חומר רקע
דיון בוועדת חוקה בנושא:
ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה
ארגון בזכות מבקש להעלות בוועדה שני נושאים בקשר להעסקת אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה.
א. אי יישום סעיף 15א לחוק שירות המדינה בנוגע לאנשים עם מוגבלות
קיימת אי בהירות רבה בנוגע לנתונים שיאפשרו התייחסות אמיתית לנושא חשוב זה. להלן שאלות שיש, לדעתנו, להציג לנציבות שירות המדינה בנוגע להעסקת אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה:
1. חובת הגשת הדוח השנתי – מדוע לא פורסמו דו"חות שנתיים (מלבד הדוח של שנת 2007) בנוגע לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה וזאת בניגוד לחובה בסעיף 15א(ז) לחוק שירות המדינה.
2. פילוחים בדוח השנתי – מדוע נעדרו נתונים חיוניים בדו"ח היחידי משנת 2007, כמו פילוח על פי חומרת המוגבלות, סוג המוגבלות, וכן חלוקה לדרגות משרה ודירוגים כנהוג בדוחות על ייצוג הולם, והאם נתונים אלו יזכו להתייחסות בדוחות הבאים.
3. המלצות לממשלה – מדוע לא הוגשו המלצות בדבר יעדים לממשלה בנוגע לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות וזאת בניגוד לחובה בסעיף 15א(ד) לחוק שירות המדינה.
4. עובדים בתעסוקה נתמכת – לאור היעדר המלצות ולאור הנאמר בדוח משנת 2007 כי הושגו כל היעדים בנוגע לייצוג הולם, אנו מבקשים לדעת מהו מספר העובדים בשירות המדינה המועסקים במסגרת תעסוקה נתמכת (על פי חוק שכר מינימום מותאם) ונמצאים ביחסי עובד-מעביד עם המדינה. זאת לאור השערתנו כי מדובר במספר זעום, אם בכלל.
ב. פתרון בדמות העסקת עובדים עם מוגבלות בשירות המדינה על ידי קבלני כוח אדם
ארגון 'בזכות' סבור שפתרון בדמות העסקת אנשים עם מוגבלות דרך קבלני כוח אדם טומן בחובו סכנה אמיתית למאמץ המתמשך לשילובם המלא של אנשים עם מוגבלות בשוק הפתוח. פתרון זה יוצר הסדר נפרד לאנשים עם מוגבלות ומחריג אותם מהעיקרון היסודי כי יש לקיים יחסי עובד ומעביד עם המעסיק הישיר. בכך, הוא פוגע בזכותם של אנשים עם מוגבלות לתעסוקה בכבוד, בשוויון, תוך שילוב מלא. אנו סבורים כי יש להתמודד עם החששות של המעסיקים הכוללים לא מעט סטריאוטיפים בנוגע לאנשים עם מוגבלות, בדרכים אחרות של הסברה ותמרוץ אשר אינן כוללות פגיעה בזכויות עבודה יסודיות; לא זו הדרך לקדם תעסוקה לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. עוד אנו סבורים כי התועלת האפשרית מיציאתם של אנשים עם מוגבלות לעבודה זמנית כעובדי קבלן אינה מצדיקה את הנזקים הגלומים בשיטה זו.
פירוט:
1. סתירה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 - חוק השוויון בא לתקן עיוות של שנים, במסגרתו ניתנה הגנה לעובדים (כגון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988), מלבד לאנשים עם מוגבלות. בא חוק השוויון, "כמוהו כחוק יסוד" (6790/98 אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים, נ"ב(5) 323), וקבע שתם עידן ההפליה. פרק התעסוקה של חוק השוויון ביטל כל אפשרות ליצירת הסדר נפרד לאנשים עם מוגבלות אשר מפלה אנשים אלה מחמת מוגבלותם. קביעת מסלול סגרגטיבי בעל תנאים מרעים לאנשים עם מוגבלות, מהווה הפליה אסורה בתעסוקה.
2. סתירה למגמת תקנות שכר מינימום מותאם- תקנות שכר מינימום מותאם ביקשו לשים קץ למצב בו אדם יהיה 'חצי-משולב' דהיינו מצב של עבודה בשוק הפתוח ללא יחסי עובד מעביד. השכר המותאם, לצד מאמצים נוספים (הסברתיים, השמתיים, מימון התאמות, יזמות עסקית), נועד לפתוח פתח להעסקה ישירה של אנשים עם מוגבלות. החשיבות של יחסי עובד ומעביד באה לידי ביטוי לא רק בהשוואת התנאים אלא גם באחריות של המעסיק כלפי עובדיו, בקביעות מקום העבודה ובשילובו המלא של העובד. ואילו התזכיר שלפנינו פוגע קשות במדיניות זו ומקדם חריג מסוכן שיחול על אנשים עם מוגבלות בלבד. בכך מופר האיזון הראוי שהושג עם חקיקת תקנות שכר מינימום מותאם, בין מוגבלות המשפיעה על התפקוד לבין סטאטוס וגובה השכר. בעוד התקנות נבעו מקשר ישיר וענייני בין יכולת העבודה לשכר, הרי שהפגיעה הנמצאת בתיקון אינה קשורה כלל למוגבלותם של העובדים. ראוי כי משרד התמ"ת יקדיש את מאמציו לפיקוח ואכיפת תקנות שכר מינימום מותאם ולא להכשרת מסלול עוקף לתקנות.
3. סתירה למגמת חוק קבלני כוח אדם – בחקיקת חוק קבלני כוח אדם ביקש המחוקק להטיל מגבלות על מודל ההעסקה המשולש של עובד-משתמש-קבלן אשר כלל לעיתים קרובות ניצול של העובדים. כדברי בית המשפט, "ברקע לקביעת ההסדר שבחוק עמד צורך חברתי חיוני בהסדרת העיסוק כקבלן כוח אדם, ובהגנה על ציבור עובדים חלש במיוחד" (ע"ב (ארצי) 11/08). בתיקון לחוק אשר נכנס לתוקף ב-1.1.2008 אשר כלל את הוספת סעיף 12א, ביקש המחוקק להגביל עוד יותר את המודל המשולש, וקבע כי על המשתמש תוטל החובה להעסיק את העובד בתום תשעה חודשים (עם אפשרות הארכה של עד 15 חודשים). ואילו הפתרון שלפנינו מבקש להרחיב את האפשרות להעסקה עקיפה לשנתיים עם הארכה לחמש שנים וזאת דווקא לאנשים עם מוגבלות שהם בוודאי "ציבור עובדים חלש במיוחד". גם בכך אנו רואים משום נסיגה ממדיניות ראויה שתכליתה לצמצם, להגביל ולהסדיר את השימוש הנרחב שנעשה בתבנית העסקת עובדים בידי קבלני כוח אדם.
4. התמריץ השלילי – ההסדר המוצע יוצר תמריץ שלילי למציאת עבודה ביחסי עובד-מעביד לאנשים עם מוגבלות. מפעיל אשר מבקש לקבל תקציב על השמתו של אדם עם מוגבלות, יבחר בדרך הזמינה של העסקה עקיפה בהיותו קבלן כוח אדם, על פני הדרך המורכבת והממושכת של מציאת מעסיק ישיר וחיצוני. על כן סביר להניח כי פתרון זה יביא להפחתה בכמות האנשים עם מוגבלות (בייחוד המוגבלויות הקשות) אשר יועסקו ביחסי עובד-מעביד.
ידוע לנו כי מציאת מקום עבודה לאנשים עם מוגבלות אינה מלאכה פשוטה. בעוד המפעילים מצליחים במאמץ רב למצוא מקומות תעסוקה במגזר העסקי, הרי שהמגזר הציבורי נותר חתום בפני עובדים עם מוגבלות. עם זאת, טרם הורם הנטל המוטל על המדינה לאתר את המכשולים בפני העסקתם של אנשים עם מוגבלות ביחסי עובד-מעביד הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. הדרך הראויה להתמודד עם האתגרים בהעסקתם של עובדים עם מוגבלות במגזר הציבורי אינה אשרור סיטונאי של מעמדם של גורמים מלווים כמעסיקיהם של האנשים עם מוגבלות הנעזרים בתוכניותיהם, תוך חריגה מרוחם ומטרתם של החוקים המגנים על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ושל עובדים בכלל.