חומר רקע

הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לסעיף השבות בפרק עקרונות היסוד של החוקה לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי מן הראוי לכלול את עקרון השבות במסגרת עקרונות היסוד החוקתיים של מדינת ישראל, כביטוי מרכזי להיותה ביתו הלאומי של העם היהודי. על סעיף השבות החוקתי לשקף, בו זמנית, את רב הגוניות של יהדות זמננו ואת הצורך למנוע ניצול לרעה של זכות השבות, על ידי מי שמבקשים לקנות מעמד אזרחי בישראל, ותו לא. להלן הצעת המרכז לסעיף השבות החוקתי: שבות א) לאלו תינתן הזכות לעלות לישראל ולשבת בה: 1) בן לאב או לאם יהודיים ובלבד שלא המיר דתו מרצון. 2) מי שנתגייר בקהילה יהודית מוכרת והוא אינו בן דת אחרת. 3) מי שמוכר כיהודי על ידי קהילה יהודית מוכרת בישראל או בתפוצות, מקיים זיקה משמעותית, מתמשכת ומוכחת לעם היהודי והוא אינו בן דת אחרת. 4) מי שנרדף בשל מוצאו היהודי או בשל זיקתו לעם היהודי. ב) פרטי הזכות לשבות יקבעו בחוק. הסבר ההצעה: סעיף א(1) - על פי סעיף זה זכות השבות תוקנה לילדו של הורה יהודי, ובלבד שהמבקש לממש את הזכות לא המיר דתו מרצון. ההצעה אינה קובעת הגדרה חוקתית למונח "יהודי" ומותירה קביעה זו בידי המחוקק. סעיף זה מצמצם את היקפה של זכות השבות הנוכחית, בכך שהוא אינו מעניק את הזכות לנכדו של יהודי. יצוין כי זכותם של בני זוגם של זכאי השבות וילדיהם הקטינים מוסדרת בהצעת המרכז לסעיף החוקתי בנושא האזרחות, המופיע בהמשכו של מסמך זה. סעיף א(2) – סעיף זה מעגן את זכותו של מי שהצטרף לעם היהודי בדרך של גיור לממש את זכות השבות. הסעיף מעגן את המצב המשפטי הנוהג בישראל מאז שנות ה-80', עת פסק בית המשפט העליון כי כל גיור אשר נערך בקהילה יהודית מוכרת בתפוצות, יוכר לצורכי שבות. על מנת להבטיח כי הליכי הגיור לא ינוצלו לרעה וכי הצטרפותו של הגר לעם היהודי תהיה כנה, קובע הסעיף כי על הגיור להתקיים בקהילה יהודית מוכרת וכי מי שנתגייר אולם נותר בן דת אחרת, באורח חייו והזדהותו הדתית, לא יוכל ליהנות מזכות השבות. הכללתו של הסעיף נועדה למנוע אפשרות בה המחוקק ימנע מהכרה במתגיירים, כולם או חלקם, כיהודים לעניין מימוש זכות השבות. סעיף א(3) – סעיף זה נועד ל"פצות" על צמצום היקפה של זכות השבות (באמצעות ביטול סעיף הנכד) ועל מנת להתאים את החוקה למציאות החיים היהודית בתפוצות. לנוכח העובדה כי בדורות הקרובים יחיו בקרב הקהילות היהודיות מספר הולך וגדל של אנשים, שאינם עונים על ההגדרה ההלכתית לשייכות לעם היהודי ואף להגדרה הקבועה כיום בחוק השבות, אולם אין ספק בהשתייכותם לקהילה היהודית ובזיקתם לעם היהודי, יש הכרח בהרחבת זכות השבות כך שתכלול אנשים אלו. הצעת המרכז כוללת שלושה תנאים מצטברים לקבלת זכות השבות על פי סעיף זה: הכרה של קהילה יהודית מוכרת ביהדותו של האדם, קיומה של זיקה משמעותית, מתמשכת ומוכחת לעם היהודי, והעובדה כי האדם אינו בן דת אחרת. התנאי הראשון משקף את האוטונומיה של קהילות העם היהודי לאמץ הגדרות מגוונות לזהות היהודית בזמננו. התנאים השני והשלישי מאזנים את האוטונומיה הקהילתית ומאפשרים למדינה להבטיח כי לא תכפה עליה הענקת זכות השבות לאנשים שזיקתם לעם היהודי רופפת. סעיף א(4) – סעיף זה מבטיח כי כל אדם אשר נרדף בשל מוצאו היהודי או בשל זיקתו לעם היהודי יוכל למצוא מקלט במדינת ישראל, וזאת גם אם הוא אינו יהודי על פי הגדרות הלכתיות ואחרות. סעיף ב – סעיף זה קובע כי פרטי זכות השבות ואופן מימושה יוסדרו, הלכה למעשה, בחקיקה של הכנסת. בנוסף לסעיף השבות כוללת הצעת המרכז לפלורליזם יהודי שני סעיפים נוספים המתקשרים לזכות השבות: "מדינת ישראל העם היהודי ומורשתו" ו-"אזרחות". על פי הצעת המרכז סעיף השבות ימוקם בין שני הסעיפים המופיעים להלן: מדינת ישראל, העם היהודי ומורשתו א) מדינת ישראל תפעל להבטחת עתידו של העם היהודי, לשגשוגו ולטיפוח מורשתו, תרבותו ושפתו העברית. ב) מדינת ישראל תשקוד על טיפוח קשריה עם קהילות העם היהודי ותעודד קיבוץ גלויות. ג) מדינת ישראל תפעל להבטחת שלומם של בני העם היהודי וביטחונם. אזרחות א) לאלו תוקנה האזרחות הישראלית: (1) למי שנולד לאב או לאם שהם אזרחי ישראל ותושבי המדינה בעת לידתו, לבן זוגו ולילדיו. (2) למי שעלה מכוח שבות, לבן זוגו ולילדיו הקטינים. ב) הוראות בדבר הענקת האזרחות הישראלית מכוח קשרי משפחה עם אזרח ישראלי ומכוח טעמים הומאניטאריים ואחרים תקבענה בחוק. ג) לא תבוטל אזרחות ישראלית אלא מחמת העילות המפורטות בחוק ובאמצעות החלטתו של בית משפט מוסמך ובלבד שלא יהא אדם משולל אזרחות של מדינה כלשהי כתוצאה מן הביטול. בחינת ההצעות הנוספות לעניין סעיף השבות החוקתי בשל חשיבותו של הנושא אנו מוצאים לנכון לפרט את עמדתנו ביחס להצעות הנוספות בעניין סעיף השבות החוקתי כפי שהוצגו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה והמכון לאסטרטגיה ציונית. להלן נוסח שתי ההצעות: הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה: שבות זכאי לעלות לישראל: א. בן לאב או לאם יהודיים על פי ההלכה, ובלבד שלא המיר דתו מרצון. ב. מי שנתגייר. ג. אדם בעל זיקה מוכחת לעם היהודי, כפי שיקבע בחוק. הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית: אלה יהיו זכאי שבות כעולים לישראל: א. בן למי שהוא יהודי על פי ההלכה. ב. במי שהצטרף לקהילה יהודית והוא בעל זיקה מוכחת לעם היהודי ולמורשתו כפי שיקבע בחוק. בן זוגו של עולה וילדי עולה שיבואו עמו או בסמוך לעלייתו זכאים להתיישב במדינה כפי שיקבע בחוק; הזכויות בסעיף זה ניתנות לשלילה על פי חוק ממי שמסכן את שלום הציבור לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי שתי ההצעות טומנות בחובן איום ממשי על הקשר בין מדינת ישראל לבין קהילות רבות ברחבי העולם היהודי, וזאת עקב הכנסת ההגדרה ההלכתית למסמך החוקתי. כידוע המחוקק דחה פעם אחר פעם את הדרישה להכללת ההגדרה ההלכתית בחוק השבות והסתפק בהגדרה ברוח ההלכה, הקובעת כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר. בניגוד לעמדת המחוקק, יוצרות שתי ההצעות הבחנה בין יהודים על פי ההלכה, אשר יהיו זכאים לזכות השבות ללא כל תנאי וסייג, לבין מאות אלפי משפחות יהודיות אשר תידרשנה להוכיח את זיקתן לעם היהודי על מנת לממש את זכות השבות. לשיטת המכון לאסטרטגיה ציונית משפחות אלו תידרשנה אף לחברות פורמאלית בקהילה יהודית ממוסדת, דבר שאין לו כל הצדקה לנוכח דפוסי החיים היהודיים בתפוצות. בנוסף, השימוש בהגדרה ההלכתית יחייב ערוב גורמים הלכתיים בקביעת הזכאות לשבות ויביא ליצירתם של מתחים בלתי נסבלים בקהילות היהודיות בתפוצות ובחברה הישראלית. הגדרה זו תביא לשמיטת אופיו האזרחי-לאומי של החוק והמרתו באופי דתי-הלכתי. על אף שאימוצה של אחת מן ההצעות של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמכון לאסטרטגיה ציונית אינה מחייבת את אימוץ עמדתם של מוסדות אלו בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, מן הראוי לציין את השלכתן של עמדות אלו על סוגיית זכות השבות. לשיטת המכון הישראלי לדמוקרטיה, חקיקה הקשורה בסוגיית ההצטרפות לדת, ההשתייכות אליה או הפרישה ממנה אינה נתונה לביקורת שיפוטית. פרשנות אפשרית להגדרה זו תביא למצב בו חוק כנסת אשר יגדיר מה היא הזיקה הנדרשת לעם היהודי, המקנה את זכות השבות, ואשר התקבל ברוב רגיל, יוכל להביא לפגיעה אנושה ביכולתם של מיליוני יהודים ברחבי התפוצות לממש את זכות השבות. סכנה זו עולה גם מעמדת המכון לאסטרטגיה ציונית בזכות יכולתה של הכנסת לאשר מחדש כל חוק אשר נמצא כסותר את החוקה על ידי בית המשפט העליון. יותר מכל סעיף אחר במסמך החוקתי, מגדיר סעיף השבות את היות מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי כולו. הכנסת הממד ההלכתי להגדרת הזכאות לשבות ויצירת הבחנה ברורה וחדה, על בסיס דתי, בין אלו הנדרשים להוכיח את זיקתם ליהדות לאלו אשר יהדותם מובנת מאליה, תהווה אבן רחיים תמידית על יחסי מדינת ישראל עם יהדות התפוצות.