חומר רקע
מתפרסמת בזה הצעת חוק של חברי הכנסת מטעם ועדת הכלכלה של הכנסת:
סימוכין: 00869507
הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון)*
שינוי שם החוק
1.
בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-19831 (להלן – החוק העיקרי), בשם החוק, במקום "הגבלת" יבוא "למניעת" ואחרי "ציבוריים" יבוא "והחשיפה לעישון".
תיקון סעיף 1
2.
בסעיף 1(ב) לחוק העיקרי, במקום "סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים" יבוא "כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים; בחוק זה, "מוצר טבק" – כהגדרתו בחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג-19832".
הוספת סעיפים 2א ו-2ב
3.
אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:
"חובת המחזיק למעשה של מקום ציבורי
2א.
(א) המחזיק למעשה של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.
(ב) יראו את המחזיק למעשה של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם יוכיח כי עשה את כל אלה –
(1) הורה למעשן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מן העישון או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב);
(2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7 על הפרת הוראות סעיף 1(א) ו-(ב) או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשך העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתו.
איסור הצבת מאפרה במקום ציבורי
2ב.
המחזיק למעשה של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, למעט בחדר נפרד לחלוטין שהוקצה לעישון, בהתאם למפורט בתוספת; בסעיף זה, "מאפרה" – כלי המשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו."
ביטול סעיף 3
4.
סעיף 3 לחוק העיקרי – בטל.
תיקון סעיף 4
5.
בסעיף 4 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במילה "קנס" יבוא "קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-19773 (בחוק זה – חוק העונשין);
(2) בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במילים "סעיף 2" יבוא "סעיפים 2 ו-2א, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.".
החלפת סעיף 5 והוספת סעיף 5א
6.
במקום סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא:
"אחריות נושא משרה בתאגיד
5.
(א) נושא משרה בתאגיד שהוא המחזיק למעשה של המקום הציבורי (בסעיף זה – תאגיד), חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיפים 2 ו-2א בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על ניהול כוח האדם בתאגיד.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 2 או 2א, בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
שיעורי קנסות
5א.
על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-19824, רשאי שר המשפטים, בהסכמת שר הבריאות, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה."
תיקון סעיף 7
7.
בסעיף 7 לחוק העיקרי –
(1) במקום כותרת השוליים יבוא "מינוי מפקחים וסמכויותיהם";
(2) האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא:
"(ב) שר הבריאות, בהתייעצות עם שר הפנים, יסמיך עובדי רשויות מקומיות כמפקחים לענין חוק זה, שעיסוקם העיקרי הוא מניעת עישון, וכן יקבע את מספר המפקחים בכל רשות מקומית, והוא רשאי לעדכנו מעת לעת."
תיקון סעיף 8
8.
בסעיף 8(ב) לחוק העיקרי, במקום "המפורט בפסקאות 1, 2, 4 ו-5 של התוספת" יבוא "המפורט בתוספת".
תיקון סעיף 8א
9.
בסעיף 8א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4) עובד של קופת חולים, כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-19945."
הוספת סעיף 9א
10.
אחרי סעיף 9 לחוק העיקרי יבוא:
"פיצוי בלא הוכחת נזק למי שנחשף לעישון במקום ציבורי
9א.
(א) מי שנחשף לעישון במקום ציבורי, בשל עוולה לפי סעיף 2א, יהיה זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 3,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת גובה הפיצוי, יתחשב בית המשפט, בין השאר, באלה:
(1) עישון המתבצע דרך קבע באותו מקום ציבורי;
(2) האמצעים והמאמצים שנקט המחזיק למעשה של מקום ציבורי, אם נקט, למניעת החשיפה לעישון כתוצאה מהפרת הוראות סעיף 2א;
(3) שיעור הרווח שהפיק המחזיק למעשה של מקום ציבורי מהפרת הוראות סעיף 2א;
(4) נסיבותיו האישיות של התובע.
(ג) פסק בית המשפט פיצוי בסכום הנמוך מ-1,000 שקלים חדשים, יציין את הטעמים לכך."
תיקון סעיף 11
11.
בסעיף 11 לחוק העיקרי, במקום "סעיף 2(א)" יבוא "סעיפים 2(א) ו-2א".
תיקון התוספת
12.
בתוספת לחוק העיקרי, בפרט 11, אחרי "כל בית אוכל" יבוא "או בית משקה".
דברי הסבר
חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983 (להלן – החוק) קובע, בין היתר, איסור עישון במקומות ציבוריים, ומטיל חובה על מחזיק למעשה של מקום ציבורי (שהוא פעמים רבות בעל העסק או השוכר שלו) לקבוע שלט המורה על איסור העישון. מאז חקיקת החוק חלו תמורות בעולם ביחס לעישון, ובשנת 2003 חתמה מדינת ישראל על "אמנת הפיקוח על מוצרי טבק"(FCTC - “Framework Convention on Tobacco Control”) , ואף אשררה אותה באוגוסט 2005. סעיף 8(2) לאמנה האמורה קובע כי המדינות שהן צד לאמנה מתחייבות, בין היתר, לנקוט באמצעים חקיקתיים, משפטיים ומינהליים כדי להגן על תושביהן מפני חשיפה לעישון של מוצרי טבק. הצעת החוק המתפרסמת בזה מבקשת לנקוט באמצעים חקיקתיים ברוח הוראות האמנה.
סעיפים 1 ו-2 מוצע לשנות את שמו של החוק, באופן שישקף באופן מדויק יותר את המטרות שהחוק בא להשיג. עוד מוצע להרחיב את האיסור להחזיק מוצרי טבק מסוימים כשהם דלוקים, הקבוע בסעיף 1(ב) לחוק, ולקבוע כי האיסור כאמור יחול על כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים.
סעיף 3 כדי ליצור תמריץ למחזיקים למעשה לאכוף את איסור העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתם, מוצע לחייבם לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עישון בניגוד להוראות סעיף 1(א) ו-(ב) לחוק (סעיף 2א(א) המוצע). כמילוי החובה האמורה יראו ביצוע כל אלה: מתן הוראה למעשנים לחדול מן העישון, נקיטת אמצעים סבירים למניעת העישון וכן תלונה בפני מפקח מטעם הרשות המקומית על הפרת ההוראות כאמור, או מאמץ סביר לעשות כן, אם נמשך העישון על אף הוראה למעשן לחדול מכך (סעיף 2א(ב) המוצע). בנוסף, מוצע לאסור על מחזיק למעשה של מקום ציבורי להציב מאפרה במקום הציבורי שבהחזקתו (סעיף 2ב המוצע).
סעיף 4 סעיף 3 קובע לאמור:
"היתר עישון בבית קולנוע
3. (א) בתחומה של רשות מקומית, להוציא מועצה אזורית, שיש בה יותר מחמישה בתי קולנוע, יכול שיהיה בית קולנוע אחד שבחלק ממנו שהוקצה לכך לא יחולו הוראות איסור העישון בעת הקרנת סרטי קולנוע.
(ב) מועצת הרשות המקומית תקבע את בית הקולנוע כאמור בסעיף קטן (א), מבין המחזיקים של בתי הקולנוע, לפי כללים ולתקופה שיקבע שר הבריאות.
(ג) המחזיק למעשה של בית קולנוע שנקבע כאמור בסעיף קטן (ב) יקבע בפתח בית הקולנוע הודעה על היתר העישון בחלק ממנו שהוקצה לכך."
מוצע לבטל כליל את ההוראות המתירות עישון בבתי קולנוע.
סעיפים 5 ו-6 סעיף 4 לחוק קובע שיעורי קנסות שיושתו על המעשן במקום ציבורי בניגוד להוראות סעיף 1(א) ו-(ב) לחוק העומד כיום על 310 שקלים חדשים, ועל המחזיק למעשה של מקום ציבורי, אם לא קבע שלט האוסר על עישון בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק, העומד כיום על 630 שקלים חדשים. מוצע לקבוע שיעורי קנסות גבוהים יותר לעבירות כאמור לפי הקנסות הקבועים בסעיף 61(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העומדים כיום, בהתאמה, על 12,900 שקלים חדשים ו-67,300 שקלים חדשים, וכן לקבוע קנס שיושת על המחזיק למעשה של מקום ציבורי, אם לא ימלא את חובת הפיקוח המוטלת עליו לפי הוראות סעיף 2א המוצע. מאחר שעבירות לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק הן עבירות קנס, מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהסכמת שר הבריאות, לקבוע קנס בשיעור העולה על סכום הקנס הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לעבירות לפי החוק, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה, כלומר קנס בשיעור של עד 1,290 שקלים חדשים למי שעבר על הוראות סעיף 1(א) ו-(ב), ובשיעור של עד 6,730 שקלים חדשים למחזיק למעשה של מקום ציבורי שעבר על הוראות סעיפים 2 או 2א לחוק (סעיף 5א המוצע).
כמו כן מוצע להתאים את הנוסח של סעיף האחריות של נושא משרה בתאגיד לנוסח המקובל כיום בחקיקה (סעיף 5 המוצע).
סעיף 7 מוצע לקבוע כי לצורך אכיפת הוראות החוק, יסמיך שר הבריאות, בהתייעצות עם שר הפנים, עובדי רשויות מקומיות כמפקחים שעיסוקם העיקרי יהיה מניעת עישון בניגוד לחוק.
סעיפים 8 ו-9 סעיף 8(ב) לחוק מאפשר למחזיקים למעשה של מקומות ציבוריים מסוימים, למנות סדרנים כדי לאכוף את הוראות סעיף 1(א) ו-(ב). מוצע להרחיב את רשימת המחזיקים למעשה של מקומות ציבוריים, הרשאים למנות סדרנים כאמור, ולקבוע כי כל מחזיק למעשה של מקום ציבורי המפורט בתוספת יוכל למנות סדרן לאכיפת הוראות סעיף 1(א) ו-(ב), וכך תמומש חובת הפיקוח המוטלת עליהם לפי סעיף 2א המוצע. עוד מוצע להוסיף להגדרת "עובד ציבור" שבסעיף 8א(א) לחוק גם עובד של קופת חולים, כדי ששר הבריאות יהיה רשאי למנותו כסדרן ממונה לפי סעיף 8א(ב) לחוק, אשר לו מוקנות סמכויות נרחבות יותר מאשר לסדרן שאיננו סדרן ממונה.
סעיף 10 מוצע לקבוע כי מי שנחשף לעישון במקום ציבורי, בשל עוולה לפי סעיף 2א, כלומר כאשר המחזיק למעשה של מקום ציבורי לא מילא את חובת הפיקוח המוטלת עליו כאמור באותו סעיף, יהיה זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 3,000 שקלים חדשים, ובלבד שאם נקבע פיצוי בסכום הנמוך מ-1,000 שקלים חדשים, לפי סעיף 9א המוצע, יציין בית המשפט את טעמיו לכך. בנוסף, מוצע לקבוע כי בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את גובה הפיצוי לפי סעיף זה, ייכללו גם השיקולים המפורטים בסעיף כאמור.
סעיף 11 סעיף 2 לחוק, הקובע חובת שילוט לגבי איסור עישון, חל גם על המדינה. מוצע כי גם חובת הפיקוח על מניעת העישון המוצעת בסעיף 2א, תחול על המדינה.
סעיף 12 למען הסר ספק, מוצע לקבוע כי גם בית משקה הוא מקום ציבורי לענין החוק, וכי החוק חל גם עליו.
עלות תקציבית להערכת שר האוצר, לפי סעיף 3ג(ג) לחוק יסוד: משק המדינה, עלותה התקציבית של הצעת החוק עולה על חמישה מליון שקלים חדשים, ועומדת על עשרות מליוני שקלים חדשים בשנה. כך, בהנחה מצמצת, כי שר הבריאות יקבע לפי סעיף 7 לחוק שעל כל רשות מקומית להעסיק פקח אחד שעיסוקו העיקרי הוא מניעת עישון, עלותה התקציבית של הצעת החוק תעמוד על כ-18.3 מליון שקלים חדשים לשנה. לעומת זאת, אם יקבע שר הבריאות כי על כל רשות מקומית להעסיק חמישה פקחים כאמור, תגיע עלותה התקציבית של הצעת החוק לכ-92 מליון שקלים חדשים בשנה. על כן, עמדת משרד האוצר היא, כי מדובר בהצעת חוק תקציבית כהגדרתה בסעיף 3ג(ד) לחוק היסוד.
חברי הכנסת: גלעד ארדן, יואל חסון, דני יתום, יוסי ביילין, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, עמיחי איילון, רונית תירוש