבורי חשוב בקיומו, וקיימת לו הצדקה רעיונית מבוססת כחלק מן השיטה האדברסרית. 10. ויודגש: לבית המשפט ממילא עומדת הסמכות לחרוג מהסדר הטיעון ולהטיל עונש חמור מזה שהוסכם על ידי הצדדים, באותם המקרים בהם הוא סבור שההסדר אינו עומד באיזון הראוי שבין "טובת ההנאה" שניתנה לנאשם בעקבות ההסדר לבין האינטרס הציבורי, ובשים לב לשיקולי מדיניות של ענישה ראויה.3 ___________ ישי שרון, עו"ד הסניגוריה הציבורית הארצית