חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית 29 מאי, 2026 29 מאי, 2026 לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית בנוגע להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הוספת תנאים למתן צו הגנה והארכת תוקפו), התשס"ו-2006 החוק למניעת אלימות במשפחה נועד לשמש כאמצעי חירום לשם הגנה על גברים ונשים מפני אלימות במשפחה. החוק מאפשר להוציא כנגד בן משפחה המהווה סכנה לבן משפחה אחר צו הגנה, אשר משמעותו המעשית היא בדרך כלל הרחקתו של בן המשפחה הפוגע מן הבית. צו ההגנה הוא אמצעי דרסטי וחריף, המאפשר מתן צו במעמד צד אחד, המשנה בבת אחת את כל אורח חייו של המורחק. בשל קיצוניותו של צו ההגנה, סעיף 5(א) לחוק קובע כי תוקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חודשים; כי בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו ללא נימוקים מיוחדים עד לששה חודשים; ומנימוקים מיוחדים שיפרט עד שנה. הגבלת המועד הינה נגזרת של אלמנט החירום שבצו, הניתן פעמים רבות לאלתר, במעמד צד אחד, וללא שעומדת לבית המשפט אפשרות לבחון את מכלול נסיבות המקרה. לכן, קובע החוק מנגנון בקרה המאפשר לבית המשפט לערוך הערכת מצב מחודשת של הסיטואציה, לבדוק האם הסכנה עומדת בעינה, ולהציע פתרונות חדשים ומורכבים, אשר לא ניתן היה להציעם בשלב הראשון. הצעת החוק מבקשת להכפיל את אורכו של צו ההגנה, כך, שתוקפו הראשוני יהיה עד שישה חודשים, האפשרות להארכתו ללא נימוקים מיוחדים תהיה עד שנה והארכתו מנימוקים מיוחדים תהא עד שנתיים. הסניגוריה הציבורית מבקשת להתנגד להצעת החוק, וזאת מן הטעמים הבאים: 1. לא הוצג כל צורך ממשי בהארכת המועדים. 2. ההליך המזורז בו מוצא הצו מחייב קביעת מועדי בקרה תכופים. 3. אין להקיש מן המועדים הקבועים בחוק למניעת הטרדה מאיימת לענייננו. לא הוצג צורך ממשי בהארכת המועדים ראשית, יובהר כי מטרתו של צו ההגנה היא להתמודד עם הסכנה המיידית, והוא אינו מהווה אמצעי עונשי. לפיכך, אין לשיקולי ההרתעה שנזכרו בדברי ההסבר להצעה כל רלוונטיות לעניין. באשר להגנה על נפגעי אלימות במשפחה – במצב המשפטי כיום, אין כל צורך בהארכת המועדים, שכן גם לאחר התקופה המקסימלית של שנה, מעמיד הדין דרכים חלופיות להגנה על בן הזוג החשוף לסיכון – בין אם על ידי ההליך הפלילי (במקרה שבו הוגש כתב אישום כנגד בן הזוג הפוגע) ובן אם באמצעות דיני המשפחה (על ידי תביעה למדור שקט ובטוח). מיידיותו של צו הגנה צו ההגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה לא נועד להוות פתרון ארוך-טווח. תרומתו של הצו הוא במיידיותו ובכך שהוא מעניק "עזרה ראשונה" כאשר קיימת סכנה לשלומו או לבטחונו של בן משפחה אחד מצד בן משפחה אחר. בשל הדחיפות שבה נדונות בקשות לצו הגנה, לא פעם ניתנים צוים אלו מבלי שלבית המשפט ניתנת שהות לבחון את מערכת הנסיבות האופפת את הבקשה. המועדים הקבועים בסעיף מטרתם לאפשר בדיקה חוזרת של הנסיבות מעת לעת, על מנת לאפשר לבית המשפט להתאים את הצו למצבים המשתנים, באופן שלא יסכן את בן המשפחה הזקוק להגנה מצד אחד, אך גם לא יפגע יתר על המידה בחירותו של בן המשפחה שכלפיו הוצא הצו. הגבלת אורכו המקסימלי של הצו מהווה גם מחסום מפני שימוש לרעה בחוק, שכן היא מחייבת לפנות למסלולים החלופיים הקבועים בדין לאחר שחלפה "שעת החירום" המצדיקה את ההליך המזורז. השוואה בין החוק למניעת אלימות במשפחה לבין החוק למניעת הטרדה מאיימת המועדים המוצעים בהצעת החוק נגזרים מן המועדים הקבועים בחוק למניעת הטרדה מאיימת. ואולם, הכלים הקבועים בחוק למניעת אלימות במשפחה הינם קשים ודרסטיים הרבה יותר מן הכלים הקבועים בחוק למניעת הטרדה מאיימת. הצווים על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת עיקרם בהשתת איסור על הפוגע ליצור כל קשר עם הנפגע. לעומת זאת, החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר פינויו של אדם מביתו-הוא. ברי, כי אין להשוות בין השניים. הפער המשמעותי בכלים הקבועים על פי שני החוקים מצדיקים להגביל את תחולתה של הסנקציה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה באופן קשיח יותר, ולקבוע מועדי בקרה דחופים יותר, כפי שקובע החוק כיום. ______________________ עו"ד איילת עוז הסניגוריה הציבורית הארצית