חומר רקע
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות) (תיקון), התשס"ט-2009
בתוקף סמכותי לפי סעיף 43(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-19691 (להלן – החוק), ולאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-19852 ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק יסוד: משק המדינה3, אני מתקין תקנות אלה:
תיקון תקנה 4
1.
בתקנה 4 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-20084 (להלן – התקנות העיקריות),–
(1) במקום פסקה (17) יבוא "(17) הליכים לפי סעיף 27(ב) לחוק;";
(2) פסקה (19) – תימחק.
תיקון התוספת
הראשונה
2.
בתוספת הראשונה לתקנות העיקריות –
(1) אחרי פרט (4) יבוא:
"(4א) הליך לעניין צו לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-19545 500 ";
(2) בפרט (16), אחרי "התשנ"ו-1996" יבוא "וערעור על החלטת שר העבודה לפי סעיף 69 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-19596";
(3) בפרט (17), המלים "על תביעה" – יימחקו;
(4) אחרי פרט (17), הכותרת "בית הדין הארצי לעבודה" – תימחק;
(5) פרט (18) – יימחק.
תחילה
3.
תחילתן של תקנות אלה ביום __________ התשס"ט (____ _______ 2009)
__________ התשס"ט _____________
(__________2009) יעקב נאמן
(חמ-3-813) שר המשפטים
דברי הסבר
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (להלן – התקנות החדשות), אשר נכנסו לתוקף ביום 1.9.2008 החליפו את תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט-1969 (להלן – התקנות המבוטלות). התקנות החדשות הותאמו לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. בסעיף 4 לתקנות החדשות נמנים העניינים שאין לשלם בעדם אגרה, ובכללם שני העניינים הבאים: הליכים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 והליכים שעניינם חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (פרטים (17) ו- (19)). הכללה גורפת של עניינים אלה כעניינים שאין לשלם בעדם אגרה נבעה מטעות. בעוד שבתקנות המבוטלות, בסעיף 4(3), נקבע כי תביעות שבסמכות רשם בית הדין לעבודה לפי סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, היו פטורות מתשלום אגרה, קרי תביעות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, תובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שעניינן עצם הזכאות לקצבה, אם שכר העבודה או הקצבה אינם עולים על 37,900, הרי שלפי התקנות החדשות ההליכים האמורים הופטרו לגמרי מתשלום אגרה ללא מגבלה של סכום תביעה.
יובהר, כי תביעות לפי סעיף 27(ב) לחוק, הן חלק הארי של ההליכים הכספיים המוגשים לבתי הדין לעבודה, שכן שכר עבודה לפי חוק זה כולל כמעט כל תשלום שמגיע לעובד בקשר לעבודתו, לרבות תביעה לבונוסים, עמלות מכירה, פרמיות, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, עבודה בשבת, דמי חגים, דמי מחלה, חופשה שנתית,דמי הבראה, נסיעות, ביגוד, טלפון, אחזקת רכב, אש"ל, משכורת 13, תגמולי מילואים ועוד. תביעות אלה עשויות להגיע לסכומים של עשרות ולעתים אף מאות אלפי שקלים.
ההצעה היא להחזיר את המצב לקדמותו ולקבוע פטור מאגרה לתביעות שעד לסכום התביעה שבסמכות רשם.
הסדר המוצע, כבעבר, יבטיח נגישות לתובעים המשתכרים שכר נמוך וימנע תביעות סרק מנופחות.
תקנה 2 – ראשית, הליך לעניין צו לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 מופיע תחת בית הדין הארצי, בעוד שהסמכות לדון בערעורים על צווים לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה נתונה לבית הדין האזורי, ולכן יש להעביר פרט זה לחלק של בית הדין האזורי לעבודה, ולמחקו מקטגוריית בית הדין הארצי.
שנית, הערעורים על החלטת שר העבודה המוגשים לבית הדין הארצי מוגשים מכוח שני חוקים: סעיף 8 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 וסעיף 69 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959. מדובר באותו עניין מבחינה מהותית – הענקת רשיון לעיסוק בנושאי כוח אדם (על פי החוק הראשון מדובר ברשיון להיות קבלן כוח אדם, ועל פי החוק השני מדובר ברשיון ללשכה פרטית, שעוסקת בתיווך בין מעסיקים לבין עובדים). לכן מוצע לתקן את פרט 15 בתוספת ולהוסיף לו "ערעור על החלטת שר העבודה לפי סעיף 69 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959".
שלישית, מוצע למחוק בפרט (17) את המלים "על תביעה" ובכך להבהיר כי הפרט חל על ערעור על פסק דין שעניינו ערעור לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). הליכים לפי חוק האמור לא מוגשים כתביעה, אלא כערעור על החלטות של ועדת ערעור.