חומר רקע

במסגרת דיוני "כנסת צעירה" לציון יום כינונה של הכנסת ט"ו בשבט תשע"א בס"ד מבוא מסמך זה נכתב לוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת דיון במסגרת אירוע "כנסת צעירה", לציון יום כינונה של הכנסת. המסמך עוסק בגיל הבחירה לפרלמנט במדינות העולם. מן המסמך עולים הממצאים העיקריים הבאים: • בעבר היה 21 גיל הבחירה המקובל; • מזה כמה עשורים גיל הבחירה הוא 18 ברובן המוחלט של מדינות העולם; • בכמה מדינות מתקיים דיון ציבורי בדבר הורדת גיל הבחירה ל-16, ומספר מדינות כבר עשו כן. • התומכים בהורדת גיל הבחירה טוענים כי בני נוער בשלים ומשכילים דיים על מנת לקבל החלטות חשובות בנושאים פוליטיים, והחוק אף מכיר בבגרותם ואחריותם בתחומים חשובים רבים. לטענתם, מניעת זכות הבחירה מצעירים אינה עניינית, פוגעת בזכויותיהם ויוצרת "גרעון (דפיציט) דמוקרטי", ואילו שיתופם יגביר את שיעורי ההצבעה ואת העניין הציבורי בהליך הדמוקרטי. • המתנגדים להורדת גיל הבחירה טוענים כי רוב בני הנוער מתחת לגיל 18 אינם מספיק בוגרים על מנת להשתתף בבחירות. רובם עדיין לומדים בבית-ספר וגרים בבית ההורים ודעותיהם הפוליטיות אינן מגובשות דיין ועשויות להיות מושפעות משיקולים זרים. לטענתם, יש לאזן בין הרצון להרחיב את מעגל המצביעים ובין הצורך להבטיח את כשירותם של המצביעים. בפני הצעירים עומדות דרכים אחרות להשפיע על הדיון הציבורי, ולטענתם הורדת גיל הבחירה לא תביא למעורבות פוליטית מוגברת. בסוף המסמך מוצגת טבלה ובה מבחר מדינות בהן גיל הבחירה גבוה או נמוך מ-18. 1. רקע זכות הבחירה היא אחת מזכויות האזרח החשובות ביותר. הבחירות הן הכלי המרכזי שנותן לאזרחים "קול" וכוח להשפיע על השלטון. זכות זו אף מהווה את הבסיס לשאר הזכויות המוענקות לפרט. כיום, גיל הכשירות להצבעה בבחירות הוא 18 ברוב רובן של מדינות העולם.1 כך גם קובע החוק במדינת ישראל, לגבי הבחירות לכנסת.2 לעומת זאת, בבחירות לרשויות המקומיות בישראל גיל הבחירה הוא 17.3 בשנים האחרונות ניכרות בעולם יוזמות המבקשות להוריד את גיל הבחירה. כך גם בישראל, בכל הכנסות מאז הכנסת ה-15 הוגשו הצעות חוק שביקשו להוריד את גיל הבחירה לכנסת ל-17.4 מגמה זו משתלבת במגמה כללית של העצמת ילדים ובני נוער, וביקורת על הפלייתם מסיבות שאינן ענייניות, בשל דעות קדומות והעדפת מבוגרים (Adultism).5 ברוח מגמה זו נקבע באמנת זכויות הילד של האו"ם: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד".6 אין ספק כי הענקת זכות הבחירה לאזרחים דורשת מידה מינימאלית של בגרות ואחריות. השאלה העולה בדיון בסוגיה זו היא מדוע דווקא 18 הוא הגיל בו ראוי להעניק זכות זו, ולא גיל מוקדם יותר. התומכים בהורדת גיל הבחירה טוענים כי בני נוער בוגרים, מפותחים, משכילים ומנוסים דיים, ומסוגלים לקבל החלטות חשובות בנושאים פוליטיים. בני נוער כיום בוגרים ומשכילים יותר מבעבר,7 עוקבים אחרי התקשורת ומעורים בדיון הציבורי, ויכולים לגבש עמדות מודעות ובוגרות. לטענתם, זכותם של בני נוער להיות מיוצגים בשלטון ולהשפיע על החלטות הנוגעות להם ובייחוד בתחומים הנוגעים בראש ובראשונה להם, כגון חינוך ושירות צבאי.8 טענת בגרותם הנפשית ובשלותם החברתית של בני נוער מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי חולי נפש ולוקים בשכלם מורשים להצביע בבחירות. התומכים בהורדת גיל הבחירה טוענים כי אם אלה מסוגלים ורשאים להצביע, הרי שאין למנוע את זכות הבחירה מבני נוער, אף אם בגרותם ובשלותם עדיין אינן מלאות.9 התומכים בהורדת גיל הבחירה מצביעים על כך שהחוק מכיר בבגרותם של בני נוער מתחת לגיל 18 בתחומים חשובים אחרים הדורשים אחריות, בשלות ובגרות נפשית. כך למשל: • ילדים נושאים באחריות פלילית מגיל 12;10 • ילדים כשרים להעיד, אף ללא מעורבות של חוקר ילדים, מגיל 14;11 • חינוך חובה הוא עד גיל 17;12 • מותר להעסיק בני נוער שאינם חייבים בלימוד חובה;13 • בני 17 רשאים לנהוג ברכב;14 • בני 17 רשאים להינשא;15 • בני 17 רשאים לבחור בבחירות לרשויות המקומיות.16 לטענת התומכים בהורדת גיל הבחירה, אין סיבה מניחה את הדעת להבחין בין הגיל שנקבע בחוק בנושאים האמורים או בחלקם, לבין הגיל שנקבע בחוק לעניין זכות הבחירה. כך, למשל, יש סטנדרט כפול בכך שמטילים על בני נוער אחריות פלילית כמבוגרים ואילו בכל הנוגע לבחירות מתייחסים אליהם כאל ילדים חסרי הבנה. לעומתם, טוענים המתנגדים להורדת גיל הבחירה, כי בני נוער אינם מספיק בוגרים להשתתף בבחירות לפני גיל 18. גופם אמנם בוגר, אך טרם נשלם עצוב נפשם ומוחם, ועדיין יש צורך להעניק להם הגנה והשגחה כילדים. למרות שאינם חייבים לעשות זאת, רובם עדיין גרים בבית ההורים, לא עובדים ולומדים בבית ספר. דעותיהם הפוליטיות של בני 18 מגובשות ומבוססות יותר. לעומת זאת, דעתם של צעירים מהם עשויה להיות מושפעת מדעת משפחתם או מבוגרים אחרים שהם מעריצים וחפצים להידמות להם (David Beckham Factor), ללא שהם יבחנו בצורה עצמאית ועניינית את העמדות השונות העומדות להכרעה. דווקא משום שהשתתפות בבחירות היא נושא כל כך חשוב, טוענים המתנגדים, שמשפיע על כלל הציבור ולא רק על הפרט המצביע לבדו, יש להבטיח שזכות זו תינתן לבני הנעורים רק בגיל שבו רובם אכן ראויים לה. בפני צעירים עומדות דרכים אחרות להביע את עמדותיהם ולהשפיע על הדיון הציבורי בנושאים החשובים להם. הם יכולים לכתוב לנבחרי הציבור ולעיתונות, לחתום על עצומות, להשתתף בהפגנות ובפורומים ציבוריים אחרים, וכדומה. התומכים בהורדת גיל הבחירה משיבים בהקשר זה כי בני נוער עובדים גם משלמים מסים ולכן יש להם זכות לקבל ייצוג בשלטון ואפשרות להשפיע על החלטות הנוגעות להם, ובייחוד בתחומי העבודה והמיסוי, על בסיס העיקרון הידוע שאין מיסוי ללא ייצוג (No Taxation Without Representation). המתנגדים טוענים לעומתם שגם ילדים קטנים עשויים להיות בעלי נכסים ולשלם מסים. גיל הבחירה תלוי בבשלות ובגרות, ולאו דווקא בתשלום מסים. טענה נוספת בפיהם של תומכי הורדת גיל הבחירה היא כי ישנה תועלת בהרחבת בסיס הדמוקרטיה וכמות המצביעים. דמוקרטיה ייצוגית מבוססת על ייצוג מירב העמדות הקיימות באוכלוסיה, ומניעת ייצוגם של בני נוער ועמדותיהם יוצרת "גרעון (דפיציט) דמוקרטי". כיום, מתעלמים פוליטיקאים רבים מצרכיהם ומעמדותיהם של בני נוער, והכללתם בקבוצת הבוחרים תחייב את הפוליטיקאים להתחשב בהם. המתנגדים משיבים על כך כי את הרצון להרחיב את מעגל הבוחרים ואת מגוון הקולות בבחירות יש לאזן מול הצורך בהבטחת בגרותם ובשלותם של המצביעים. ישנם בני נוער צעירים מגיל 18 שאכן מתאימים לכך, אך רובם טרם מוכנים לכך עד גיל 18. ישנה סכנה כי מתן זכות הצבעה לבני נוער בטרם עת יביא לכך שהצבעתם תהיה שטחית, מבוססת על עמדתם בנושא ספציפי יחיד או קיצונית ובלתי שקולה, וכי בחירתם זו תקבע את הצבעתם גם בהצבעות עתידיות. מניע נוסף להורדת גיל הבחירה נובע מחוסר העניין הציבורי בבחירות ואחוזי הצבעה נמוכים, במדינות רבות. צעירים לומדים אזרחות בבית-הספר ויש אצלם מוטיבציה גבוהה יותר להשתתף ולהצביע בבחירות מאשר בקרב מבוגרים. גיל בחירה של 18 פירושו שרבים מבני הנוער יוכלו להשתתף בבחירות לראשונה כאשר יגיעו לגיל 22 ומעלה, כאשר העניין והמוטיבציה להצביע נמוכים בהרבה. בני נוער שהצביעו בגיל צעיר עשויים להמשיך ולהצביע בבחירות בהמשך חייהם יותר ממי שלא עשה זאת בגיל צעיר. כמו כן, הצבעתם של בני הנוער והכנסת הנושאים הפוליטיים אל השיח המשפחתי עשויה לגרום לבני המשפחה המבוגרים להצביע אף הם.17 טענה נוספת בפי התומכים בהורדת גיל הבחירה בהקשר זה היא, כי דווקא בגיל 18 יוצאים רבים מבני הנוער מבית הוריהם ועוברים להתגורר בעיר אחרת, והדבר מקשה עליהם לממש את זכות הבחירה הניתנת להם לראשונה. הורדת גיל הבחירה תאפשר לצעירים הנמצאים בתקופה רגועה ונוחה יותר בחייהם, ומתגוררים במקום קבוע ומוכר, לממש את זכות ההצבעה. הדבר יגביר את הסיכוי ואת המוטיבציה שאלה אכן יממשו את זכות הבחירה, וימשיכו לעשות זאת גם בהמשך. המתנגדים להורדת גיל הבחירה טוענים כי הדבר לא יביא למעורבות פוליטית מוגברת והעלאת אחוזי ההצבעה. שיעורי ההצבעה בקרב צעירים בגילאים 25-18 נמוכים משיעורי ההצבעה בקרב מצביעים מבוגרים יותר, ושיעור החברות של צעירים במפלגות פוליטיות נמצא גם כן בירידה. לטענתם, הורדת גיל ההצבעה עשויה להפחית את שיעורי ההצבעה שלהם עוד יותר. הירידה באחוזי ההצבעה באוכלוסיה נובעת מאיבוד האמון והעניין במערכת הפוליטית, הורדת גיל הבחירה תהווה לכל היותר טיפול מלאכותי וקוסמטי בסימפטום לטווח הקצר, ולא תפתור את הבעיה האמיתית. 2. הורדת גיל הבחירה מ-21 ל-18 בארה"ב18 בעבר גיל הבחירה המקובל בעולם היה 21, כחלק מן המורשת הבריטית על פי הגיל שבו היה אפשר לקבל תואר אבירות. להלן נסקור את השתלשלות השינויים בנושא זה בארה"ב. תהליך זה הסתיים בשנת 1971, עם קבלת התיקון ה-26 לחוקת ארה"ב, האוסר על המדינות למנוע או לצמצם את זכות הבחירה של אזרחי ארה"ב מגיל 18, בשל גילם.19 גיל בחירה של 21 נקבע בתיקון ה-14 לחוקת ארה"ב משנת 1868.20 זהו הגיל שנקבע עוד קודם לכן בכל 34 מדינותיה של ארה"ב באותה עת, וכך גם בכל המדינות שהצטרפו אליה לאחר מכן, מלבד אלסקה שהצטרפה לארה"ב בשנת 1959 כאשר גיל הבחירה בה היה 18, והוואי שהצטרפה באותה שנה עם גיל בחירה של 20. מדינות החלו להוריד את גיל הבחירה ל-18 באמצע המאה ה-20. תמיכה רחבה ביוזמות להורדת גיל הבחירה החלו בשנות מלחמת העולם השנייה. בשל המלחמה הוריד הקונגרס, בשנת 1942, את גיל הגיוס מ-20 ל-18. בשנת 1941 הוצע על ידי הסנאטור הרלי קילגור הדמוקרטי מווירג'יניה המערבית להוריד את גיל הבחירה בהתאם, ועם הורדת גיל הגיוס הצטרפו ליוזמה חברי קונגרס נוספים. הם טענו כי קרוב ל-90% משבעת מיליון האמריקאים בני 21-18 משתתפים במאמץ המלחמתי, ויש להעניק להם גם זכות הצבעה. סיסמת התנועה הייתה: Old Enough to Fight, Old Enough to Vote.21 בשנת 1943 התנועה זכתה לתמיכה ציבורית, וגם אלנור רוזבלט, אשת הנשיא, הביעה את תמיכתה בה. ועדת המשפט של בית הנבחרים אף קיימה דיונים בעניין. תוצאה מעשית יחידה באותה עת הייתה במדינת ג'ורג'יה אשר תיקנה את חוקתה באותה שנה ואפשרה לבני 18 להצביע.22 במדינת קנטאקי הורד גיל הבחירה ל-18 בשנת 1955, בעקבות הגיוס במלחמת קוריאה. כאמור, גם אלסקה והוואי הצטרפו לארה"ב עם גיל בחירה נמוך מ-21. בשנת 1970 הורידו מדינות מסצ'וסטס, מינסוטה ומונטנה את גיל הבחירה ל-19, ומדינות מיין ונברסקה ל-20. למרות התמיכה הציבורית המתרחבת בהורדת גיל הבחירה, הקונגרס לא העביר אף אחת מן ההצעות הרבות שהוגשו בעניין בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה. הנושא עלה להצבעה רק פעם אחת לפני 1970, בשנת 1954 ביוזמת הנשיא אייזנהאואר. רוב הסנאטורים שהשתתפו בהצבעה הצביעו בעד התיקון, אך סנאטורים רבים נמנעו ולא הושג הרוב של שני שלישים הדרוש לתיקון החוקה. הצעות חוק בעניין הוגשו בכל הקונגרסים הבאים, הוועדה המשיכה לדון בעניין, והתמיכה הציבורית ביוזמה הלכה וגברה. התנועה להורדת גיל הבחירה שוב התחזקה בשנות ה-60, בעקבות מלחמת וייטנאם. הטענה כי בני 18 זכאים לזכות הבחירה קיבלה משנה תוקף בתקופה זו, עקב המחלוקת הקשה סביב חלקה של ארה"ב במלחמה, כאשר למתגייסים עצמם לא ניתנה הזכות להשפיע על החלטות הגורליות להם. בשנת 1963 הקים הנשיא קנדי ועדה לרישום והשתתפות בבחירות, על מנת לבדוק את הסיבות לתופעה מתרחבת של אי-רישום להצבעה ואי-הצבעה, ולהציע רפורמות בעניין. דוח הוועדה, שהוגש באותה שנה לנשיא ג'ונסון, נתן תנופה נוספת לרעיון הורדת גיל הבחירה והמליץ כי כל מדינה תבדוק ברצינות אפשרות של הורדת גיל הבחירה ל-18. הנשיא ג'ונסון קיבל את מסקנות הוועדה, וקרא להורדת גיל הבחירה ל-18. באוגוסט 1969 הוגשה לקונגרס הצעה לתיקון החוקה שביקשה להקדים את זכות ההצבעה לגיל 18. באותה עת גברה בקונגרס התמיכה בהצעה להוריד את גיל הבחירה ל-18 בבחירות הארציות, המדינתיות והמקומיות, באמצעות חקיקה וללא תיקון החוקה, יוזמה אשר ממשלת ניקסון התנגדה לה. ההצעה סונפה להצעה לתיקון חוק זכות הבחירה, והתקבלה יחד עמה ביוני 1970. הנשיא ניקסון אישר בחתימתו את קבלת החוק, אך הודיע כי למרות תמיכתו בהורדת גיל הבחירה, חלק זה של החוק איננו חוקתי לדעתו ולדעת רוב מלומדי המשפט הקונסטיטוציוני, ואין לקונגרס את הסמכות לחוקק אותו אלא באמצעות תיקון לחוקה. הוא הורה לשר המשפטים לסייע בהבאת שאלת חוקתיותו של החוק להכרעת בית המשפט העליון. הנושא אכן עלה לדיון בבית המשפט העליון, אשר פסל את החוק בכל הנוגע לבחירות מדינתיות ומקומיות, וקבע כי הוראות החוק תקפות רק לגבי בחירות ארציות.23 החלטה זו יצרה קושי אדמיניסטרטיבי וכלכלי רב עבור המדינות. בעקבות כך הוגשה בינואר 1971 הצעה לתיקון החוקה. ההצעה התקבלה בסנאט במרס אותה שנה, עם 94 תומכים וללא מתנגדים. במקביל לכך הוגשה הצעה לתיקון החוקה בבית הנבחרים, אשר התקבלה ברוב של 400-19. לאחר מכן אימץ בית הנבחרים את הצעת הסנאט וגנז את הצעתו שלו. לאחר שהתקבלה הצעת התיקון בשני בתי הקונגרס, התיקון אושרר במהירות על ידי המדינות, למרות שחלקן התנגדו לו עקרונית וראו בו הסגת גבולן החוקתית, והוא נכנס לתוקפו בראשון ליולי 1971. 3. הורדת גיל הבחירה ל-18 במדינות נוספות בהתאם למגמה הרווחת, מדינות נוספות הורידו את גיל הבחירה ל-18 בעשורים האחרונים, עד שגיל הבחירה כיום ברוב רובן המוחלט של מדינות העולם הוא 18. כך: • בבריטניה הורד גיל הבחירה מ-21 ל-18 בינואר 1970;24 • בקנדה הורד גיל הבחירה מ-21 ל-18 ביוני 1970;25 • בפינלנד הורד גיל הבחירה מ-24 ל-21 בשנת 1944, מ-21 ל-20 בשנת 1969, ומ-20 ל-18 בשנת 1972;26 • באירלנד הורד גיל הבחירה מ-21 ל-18 בינואר 1973;27 • בניו זילנד הורד גיל הבחירה מ-21 ל-20 בשנת 1969, ומ-20 ל-18 בשנת 1974;28 • בצרפת הורד גיל הבחירה ל-18 ביולי 1974;29 • בספרד הורד גיל הבחירה ל-18 בסוף שנת 1978;30 • בהודו הורד גיל הבחירה מ-21 ל-18 בשנת 1989;31 • בירדן הורד גיל הבחירה מ-19 ל-18 ביולי 2001;32 • במרוקו הורד גיל הבחירה מ-20 ל-18 בדצמבר 2002.33 בנוסף לאמור, בשנת 1972 המליצה מועצת אירופה למדינות החברות להוריד את גיל הבגירות אל מתחת ל-21, ובאם יראו זאת לנכון לקובעו בגיל 18.34 בשנת 1985 קראה המועצה למדינות החברות לעודד את השתתפותם של צעירים בחיים הפוליטיים.35 בשנת 1996 קראה המועצה למדינות החברות לבחון מחדש את גיל הבחירה.36 בשנת 1997 הנפיקה המועצה המלצה בדבר גיל הבחירה המינימאלי.37 ההמלצה מדגישה את הנקודות הבאות: חשיבותן וקשייהן של שנות ההתבגרות והשפעתן על האזרחות העתידית; ההבנה כי אנשים צעירים הם כבר חלק חשוב מן החברה; שיעורי השתתפות גבוהים יותר בבחירות יגרמו למודעות רבה יותר בקרב צעירים לאחריותם החברתית ויש לתת להם אחריות מחודשת יחד עם זכויות חדשות; יש לשפר את החינוך לאזרחות; יש לחזק את מעמדם של צעירים בחברה; מיסודותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה נובע שיש לכלול את מירב האזרחים בקביעת מדיניות וקבלת החלטות; יש להרחיב ולשפר את תפקוד הדמוקרטיה; יש להכניס "דם חדש" לציבור הבוחרים וכך להביע בצורה טובה יותר את צרכיהם של צעירים; יש להילחם בסכנה של הדרת צעירים ולעודד את שילובם בחברה. על בסיס כל האמור קראה המועצה להעמיד את גיל הבחירה על 18 בכל המדינות החברות, ולפעול לשיתופם של צעירים בחיי האזרחות באמצעות חינוך ומעורבות קהילתית.38 ממסמך תגובה של מועצת השרים של המועצה עולה עוד, כי באותה עת כבר עמד גיל הבחירה על 18 ברובן המוחלט של המדינות החברות במועצת אירופה.39 יש לציין כי גם ביפן, בה גיל הבחירה עומד על 20, מתקיים דיון ציבורי באפשרות הורדתו ל-18.40 4. הורדת גיל הבחירה מתחת ל-18 כאמור, לאחרונה ישנן מדינות השוקלות להוריד את גיל הבחירה מתחת ל-18, ואחדות כבר עשו כן בעבר. כך, ניקרגואה הורידה את גיל הבחירות מ-21 ל-16 בחוקה של שנת 1984.41 ברזיל הורידה את גיל הבחירה מ-18 ל-16 בחוקה של שנת 1988. יש לציין כי באופן כללי הבחירה בברזיל היא מנדטורית, ואילו עבור אנאלפביתים בני 16 עד 18, ובני 70 ומעלה, הבחירה וולונטארית.42 המקרה הבולט ביותר בהקשר זה הוא של אוסטריה, שהייתה המדינה האירופאית הראשונה שהורידה את גיל הבחירה מ-18 ל-16, בכל רמות הבחירה, ביוני 2007,43 על פי עמדת הקואליציה שהתגבשה לאחר הבחירות באוקטובר 2006.44 קדמה לכך הורדה של גיל הבחירה מ-18 ל-16 בבחירות מוניציפאליות, בחלק מן המדינות באוסטריה.45 גם בבריטניה נעשים ניסיונות להוריד את גיל הבחירה ל-16, ומספר מפלגות וארגונים תומכים ביוזמה.46 הצעת חוק בעניין הוגשה לראשונה לבית הנבחרים בשנת 1999. הממשלה התנגדה להצעה והיא נדחתה ברוב גדול.47 למרות זאת, הממשלה לא ביקשה להוריד את העניין לחלוטין מסדר היום הציבורי, ובשנת 2002 הזמינה דיון ציבורי בעניין. בשנת 2003 עברה בבית הלורדים הצעת חוק של הלורד לוקאס מן המפלגה השמרנית בעניין,48 אך זו לא הגיעה לדיון בבית המחוקקים. בשנת 2003 ערכה ועדת הבחירות של בריטניה התייעצות מקיפה בעניין.49 במסקנותיה המליצה הוועדה כי לעת עתה יש להשאיר את גיל הבחירה בבריטניה על 18, אך הדגישה כי הנסיבות עשויות להשתנות באופן משמעותי בשנים הבאות, בייחוד בנוגע למודעות חברתית ואחריות של בני נוער. הוועדה הציעה לקיים התייעצות נוספת בעניין בתוך חמש עד שבע שנים.50 לעומת זאת, בשנת 2004 הביעה הוועדה הפרלמנטארית המיוחדת לענייני וויילס תמיכה עקרונית בהורדת גיל הבחירה ל-16.51 בשנת 2005 הוגשה הצעת חוק פרטית בעניין לבית המחוקקים, ונדחתה ברוב קטן.52 הדיון הציבורי והממשלתי בנושא הורדת גיל הבחירה בבריטניה ל-16 ממשיך, ובמסגרתו נשמעות קריאות נחרצות בעד הורדת גיל הבחירה.53 יש לציין כי בשנת 2006 הורד גיל המועמדות להיבחר מ-21 ל-18.54 ביולי 2007 הגיש משרד המשפטים לפרלמנט נייר עמדה בו מוצע, בין היתר, להקים "ועדה לאזרחות נוער", אשר תבחן את האפשרות להוריד את גיל הבחירה ל-16.55 ראש הממשלה בראון אמר בהקשר זה בפרלמנט, כי "למרות שגיל הבחירה עומד על 18 מאז 1969, יהיה נכון, כחלק מן הדיון בנושא, לבחון ולשמוע מן הצעירים עצמם האם הורדת גיל הבחירה תגדיל את שיעור ההצבעה".56 הוועדה קיימה התייעצות בנושא, אך לא המליצה על הורדת גיל הבחירה. הוועדה קבעה כי למרות שהורדת גיל הבחירה היא נושא שראוי לדון בו, אין הוא המרכיב המרכזי באסטרטגיה להגברת המעורבות האזרחית של צעירים. יוזמה להוריד את גיל הבחירה קיימת גם בפרלמנט הסקוטי.57 כמו כן, איי חסות הכתר של בריטניה הורידו את גיל הבחירה ל-16. כך באי מאן בשנת 2006;58 באי ג'רסי בשנת 2008;59 ובאי גרנזי בשנת 2008.60 התפתחות מעניינת בנושא זה היתה באיראן. בתחילת שנת 2007 הועלה גיל הבחירה באיראן מ-15 ל-18,61 אך הממשלה האיראנית מבקשת להחזיר את המצב לקדמותו.62 5. טבלה מסכמת כאמור, 18 הוא גיל הבחירה כיום ברובן המוחלט של מדינות העולם. להלן טבלה המציגה מבחר מדינות שבהן גיל הבחירה מעל 18 או מתחת ל-18.63