חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט 21 נובמבר 2010
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה י"ד כסלו תשע"א
מסמך הכנה לדיון הקבוע ליום 22.11.10 - הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92)
(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
סעיף מטרה:
לדיון: מטרתו של פרק זה לקבוע את העקרונות והשיקולים של הענישה, המשקל שיש לתת להם והאיזון ביניהם, על מנת שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה, ועל מנת למנוע פערי ענישה מקום שאינם מוצדקים.
העיקרון המנחה בענישה: הלימה
העיקרון המנחה בענישה על ידי בית המשפט הוא קיומו של יחס הולם בין סוג ומידת העונש המוטל על נאשם לבין חומרת מעשה העבירה שביצע הנאשם [בנסיבותיו] ומידת אשמו של הנאשם.
קביעת מתחם העונש ההולם בידי בית המשפט:
(א) בית המשפט יקבע את מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה; לשם כך, יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, ובמדיניות הענישה הנהוגה, וכן בנסיבות המקילות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיפים 40ו(ב) ו-(ג) ו-40ז1,
(ב) בית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש האמור, בכפוף להוראות פרק זה.
(ג) אחרי הדיון בעונשי מוצא – התייחסות למקרה בו נקבע לעבירה עונש מוצא.
(ד) אחרי הדיון בענין הנסיבות - התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לעבירה.
שיקום:
(א) מצא בית המשפט, לאחר שקבע את מתחם העונש ההולם לפי העיקרון המנחה, כי קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם או כי הנאשם השתקם, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם בהתאם לשיקולי שיקומו, ורשאי הוא להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם;
לעניין זה - "נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם" – לרבות העמדת הנאשם במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.
(ב) היו מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן (א), אף אם קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם או אף אם הנאשם השתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שהשתכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש לפי העיקרון המנחה, ופירט זאת בגזר-הדין.
הרתעה אישית:
מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת [מסוג העבירה שביצע], וכי קיים סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את העונש לאותה עבירה,
גרסה א': ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש
גרסה ב': ובלבד שלא יהיה בעונש שנקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש
שנקבע על פי העיקרון המנחה.
1. הרתעה כעיקרון:
תהא רמת החריגה אשר תהא, מוצע להתייחס להרתעה כאחד מעקרונות הענישה – במקביל להלימה, שיקום, והגנה על הציבור. מדובר בשיקול ענישה נפוץ ולגיטימי, ואין "להחביא" אותו בתוך הנסיבות.
2. רמת החריגה:
ההצעה הממשלתית התייחסה להרתעה (הן הרתעה אישית והן הרתעת הרבים) כאל נסיבה הקשורה בביצוע העבירה (סעיף 40ו(ה)), ובכך אפשרה התחשבות בהרתעה רק בקביעה העונש ההולם לפי עיקרון הגמול – ולא כשיקול להחמרה מעבר לעונש ההולם. מוצע לשקול החמרה בשל הרתעה מעבר למתחם העונש ההולם, אם בית המשפט משוכנע כי אכן יש בהחמרה להרתיע את הנאשם או אחרים.
3. שאלה לדיון:
לאור המחקרים המראים כי לעונשים שונים יש כוח הרתעתי שונה, ולאור העובדה כי עונשים שונים פוגעים בזכויות הנאשם במידה שונה, האם יש להבחין בין עונש מאסר – שם אולי לא תתאפשר סטייה מהמתחם – לבין עונשים אחרים, כגון קנס, שלגביהם יש לאפשר סטייה מהמתחם?
הרתעת הרבים:
מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, וכי קיים סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעתם, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את העונש לאותה עבירה,
גרסה א': ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש
גרסה ב': ובלבד שלא יהיה בעונש שנקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש
שנקבע על פי העיקרון המנחה.
הגנה על שלום הציבור
(א) מצא בית המשפט כי יש צורך להגן על הציבור, מחמת שיש סיכוי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות [גרסה לדיון: מסוג העבירה שביצע הנאשם], רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את העונש לאותה עבירה,
גרסה א: ולהחמיר בעונשו מעבר למתחם העונש ההולם שנקבע על פי העיקרון המנחה.
[גרסה ב': ובלבד שלא יהיה בעונש שנקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם שנקבע על פי העיקרון המנחה.]
1. הגנה על שלום הציבור כעיקרון:
בישיבה האחרונה, התקיים דיון בעניין סעיף המסוכנות, ומידת הסטייה בשל עילה זו ממתחם העונש שקבע השופט לפי עיקרון ההלימה/הגמול. בכל מקרה דובר בכך שמסוכנות משמעה סיכוי לביצוע עבירות בעתיד, ושה"מנבא" המצוי היום ככלי עזר – הוא עבר הפלילי של הנאשם. בדיון דובר בשני סוגי עבריינים: אדם המסוכן לציבור בכך שיש חשש שהוא יפגע בעתיד בחיים ובגוף, ואדם המסוכן לציבור בכך שהוא "עבריין מקצועי", אף אם מדובר בעבירות רכוש שאינן בעלות חומרת יתירה.
לגבי העבירות החמורות, המסכנות את החיים והגוף, ניתן דווקא לטעון שאין תועלת בהחמרת יתר בשל מסוכנות: ראשית, ברוב המקרים, מדובר במקרים שבהם השופט יקבע מתחם הולם גבוה, בשל חומרת העבירה עצמה ונסיבות ביצועה; ושנית, מדובר במקרים בהם צפוי הנאשם לעונש מאסר ממושך, ואי אפשר לנבא את מסוכנותו בעוד שנים רבות (ר' לענין זה גרסה לס"ק (ב)).
לעניין הרחקה מהציבור של עבריין "מקצועי" בעבירות פחות חמורות, ברור, כאמור, כי מדובר באדם עם עבר פלילי עשיר. היתה הסכמה בדיון כי יש מקום להחמיר בעונשו של נאשם בשל עבר פלילי, אך התגלתה מחלוקת על מקומו של העבר הפלילי בשיקולי הענישה. היו שסברו שיש לקבוע שהעבר הפלילי הוא חלק מהאשם (משפיע על המתחם הראשוני), והיו שטענו שעבר פלילי משמעותו קשור למסוכנות, ולצורך להגן על הציבור.
לכן הוחלט לנסח סעיף בו העבר הפלילי יהווה המוקד – ר' סעיף הבא. אולם, כיוון שהגנה על הציבור הוא אחד מעקרונות הענישה, ומהווה שיקול ענישה קלאסי, מוצע לנסח סעיף נפרד המתייחס לשיקול זה – אף אם הקריטריון היחיד לקביעה כי הנאשם יעבור עוד עבירות הוא עבר פלילי משמעותי.
2. מוצע לדון במידת ההחמרה מעבר למתחם העונש ההולם בשל עבר פלילי:
מצד אחד, יש לשקול לאפשר רק אפשרות להחמרה לא ניכרת, כיוון שיכול שתיגרם פגיעת יתר בחירות אם תתאפשר החמרה ללא גבול ממתחם ההלימה. מה עוד, שיש לזכור כי במציאות יש לבית המשפט כלים נוספים להחמרה ככל שהשופט חושב שהדבר דרוש: בד"כ לנאשם יש מאסר על תנאי שאפשר להפעיל; לעיתים הנאשם הורשע במספר עבירות בבת אחת; ובנוסף, השופט קובע את המתחם בעצמו, ולכן ככל שנסיבות העבירה עצמן יותר חמורות, המתחם ההולם יעלה.
מצד שני, יכול שמקרים יוצאי דופן מצדיקים אף החמרה ניכרת מעבר לעונש הגמולי בשל הסיכוי שהנאשם ישוב ויבצע עבירות – במיוחד בעבירות שלא נתפסות כמאוד חמורות (ר' גם גרסה לס"ק (ב)). לכן, מוצע לשקול נוסח המאפשר החמרה ניכרת כאשר יש צורך בהגנה על הציבור.
(ב) גרסה לדיון [אם תתקבל גרסה א' לס"ק (א)]: קבע בית המשפט כי העונש ההולם לפי העיקרון המנחה הוא עונש מאסר ממושך, לא יחרוג בית המשפט [גרסה ב': במידה ניכרת] מהעונש ההולם בשל האמור בס"ק (א).
סעיף זה מוצע בעקבות הטענה לפיה אין תועלת בהחמרת יתר בשל הגנה על הציבור (שבאה לידי ביטוי בעבר פלילי "מנבא") כאשר השופט מטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך. אולם, אם תתאפשר רק סטייה שאינה ניכרת מהעונש ההולם בשל עבר פלילי/מסוכנות, יכול שיש לאפשר סטייה כזאת אף בעונש מאסר ממושך.
עבר פלילי
(א) בית המשפט יקבע כי יש סיכוי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, כאמור בסעיף _____2, רק אם מצא כי לנאשם עבר פלילי משמעותי3;
(ב) מצא בית המשפט כי לנאשם עבר פלילי, ולא התקיים האמור בסעיף _____4, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם שנקבע על פי העיקרון המנחה.
כפי שצוין, הוחלט לנסח סעיף בו העבר הפלילי יהווה המוקד. ככל שיש רצון להנחות את השופט, רצוי כי המחוקק יתייחס לעבר הפלילי במפורש, ויקבע את הגבולות של שיקול זה.
לכן, מוצע לקבוע כי:
א. עבר פלילי משמעותי יהווה אמת המידה היחידה לניבוי הגנה על הציבור;
ב. השופט יהיה רשאי להתייחס לעבר פלילי - שלא שימש לנבא מסוכנות – כשיקול בתוך המתחם.
ג. הערה: אחרי שידון סעיף ההרתעה, תתכן התייחסות כאן גם לסעיף זה.
מוצע לא לקשר את העבר הפלילי ישירות לאשמו של נאשם: אם השופט ישקלל את העבר הפלילי של הנאשם בתוך השיקולים שקובעים את אשמו של הנאשם, ובעקבותיו את מתחם העונש ההולם, לא תהייה הגבלה על המשקל שהשופט יכול לייחס לשיקול זה. אולם, עבר הפלילי ישמש לשופט לנסיבה אשר יכולה להביא להחמרה בגבולות מסוימות – קרי, בתוך המתחם.
בנוסף, ככל שיוקם מנגנון לקביעת עונשי מוצא לעבירה טיפוסית (בין על ידי וועדה, בין על ידי הכנסת), יש להבהיר כי אם עונש המוצא מתייחס לנאשם עם עבר פלילי משמעותי – אין להחמיר בעונשו שוב בשל העבר הפלילי לפי סעיף זה ובשל עילה זו.
סדרי דין
שאלות לדיון:
א. באיזה שלב יוכחו הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה (לצורך קביעת המתחם, המבוסס על חומרה ואשם)?
ב. האם יש לקבוע רמת הוכחה לנסיבות? אם כן, האם יש לקבוע רמת הוכחה דומה לנסיבות מחמירות ולנסיבות מקילות, ולנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ולנסיבות שאינן קשורות?
א. מוצע לקבוע כי נסיבות הקשורות לביצוע העבירה (לצורך קביעת המתחם, המבוסס על חומרה ואשם) יהיו מוכחות בשלב שלפני הכרעת הדין:
• המתחם ייקבע על פי העבירה שהנאשם הורשע בה: ככלל, הראיות שמצביעות על החומרה ועל האשם, צריכות להיות מובאות במהלך בירור האשמה. מצופה מהשופט לכתוב את כל מה שרלוונטי לחומרת העבירה ואשמו של האדם במסגרת תיאור המסכת העובדתית בהכרעת הדין. מצופה מהצדדים להעלות כל פרט אשר חשוב לחומרת העבירה/אשם בשלב ההוכחות.
• יחד עם זאת, מוצע לתת פתח לצדדים לטעון בעניינים אלה כאשר השופט טעה/שכח לכתוב דבר בהכרעת הדין, או כאשר יש סיבה מוצדקת לאיחור בטיעון.
ב. בנוסף, יש לדון בענין רמת ההוכחה הנדרשת לנסיבות המשפיעות על המתחם ובשאלה האם להתייחס אליו בחוק, או להתייחס רק לשלב בו הן נטענות – כך שההחלטה לגבי רמת ההוכחה תישאר בידי בית המשפט בכל תיק ותיק לפי העניין.5
יש לזכור שהיום יש מידה של מקריות בין נסיבות המנויות בהצעה לבין נסיבות המנויות בעבירות הפרטניות – שאותן מוכיחים ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, ותיקון מקיף לחלק "הספציפי" של חוק העונשין לא נראה באופק.
גרסה לדיון (לענין שלב ההוכחה):
"(א) לענין ס' ***, בית המשפט יקבע כי התקיימו הנסיבות המקילות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה
גרסה א': כפי שהוכחו בשלב בירור האשמה.
גרסה ב': כפי שהובאו לגביהן ראיות בשלב בירור האשמה.
גרסה ג': כפי שנקבעו בהכרעת הדין.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לבקשת הצדדים בטיעונים לעונש, בית המשפט רשאי להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור באותו סעיף קטן, אשר לא ..., אם [סבר כי] לא הייתה אפשרות לטעון לגביהן באותו שלב, או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."