חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון), התש"ע–2010 –
מסמך הכנה לדיון העשירי – 16/11/2010
רקע קצר לנושא השיקום המונע בהצעת החוק הממשלתית
בעת חקיקת החוק בכנסת, מפאת קוצר זמנים לפני התפזרותה, לא ניתן היה להשלים את הליך החקיקה בנושא השיקום המונע, ועל כן הופרד חלק השיקום מחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין ולא הוסדר בחקיקה עד עתה.
שיקומם של עברייני המין הוא אחד הנדבכים שעליהם נבנה ההסדר החקיקתי שמטרתו להגן על הציבור מפני עברייני מין. ההסדר בנושא השיקום והטיפול הייעודי בא להשלים את האמצעים לפיקוח על עבריין המין עם השתלבותו בקהילה.
מטרת השיקום המונע היא לפתוח פתח לשינוי דרכו של העבריין באמצעות הקניית כלים שיאפשרו לו לשלוט בהתנהגותו, וכך להפחית את הסכנה להישנות עברות מין גם לאחר שיוסרו המגבלות והפיקוח החיצוניים.
פרקים ג1 ו-ג2 בהצעת החוק הממשלתית נוגעים להסדרת מערך השיקום המונע, כמפורט להלן:
פרק ג1 המוצע מבקש לקבוע חובה לקבל רישיון לצורך הפעלה או ניהול של מרכז לטיפול ייעודי, וחובה לקבל היתר לצורך מתן טיפול ייעודי במרכז כאמור. כמו כן קובע הפרק סמכויות אכיפה ופיקוח בתחום הטיפול הייעודי.
"טיפול ייעודי" הינו על פי הצעת החוק טיפול מסוג התנהגותי-קוגניטיבי, פרטני או קבוצתי, שמטרתו להביא למניעת ביצועם של מעשים בעלי אופי מיני או להפסקתם. הטיפול יכול להינתן גם למי שאינו עבריין מין.
מדברי ההסבר להצעת החוק: "התחום של טיפול ייעודי בעבריינות מין הוא תחום הדורש מומחיות ייחודית וניסיון. הותרת תחום הטיפול כאמור ללא הסדרה עלולה להביא למצב שבו אוכלוסייה שתגיע לטיפול שמטרתו מניעת עבריינות מין לא תקבל מענה מתאים, ואף תינזק, וכתוצאה מכך לגרום לנזקים ולפגיעה בחברה. כמו כן ישנה חשיבות לכך שמרכז המעניק טיפול כאמור יעמוד באמות מידה ברורות, יהיה נתון לפיקוח וייתן את הטיפול המתאים, וזאת כדי שלא ייגרם נזק למי שנזקק לטיפול וכדי להגן על החברה. "
פרק ג2 מסדיר את הנושא של שיקום מונע לעבריין מין שנמצא בקהילה – כלומר שלא נידון למאסר בפועל או שהשתחרר ממאסר בפועל או מאשפוז.
עיקרו של השיקום המונע הוא טיפול ייעודי, והוא יכול לכלול בנוסף גם טיפולים אחרים. השיקום מיועד להביא לשינוי פנימי אצל עבריין המין, ולהקנות לו כלים שיאפשרו לו להמנע מביצוע עבירות מין נוספות. לפי המוצע, שיקום מונע יינתן לעבריין מין שיימצא מתאים לכך, באמצעות תכנית לשיקום מונע שתגובש עבור עבריין המין על ידי גורם מקצועי מתאם. תוכנית לשיקום מונע יכולה להיכלל במסגרת אחד מאלה:
1. במסגרת צו מבחן לפי פקודת מבחן (קיים כיום).
2. במסגרת שחרור על תנאי לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (קיים כיום).
3. במסגרת צו פיקוח ומעקב לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (לא קיים כיום).
השיקום יכול שיתבצע במסגרות שונות הנמצאות על פני רצף שיקומי – והן:
1. מעון סגור המיועד לשהיית מטופלים בכל שעות היממה;
2. מרכז יום המיועד לשהיית מטופלים בחלק משעות היממה;
3. קבוצות טיפוליות בלא שהייה במרכז.
שאלות כלליות לפרק השיקום:
** מה תפקידו של בית המשפט לגבי תוכנית השיקום המוצעת במסגרת צו הפיקוח ? לעומת תכנית שיקום במסגרת צו מבחן וצו לשחרור על-תנאי ממאסר ?
** האם יש לעברין המין תמריץ כלשהו להיות בתוכנית שיקום ? מה משמעות אי עמידה בתוכנית השיקום ? (לרבות, החמרה / הקלה בתנאי הפיקוח וקיצור / הארכה של תקופות הפיקוח).
** האם אותם עקרונות שחלים על טיפול ושיקום של עברייני מין בקהילה חלים גם לגבי טיפול בעברייני מין בעת תקופת המאסר ? כיצד הדבר בא לביטוי בהצעת החוק ?
** מהן מסגרות השיקום הקיימות ומהי התוכנית לגבי הקמת מערך השיקום העתידי (מקומות, הכשרות, תקנים) ?
הסעיפים לדיון
סעיף 2 - הגדרות רלוונטיות לפרקים ג'1 ו-ג'2
"גורם מקצועי מתאם"- אחד מאלה, לפי העניין:
(1) לגבי עבריין מין שלא נידון למאסר בפועל- קצין מבחן;
(2) לגבי עבריין מין שהשתחרר או שעומד להשתחרר ממאסר בפועל או מאשפוז - נציג הרשות לשיקום האסיר;
הסברים, הערות ושאלות:
** תפקידו של הגורם המקצועי המתאם: הגורם המקצועי המתאם הוא שאחראי לתכנון תוכנית השיקום של העבריין בקהילה (בשונה משיקום בבית הסוהר).
בשלב הראשון, נקבע כי תפקידו הוא לגבש לעבריין המין תוכנית לשיקום מונע בקהילה (שהיא טיפול ייעודי בלבד, או בנוסף לטיפול אחר שאינו ייעודי) שתביא להפתחתת המסוכנות הנשקפת ממנו (סעיף 20כט המוצע). לאחר גיבוש תוכנית השיקום על הגורם המקצועי המתאם לקבל את הסכמתו של העבריין. אם קיבל את הסכמתו עליו להמליץ לבית המשפט לאשר את התוכנית (ס' 20לא).
סעיף 24א המוצע דורש מיחידת הפיקוח, היחידה לשיקום מונע והגורם המקצועי המתאם לשתף פעולה ולמסור מידע שוטף הנוגע לשיקומו של עבריין המין, לצורך ביצוע תפקידם.
** הרשות לשיקום האסיר: הוקמה מכוח חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג–1983, ותפקידיה כוללים, בין השאר, יצירת מענים בקהילה לאסירים משוחררים. הרשות מונה כיום כ- 65 תקנים, הכוללים רכזים מקומיים שמממומנים על ידי הרשות לשיקום האסיר והרשות המקומית המלווים את האסיר בתוכנית השיקום שלו. עקרון מנחה בעבודתה הוא יצירת רצף טיפולי בין השיקום במאסר לבין השיקום בקהילה לכן כבר היום פועלת הרשות בשיתוף פעולה עם שב"ס ועם שירותי הרווחה בקהילה, ותפקידה בגיבוש תוכניות שיקום מעוגן כבר היום בחקיקה. במחקרים נמצא כי אסירים שהשלימו תהליך שיקום בפיקוחה של הרשות הראו שיעורי רצידיביזם נמוכים בצורה משמעותית ממי שלא לקחו חלק בתוכנית הללו (כ- 10% רצידיביזם לעומת 62% באוכלוסית האסירים המשוחררים הכללית).
אולם הרשות סובלת מהיעדר תקציבים וחוסר בכוח אדם מזה שנים רבות. בפרק ו' להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו- 2012 (חוק ההסדרים), מוצע לספח את הרשות למשרד הרווחה כדי לשפר את היכולת שלה לקדם את מטרותיה. אם יתקבל, אמור התיקון לחול החל משנת 2012. הפרק פוצל מחוק ההסדרים ויידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
** מה תפקיד הגורם המקצועי המתאם לאחר אישור תוכנית השיקום ? האם עליו לפקח על ביצועה ? לקבל דיווח מגורם כלשהו ? להימצא בקשר עם עבריין המין ? להציע שינויים בתוכנית השיקום לאור תהליך השיקום המתנהל בפועל ? ובעצם - מה מידת מעורבותו בהליך השיקום ?
** מהם הכישורים הנדרשים לגורם המקצועי המתאם, ביחוד ככל שמדובר בנציג הרשות לשיקום האסיר, ובפרט לגבי עבריין מין שהשתחרר מאשפוז – שעוד פחות ברור אם נציג הרשות לשיקום האסיר מתאים להיות הגורם המקצועי המתאם לגביו. אולי תחנות בריאות הנפש ?
** מי אחראי על השיקום של עבריין מין שנמצא באשפוז, אם בכלל ?
** מי אחראי על נושא השיקום ומיהו הגורם המקצועי המתאם ביחס לעברייני מין שהם חיילים ?
** מדיונים שנערכו בועדת הפנים של הכנסת עולה כי לרשות לשיקום האסיר רכזים רק ב-40 רשויות מקומיות (מתוך כ-240), ורק שם ניתנים שירותים, מוצע לברר האם התשתית הקיימת תאפשר לעמוד בהוראות החוק.
** מוצע לברר האם נציגי הרשות לשיקום האסיר מקיימים פגישות עם אסירים, בין היתר - לצורך גיבוש תוכנית שיקום, בין כתלי בתי הסוהר או שמא הם נפגשים רק עם אסירים היוצאים לחופשות - דבר שעלול להקשות על ביצוע תפקידם כגרום מקצועי מתאם.
"הליכים פליליים"- החל בחקירה על פי דין;
המונח "הליכים פליליים" מופיע בסעיפים הבאים:
סעיף 20ה – ביחס לתנאים למתן רשיון למנהל מרכז טיפול ייעודי.
סעיף 20ז – לגבי מי יכול להיות מועסק וכן מי רשאי לקבל היתר למתן טיפול ייעודי.
** מוצע לדון במשמעות ההגדרה בעת הדיון בסעיפים עצמם, כפי שנעשה בעניין מעריכי מסוכנות.
"טיפול ייעודי" - טיפול פרטני או קבוצתי, שמטרתו להביא למניעת ביצועם של מעשים בעלי אופי מיני המהווים עבירה לפי כל דין או להפסקתם, ושהוא מסוג הטיפולים המנויים בתוספת1;
** ההגדרה רלוונטית להוראות ופרקים במספר הקשרים:
◦ שיקום מונע מבוסס על טיפול ייעודי
◦ מרכז לטיפול ייעודי נדרש לרשיון
◦ מטפל ייעודי נדרש להיתר אם הוא מועסק במרכז לטיפול ייעודי
◦ יש איסור להתחזות כמי שנותן טיפול ייעודי
"שיקום מונע"– טיפול ייעודי לעבריין מין, הניתן לבד או יחד עם טיפולים אחרים, שמטרתו להפחית את רמת הסיכון הנשקפת מעבריין המין לביצוע עבירת מין נוספת.
** האם לא עדיף לקשור את ה"שיקום המונע", ל"תוכנית לשיקום מונע" ? על פי הנוסח המוצע ההגדרה חלה גם על טיפול ייעודי שניתן לעבריין מין שלא במסגרת תוכנית לשיקום מונע – וגם הוא ייחשב ל"שיקום מונע" – האם יוצר קושי ומה המשמעות ?
"יחידה לשיקום מונע" – גוף המבצע תוכניות לשיקום מונע בקהילה בהתאם להוראות סימן א' בפרק ג'2, או המבצע תוכניות לשיקום מונע בבית סוהר בהתאם להוראות סימן ג' בפרק ג'2, שהוא אחד מאלה:
(1) מרכז לטיפול ייעודי שניתן לגביו רישיון הפעלה לפי סימן ב' בפרק ג'1;
(2) שירות המבחן למבוגרים כמשמעותו לפי פקודת המבחן;
(3) הרשות לשיקום האסיר;
(4) יחידה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים או במשרד הבריאות שהוכרה לפי הוראות סעיף 20לד 20לג2;";
** האם הרשות לשיקום האסיר מבצעת טיפולים בעצמה ? אם כן - האם לא נדרשים תנאים מסוימים כדי שגורם ברשות יוכר כיחידה לשיקום מונע ?
** הכרה ביחידות לשיקום מונע על ידי השר – האם אין תנאים כלשהם להכרה כאמור ? לאיזה יחידות הכוונה ?
** מה קורה בבתי החולים הפסיכיאטריים ? האם יש שם טיפול ייחודי לעברייני מין ?
"מטפל ייעודי מורשה"- מי שקיבל היתר למתן טיפול ייעודי במרכז לטיפול ייעודי לפי הוראות סימן ג' בפרק ג'1;
"מרכז לטיפול ייעודי" - מקום המשמש או שנועד לשמש למתן טיפול ייעודי, לשלושה מטופלים לפחות בו זמנית;
** מטרת קביעת מינימום של מטופלים, לפי דברי ההסבר, היא להוציא מבין אלה הנדרשים לקבל רשיון את מי שנותן טיפול ייעודי פרטני. מנגד, הטענה שמצדיקה קביעת רישוי של התחום היא שמתן טיפול ייעודי לפי הגדרתו מחייבת מומחיות, שבהעדרה עלולים אף להיגרם למטופל נזקים שאולי אף יגבירו את מסוכנותו. מוצע לדון בדרישת המינימום ובהצדקה לה.
** מוצע להבהיר את המשמעות של שלושה טיפולים "בו זמנית" - האם יחול גם אם יש במהלך אותה תקופה 3 מטופלים נפרדים שמגיעים לקליניקה פרטית של מטפל אחד ?